בייג'ינג חוגגת 60 שנה וחוזרת לשלטון מאו
הודעה מהשלטונות: אסור לארח אורחים, לפתוח חנויות, להפריח יונים ולגלוש באינטרנט. בימי ההכנה לחגיגות העצמאות של סין, בייג'ינג הזכירה פחות את המטרופולין הבינלאומי שאירח את האולימפיאדה - ויותר את העיר האפלה של ימי מאו
בעת המצעד עצמו הם נדרשו להישאר ספונים בבתיהם, ובמקומות רבים נאסר להחזיק מצלמות או משקפות. בסופו של דבר זכו 30 אלף איש בלבד לחזות במצעד עצמו - ושאר מיליארדי האזרחים הסינים נאלצו לחזות במפגן הכוח במסך הטלוויזיה שלהם.
חגיגות ה60 לסין צילום: אי-אפ-פי
בייג'ינג של השבועות האחרונים, הנערכת למצעד הראווה, לא היתה הבירה הדינמית שהלהיבה את העולם ואירחה אלפי ספורטאים באולימפיאדת 2008. היא נראתה יותר כמו עיר תחת משטר צבאי.
יותר מ-80 אלף התלמידים והסטודנטים שצעדו אתמול במצעד אולצו לחתום על הסכם סודיות, שמנע מהם לדבר עם אמצעי התקשורת (מקומיים וזרים), לשלוח הודעות טקסט או להעלות לאינטרנט בלוגים ותמונות של החזרות.
על סופרמרקטים נאסר למכור סכינים חדות, והשלטונות אסרו לשלוח סבונים, משחות שיניים ונוזלים בדואר בתוך בייג'ינג, כנראה מחשש שהם עלולים לשמש להכנת חומרי נפץ. אנשים שמתגוררים בסמוך למסלול המצעד לא הורשו לארח אורחים בבתיהם או לשבת במרפסות שלהם, ומגדלי יונים קיבלו הוראה לקרקע את הציפורים, מחשש שיפריעו לתנועת מטוסי הקרב שהתכוננו לחגיגות ה-60. אפילו עפיפונים נאסר להעיף שם מאז אמצע ספטמבר.
"עושים חיים משוגעים, אה?", אומר בלגלוג לי דטונג, העורך לשעבר של העיתון צ'יינה יות' דיילי, שהוא אחד המעטים שמדברים בגלוי נגד המצעד, "זה נראה לך כמו מדינה שחיה בשלום?". כשמדובר בחגיגת השורשים הקומוניסטיים של המדינה, הקפיטליזם הגובר ודור הצעירים הטכנולוגי של המאה ה-21 עוברים למושב האחורי ומפנים מקום למסורת.
מייקל אנטי, בלוגר סיני ומבקר חברתי, אומר שחוסר הנוחיות שנכפה על התושבים בשל המצעד אינו מקרי - אלא טמון בו מסר. לדבריו, "המפלגה הקומוניסטית רוצה להראות לצעירים שהיא עדיין השולטת. הם אומרים, למעשה, 'למרות שיש לכם טוויטר, הכוח אצלנו'. מטרת המצעד היא לגרום לאנשים לפעול בצורה קולקטיבית, כמו הצפון-קוריאנים".
איש ביטחון, שדרש להישאר בעילום שם, אומר שהאבטחה הדוקה יותר השנה מאשר ב-1999, השנה שבה נערך המצעד הקודם לציון 50 שנה למהפכה, כיוון שהאלימות האתנית במערב סין עוררה חשש מפני פעולות טרור.
מתחילים להתלונן
ההגבלות שהוטלו על האזרחים לקראת המצעד נעו בין חוסר נוחות קל לקיצוני. החזרות, שהתקיימו מדי סוף שבוע בחודש האחרון, שיתקו למעשה את העיר. כיוון שברחובות הראשיים הוצבו מחסומים והתחבורה הציבורית הופסקה, נאלצו עסקים לשחרר את העובדים מוקדם ולסגור את החנויות - ואת ההפסד הכספי קשה לאמוד.
חגיגות ה60 לסין צילום: אי-אפ-פי
בקניונים היוקרתיים שלאורך השדרה הראשית, הצמודה לכיכר טייננמן, חנויות בוטיק כמו ארמאני וטיפאני נאלצו לסגור את שעריהן, בשעה שהטנקים חלפו על פניהן במסגרת החזרות. מסביב לכיכר חלונות ראווה רבים כוסו בסרט דביק, מחשש שההד שייצרו הזיקוקים ינפץ את הזגוגיות.
כשבאחד מסופי השבוע האחרונים גרמו גשמים לדחיית החזרה משבת ליום ראשון, מסעדת הגורמה הצרפתית בוילד, שכל המקומות בה הוזמנו מראש לכבוד אירוע פרטי, נאלצה לסגור את דלתותיה ולהחזיר ללקוחות המאוכזבים את כספם.
למרות
שתושבי בייג'ינג רגילים לכך שהממשלה שלהם נמצאת בכל מקום, הם כבר החלו להתלונן - לפחות בינם לבין עצמם. "את רואה כמה עסקים הפסדנו", אומר בזעם בעל חנות לסיגריות ולמשקאות סמוך לכיכר טייננמן.
על רציף של הרכבת התחתית, הגדוש מאות נוסעים שנתקעו בניסיון להגיע הביתה לאחר סגירה מוקדמת לרגל החזרות, עומד אדם בגיל העמידה וממלמל בזעם באוזני חבר: "המצעד הזה הוא בזבוז כסף שרק גורם צער לתושבים" - ומיד הוא מביט סביבו בחשש כדי לוודא שאף אחד לא שמע את דבריו.
הכתבה המלאה מתפרסמת במוסף עסקים שישי של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם