מגלגלים מיליונים בתערוכת הרכב
קשה היה למצוא בתערוכת הרכב של פרנקפורט סימנים למשבר העולמי. דווקא כעת הציגו היצרנים את המכוניות הכי יקרות, מפוארות וראוותניות שלהם. למי שמחפש רכב מפנק במיוחד לחגים
בעוד שהמכירות של מכוניות בעולם צנחו ב-2008-2009 בכ-30% ביחס לשנת 2007, המכירות של מכוניות סופר-יוקרתיות צנחו בתקופה זו בכמעט 50%. לכן אפשר היה לצפות שיצרני הרכב ימתנו את ההשקעה בשוק הסופר-יוקרתי וימתינו עד יעבור זעם לפני השקתם של דגמים חדשים ומנקרי עיניים במיוחד.
אלא ששוק הרכב, כפי שניתן היה לראות בפרנקפורט, מתנהל אחרת לגמרי מאז שמנהליו הפנימו את העובדה שכסף גדול ורווחים משמעותיים נובעים רק ממכירת דגמים יקרים.
יצרני הרכב הרווחיים בעולם הם יצרני היוקרה או כאלה שמנהלים בהצלחה לפחות מותג יוקרתי אחד, לצד מותגים עממיים. לייצר מכונית סופר יוקרתית עולה אמנם פי 5 מייצרו מכונית רגילה, אך מכיר המכירה קופץ בעד פי 100.
פורשה, למשל, עברה במהלך שנות ה-90 והעשור הראשון של האלף הנוכחי מסף פשיטת רגל אל מצב שבו היא החברה הרווחית ביותר בתעשייה כולה, ובשנה האחרונה אף ניסתה להשתלט השתלטות עוינת על קבוצת פולקסוואגן הגדולה.
שוק כלי הרכב היקרים נחלק, באופן גס, ל-3 קטגוריות נפרדות, שלא בהכרח מייצגות את הפערים בין מחירי הדגמים השונים. הקטגוריה הבסיסית היא זו של מותגי היוקרה, כמו אאודי, ב.מ.וו, יגואר, הדגם "לקסוס" של טויוטה ומרצדס, שמייצרים גם מכוניות קטנות יחסית וגם מכוניות מפוארות, גדולות ויקרות.
קטגוריה נפרדת היא זו של היצרנים האקזוטיים, שרובם מייצרים מכוניות ספורטיביות. למעט פורשה, שמייצרת כ-75 אלף מכוניות בשנה, היצרנים האחרים מייצרים מעט מכוניות יקרות מאוד - וברשימה זו מצויים פרארי, מזראטי, למבורגיני, אסטון מרטין ומותגים נוספים.
הקטגוריה הקטנה ביותר מייצגת את חלקו העליון של שוק היוקרה ומציעה מכוניות יקרות מאוד ומפוארות מאוד, שלא נמדדות בביצועיהן אלא בפינוק ובנוחות, כמו גם בחוויית המותג שהן מספקות. ברשימה זאת נמצאות רולס-רויס, בנטלי, הדגם "מאייבאך" של מרצדס ובוגאטי, שיכולה להיכלל גם בקטגוריה האקזוטית.
כמעט
ערב תערוכת פרנקפורט, למשל, ערכה קבוצת פולקסוואגן "מסיבת טרום השקה" לכל מותגיה, ובתחום היוקרה אלה כוללים את אאודי, למבורגיני, בנטלי ובוגאטי. מי שיחפוץ לרכוש "מולזאן" חדשה, או את "רבנטון" החדשה של למבורגיני - מכונית שיוצרו רק 15 יחידות ממנה (לדברי מנכ"ל למבורגיני, 12 כבר נמכרו) - ייאלץ להיפרד מכ-1.7 מיליון דולר (לפני מסים, כמובן).
בפרנקפורט 2009 ה"מולזאן" החליפה אצל בנטלי את "אראנג" המזדקנת וכעת תתחרה ראש בראש ב"פאנטום" של רולס-רויס, שהשיקה את "גוסט" - שמכניסה אותה לפלח השוק של מכוניות קטנות יותר, ותתחרה ב"קונטיננטל" של בנטלי.
מבחינה אסטרטגית המהלך של רולס-רויס חשוב יותר, ודאי בתקופה הנוכחית, היות שפוטנציאל הביקוש למכונית יוקרה קטנה מ"פאנטום" הוא גדול בהרבה. כך או אחרת, בשני המקרים מדובר במכוניות נפלאות, שמציעות פינוק ואיכות שלא מוכרים לנו במכוניות "רגילות".
"גוסט", שעולה 225 אלף יורו (1.24 מיליון שקל לפני מסים), מצוידת במנוע V12 בנפח 6.6 ליטרים, שמספק 563 כ"ס ומאיץ אותה מעמידה ל-100 קמ"ש ב-4.7 שניות. "מולזאן", לעומת זאת, "מסתפקת" במנוע V8 בנפח 6,750 סמ"ק, שמוגדש בצמד מגדשי טורבו ומספק 512 כ"ס ו-100 קג"מ של מומנט.
מגמה מעניינת אחרת שבאה לידי ביטוי בפרנקפורט היא הניסיון של יצרני היוקרה להגדיל את פוטנציאל הלקוחות שלהם על ידי השקת דגמים שימושיים יותר. פורשה ואסטון מרטין, למשל, השיקו מכוניות ספורט חזקות בעלות 4 מושבים.
בקצה העליון של סקאלת הספורט-יוקרה ממוקמת אסטון מרטין, שהשיקה בפרנקפורט את "ראפיד" - שמונעת באמצעות מנוע V12 בנפח 6 ליטרים, שמספק 470 כ"ס ו-60 קג"מ ומאיץ מעמידה ל-100 קמ"ש ב-5.3 שניות.
כמו בפורשה, גם הדגם "ראפיד" מציע רק שני מושבים מאחור, אך בניגוד לסביבה המאכזבת של "פאנאמרה" (בשתי מכוניות תצוגה בפרנקפורט לא עמדה הפלסטיקה של פורשה בבחינה הידנית של מאות העיתונאים, וחלקים ממנה קרסו) - זו של אסטון מרטין משדרת יוקרה של ממש.
מאידך, בעוד של"פאנאמרה" יש שני מושבים "אמיתיים" מאחור, שמציעים שפע מקום ישיבה, מושבי הדגם "ראפיד" מספיקים רק לילדים קטנים או למבוגרים ממש נמוכים. עם זאת, אפשר לקפל את מסעדי המושבים האחוריים - דבר שמגדיל את נפח תא המטען שלה ל-750 ליטר מכובדים. המחיר של "ראפיד" בבריטניה: כ-175 אלף יורו (כ-930 אלף שקל) בלבד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם