רייפמן: "למעשה דנו אותי למאסר עולם"
אלי רייפמן זועם על כונס מניותיו באמבלייז: "ההתנהלות של ארז מוזרה". "כלא או לא כלא, זה רק שלב בדרך, אני את החובות אשלם. אני רוצה -לא רק צריך להעביר את המניות, אני רק זקוק לזמן". ארז בתגובה: "במקום להעביר את המניות - רייפמן משקיע שעות ארוכות במסיבות עיתונאים"
אלשיך העניקה לרייפמן 24 שעות להגשת ערעור לבית המשפט העליון, שידון היום בבקשה, ובו יוחלט אם רייפמן ביזה את בית המשפט ועיכב את העברת המניות לכונס הנכסים למרות הצו שניתן בנושא.
"המסר העיקרי שלי הוא שאני רוצה", מגלגל רייפמן ומדגיש את המילה "רוצה", " לא צריך, לא יכול, אני רוצה לקיים את צו בית המשפט ולהעביר את המניות. אבל המניות נמצאות אצל 41 נאמנים שונים. לוקח זמן ליצור איתם קשר, לחפור ולאתר את המניות. אני צריך זמן, 3 חודשים, 108 יום בשביל להשיג אותן".
רייפמן , המנכ"ל ובעל השליטה בחברת ההיי-טק אמבלייז, נמצא יום אחד לפני הדיון בבית המשפט העליון, במה שעשויה להיות המערכה האחרונה שלו על החברה שלהקמתה היה שותף לפני 15 שנה, והוא בן 23 בלבד. הוא, בכל מקרה, מאמין שייצא מזה, ומאמין גם שהוא קורבן של עו"ד ארז.
בחודש מרץ האחרון מונה ארז לכונס הנכסים של רייפמן. הכינוס בוצע על רקע דרישתם של חלק מנושיו של רייפמן שלא קיבלו את כספם. היה זה ספק קו פרשת מים, ספק עוד שלב בהתנהלות התזזיתית של חייו העסקיים (והאישיים) של רייפמן, שידעו עליות וירידות חדות.
בגיל 39 בלבד רייפמן מחזיק בפז"מ ארוך של 16 שנים בעולם ההיי-טק. לאחר שירות בממר"מ ופלירט לא מוצלח עם החיים האקדמיים, הקים ב-1994 עם שני שותפים את חברת גיאו אינטראקטיב, שתשנה את שמה מאוחר יותר לאמבלייז.
שנתיים לאחר מכן, בגיל שבו שאר בני גילו חוזרים מטיול בהודו(25), הנפיק את החברה בבורסה הלונדונית, ולאחר כמה שנים קשות הצליח לרכוב על גבה של בועת האינטרנט ולגייס ב-2000 סכום חסר תקדים של 400 מיליון דולר, לפי שווי של 4.5 מיליארד דולר.
רייפמן היה תמיד טוב בגיוסים, והגיוס הגדול מכולם של חברת היי-טק ישראלית סימן לדעת רבים את שיאה של הקריירה העסקית שלו. נקודת הציון הבאה היתה ביוני 2003, אז רכש רייפמן את מניותיהם של חבריו השותפים המייסדים צורי דבוש ושרון כרמל, שהחזיקו בכ-19% מהחברה ב-45 מיליון דולר, על-פי שווי חברה של 250 מיליון דולר.
רבים בשוק הרימו גבה לנוכח העיסקה המפולפלת, אך נאלצו לאכול את הכובע כשמניות החברה טיפסו ושיקפו לה שווי של 600 מיליון דולר בתחילת 2006. הרכישה סימנה למעשה את תחילתו של הפלירט המסוכן של רייפמן עם האשראי.
את המניות של דבוש וכרמל רכש רייפמן באשראי בנקאי, וכדי להמשיך ולגלגל את ההלוואה, פנה לאפיק מימון יצירתי - איגרות חוב אישיות.
ב-2005 האדם היחיד בעולם שהנפיק אי-פעם איגרת חוב אישית היה המוזיקאי דיוויד בואי, אך רייפמן, שלא נרתע מניסויים, ובעיקר לא נגמל מהצורך להפתיע ולחדש, בחר גם הוא בהנפקה של איגרות חוב אישיות ב-60 מיליון דולר וב-8% תשואה , תוך שעבוד מניותיו באמבלייז.
ביוני 2006 נשמעה דפיקה על דלתו של רייפמן. היתה זו הפעם הראשונה שבה הגיעו אליו הנושים. אולם, רייפמן ניצל ברגע האחרון כשאמבלייז החליטה לרכוש נתח ממניותיו בכ-70 מיליון דולר.
המכירה מדללת את אחזקותיו של רייפמן, ושנה לאחר מכן, באוקטובר 2007, הוא מחזיר לעצמו את השליטה ורוכש 7% מהחברה במחיר של 1.5 ליש"ט למניה, הגבוה כמעט פי 3 ממחירה של החברה בשוק המניות, העומד באותה תקופה על 60 פני בלבד.
כדי לבצע את הרכישה פונה רייפמן לשורה ארוכה של גורמים המהווים את הנושים המתדפקים על דלתו. ראש וראשון לנושים, מר שלי נרקיס, מעניק לו הלוואה המוערכת כיום ב-17.5 מיליון דולר. איש העסקים שגייס ב-2000 כסף בחסות אחד מבנקי ההשקעות המכובדים בעולם - ליהמן ברדרס - נאלץ לשלם ריבית חודשית של 3% במסלול ריבית דריבית ל"מלך השוק האפור".
הכתובת על הקיר. "שלי נרקיס הוא לא שוק אפור. אתה יודע איזה ריביות גובים ממך הבנקים כשאתה מבקש לקחת הלוואה של 10 מיליון דולר? ", מתרה בי רייפמן. "הייתי במאבק שליטה", הוא מסביר את הרקע לרכישה, "וגם - מניות של חברות היי-טק הן בטוחות שנחשבות למסוכנות" - הוא מוסיף ומסביר את מחיר ההלוואה המפולפל, "הריבית שלקח ממני נרקיס- 3% בחודש בריבית דריבית".
במרץ האחרון מתמנה עו"ד איתן ארז לכונס הנכסים של רייפמן לבקשת חלק מהנושים (24 במספר), ולאחר שרייפמן לא מצליח לעמוד בהתחייבויותיו. לטענת רייפמן, מאז ועד היום הוא עוסק בניסיונות לממש את מניותיו ואת נכסיו הרבים ברחבי העולם, בעוד עו"ד ארז מנסה רק להביא לנפילתו.
"בחיים לא הייתי בהליכים או בבית משפט", אומר רייפמן, "את ההליך עצמו אני יודע לקבל, אבל לא את ההתנהלות". לרייפמן יש הרבה מאוד השגות לגבי התנהלותו של ארז ככונס הנכסים שלו.
הוא טוען ומציג מסמכים המצביעים לטענתו על "התנהלות מוזרה". מקורביו אף נוקטים מילים קשות יותר.
"לפני שמינו את ארז אמרו לי עליו דברים מזעזעים, ואני אמרתי - 'כולם צרי עין'", מספר רייפמן, "ואז הכרתי את ארז, והבנתי את שיטת הפעולה שלו, סיפור שהוא תמיד אותו סיפור: ארז מתחיל כחבר", אומר רייפמן, "ורק אז מגלה את טבעו האמיתי".
באפריל , לאחר צו הכינוס, ביקש רייפמן להגיש בקשה לעיכוב ביצוע של צו הכינוס. ארז מבקש ממנו למשוך את הצו כצעד של רצון טוב. "קיבלתי ממנו טלפון ביום חגיגות ה-100 של תל אביב", מספר רייפמן, "אתה חייב למשוך את הב קשה לעיכוב ביצוע".
מיד לאחר מכן, נזכר רייפמן, בחר ארז לתבוע 8 מבין הנושים על כספים שקיבלו. רייפמן פונה ומרים משולחן העץ ערימה נכבדת של מסמכים, "רוב הנושים לא רוצים את ארז, הם חתמו על מסמכים שמבקשים להחליף אותו", אומר ומציין, "המסמכים האלו הוגשו לבית המשפט שהתעלם מהם בצורה מוחלטת".
לטענת מקורבים לרייפמן, ארז בחר בנתיב פעולה שמטרתו היא פירוק החברה כדי לגזור קופון כמה שיותר גדול. המספר שנזרק לאוויר הוא 3 מיליון דולר. רייפמן עצמו אומר כי "ארז שכח את טובת הנושים - והוא רואה רק פירוק בעיניים".
"אתה יודע מה זה משפחה?!", מתרה בי רייפמן, "משפחה זה לא רק ארוחות שישי, משפחה זה כולם בשביל אחד, אחד בשביל כולם, זה ברזל".
כמו במקרה של איגרת החוב, כך גם במקרה של ההלוואה, אצל רייפמן הכל אישי. ברשימת הנושים שמספקים עורכי הדין של רייפמן מציץ גם השם מניוטה. שם משפחתה ושורת הבהרה בסוגריים מסגירים את זיקתה לבעל החוב - אמו של אלי רייפמן.
האם לא קשה לך שכל המשפחה שלך מעורבת בזה?
"ההורים שלי אף פעם לא חתמו על מסמך של מיליון דולר, הם בחיים שלהם לא ראו סכום כזה", אומר רייפמן, "לפני שהם חתמו שאלתי את אבא שלי אם הוא בטוח. אתה יודע מה הוא ענה לי? 'אלי, מקסימום נחזור לג'ינס'".
למעשה, המעורבות של משפחתו מהווה בשביל רייפמן מקור לגאווה. "אצלנו כולם נמצאים בזה, מעגל ראשון ומעגל שני, בתים שמושכנו ומשפחות שמכרו הכל".
"כל המשפחה שלי שמה דרכונים, כל הילדים של כולם מעוכבי יציאה", אומר רייפמן, "כשהתעשרתי קניתי לאבא שלי מרצדס, אני עצמי לא נוסע ברכבים מפוארים, אבל לאבא קניתי. היום הוא נוסע ב'סובארו פשע'. אתה יודע מה זה, אנחנו 4 משפחות שמסתדרות עם 2 מכוניות".
"אני הבאתי על עצמי את המצב הזה, הגעתי אליו במודע", מסכם רייפמן, "כלא או לא כלא, זה רק שלב בדרך, אני את החובות אשלם", מבטיח רייפמן.
"אני מתחייב באופן מלא להעברת המניות למנהל המיוחד, אלא שזה לא משהו שקורה ביום, זו פעולה שמצריכה חפירה", אומר רייפמן, המייחל למחליף לארז וטוען: "מנהל חדש יבין שיש פה שיתוף פעולה".
רייפמן מתאר עסקים הכוללים מכרות ברזל בדרום אפריקה ומפעל פלדה בסין, שערכם גבוה בהרבה מחובותיו. "יש לי הון של 200 מיליון דולר, אחרי כל החובות בסטרץ', גם אם אני משלם 70 מיליון דולר, אני נשאר עם 130 מיליון דולר. יש לי יותר נכסים מהתחייבויות. אבל אי-אפשר למכור מפעל פלדה בגודל של עיר דרך ייפוי כוח בשלט רחוק", מתרעם רייפמן, "ורדה אלשיך נתנה לי מאסר עולם".
הכל , בסופו של דבר, יהיה טוב, מקווה רייפמן, וגם הכלא לא מפחיד אותו יותר מדי. "ארז פגש את אמא שלי ואמר לה, 'הבן שלך הולך לכלא, והוא יישבר בו', ואתה יודע מה היא ענתה לו?", שואל רייפמן, "אתה לא מכיר אותו".
נא להמתין לטעינת התגובות
