טייקון נופל: התיאבון הגדול שהפיל את לב לבייב
בתחילת דרכו היה לבייב משקיע מקומי, זהיר וסולידי. גם לשוק הנדל"ן האמריקאי הוא פחד להיכנס לבד וגייס את שעיה בוימלגרין. אבל אז נפתח לו התיאבון - הוא רצה להפוך לטייקון השקעות בינלאומי, לכבוש את מוסקבה ואחר כך לקחת את ניו יורק. גם עכשיו, כאשר החברה שלו חייבת 20 מיליארד שקל, ברור: הוא לא ייעלם בלי קרב
בשנה הקרובה תתמקד אפריקה ישראל שבשליטת לב לבייב בעיקר בהחזר חובות לקהילה, שכן נושיה הגדולים באמת הם אזרחי ישראל - המממנים את פעילותה באמצעות קופות הגמל, קרנות הנאמנות, קרנות הפנסיה וההשתלמות ובנק לאומי, שכמעט כל מניותיו נמצאות בידי המדינה.
בתחילת השבוע הודיעו מנהלי אפריקה ישראל כי לא יוכלו לעמוד בפירעון חובותיהם לבעלי האג"ח במועדים שנקבעו. באותה הזדמנות פרסמה החברה דוחות שהצביעו על הפסד עתק של 1.5 מיליארד שקל ברבעון השני של השנה. איך מפסידים 1.5 מיליארד שקל ברבעון? זה לא מסובך מאוד, כשבמאזני החברה רשומים נכסים בשווי 18 מיליארד שקל: ירידה ממוצעת של 8% בערך הנכסים מאלצת את בעליהם להציג הפסד בסכום כזה, גם אם חשבונות הבנק מתנהלים כסדרם.
למרות שההפסד נחשב "על הנייר" ואינו מתבטא בפער בין ההכנסות וההוצאות השוטפות של החברה, אין מדובר הפעם בהפסדים "חשבונאיים"; מדובר בהפחתה משמעותית מאוד לחברה, שחלק גדול מעיסוקה הוא במכירה ובהשכרה של נדל"ן.
הפחתת הערך משקפת, בין היתר, את סיכויי החברה למכור ולהשכיר נכסים רבים שבנתה או שבכוונתה לבנות. ללא מימוש הנכסים האלה, אין לבעלי החוב הגדולים של אפריקה ישראל סיכוי לראות את החזר חובותיהם במועד שנקבע, כלומר במהלך 3 השנים הקרובות.
בשנים האחרונות הפכה אפריקה ישראל לאחת החברות הממונפות במשק. חובותיה לבנקים ולציבור בעלי האג"ח מסתכמים ב-20 מיליון שקל - פי 5 מהונה העצמי. רשות ניירות ערך פתחה במעקב צמוד אחר מצבה הפיננסי של אפריקה ישראל ואילצה אותה למסור לציבור דוח מיוחד על הסיכוי לעמידה בהתחייבויותיה, "בשל קיומם של סימני אזהרה". לפי הדיווח, קיים סיכוי משמעותי שהחברה לא תעמוד בציפיות המשקיעים. אבל לא תמיד נחשבה ההשקעה במניות חברת הענק להשקעה ספקולטיבית.
אפריקה ישראל הוקמה בשנות ה-60 במסגרת הסדר מיוחד, שאיפשר ליהודי דרום אפריקה להעביר לישראל חלק מהונם בתקופה שבה הטיל משטר האפרטהייד בדרום אפריקה מגבלות חמורות
הצד הישראלי בשותפות היה בנק לאומי, שניהל את חברת ההשקעות במשך שנים רבות בזהירות מופלגת. אפריקה ישראל היתה השקעה סולידית ורווחית גם בתקופות משבר, שבהן קרסו חברות בנייה מכל עבר. אחד מקווי מדיניות ההשקעות הבלתי מוצהרת של החברה היה במשך שנים רבות הימנעות מבנייה מעבר לקו הירוק.
באמצע שנות ה-90 אולץ בנק לאומי למכור את השליטה בחברה למשקיעים פרטיים, במסגרת ההחלטה להפריד את הבנקים מהשקעות ריאליות. לב לבייב, יהלומן חרדי שהיה מוכר עד אז בעיקר בחוגי היהלומנים וארגוני הצדקה החרדיים, הציע תמורת החברה סכום עתק של יותר מ-400 מיליון דולר.
לזכות ידידיו החרדים ייאמר שהם טרחו מבעוד מועד להפיץ את השמועה שלבייב עומד להציע סכום העולה על כל הערכות השוווי שדלפו מחוגי המתמודדים במכרז. "הוא הבטיח לאמו חנה שירכוש את החברה ואיש לא יוכל להתמודד עם ההצעה שיגיש", לחש ספקולנט חרדי ידוע בשוק ההון.
ההבטחה קוימה במלואה. לבייב נכנס לעסקים בנינוחות, ובמשך שנתיים שלמות המשיכה חברת הנדל"ן הסולידית להתנהל כתמול שלשום. לבייב רווה נחת. היתה זו תקופה של גאות בשוק ההון, המניות עלו ואפריקה ישראל התרחקה כל כך משווי המכירה, עד שבבנק לאומי - שהמשיך להחזיק במניות מיעוט בחברה - התחילו לחשוב שהחברה נמכרה, מחוסר ברירה אמנם, בנזיד עדשים.
במשך מרבית תקופת שליטתו בחברה המשיך לבייב במסורת הניהול הסולידי של אפריקה ישראל. מיד לאחר הרכישה הוא מונה ליו"ר והתגלה כמנהל דומיננטי, שהיה מעורב בכל ההחלטות. תפקיד מנכ"ל אפריקה ישראל הפך משני, ולבייב החליף מנכ"לים ללא הנד עפעף כאשר חשב שהוא זקוק למנהל שיידע טוב יותר למלא אחר הוראותיו.
חלק מהחלטותיו עוררו תמיהה. בין היתר החליט לבייב לרכוש את השליטה במפעל הכושל לבגדי ים גוטקס, רק כדי לגלות בתוך כמה שנים שגם המומחיות המיוחדת שלו בניהול עסקים אינה מסייעת בשיווק בגדי ים. החלטה תמוהה לא פחות היתה להשקיע בערוץ טלוויזיה בשפה הרוסית.
לבייב נראה כמי שמנצל את שליטתו בחברה הציבורית כדי לקדם את ענייניו האישיים. הוא אינו פעיל בפוליטיקה הישראלית, אבל הוא איש ציבור שאפתן שצבר פופולריות רבה בקרב קהילות חבר העמים - בזכות תרומותיו ומפעליו לביצור המורשת היהודית בהן. על לב קהילות חבר העמים ניסה להתחרות בו במשך תקופה מסוימת איש העסקים ארקדי גאידמק, שהיה גם יריבו העסקי.
לבייב ואפריקה ישראל זכו לא פעם למשדרי הוקרה בערוץ הרוסי, אך ההפסדים הגדולים שצבר הערוץ שכנעו אותו לפני 3 שנים להעביר את הצעצוע היקר לשליטתו הבלעדית - ולפטור את אפריקה ישראל מההוצאה המכבידה. אך הסחרור הגדול של החברה החל ב-2002.
רתיחת שוקי הנדל"ן והסחורות לא השאירה את לבייב אדיש, והוא החליט להפוך ממשקיע מקומי וסולידי יחסית לטייקון השקעות בינלאומי. ראשית הוא ביקש לכבוש את מוסקבה, ואחר כך לקחת את ניו יורק.
את מוסקבה הכיר לבייב מביקוריו התכופים ברוסיה, וכיוצא ברית המועצות לשעבר הוא שולט בשפה, למרות שדוברי רוסית שעבדו בסביבתו אומרים שהוא לא דובר רוסית על בורייה. לבייב החל לפעול ברוסיה במסגרת עסקיו הפרטיים ומאוחר יותר הביא לשם את אפריקה ישראל, כשהוא מוכר לחברה נכסים ורוכש עבורה נכסים אחרים.
לאפריקה ישראל לא היתה כל מומחיות בניהול עסקים ברוסיה, ולבייב היה למנהל העסקים שלה בכל הנוגע לעיסקאות במוסקבה ובסביבתה, והוא זה שסגר הסכמים ועקב אחר התקדמות הפרויקטים.
ארצות הברית היא מדינה זרה ללבייב, למרות שגם בה ביקר לא מעט במסגרת עסקיו וקשריו עם קהילות יהודיות. שוק הנדל"ן האמריקאי געש באותה תקופה, ומדי יום התפרסמו בעיתונות הפיננסית סיפורים מעוררי קנאה על מתעשרי-פתע מעיסקאות מפולפלות בשוק - שיכול רק לעלות בקצב מסחרר.
לבייב הזהיר החליט להיכנס לעניינים בתיווכו של מומחה, חסיד חב"ד כמותו, שעיה בוימלגרין. בימי הגאות הגדולה רוו השניים נחת מעסקיהם המשותפים. לבוימלגרין היו הקשרים הנכונים וחוש מיוחד לעיסקאות נדל"ן מבטיחות לאורך החוף המזרחי - וללבייב היה כסף.
כאשר לבוימלגרין היה פרויקט ביד, לבייב היה משקיע - והרווחים התחלקו 35% לבוימלגרין ו-65% ללבייב. העסקים המשותפים הפכו את בוימלגרין ממתווך נדל"ן לטייקון השווה מאות מיליונים, אבל ללבייב לא היה אכפת כל עוד גם הוא הרוויח.
לאחר 5 שנים החליט בוימלגרין לפרק את השותפות. מקורביו טענו שהשותפות הופסקה בעקבות פקיעת ההסכם בין השניים ורצונו של בוימלגרין לצאת לעסקים עצמאיים. הוא אכן עלה לישראל ופיתח כאן עסקי נדל"ן.
מקורבי לבייב הפיצו טענות קשות בנוגע לבוימלגרין, ובאחד מהדוחות הכספיים הוא הוצג כבעל חוב כבד לאפריקה ישראל, למרות שלדבריו לא היה מדובר כלל בחוב אישי שלו אלא בחובות שנשאו פרויקטים משותפים שיזמו השניים בעבר ושנקלעו לקשיים. הפרידה לא ריפתה את ידיו של לבייב, והוא המשיך להשקיע ביתר שאת בפרויקטים אדירים בניו יורק.
אחת ההשקעות הגדולות - רכישת בניין טיימס בעיר - נעשתה ממש ערב הקריסה הגדולה. עיסקה זו בלבד תרמה 100 מיליון דולר להפסדי אפריקה ישראל במחצית הראשונה של 2009.
ב-2008, עם פרוץ המשבר הגדול, נתקע לבייב עם פרויקטים בשווי מאות מיליוני דולרים בארה"ב ובמוסקבה, שמומנו ממיליארדי שקלים שגייס בעיקר מקרנות ומקופות בישראל וממשקיעים זרים. הבנקים הישראליים לא נטלו חלק בחגיגות האשראי וההשקעות של לבייב בחו"ל. היום, כשהמשקיעים המוסדיים חרדים לגורל השקעותיהם, הבנקים שומרים על שתיקה ומסתפקים בציטוט הודעות בנק ישראל, שלפיהן אין סכנה ליציבות המערכת הבנקאית כתוצאה מקשיי הטייקון.
בחודשים הקרובים יתנהל משא ומתן, מרביתו שקט, על התנאים החדשים להחזר החובות של אפריקה ישראל. המשקיעים המוסדיים יתבעו את שיפור הביטחונות ודחייה מינימלית של לוח הזמנים לסילוק החובות.
לאפריקה ישראל אין ככל הנראה נכסים איכותיים שניתן למכור אותם במחירי שוק בתוך זמן קצר, והיא תציע למשקיעים להתאזר בסבלנות ולקבל בתמורה הקצאה של כ-10% ממניות החברה.
לבייב הוא מתמקח קשוח ולא יסכים להסדר שיחייב אותו למכירת חיסול של נכסים או לוויתור על השליטה באפריקה ישראל. לבייב העתיק אמנם את מגוריו לטירה מפוארת בלונדון, אך נכונותו להתייצב מול התקשורת הישראלית וציבור המשקיעים בכל פעם שמתפרסם דוח דרמטי מעידה, כי הוא נחוש לפי שעה להגן על עמדתו ולהתייצב בראש המאמץ לשיקום מבנה החוב של החברה.
בשוק ההון לא שוללים את האפשרות שבשלב מאוחר יותר הוא יעדיף לפרוש מהחברה הציבורית ולהתמסר לעסקיו הפרטיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
