יו"ר ועד העובדים של בנק לאומי סוגר קדנציה - ופותח חשבון
שרשראות וקעקועים ("באפריקה חשבו שאני מכשף"), התפרצויות ללשכת המנכ"ל ("עשינו מהפכה") ושני פיטורים ("תפרו לי תיק"). לואי רוט מסביר בראיון פרישה לוחמני למה התקפל בנושא השכר ("אני פועל לטווח הארוך"), מחווה דעה על עמיתיו ("עובדי הפועלים מכרו את נשמתם") ומסביר למה אין בעיה עם קרובים שעובדים בבנק ("כל בני משפחתי הגיעו לכאן בדין")
- המחליפה הפוטנציאלית של לואי רוט: מירי רובינו
הופתעת מברכת הדרך של המנכ"ל? האם זהו "וידוא הריגה" שנועד להבטיח שחס וחלילה לא תחזור בך?
"כן. למען האמת, גליה הפתיעה אותי", משיב רוט בכנות, "הבנתי שהיא מסתייגת מהאפשרות שלמרות הכל אמשיך בתפקידי, והיא אמרה מה שאמרה. אני מאמין שהיא באמת התכוונה לכבד אותי והעניקה לי תעודת כבוד על התרומה לקהילה. לדעתי, היא לא היתה מעוניינת שאמשיך כדי לא ליצור תקדים שבו עובד שעבר את גיל 67 ממשיך לעבוד".
ואם הדבר היה תלוי בך בלבד, היית רוצה להמשיך?
"כן, בהחלט. לו מאור היתה באמת מעוניינת, הייתי ממשיך. אני מרגיש כאילו מושכים ממני את הצלחת באמצע הארוחה. התגובות שקיבלתי מהשטח הן שציבור העובדים היה שמח מאוד לו המשכתי".
לואי רוט משמש בתפקיד יו"ר ועד העובדים הארצי של בנק לאומי מאז 1984. את עבודתו בבנק החל ב-1971 כפקיד זוטר במחלקת המיכון. "איתי במחלקה עבדו 200 בנות", הוא משחזר. ב-1973 הוא הצטרף לוועד העובדים ומאז זה תחום עיסוקו המקצועי, שעבורו הוא מקבל שכר.
רוט אמור לסיים את תפקידו ב-7 בספטמבר - המועד שבו ייערכו הבחירות לוועד. הוא ייאלץ להיפרד מאחד ממוקדי הכוח הגדולים במשק, למרות שבשנים האחרונות נשמעו לא אחת טענות שהפך מאריה שואג לפודל נחמד של המנכ"ל מאור.
הדימוי הזה מתאים? השנה הייתם היחידים שוויתרו על תוספת שכר של 2.5%.
"נכון שהסכמתי לוותר, אבל גם אחרי הוויתור העובדים עדיין נהנו מתוספת של 3.5% לשכרם, למרות כל מה שקרה במשק. נכון שבדיסקונט לא ויתרו, אבל אני לא מסתכל על מה שקרה בבנק אחר".
"ועד העובדים בנה מערכת אמון גבוהה מאוד עם ההנהלה. יש נושאים שפחות חשובים לנו - אבל יש נושאים בעלי חשיבות עליונה, כמו הפרטת הבנק, שבהם נלחמנו נגד ההנהלה".
"אני לא מצטער על קיצוץ השכר, נהגנו באחריות. זה מזכיר לי חיסון לתינוקות: זה כואב בטווח הקצר והתינוק יפתח חום של 40 מעלות, אבל בטווח הארוך זה יציל אותו. כיו"ר הוועד אני מסתכל לטווח הארוך".
משרדו של רוט דומה לחנות עתיקות לונדונית או גלריית אמנות בניו יורק. עשרות שעונים עתיקים מכל הסוגים ומכל המינים מקשטים את הקירות. פעם בשעה מציצה קוקייה ומזכירה את השעה; מדי פעם נשמע קול פעמוני כנסייה. "הצלצולים מזכירים לנו שהזמן עובר", מסביר רוט.
לצד השעונים מונחת סדרת פסלים וכרזות של צ'רלי צפלין, ולצידם ניבטת דמותו של המהפכן צ'ה גווארה. מי שפספס את השניים יכול להתבונן בדמויותיהם המקועקעות על גבו של יו"ר הוועד. "צ'ה וצ'פלין היו מהפכנים, כל אחד בדרכו. אני מסוגל לראות במשך שעות סרטים של צ'פלין ולגלות בכל פעם מחדש פרט שמפתיע אותי. הוא גאון. מצ'ה למדתי את דרך המאבק על זכויות העובדים, ובמשך תקופה מסוימת אף שילמתי על כך מחיר", מסביר רוט.
לצד כל
זה לא מקרי שבאחד מביקוריו בזנזיבר חשבו אנשי השבט שמדובר במכשף טוב בשם מגנגה. "המקומיים ראו אותי והתחילו להשתחוות. הם עלו אליי לרגל עם בקשות לאיחולי הצלחה, בריאות, זיווגים ועוד. בהתחלה עוד נהניתי לשחק את המשחק, אבל בהמשך, כשראיתי שהם מתחילים לקחת אותי יותר מדי ברצינות, ויתרתי".
בעצם היית כמעט בכל מקום בעולם.
"הייתי בסין, ביפן ובהודו עוד לפני שישראלים חלמו להגיע אליהן. טיילתי בדרום אמריקה, באפריקה ובאלסקה עוד לפני אופנת הצעירים. יש לי דרכון צרפתי וניצלתי אותו לצורך ההרפתקאות שלי. בהמשך הדרך, כיו"ר ועד העובדים, הצלחתי לשכנע גם את עובדי הבנק לצאת לטיולים לכל המקומות הללו, והם היו במרביתם. אני חושב שהטיולים המקובלים אצל מרבית עובדי המערכת הבנקאית הם חלק מהתרבות הכוללת. עשיתי עם עובדי הבנק את הדברים הכי משוגעים: באחת ממסיבות פורים הבאתי גמל לאולם. הכנסתי הרבה מאוד צבע לארגון".
איך בכלל הגעת לבנק לאומי?
"במקרה. איך אומרים? האדם מתכנן ואלוהים צוחק. במקור עבדתי על טרקטור וביליתי הרבה מאוד זמן בסיני. אמרו לי שמחפשים עובדים בבנק, והגעתי למחלקת התפעול. התחלתי לעבוד בתקופת ארנסט יפת, ואני מסיים בתקופת גליה מאור. מאז עברתי 5 מנכ"לים. ארנסט יפת נחשב בבנק לאלוהים. גליה מאור חביבה מאוד".
אני זוכר שפרצתם ללשכה של ארנסט יפת אחרי פרשת מניות הבנקים, עם השיר "גנבים גנבים". זה היה כמו מהפכה.
"מיני-מהפכה. יפת סיים את תפקידו בניהול הבנק והוצע לו להמשיך בתפקיד חלופי בשכר לא הגיוני. הוא אמנם היה מוכשר מאוד, אבל חי כמו ברון. חשבנו שהוא עבר את הקו האדום והחלטנו להתפרץ למשרדיו, שנחשבו אז למתחם סטרילי. דרשנו שיתפטר - ובסופו של דבר זה קרה. אני לא אוהב להתנדנד על אנשים תלויים, אבל בפועל זאת היתה המציאות. הפלישה שלנו להיכל יפת הזכירה לי קצת את המהפכות בחו"ל".
היית פולש היום ללשכה של מאור?
"במצבים מסוימים כן. אם הייתי צריך, למה לא. אבל לדעתי זה לא יקרה - גליה חכמה מספיק ומבינה איך לא להיקלע למצב כזה. גם ללשכת דוד פרידמן, המנכ"ל שקדם לגליה, לא הייתי מתפרץ; אבל ללשכה של צדיק בינו אולי כן".
איך מערכת היחסים שלך עם מאור?
"עם משפחת מאור לא ביליתי בערבים. נכון שהייתי בחתונות של הילדים שלה, וגם היא הוזמנה לאירועים אישיים שלי - אבל זה רגיל. היו לי איתה קשרים אישיים, אם כי אי אפשר לומר שמדובר בקשרים חברתיים. החוכמה היא לבנות מערכת יחסים אישית, אבל גם לדעת את הגבולות. כיו"ר ועד אסור לי לוותר על העקרונות.
"במאבק בעניין הפרטת הבנק גליה הבינה שעם כל הכבוד ליחסים בינינו, צריך לשמור על האינטרסים של העובדים. הנהלת הבנק טוענת כי הסכם השכר שנחתם לפני 5 שנים יפוג בסוף השנה".
"אנחנו טוענים כי 5 השנים נספרות מהמועד שבו יופרט הבנק בפועל - וההפרטה עדיין לא התרחשה. יש על זה ויכוח גדול, והנהלת הבנק התבקשה לפנות לאוצר כדי לדעת מה המצב. הוויכוח בעניין הזה עלול להוביל למשבר".
במהלך עבודתך כיו"ר הוועד הרגשת שניסו לפתות אותך או להכשיל אותך?
"כן, אבל כדי לא לטבוע אני לא צריך ללמוד לשחות - אלא פשוט לא להיכנס לבריכה. למשל, כשנכנסתי לתפקיד החלטתי לבטל את קניית תווי השי לחג לעובדים והעברתי את האחריות להנהלה. קודם לכן היו מגיעים אליי כל מיני ספקים עם כל מיני הצעות. אחרי הכל מדובר בעיסקה של 12 מיליון שקל. זה הרבה מאוד כסף. אז לא נכנסתי לבריכה, אבל לפעמים גם במים הרדודים מסוכן. אתה עובד עם ספקים ונמצא איתם בקשר, ויש הרבה פיתויים".
שמעתי שבהנהלות הקודמות ניסו לתפור לך תיק ולהכשיל אותך.
"נרדפתי מאוד על ידי הנהלות הבנק הקודמות. בתקופת ארנסט יפת פיטרו אותי, הלבישו עליי חוקרים פרטיים וניסו לחפש אותי בכל הכיוונים. אני יכול לבשר לכך שאין מישהו בכל כדור הארץ שמחזיק לי את הביצים".
מדוע חיפשו אותך, היתה להם סיבה?
"נחשבתי לפרא אדם, למרות שלא הייתי כזה. נכנסתי על טיקט אידיאולוגי ובאמת רציתי לדאוג לטובת העובדים. עוד כשהייתי חבר ועד, יפת דאג לפטר אותי, אבל הוחזרתי לתפקיד על ידי בית המשפט. פעם אחרת פוטרתי והוחזרתי לתפקיד על ידי ההנהלה. מה לא חיפשו אצלי? בדקו אפילו אם אני נוהג כשיד אחת על החלון, חקרו ספקים, חקרו עובדים - אבל לא מצאו כלום".
נא להמתין לטעינת התגובות
