החגיגה מעט מוקדמת
לבנקים נדרש עוד ראלי של כ-80% על מנת לשוב לרמה של סוף שנת 2007 ולמדדים המובילים דרושה עלייה של עוד כ-50%. כך שלפני שיוצאים לחגוג את הרבעון והשנה המוצלחת עד כה צריך לזכור - אנחנו בקושי בחצי הדרך
הראשון - הבורסה בתל אביב (מדד המעו"ף) רשמה ברבעון את התשואות הגדולות ביותר שלה מאז הרבעון השני של שנת 2003. בחישוב חצי שנתי התשואות מתחילת 2009 שוות ברמתן לתשואות בחצי השנה הראשונה ב-2003.
השני - ישראל היא שוק עם ביצועים במקום טוב, באמצע הזירה הגלובלית - לפני ארצות הברית ובריטניה ואחרי בורסות אסיה. מכובד.
נכון, הכי קל להגיד: "אחרי הנפילות של סוף 2008 והחשש מקריסה נוספת באמצע הרבעון הראשון של 2009 ברור שיהיו עליות חזקות". זה נכון, אבל בשוק ההון דבר אחד ברור, והוא לא קשור לתשואות ולמחירי יעד: הצבע חזר ללחיים.
אם לפני פחות מחצי שנה כל גורם ופעיל שידר תחושה שגם למי שמוכן לקחת סיכון אין איפה לעשות כסף (כסף גדול באמת, ולא הימור ספקולנטי זה או אחר), עכשיו זה כבר נשמע אחרת. חזרה תחושת הרעב המשחק פתוח וכל אחד יכול לנגוס אם רק יבדוק ויפעל נכון - האפשרויות מחכות על הרצפה.
ואכן, לחדרי המסחר חזרה אווירת ה"עשייה". סימן חיובי נוסף הוא שאופוריה עדיין אין שם. בינתיים. כי הלכה למעשה - עדיין אין הרבה סיבות לאופטימיות. כשמסתכלים על הכלכלה הריאלית: עשרות אלפים עוד צפויים להצטרף למעגל האבטלה והביקושים לא צפויים להתאושש במהירות.
אם גם מביאים בחשבון את החזרי האג"חים שצפויים לעלות משמעותית בחצי השנה הקרובה - הוצאות המימון ינגסו נתח משמעותי מהרווחים הדחוקים.
הוצאות המימון יסבלו לא מעט בהמשך, כשמדדי המחירים יתחילו לעלות והזינוק של יותר מ-2% בחודשים האחרונים יבוא לידי ביטוי בתוצאות הרבעון השני, שיתחילו לזרום בעוד חודש מהיום.
גם הצפי כי הריביות, במשק ובעולם, יתחילו לעלות - לא יסייע לחברות לגלגל
חובות לעתיד, בייחוד כשהממשלה צפויה להיות השחקן המרכזי בתחום הסולידי (במטרה לכסות את גירעונותיה התקציביים ).
אם ברבעונים האחרונים ראינו את מרבית החברות שומרות על הראש מעל המים כאשר חלקן מפטרות בסיטונאות וכולן מקצצות בכל הוצאה אפשרית, החבל כבר נמתח עד הקצה וכיום אין למנהלי הכספים ולמנכ"לים הרבה מרחב תמרון בצד ההוצאות - דבר שיקשה מאוד על החברות להציג שיפור ברווחים ולייצר תשואה משמעותית.
תחום הנדל"ן, שנפגע בצורה הקשה ביותר במשבר האחרון, הציג ברבעון הראשון שיפור קוסמטי שהוא לא יותר מהתייצבות. נכון, הכנסות ממשיכות לזרום, אולם קשה מאוד עדיין לממש נכסים. גם כך החברות שכן מוכרות יוצרות לעצמן את הקושי הבא עם אובדן תזרימים משמעותיים מהשכרה.
דוגמה מצוינת לכך היא אפריקה ישראל, שמכרה לא מעט נכסים טובים על מנת לאגור מזומנים להחזרי חובות. עם פעילות יזמות כמעט מושבתת, היא תתקשה ליצור ברבעונים הקרובים מנועי הכנסות חדשים במקום הנכסים שנמכרו.
בסופו של דבר, צריך כנראה להודות על האמת - צופה לעתיד או לא - הראלי של שני הרבעונים האחרונים הוא לא יותר מתיקון של הירידות החדות (מדי) שנרשמו בחצי השני של השנה הקודמת, עת שלטו ההיסטריה והפאניקה כשנראה שסוף העולם הפיננסי הגיע. עכשיו מתחיל הסיפור האמיתי ולא כולם ייצאו ממנו כשידם על העליונה.
אין טעם גם להסתנוור מעלייה של כמעט 100% במדד הנדל"ן תוך חצי שנה - רמתו עדיין משקפת ירידה של יותר מ-60% מהשיא - במילים אחרות, מרמתו כיום הוא צריך לעלות בכמעט 200% על מנת לחזור לשיא.
לבנקים נדרש עוד ראלי של כ-80% על מנת לשוב לרמה של סוף שנת 2007 ולמדדים המובילים - ת"א 25 ות"א 100 דרושה עלייה של עוד כ-50%. כך שלפני שיוצאים לחגוג את הרבעון והשנה המוצלחת עד כה צריך לזכור - אנחנו בקושי בחצי הדרך, וכלל לא בטוח שההמשך יהיה כל-כך חלק.
נא להמתין לטעינת התגובות
