ההפיכה השקטה של טוויטר

כלי התקשורת שמצטטים דיווחים מטוויטר כמקורות לנעשה באיראן משתתפים בהפיכה שממליכה את יו-טיוב ופייסבוק תחתם

דרור גלוברמן | 28/6/2009 7:36 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הדיווחים שחולצו מאיראן בדרכים-לא-דרכים הלהיבו את צרכני העיתונות בעולם כולו. כתב הסי.אן.אן נשמר על ידי משמרות המהפכה? עורך הניו-יורק טיימס עצור בחדר בית המלון? הנה, לנו יש טוויטים מהשטח - קולות אותנטיים ומקוריים.

הדיווחים אמנם חלקיים, ללא מקור מזוהה וסותרים ‏("לפי הדיווחים, נהרגו אתמול בטהרן 10 עד 150 מפגינים") ; וצילומי הסלולר שהועלו ליו-טיוב רועדים, לא ממוקדים ומוסתרים מאחורי סורגים ועצים - אבל כל זה רק מעצים את הריגוש ומגביר את  התחושה שהחומר מהימן. הנה, הנה, מתלהב בעיני רוחו הצופה, זה בדיוק מה שהייתי רואה לו עמדתי שם בעצמי.
 
נדה - נהרגה מול המצלמה והפכה לסמל המאבק
  
משלח ידם של העיתונאים הרשמיים והמפורסמים, נושאי התעודות הממלכתיות שמקבלים שכר סדיר עבור דיווחיהם ממו”ל גדול, הפך מנכס לנטל.

אז מה אם הם יודעים לתחקר לעומק רב יותר, להצליב מקורות, לשאול שאלות נוקבות, לדווח בבהירות או לנסח באופן מרגש? כל אלה הביאו רק להגבלת תנועתם - וגרמו לפגיעה ביכולתם לדווח.

יכולת הדיווח של כל עובר אורח הפכה עדיפה מזו של מי שהתמחו בדיווחים כל חייהם. כדי להבחין בין דיווח לדיווח ולבנות לעצמו תפיסת מציאות סבירה, נאלץ צרכן המדיה הממוצע להשתמש בכישורים שבמקרים רבים עדיין אין לו.
להטיל ספק רב

ההבחנה בין דיווחים ומקורות שונים, האינטרסים שמניעים אותם והמגבלות שמושתות עליהם - היא עניין סבוך גם עבור עיתונאים וחוקרי תקשורת. לצרכן הממוצע אין עניין וזמן להתעמקות כזו. אבל היצע אדיר של אמצעי מדיה, ערוצים וקולות מותיר אותו ללא ברירה: בלי צריכת חדשות שוטפת, עמוקה, השוואתית ומצליבה, הוא צריך לפחות לזכור להטיל ספק רב בכל מה ששמע.

כלי התקשורת הממוסדים עוזרים לו לכאורה, אבל על הדרך הם כורתים את הענף - שלא לומר נצר עדין - שעליו הם מתנדנדים. שפע ציטוטי הטוויטים בעיתונות היומית, לצד שידורים חוזרים ונשנים של סרטוני יו-טיוב בערוצי הטלוויזיה, הפכו אותם למקור מידע לגיטימי בעיני הקוראים והצופים.

העיתונים עצמם מלמדים את הצרכן להבין שטוויט שנשלח מ"בחירות איראן 09" הוא דיווח אמין כמו זה של רויטרס, וערוצי הטלוויזיה במו-ידיהם מקנים לצילום סלולרי מזדמן את אותה מהימנות של
ה-CNN.

לכאורה אין להם

ברירה - הרי אלה הדיווחים היחידים שישנם - אבל החשיפה האין-סופית של דיווחים של עוברי אורח אנונימיים והיעדרה של כל הסתייגות, הגם שהיא "מובנת מאליה" בעיני העורכים, הופכים אותם לשווי ערך לכלי התקשורת הממוסדים.

ואם זה לא מספיק, טשטוש נוסף של ערכיה ויתרונותיה הביאה העיתונות על עצמה, כשנתנה מיקרופון בידה של כל דוגמנית וכל סטנדאפיסט והפכה אותם ל"כתבי שטח". אז מי באמת צריך את אהוד יערי, אם אפשר להקשיב לרז שפירא? בסופו של דבר הצרכנים לומדים מדי יום שאין צורך בגופי חדשות כדי לצרוך חדשות. את יו-טיוב וטוויטר הם יכולים להשיג לבד. והאמת, אם אלה הדיווחים - הם צודקים לגמרי.

אם אנשי החדשות לא ינסו להגדיר מחדש מה בדיוק הערך המוסף שלהם ובמה בדיוק הם עוסקים, ולא יעניקו סיבה ברורה לאדם הסביר לצרוך דווקא את דיווחיהם בעולם שבו כל אחד יכול לדווח, לפרסם ולהפיץ - הם יצטמקו לכדי עוד צינור מזרזף בים המדיה. 

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים