לפגוש את הגורו בכל מחיר
ארוחה במיליונים עם באפט ואימוני כדורסל אינטנסיביים במטרה להשתחל למשחק עם אובמה - כך אנשי עסקים רבים משקיעים הון וזמן כדי להגיע לפגישה עם גורו ההשקעות שלהם
מאז יוני 2008 - המועד שבו ניצח דאניאנג במכרז המתוקשר על ארוחת הצהריים עם גורו ההשקעות, שידוע כ"משקיע המצליח בעולם" - ועד השבוע, כאשר מומשה הזכייה, הספיק באפט להפסיד כמה מיליארדי דולרים מערך השקעותיו ולהודות בכמה טעויות שעשה במהלך המשבר.
אבל זה לא הפריע לדאניאנג לטוס עשרות אלפי קילומטרים לארוחה עם באפט, שהתפרסה על פני 3.5 שעות וכללה סטייקים ומאכלי ים.
דאניאנג בן ה-36 יצא נרגש מהארוחה, שאליה הביא 7 חברים וקרובי משפחה. הוא טען כי את הרווח שלו מהפגישה עם מושא ההערצה שלו "אי אפשר לכמת". לדבריו, הוא ניצל את הפגישה כדי לשאול לדעתו של האורקל מאומהה על היציאה מהמשבר. ואם 2.11 מיליון דולר אינם מספיקים, הוא גם הביא לבאפט מתנה - ליקר סיני מסורתי.
דאניאנג אינו היחיד במשחק המיליונרים הקטן הזה: אנשי עסקים רבים משקיעים הון וזמן רב כדי להגיע לפגישה, לפעמים אקראית למחצה, עם גורו השקעות או עם אדם שעשוי להפוך לשותף או למשקיע שלהם.
תעשיית הצדקה והתרומות הפוליטיות היא אחד האמצעים העיקריים לשם כך. אפילו הארוחה השנתית המפורסמת של באפט היא חלק ממנה: באפט תורם מדי שנה את הסכום שמשלם שותפו לסעודה. היום צפוי להיסגר באי ביי המכרז על הארוחה הבאה שיקיים באפט במסעדת סמית' אנד וולנסקי במנהטן ב-21 ביוני 2010.
גם בישראל משמשים אירועי ההתרמה נקודת מפגש בין אנשי עסקים, אם כי המדינה פמיליארית מכדי שמישהו ישלם סכום עתק עבור סעודה בחברת איש עסקים או פוליטיקאי. ובכל זאת, לפני כשנתיים התקיימה בישראל התרמה על בסיס דומה מטעם העמותה לקידום החינוך והבריאות ביפו.
יו"ר בנק מזרחי-טפחות, יעקב פרי, תרם קונצרט אישי בחצוצרה - שעבורו שילמה אשת עסקים 12 אלף שקל, השף ישראל אהרוני תרם ארוחת גורמה שנרכשה תמורת 3,000 דולר על ידי איש עסקים מתחום הנדל"ן, ומדריך הטיולים הטלוויזיוני אייל פלד תרם סיור מודרך בירושלים תמורת אלפי שקלים ששילם איש עסקים. כמו כן הוצעו משחק אימון עם כוכב הכדורגל אבי נמני ותחרות קליעות עם אגדת הכדורסל טל ברודי.
עיסקאות תרומה מעין אלה לא בהכרח ימסדו קשר עם הסלבריטאים התורמים את זמנם למאורע - אבל הן מציעות לתורם חוויה שבאמצעותה הוא עשוי להתקשר עם מושא הערצתו.
נשיא ארצות הברית ברק אובמה אמנם עדיין אינו מוכר את זמנו כתרומה או בכלל - אבל חיבתו לכדורסל מפתה בכירים רבים באליטה האמריקאית להיערך למפגש עם האזרח מספר אחת. בסופו של דבר, איש לא רוצה להגיע לרגע כה מרגש ולהתגלות כלוזר שאינו מסוגל לעשות אפילו צעד וחצי.
כתבה שהתפרסמה השבוע במגזין ESPN מתארת כיצד נערכים חלק מבכירי הבירה האמריקאית למפגש כזה, דמיוני ככל שיהיה. למשל, חבר בית הנבחרים בארון היל עובד בימים אלה ממש על הניתור שלו לזריקה. בין לבין הוא גם מרים משקולות במטרה לשפר את יכולתו להתמקם לקליטת ריבאונדים.
בעבר הוא שיחק כדורסל ואף היה כוכב בליגת התיכונים, אך לפני 15 שנה תלה את הנעליים ולא הפנה את מבטו לאחור. עכשיו, בגיל 55, הוא שוב זורק לסל ומנסה לחזור לכושר. זה לא משבר גיל העמידה הטיפוסי. היל הוא היום פוליטיקאי רב השפעה בבית הנבחרים. המגרש שבו הוא מתאמן הוא לא פחות מאולם ההתעמלות של בית הנבחרים.
בישראל או בכל מדינה אחרת זה נשמע מטורף או לפחות אמריקאי מאוד; אבל בוושינגטון קוראים לזה עסקים - אם כי לא בהכרח הוצאה מוכרת לצורכי מס. מבחינות רבות, עתידו
"התרחקתי מהמשחק", אמר היל ל-ESPN, "אבל הנה אני שוב קולע לסל, והכל בגללו. אם אי פעם יזדמן לי לשחק נגדו, אני לא רוצה שייגמר לי האוויר באמצע ההתקפה".
וושינגטון המצטיירת בכתבה נראית לפתע כמו חצר משחקים של בית ספר תיכון: כולם רוצים לעשות את מה שמלך הכיתה עושה. ובוושינגטון, הנשיא הוא מלך הכיתה; הדבר הנכון לעשות בכל רגע נתון הוא מה שהנשיא עושה.
למשל, במסעדת ההמבורגרים שבה ביקר אובמה לא מכבר כמעט אי אפשר להשיג מקום. אנשים מחפשים דרכים להגיע אליו - מחקים את המניירות שלו, את סגנון הדיבור, מאמצים את הספורט האהוב עליו. כשהנשיא ביל קלינטון שיחק גולף, התחילו כל תושבי וושינגטון לשחק או לפחות להתעניין בגולף.
אובמה משוגע על כדורסל. בכך אפשר היה להבחין כבר במסע הבחירות שלו, כאשר הדגים את כושרו בפני חיילי צבא ארצות הברית המוצבים בעיראק.
הוא מזכיר את המשחק בנאומיו, ואפילו מפרשן את תוצאות משחקי ה-NBA ומנחש את תוצאותיהם, גיסו הוא המאמן של אורגון סטייט, חבריו זורקים לסל, וכך גם עוזריו - בכירים וזוטרים. בארצות הברית אף פועל בלוג בשם "בולר אין צ'יף", המוקדש להישגיו על המגרש וכולל גלריית תמונות מרשימה של הנשיא בפעולה. נאומו האחרון מיום שלישי לגבי הבחירות באיראן מנותח באתר באמצעות מהלכי כדורסל קלאסיים.
"אתה יודע מה ההזמנה הכי מבוקשת כיום בוושינגטון?", שואלת די די מאיירס, לשעבר יועצת העיתונות של קלינטון, את כתב ESPN, "ברור, זה נחמד אם מזמינים אותך לסעודה בבית הלבן עם סטיבי וונדר ודברים כאלה. אבל זה כלום לעומת הדבר האמיתי - לשחק כדורסל עם אובמה. אם הוזמנת, אתה משהו, ממש במרכז העניינים".
ואכן, פתאום כולם בוושינגטון עובדים על הקליעות שלהם. נדמה שלטרנד הזה יש פוטנציאל לפתוח שוק חדש ללימוד רזי המשחק. האמריקאים עוד ידעו לעשות מזה כסף, והגיוני שלא רחוק היום שבו אובמה אכן ימכור דקות משחק יקרות מפז עימו לכל המרבה למחיר. למטרות צדקה, כמובן.
נדמה שמגרש הכדורסל שימש מפלט עבור אובמה לכל אורך חייו - מימי הבדידות בילדותו ועד קמפיין הבחירות. המשחק מרגיע אותו ומסייע לו לקשור קשרים פוליטיים. כיום בעין אחת הוא צופה במשחק ובשנייה עובר על סקירות מדיניות.
מרגע שהוא נבחר, מתדפקות הקבוצות המובילות באמריקה על דלתו ומבקשות להעניק לו גופיות עם הלוגו שלהן. "לו רק מישהו היה יכול לתת לי במתנה ג'אמפ-שוט (זריקת ניתור)", אמר לאחר אחד המפגשים האלה, "אני ממש צריך אחת".
נא להמתין לטעינת התגובות
