מה חשב הירשזון?
שר האוצר לשעבר הוא רק אחד מתוך שורה ארוכה של בכירים - ביניהם ראשי ממשלה ונשיאים - שחשבו שיוכלו לעשות כרצונם. דווקא ש"ס, שמנהיגיה כיכבו בעבר במדורי הפלילים, הפכה לאחת המפלגות הנקיות באזור - לאחר שהרשויות לימדו את בכיריה לקח. האם הפוליטיקאים יפנימו את המסר ששלח אליהם אתמול בית המשפט?
אברהם הירשזון בבית המשפט צילום: רענן כהן
בעבר נחשב הפרסום הרב סביב החקירות וקישור שמו של איש ציבור נשוא פנים לחקירות וחשדות לפלילים מערכת ענישה בפני עצמה. הרתעתה התבססה על מערכת נורמות שלפיה "לא ייתכן שכך ינהג איש ציבור".
אבל בענישה החמורה יש גם תקווה, שהיא תתרום במשהו לשיקומה של מערכת הנורמות בשירות הציבורי: חשדות פליליים אינם דבר של מה בכך, והם יכולים להוביל היישר לכתב אישום וענישה חמורה בבית הכלא.
ומפלגה שאינה רוצה לראות בכיר מטעמה מתגולל ברפש שלא מעט ממנו ניתז לעבר חבריו, מוטב לה שתעצור הרבה לפני כתב האישום והמבוכה הגדולה. הניסיון מראה שיש למערכת האכיפה על מה לסמוך.
ערב הבחירות האחרונות טען באוזני בכיר בש"ס: "אנחנו המפלגה הכי נקייה. תראה את המועמדים שלנו היום - אתה יכול להסכים איתם או לחלוק עליהם, אולי תאמר שלא כולם אומרים תמיד דברי חוכמה, אבל רבב לא דבק באיש מהם, וגם לא ידבק. מר"ן הרב עובדיה דאג לכך אישית".
האמת היא שכמעט לא שמנו לב: המפלגה שהעסיקה בעבר עשרות חוקרי משטרה שבחנו שורה אינסופית של מעשי שחיתות וחשדות לשחיתות, הפכה למפלגה שעושה כותרות בכל מדור בעיתון כמעט, מלבד מדורי הפלילים.
סיפוריהם הנוגעים לחוק וללב של בכירים כמו אריה דרעי, רפאל פנחסי, יאיר לוי, יאיר פרץ, עופר חוגי ואחרים הפכו להיסטוריה מתרחקת. רק סיום משפטו של שלמה בניזרי מזכיר את הזיהוי הישן של ש"ס עם פוליטיקאים שומרי מצוות ופורעי חוק.
סוציולוגים מקצועיים וסוציולוגים לרגע ידעו להסביר היטב את העובדה שדווקא במפלגה החרדית התגלו תפוחים רקובים כל-כך.
הם דיברו על האווירה שבה פעלה המפלגה ועל התנאים שאיפשרו לנגעי השחיתות להתפתח: התרבות החרדית המרבה לבטל את הסמכות המדינתית-חילונית מפני סמכות תורנית והזהות הקהילתית, המצוקה הכלכלית שבה מתקיימת הקהילה החרדית ושהיתה נחלתם של רבים מבכירי המפלגה, הניכור והמחאה העדתית נגד הממסד האשכנזי, והיעדר נורמות שלטוניות שהושרשו באליטה הוותיקה של המערכת הפוליטית.
אבל בעקבות החקירות והעמדות לדין של מספר פושעים, התברר ששחיתות אינה חלק אינטגרלי מש"ס, ובכיריה מבינים היטב את ההבדל בין הקופה הציבורית, מוסדות התנועה והקשורים בה לכיסיהם הפרטיים של חברי המפלגה.
הגבולות נפרצו
בעוד התנועה שהיתה על הכוונת עושה את כל הנדרש כדי לרדת ממנה, נפרצו הגבולות בחלקים אחרים של המפה הפוליטית.
השר הרצוג. שומר על זכות השתיקה צילום: יהונתן שאול
זה התחיל בשטחים האפורים של פעילות גיוס התרומות של מפלגת העבודה ופרשת העמותות של אהוד ברק, כשאחד הנחקרים - שהפך בינתיים לשר הרווחה יצחק הרצוג - מקפיד לשמור עד היום על זכות שתיקה בנושא.
ההמשך היה סדרת פרשיות שחיתות שנחקרו סביב ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, שלא הביאו אמנם לכתב אישום, אבל חלקן גם לא מוצה עקב מחלתו.
חקירות השחיתות נגד ראש הממשלה לשעבר תרמו ליצירת נורמות חדשות בציבור: ראש הממשלה הנתון בחקירה שמר על פופולריות מדהימה בקרב חלקים גדולים מהציבור שגילו סלחנות רבה כלפי המעשים שנחשפו בחקירות בפרשת "האי היווני" ובפרשת מימון מסע הבחירות של שרון.
תרומה נכבדת לאווירת הסלחנות והמריחה של חשדות כבדים העלה לא אחר מהיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שאמור על-פי תפקידו לשמש ראש חץ במאבק נגד השחיתות.
ב-2004, זמן קצר לאחר שמונה לתפקידו על-ידי הממשלה בראשות אריאל שרון, החליט מזוז לסגור את תיק החקירה בפרשת האי היווני בניגוד לדעת הפרקליטות, ולמרות ממצאים הממשיכים לעורר חשדות כבדים כלפי שרון ובנו גלעד.
בין היתר חשפה החקירה שמקורבו של שרון, דוד אפל, שילם 640 אלף דולר לגלעד שרון תמורת ייעוץ שהתמצה, על פי העדויות, בחיפוש באמצעות גלישה באינטרנט.
למרות שמדובר בתשלום חריג, הרבה מעבר לתשלומים המקובלים במשק, החליט מזוז שמדובר בשכר סביר וסגר את התיק.
כך הלכה ופשטה בשלטון הישראלי אווירת "הכל הולך": התנערות רבים במערכת הפוליטית מהקפדה על מדיניות נורמטיבית שגלשה לא פעם לתחום החשדות הפליליים. את שרון החליף אהוד אולמרט, עוד פוליטיקאי בעל עבר ארוך של חקירות פליליות שמהן יצא ללא הרשעה.
בפרשה אחת, פרשת החשבוניות הפיקטיביות שסייעו לממן את מערכת הבחירות של מפלגת הליכוד בעת שאולמרט היה גזבר המפלגה, עמד אולמרט לדין אך זוכה לאחר שטען שלא ידע על הזיופים הסיטוניים שנעשו תחת השגחתו.
ב-1997 זיכה אותו בית המשפט המחוזי, אך השופט עודד מודריק קבע שהוא "התרשל התרשלות גסה ביותר" במילוי חובתו כגזבר.
שר האוצר שבחר לעצמו ראש הממשלה אולמרט, אברהם הירשזון, לא היה איש כספים ידוע, ואפילו לא עסק בנושאים משקיים בעבר, אבל הוא היה חבר קרוב בעל ברית פוליטי, שאירועים פיננסיים מוזרים ביותר התרחשו בעת שעמד בראש הסתדרות העובדים הלאומית.
אולמרט וידידו המשיכו בתפקידיהם כשהם יוצאים ובאים בחדרי חקירות וענן החשדות נגדם מתעבה. בכל מדינה מתוקנת היו אנשים כאלה פורשים מתפקידם עוד בטרם הקיש החוקר הראשון על דלתם.
סלחנות כלפי עבריינים
אבל הציניות של אולמרט והירשזון לא נוצרה בחלל ריק. בציבור ובמערכת הפו ?ליטית כמעט התרגלו שהחקירות הפליליות הן חלק מתפקידיו של הבכיר.
ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. צילום ארכיון: קובי קלמנוביץ'
השרה לשעבר ציפי לבני מתחה אמנם ביקורת רופסת על אולמרט הממשיך בתפקידו למרות החקירות, אבל היא עצמה מיהרה להעניק תפקיד בממשלתה לחיים רמון, השר לשעבר שמצא לנכון לבצע מעשה מגונה בכפייה בחיילת, דקות מספר לפני כינוסה של ישיבת הממשלה שבה הוחלט על פתיחה במלחמת לבנון השנייה.
הסלחנות כלפי עבריינים וחשודים נמשכת גם בממשלתו החדשה של בנימין נתניהו, שמינה לתפקיד שר בכיר את אביגדור ליברמן, שהורשע בעבר בעבירת אלימות כלפי נער ונחקר כעת בחשד חמור לקבלת כספים שלא כדין בעת ששימש בתפקיד ציבורי.
קלות הדעת שנוהגת המערכת הציבורית בחשדות לפלילים והתנהגות בלתי נורמטיבית של הבכירים מוזנות, ככל הנראה, מחוסר הפחד ומתחושת הבכירים שהם מוגנים מחקירות של ממש: בתפקידיהם הרמים הצליחו אולמרט, שרון, ואפילו הנשיא לשעבר משה קצב למרוח את הליכי החקירה עד אין קץ.
הם חשים מוגנים היטב באמצעות כוחם הפוליטי מעורר הכבוד, מורא העובדים סביבם המפחדים למחות כדי שלא יבולע כל רע לקריירות המשגשגות שהצליחו לטפח בזכות הקרבה לבוס האימתני.
מערכת האכיפה גילתה כלפיהם לא פעם אורך רוח שאזרח מהשורה יכול היה רק לחלום עליו. להגנתם המשפטית התייצבו בכירי הפרקליטים, וכאנשי ציבור עומדים לרשותם אמצעים לא מבוטלים למימון עורכי הדין היקרים בענף.
גזרי הדין החמורים שהוטלו על הירשזון ובניזרי חייבים להיות נקודת מפנה: הם צריכים להרתיע לא רק אישי ציבור חמדנים מלשלוח ידם לקופה, אלא גם להרתיע את המערכת הסובבת את החשודים בשחיתות.
אמנם אסור לחרוץ את דינו של מי שלא הורשע בדין, אבל גם אין לאפשר למי שיש נגדו חשדות של ממש למלא תפקיד ציבורי. עם ש"ס זה עבד. אין סיבה שהמסר לא יעבור גם למפלגות האחרות.
נא להמתין לטעינת התגובות
