דורסודורו SMV 750: מחזיר את הכיף לרכיבה
ב-15 השנים האחרונות כבשה קטגוריית ה"סופר-מוטו" מקום של כבוד והחזירה את הכיף לרכיבה על אופנועים לכולם - ולא רק למקצוענים. מבחן רכיבה לאופנוע של אפריליה מוכיח חד-משמעית שגם בתחום הזה אפשר כבר להכתיר את המנצחת
החדשות הרעות הן שעודף תחכום מקלקל חלק מהכיף של האופנוענות הקלאסית, אותו קו גס שבו האופנוע מתחיל להתחרפן והרוכב צריך להבין שכעת הכל תלוי רק בו. בעיה נוספת היא שבדומה לתחומי חיים אחרים, גם עם אופנועים נמצא רף הסיפוק שלנו בעלייה מתמדת: דברים שנחשבו נשגבים ונחשקים אך לפני כמה שנים נחשבים כעת טריוויאליים ומובנים מאליהם.
דוגמה טובה לכך הם אופנועי ההיפר-ספורט 600 סמ"ק, שאיתם אין מה לעשות במהירות מנוע של פחות מ-6,000 סל"ד (סיבובים לדקה), במהירות שעון של מתחת ל-120 קמ"ש, ועל כבישים עם יותר משלוש מכוניות לקילומטר. בתנאים פחותים מאלה הרכיבה עליהם נחווית בעיקר כעינוי. כיום, אפשר להגיד, מגבלות ההתנהגות הן כה גבוהות, שרק רוכב וירטואוזי יכול להשתלט על האופנוע במקרה שהצליח לחרוג מהן.
למרבה המזל, ב-15 השנים האחרונות צומחת ומתפתחת קטגוריית הסופר-מוטו, שמחזירה את הכיף לרכיבה על אופנועים בלי להרים את מגבלותיהם למקומות שאותם רק מקצוענים יכולים באמת למצות. מה שהתחיל כהתקנה של צמיגי כביש על אופנועי אנדורו (שמיועדים לרכיבת כביש ושטח) הפך לקטגוריה רשמית בקרב יצרנים, שאף מפתחים בה כלים סדרתיים, ולאחרונה גם תת-קטגוריות שונות.
מעבר לכל הסופרלטיבים האחרים, התרומה הגדולה ביותר של אופנועי סופר-מוטו לחיים הדו-גלגליים היא החזרה אל אופנוענות שבה כל הדברים הטובים קורים (גם) במהירויות של פחות מ-130 קמ"ש. אפריליה, כיום חלק מקבוצת פיאג'יו, מבססת בעשור האחרון את מעמדה ככוכב אמיתי בשמי המירוצים, בין השאר בזכות כמה אליפויות עולם במירוצי סופר-מוטו.
על בסיס הדגם SXV האלוף, השיקה אפריליה לפני כשנתיים את דורסודורו ,SMV 750 שמופעל על ידי מנוע ה-V בזווית 90 מעלות, שפיתחה הקבוצה.
הדבר המהמם הראשון בדורסודורו הוא העיצוב האיטלקי: פשוט יחסית, נקי מאוד ומפתה בכל קנה מידה. דורסודורו הוא הקטן - מבחינת נפח המנוע - מבין האופנועים הגדולים שבחבורה, אבל בעיניי דווקא הבחירה במנוע בנפח צנוע יחסית, 750 סמ"ק, היא עוד אחד מהגורמים שהופכים את האופנוע הזה לשפוי וכיפי.
עם זאת, הוא שוקל כ-190 קילוגרם, ונחשב כבד יחסית לחבורה, אך בזכות ממדים מעולים ויחס נפלא בין מיקום הרגליות, הכידון והמושב,
על אף שאי אפשר להפסיק להתפעל מהיופי שלו, כאשר מתקדמים ומתמקדים בפרטים מתגלה שלדה מהממת, שבנויה בחלקה מפלדה ובחלקה מאלומיניום, בולם אחורי בודד שמקשר בזווית בין הגלגל למתלה, ומזלג קדמי מאסיבי. כל החלקים הנראים לעין יוצרים רושם של איכות בלתי מתפשרת, וזה כולל לא רק את הרכיבים עצמם, אלא גם את איכות ההרכבה שלהם ואת טיב חלקי החיפוי.
אבל דבר אחד בטוח - הפנינה האמיתית באופנוע הזה הוא המנוע, שבו הופחת מעט ההספק כדי לקבל עקומת מומנט שטוחה ככל האפשר. שילוב של זווית מנוע מאוזנת טבעית, קירור מים, ומערכת אלקטרונית מתוחכמת ביותר לניהול המנוע ולהזרקת דלק מספק מנוע מאוזן ביותר, כמעט נטול ויברציות, שקט מבחינת רעשים מכאניים ויעיל כמו שד.
היות שב"טווין" (דו-צילינדרי) עסקינן, עם 375 סמ"ק בכל צד, פמפום המנוע מורגש ומסעיר והוא מקושט בצליל אגזוזים עמוק ונעים. הבדל תהומי מהצליל המחרפן שמשמיעים מנועי הארבעה צילינדרים בשורה המהירים.
אפשר לסכם ולקבוע שדורסודורו פשוט מחזיר את הכיף לרכיבה בזכות התנהגות הכביש המיוחדת שלו, שהיא כיפית אפילו ביחס לאופנועים אחרים השייכים לאותה קטגוריה. תנוחת הישיבה, כמקובל, זקופה מאוד ולכן נוחה גם כעבור כמה שעות רכיבה. האופנוע צר וההיגוי אטי, כלומר חף מכל סוג של נוירוטיות, אבל מדויק וכנוע. התוצאה היא אופנוע ממושמע, יציב, קל לשליטה, שאוהב להיכנס ולצאת מפניות.
דורסודורו הוא מסוג האופנועים שגם טירון יכול לשלוט בו בקלות, ומנגד יש בו נחישות וכושר התמדה שמאפשרים גם לבעלי ניסיון רב ליהנות עד אין קץ. המתלה האחורי אמנם קשה, אבל הצמיגים מספקים כושר אחיזה מצוין והמתלה סופג בקלות את תוצאות הקפיצה הראשונית בלי לבלבל את האופנוע כולו. כמו כן, המושב צר ומאפשר ללפות היטב את האופנוע והוא גם מוארך כך שתנועה נוחה קדימה ואחורה מתאפשרת בקלות.
אחרי שהתוודענו הן להתנהגות הכביש היציבה ובעלת היכולת של דורסודורו והן למנוע הרגוע בעל הגמישות המרשימה, אפשר לקבוע שמדובר ביצרן חיוכים חסר מנוחה.
אני יכול להודות בכאב שכרתי עם דורסודורו ברית חד-צדדית שהשאירה עליי חותם מצער. בדיעבד היא מוכיחה יותר מכל דבר אחר כמה הרבה מוקרב כאן על מזבח העיצוב האיטלקי. גם באפריליה יודעים, מן הסתם, שלאופנועים אין הילוך אחורי, וכשרוצים להזיז אותם אחורה נשלחת יד ימין, באינסטינקט, אל צדו הימני-אחורי של המושב, כשיד שמאל נותרת על הכידון.
נסו לעשות זאת עם דורסודורו ויש סיכוי סביר בהחלט, שבדיוק כמוני, תגלו שהאיטלקים לא בנו הגנת חום מספקת סביב צינור האגזוז שעובר מתחת למושב. תחושת החריכה הראשונית, במקרה הזה, התחלפה מהר מאוד בצווחת כאב, קללות בערבית, משחת סילברול ושלפוחיות גדולות וכואבות על האמה והקמיצה.
תחנת הדלק היא אחד המקומות החביבים על דורסודורו, שמגיע לשם לא מעט בשל התכולה המזערית של מכל הדלק שלו. אם לא די בכך, מעצבי אפריליה תכננו לא טוב את פיית התדלוק, כך שאין כמעט שום סיכוי לתדלק את הזללן הזה בלי לחטוף שפריץ של דלק על כל המכל, וזה במקרה הטוב.
אז נכון, אפריליה משקיעה מאמצים רבים באלקטרוניקה בכל האופנועים שלה, ודורסודורו לא שונה מבחינה זאת. אבל האם האלקטרוניקה הזאת תעבור את מבחן האמינות? קשה להתחייב על זה.
מה שבטוח הוא שמחשב הדרך של האופנוע, שמכיל מאות אפשרויות למדידה ובחינה של כל מיני דברים שקורים בתוך האופנוע וביחסים שבין האופנוע לבין שעון הזמן - הוא אחד הדברים המופרכים והמיותרים שיש.
במקום כל השטויות האלה הייתי מעדיף לקבל מד דלק ואינדיקציה על ההילוך שבו נמצאת תיבת ההילוכים, מפני שהסיכוי של הרוכב לתכנן את התדלוק הבא שלו בהתאם לפריסת רשת תחנות הדלק החביבה עליו לא גדול.
גם הגנת הרוח של האופנוע הזה נופלת קורבן לעיצוב, אז נכון שזה מפריע יותר מכל כאשר קידומת המהירות התלת-ספרתית מכפילה את עצמה, אבל גם בשיוט רגוע, בגזרת ה-100-120 קמ"ש, מגיעה מעט יותר הסטת אוויר.
אחרי ההצגה המקיפה חובה להגיע לשורה תחתונה - תג המחיר של דורסודורו 86 - אלף שקל, אינו זול במיוחד, אבל גם לא יקר מדי בהשוואה למתחרים, ודאי לאלה שמציעים יותר סמ"קים.
הכווייה על אצבעות יד ימין כבר עברה, ואת הכעס על הטמטום של המעצבים האיטלקים החליף זה מכבר הזיכרון של כיף טהור מן הרכיבה עצמה, כיף שגורם לרצות לרכב עוד ועוד, ליהנות מחוויה דו-גלגלית שכאילו עברה מן העולם ושבה אלינו בזכות אופנועי ה"פאן-דורו" למיניהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
