מחיר החינם באינטרנט
כולנו רגילים לקבל היום באינטרנט הכל בחינם. ידע, תרבות, חדשות, מוזיקה, סרטים ואפילו טלפון. אך לאור מצוקתן של חברות המוזיקה, ואזהרותיהם של בכירי העיתונות כי הם קרובים לקריסה - אין ספק שנדרש שינוי דרסטי בנושא. האם יהיה זה האינטרנט שישנה את פניו, או שצפוי לנו סדר כלכלי עולמי חדש?
הופעת האינטרנט גרמה לכך שמוזיקאים, מוציאים לאור וארגוני חדשות נסחפו יחד למקומות לא נודעים. צרכנים שגדלו ב-15 השנים האחרונות מרגישים נוח לחלוטין בעולם שבו מה שהם רוצים לשמוע, לראות או לקרוא - לא עולה להם דבר. אמנם לעתים אופני השגת המידע אינם לגמרי חוקיים - אך באופן כללי, לא ניתן להתחמק מכך שהאינטרנט הפך את התרבות למשהו זמין לכולם וחינמי לחלוטין.
יכול להיות שעכשיו הגיע הזמן לשלם את החשבון. כריס אנדרסון, פרשן אמריקאי מוביל והעורך האחראי של המגזין וויירד, מסביר את הבעיה: "באופן כלשהו נוצרה כלכלה סביב ה'חינם' - לפני שנוצר מודל כלכלי שיוכל לתאר אותה". ספרו הבא של אנדרסון, "חינם: עתידו של המחיר הקיצוני", משבח ואף מנתח את ההשפעה של הנתינה בחינם. הוא טוען, למעשה, שהעקרונות המסחריים הבסיסיים, כמו "היצע וביקוש" ו"כלכלה של קנה מידה" - כבר לא תקפים בעולם החדש והאינטרנטי.
אך אחד האישים הבולטים בתחום הטיל ספק בשבוע שעבר בהיגיון שמאחורי תרבות הנתינה בחינם. רופרט מרדוק, ראש חברת החדשות המובילה ניוז קורפ, אפילו הרחיק לכת והתייחס אליה כ"מודל כלכלי פגום".
איל התקשורת, הבעלים של העיתונים הטיימס, הסאנדיי טיימס, הסאן וניוז אוף דה וורלד בבריטניה, כמו גם פוקס ניוז והוול סטריט ג’ורנל בארצות הברית, הודיע שהוא שוקל לגבות כסף תמורת גלישה באתרי החדשות שלו.
"אנחנו נמצאים כרגע בעיצומו של ויכוח תקופתי על ערכו של התוכן, וברור לעיתונים רבים שהמודל הנוכחי לא מתפקד", אמר מרדוק. ומרדוק יודע על מה הוא מדבר: הרווחים של עיתוני ניוז קורפ ירדו משנה לשנה, מ-216 מיליון דולר ל-7 מיליון דולר. הכנסותיהם של העיתונים הבריטיים ירדו ב-.21%
בתחילת השבוע דווח שחברת התקשורת גארדיאן, שבבעלותה העיתון היומי גארדיאן והשבועון אובזרבר, חושבת באותו אופן. למרות שהחברה אינה מתכננת לגבות כסף על צפייה בתוכן באתרי האינטרנט שלה, מנכ”ל הקבוצה קרוליין מקול אמרה כי היא שוקלת לדרוש הרשמה עבור שירותים ספציפיים.
אך אנדרסון סבור כי השינויים העתידיים הם יותר מורכבים מאשר גביית דמי כניסה בכמה אתרים באינטרנט. במקום זה הוא צופה את לידת התאומים של "כלכלת המוניטין" ו"כלכלת הזמן", שיתקיימו לצד "כלכלת הכסף" החבוטה והישנה. כתוצאה מכך הערך יחושב אחרת על ידי הספקים והצרכנים.
גישה חופשית לבידור ולמידע היא בלתי נמנעת ברשת, הוא גורס, משום שיש עדיין מקום בלתי מוגבל במדפים. לשים משהו בחלון הראווה של חנות לא עולה דבר - כך שערכו של המוצר משתנה. "אנשים כבר עושים הרבה כסף מבלי לגבות דבר", אנדרסון מציין, "וזה משום שזה מביא עמו דברים אחרים שהם רוצים".
דוגמה קלאסית לכלכלה שכזו היא גוגל, שסיפק עד עכשיו כל כך הרבה דברים בחינם - ולא צריך לדאוג יותר אם ירוויח כסף. מידע בחינם הוא המותג שלו עצמו, וזו הסיבה שפרסום במנוע החיפוש שלו הוא כל כך משתלם.
למעשה זה דומה למדי לתרגיל העסקי הישן, שבו מציעים פריט במחיר הפסד, או מפיצים פריטים בחינם עם פריטים בתשלום. העניין של הצרכנים גובר - ובסופו של דבר כולם מרוויחים.
אבל מה בנוגע לאנשים שמספקים את התוכן שניתן בחינם, האמנים והעיתונאים? האם גם הם מרוויחים? לטענת אנדרסון - בהחלט כן. הוא נותן את הדוגמה החלוצית של האלבום של פרינס, שחולק עם עותקים של העיתון הבריטי מייל. אף שהזמר הפסיד כסף על העיסקה, כל הכרטיסים להופעה שלו, שהתקיימה אחר כך בלונדון, נמכרו. גם העיתון הפסיד כסף, אבל ההנהלה שלו לא יכלה לאמוד את היתרון העסקי העצום בלהיתפס כחלוצים בסצנת המוזיקה.
אין ספק כי עסקי המוזיקה הם שנאבקים זמן רב מכולם ברשת. הירידה ברווחים בתעשייה זו היא דרמטית. ב-95% 2008 מהמוזיקה שהורדה ברשת הייתה בלתי חוקית. העתיד, מאמינים רבים, נמצא כיום באתרים שמספקים מוזיקה בחינם להאזנה ולא להורדה, כמו ספוטיפיי או דיזר. בספוטיפיי ישנן שתי אופציות - חינמית, שבה בוחרים רוב המאזינים ובה משולבות בשירים פרסומות בסגנון רדיו; או האזנה ללא פרסומות, בעלות של 9.99 לירות שטרלינג בחודש.
העובדה שאתר מוביל כמו ספוטיפיי עדיין משתמש בסוג מסורתי של פרסומות מעידה על הבעייתיות שבשיטה הנוכחית. מייק סמית,’ מנהל חברת התקליטים קולומביה, מאמין שהתעשייה שלו עשתה,
"טעות בסיסית" בכך שאיפשרה לאנשים לחשוב שמוזיקה היא
"כשמקשיבים למוזיקה זורמת דרך ספוטיפיי, מישהו עדיין מקבל כסף", אומר סמית.’ "הדברים האלה הם בחינם רק כאמצעי למכור את האתר שלהם, את העיתון שלהם או את המותג שלהם. למרבה הצער, התפתחה מנטליות בחברה שלנו שמאמינה שאלבומים הם בחינם".
סמית’ סבור שיש לאתגר את ההנחה שמוזיקה צריכה להינתן בחינם. "אחת הדרכים לעשות את זה היא לוודא שאנחנו מייצרים בידור באיכות הטובה ביותר", הוא טוען.
סטנדרטים יצירתיים, מסביר סמית,’ יובילו את הציבור בחזרה למצב שבו הם מתענגים להיות בעליו הגאים של דיסק מקורי, או מעדיפים לראות סרט בקולנוע ולא על מסך המחשב.
"אנחנו עושים את זה עם האלבום החדש של המאניק סטריט פריצ’רס", הוא מספר. הדיסק עוצב סביב כתב היד שריצ’י אדוארדס השאיר לחבריו ללהקה לפני שהוא נעלם ב-.1995 "זה דבר נפלא להיות בעלים של דיסק כזה, וחברות תקליטים אחרות עושות את אותו הדבר. אבל ברור לגמרי שזה כשלעצמו אינו פתרון לבעיה", הוא מוסיף בעצב.
חלוץ הרשת ביל ת’ומפסון, שסייע לעצב ולהשיק את האתר של הגארדיאן ב-,1995 מכיר בקושי של חובבי מוזיקה לשלם על הורדות. "שאלתי קבוצה של מנהלים בכירים בתחום התקשורת לפני כמה ימים כמה מהם משתמשים בספוטיפיי. הרבה ידיים הורמו. אז שאלתי כמה מהם משלמים, וכל הידיים ירדו", הוא אמר.
ת’ומפסון מאמין שמי שיכולים לשלם ישלמו - כל עוד הם יקבלו משהו מהיר יותר, טוב יותר או בקלות רבה יותר. "המודל של תוכן בתשלום הוא די קשה", טוען ת’ומפסון, ומוסיף בחיוך שכמעריץ אדוק של הסדרה "באטלסטאר גלקטיקה" הוריד אותה מהאינטרנט באופן לא חוקי ברגע שיצאה, כי לא יכול היה לחכות שתגיע לטלוויזיה.
עם זאת, הוא סבור כי צרכנים "עשירים" ישלמו גם תמורת הביטחון שאינם עוברים על החוק - כל עוד התהליך מספיק פשוט. חברת אפל, לדוגמה, הרוויחה מכך שהיא הקלה על הקנייה - זה נעשה בקליק אחד. אולם מבחינת חברות אחרות, "תשלום מיקרו" נותר בעייתי, כי מסובך למדי לדרוש 10 סנטים מלקוח על צפייה בעמוד חדשות.
לתחושתו של ת’ומפסון, גישתו של מרדוק מסגירה את העובדה שענק העיתונות פשוט לא מבין את הרשת. "הוא לא מעריך את הדינמיקה של הפצת מידע בחינם ואספקת מידע שכל אחד יכול להעתיק. זה מוריד את המחיר של התוכן כל כך נמוך, שכמעט לא שווה לגבות עליו כסף", מסביר ת’ומפסון.
עמיתו של ת’ומפסון למחקר הרשת ג’ף ג’רוויס מסכים עמו. "לגבות מחיר על תוכן מקטין את הקהל, מעשה שבתורו מקטין את ההכנסות מפרסומות", אומר ג’רוויס ומוסיף כי "הצבת חומה מסביב לתוכן מרחיקה אותו מהשיח, ומורידה את ערכם של מותגים".
ת’ומפסון יודע שהרשת מתפתחת מהר, אבל הוא לא משוכנע ש-2009 תהיה שנה קריטית. "אני לא חושב שנסתכל לאחור על 2009 ונחשוב שאז הכול השתנה".
דבר אחד בטוח - החיפוש של כולנו אחר "משהו תמורת שום דבר" יימשך לעולם. כמו שאמר המשורר הרומי יובנליס, אחד החכמים הוותיקים ביותר שניתן למצוא ברשת: "כולם רוצים להיות בעלי ידע, אבל מעטים יחסית מוכנים לשלם את המחיר".
נא להמתין לטעינת התגובות
