לאס וגאס הסינית: ביקור באי מקאו
בכניסה לאחד מבתי הקזינו של מקאו אפשר לקבל הצצה אל היום המתקרב שבו ישלטו הסינים בעולם. על התקרה קבוע פסל ענק של גלגל המזלות הסיני. בכל חצי שעה עגולה הוא נפתח, ונברשת זוהרת יורדת ממנו לקול שאגות הקהל. מזל וכסף הם עסק רציני כאן, עסק שמגלגל מיליארדים
"במקאו, ידידי, אין ולא יהיה משבר כלכלי". הקזינו במקאו יחסי ציבור אלדין טרוול
"מקאו", הוא מכווץ שתי אצבעות לכדי רווח צר, "היא יתוש קטנטן, שמנמן ורעב, שיושב על עורק הדם הראשי של סין ומוצץ בלי הפסקה. כל עוד זה יתאים לסינים, היתוש הזה ימשיך לאכול; ברגע שיימאס להם, הם ימחצו אותו. הנה, ככה", הוא מוחץ על השולחן יתוש דמיוני.
"הבעיות של מקאו", הוא ממשיך, "נמצאות אלפי קילומטרים מפה, במטה של החברות האמריקאיות שהשקיעו פה מיליארדים, ואצל הבנקים שעצרו להם את המשך המימון. ברגע שזה ייפתר, כל אתרי הבנייה שאתה רואה פה מושבתים יחזרו לעבודה - וזה יקרה יותר מהר ממה שחושבים".
אנחנו יושבים בבית הקפה של גרנד אם.ג'י.אם - מלון קזינו מפואר שנפתח בלב מקאו לפני כשנה, בתקופה שבה האופטימיות חגגה והכסף היה מצרך זול במיוחד. עשרות מטרים צפונה מתרומם המתחם של סטיב וין, מבנה רחב ומוצק החולש על שטח עצום במרכז האי. בכניסה לקזינו אפשר לקבל הצצה אל העתיד - אל היום המתקרב שבו ישלטו הסינים בעולם.
מאות אנשים מצטופפים בתוך כיכר פנימית, שבתוכה מונח גלובוס נחושת ענק בקוטר עשרה מטרים. על התקרה קבוע פסל ענק של גלגל המזלות הסיני. בכל חצי שעה עגולה הוא נפתח, ונברשת זוהרת עשויה עשרות אלפי קריסטלים יורדת ממנו לקול שאגות הקהל. במקביל נבקע כדור הארץ, ועץ מזל מוזהב מפלסטיק מטפס באיטיות לעבר הנברשת ומאפשר לצופים להשליך עליו פאטאקות - המטבע המקומי של מקאו.
לפי הפנג שואי, שילוב נכון בין מים (קריסטלים) לאש (זהב) מושך מזל וכסף. מזל וכסף הם עסק רציני באיזור הזה של העולם; עסק שמגלגל הרבה מאד מיליארדים בשנה. השילוב שלהם עם טעם רע תמיד מוכיח את עצמו.
שיווק הלוואות אגרסיבי
בינתיים נראה שהיתוש הקטנטן מצליח לשרוד. לפי מספר האנשים שהגיעו באחד מסופי השבוע האחרונים, אפשר היה לדמיין שהמשבר הכלכלי העולמי דילג על חצי האי הקטנטן. התור בבדיקת הדרכונים בכניסה ארך יותר משעה; כל הניסיונות למצוא מקום פנוי במעבורת מהונג קונג אל מקאו נענו במשיכת כתפיים ובהבטחה קלושה למקום במעבורת שתעזוב רק בעוד כמה שעות.
תושבי הונג קונג, שעד לפני שנים ספורות לא מיהרו לשים פעמיהם דרומה, מציפים עכשיו את בתי הקזינו של מקאו ומהווים כ-30% מהמהמרים באי. רוב המבקרים - שמגיעים למקאו ללילה אחד שכולו
ישיבה רצופה סביב שולחן ההימורים - הם אזרחים סינים ממחוז גואנדונג, המחוז העשיר ביותר בסין, שגובל במקאו.
אולי זה קשור לתאוות ההימורים של הסינים, אולי לעובדה שמדובר בסוף שבוע של חג הפסחא ואולי זה קשור לכך שהבנקים בסין קיבלו הוראה מהשלטונות לעודד את הצריכה על ידי שיווק אגרסיבי של הלוואות.
אבל למרות האופטימיות, מקאו נמצאת עכשיו בצומת דרכים לא קל: תקנות חדשות של הממשל בבייג'ינג, לצד ירידה במספר המבקרים - אלה מעלים את רמת החרדה ואי הוודאות של המשקיעים הזרים, ובראשם שלדון אדלסון וסטיב וין.
וגאסיזציה
עשרות מיליארדי הדולרים שהוזרמו למקאו בעשור האחרון מצאו את דרכם לפרויקטים שרובם עומדים כיום שוממים בשלבים מתקדמים של בנייה - אנדרטאות בטון עצומות למשבר הכלכלי העולמי. בסוף נובמבר הודיעה לאס וגאס סאנדס על הקפאת הפרויקטים החדשים שלה במקאו עד הודעה חדשה - ו-11 אלף פועלים סינים נשלחו הביתה בהתראה של יום.
מתמקדת במה שהיא יודעת לעשות הכי טוב - הימורים. קזינו במקאו אי-פי-איי
התדמית הבעייתית של מקאו, הפשיעה הקשה, הזנות והכנופיות - אלה הולכים ומתמעטים במקביל לתהליך "וגאסיזציה" מואץ שעבר על מקאו בשנים האחרונות. בשנת 1999 הוחזרה מקאו לידי שלטונות סין על ידי פורטוגל, ששלטה בה כ-500 שנה. הניסיון האמריקאי לרכב על הצמיחה המואצת של האיזור, ולהפוך את מקאו לשלוחה עשירה ורווחית יותר מלאס וגאס, הוכתר בהצלחה יחסית בשנה שעברה.
כשחצי מאוכלוסיית העולם נמצאת בטווח של כמה שעות טיסה, מקאו רואה היום את וגאס דרך המראה האחורית. מחזור העסקים של האי הקטנטן - 29 קילומטרים רבועים גודלו, אלפית מגודלה של מדינת נוואדה - עקף כבר לפני שנתיים את זה של וגאס: אז הוציאו במקאו שמונה מיליארד וחצי דולר על הימורים, לעומת שמונה מיליארד דולר שהוציאו המהמרים בווגאס.
זה הישג מרשים, במיוחד בהתחשב בכך שבתי הקזינו במקאו מהווים מחצית ממספרם בווגאס, ורוב המבקרים בה מגיעים בממוצע למעט יותר מיום אחד - לעומת יותר משלושה לילות בעיר האמריקאית.
אם וגאס הצליחה להפוך עם השנים ליעד תיירותי לכל המשפחה, מקאו מתמקדת בינתיים במה שהיא יודעת לעשות הכי טוב - הימורים. הניסיונות של בתי הקזינו האמריקאיים כאן להגדיל את המחזור בעזרת פעילויות שלא קשורות להימורים כמו קניות, כנסים ומופעים לא נחלו בינתיים הצלחה גדולה.
באים רק כדי להמר
בסאנדס זוכרים היטב מקרה של אישה שהתעלפה על שולחן ההימורים. כשהריצו אחורה את סרטי הווידיאו, גילו שחוץ מפעמים ספורות שבהן קמה מהשולחן, היא הימרה בקזינו במשך שבעה ימים ולילות רצופים - בלי שינה וכמעט בלי אוכל.
איזה סיני יקום משולחן ההימורים כדי לקנות נעליים? פתיחת בית מלון חדש במקאו אי-פי
"הסינים באים למקאו רק כדי להמר, שום דבר אחר לא מעניין אותם", אומר ישראלי החי במקאו ומכיר מקרוב את עסקי ההימורים. "אם האמריקאים היו מבינים את זה, אולי הם לא היו טורחים לפתוח כל כך הרבה מרכזי קניות בבתי הקזינו כאן. כל החנויות פה עומדות ריקות, כי איזה סיני יקום משולחן ההימורים כדי לקנות נעליים, כשהוא יכול באותו זמן לשחק בקזינו?
"זה אולי נראה דומה, אבל אין שום קשר בין הימורים בווגאס להימורים במקאו: אם בווגאס ההימורים הם שילוב של תאוות בצע וכיף, במקאו ההימורים באים ממקום אחר אחר לחלוטין - זה אקט דתי, זו הדרך לדבר עם האלים, לבדוק אם אתה עושה את הטוב בעיניהם".
"הסינים מאמינים שההשגחה האלוהית מתגלה דרך מזל", הוא מוסיף. "אם מישהו חסר מזל, הם לא יתקרבו אליו. יש לי חבר שנפצע פה לא מזמן בתאונת דרכים. הוא שכב על הכביש כשהוא מדמם וזעק לעזרה. אנשים עברו לידו - ואף אחד לא התקרב להושיט לו עזרה. האישה שדרסה אותו במכונית עמדה לידו ודיברה בטלפון.
"היא אפילו לא חלמה לגשת אליו, מפחד שהמזל הרע שלו יידבק אליה. מבחינתה זה כמו לגעת בחולה איידס מדמם. אותו דבר בקזינו: כשהם משחקים, הם שואלים אם הם עושים טוב בעיני האלים. לכן אתה יכול לראות פה פועל סיני שמרוויח 300 דולר בחודש מוציא בחצי שעה משכורת שנתית שהוא חסך יואן ליואן".
החזון של אדלסון
על פסגת הר דפ סק טונג, הנקודה הגבוהה ביותר במקאו, ניצבת האלה א-מה - מגינתם של יורדי הים והסוחרים. על שמה קראו הפורטוגזים לאי "מה-קאו" (האי של מה). 120 פסלים פיסלו במשך שמונה חודשים את הפסל שלה, 20 מטרים גובהו, והוא משקיף על האובך התמידי של שלושת איי מקאו, מצפון לדרום. דרך העיניים שלה אפשר לראות את השינוי הדרמטי שעבר האי בשנים האחרונות. מאות מטרים משם, בקו ישר מתחתיה, משתרע הקוטאי סטריפ - החזון של שלדון אדלסון.
גדול, עשיר ונוצץ יותר. שלדון אדלסון פלאש 90
ב-2003 חנך אדלסון את מלון הסאנדס במקאו ושבר את המונופול בן 50 השנה של המיליארדר ההונג קונגי סטנלי הו. ההצלחה הייתה חסרת תקדים. בעודו רוכב על הצמיחה הכלכלית של סין, הצליח אדלסון להחזיר את רבע מיליארד הדולר שהשקיע במלון בתוך עשרה חודשים מהיום שבו נחנך - לא מעט בזכות ה"היי רולרס", מתעשרים סינים חדשים שמשחקים על מאות אלפי דולרים לסיבוב הימורים.
אדלסון לקח את המודל של הסאנדס והכפיל אותו פי 30. עם השקעה כוללת מתוכננת בסך 12 מיליארד דולר, לא עניין את אדלסון להקים עוד קזינו שיתחרה על תשומת הלב מול בתי הקזינו האחרים בחלקו הצפוני של האי; הוא רצה להיות האיש שיברא את מקאו מחדש, והוא עשה זאת באמצעות הקוטאי סטריפ - 1.5 מיליון מ"ר של שטחי קזינו. גדול, עשיר ונוצץ יותר מכפי שהאחות התאומה ממדבר נוואדה יכולה לדמיין.
על פיסת אדמה שוממה בטייפה - החלק המרכזי והלא מיושב של מקאו, איזור שהיה פעם חלק מהים ויובש - תכנן אדלסון לשכפל פי כמה את הנוסחה המצליחה של הוונישיאן: תפוסה של שבעה ימים בשבוע. באמצע השבוע, אומר החזון, יגיעו אנשי הכנסים והתערוכות, ובסוף השבוע יבואו המשפחות והמהמרים. כדי למלא את החלק הראשון במשוואה הזאת, צריך אדלסון את הפרויקטים האחרים שיוצרים עוד אטרקציות ותוכן. כאשר זה יקרה, הוא מאמין, כל הקוביות ייפלו למקום.
כעבור ארבע שנים, בקצה הצפוני של הסטריפ, ניצב היום מתחם הוונישיאן - המבנה הרביעי בגודלו בעולם. כמעט שלושה מיליארד דולר השקיעה לאס וגאס סאנדס במיליון המ"ר, הכוללים את הקזינו הגדול בעולם, מלון סוויטות בן 3,000 חדרים, מרכז כנסים מהגדולים בעולם ואיצטדיון אירועים ל-15 אלף איש; וכמובן, ונציה על שלל התעלות, הכיכרות והגונדולות שלה.
"חייבים מסה קריטית"
הוונישיאן מקאו גדול פי שלושה מאחיו הצנוע בלאס וגאס: אם בווגאס יש רק תעלה אחת שבה שטים גונדוליירים, במקאו יש שלוש; גם מספר החנויות של בוונישיאן מקאו גדול פי שלושה ממספרן בווגאס; הקזינו ההומה של מקאו מכיל 850 שולחנות משחק, לעומת 400 בווגאס.
גדול פי שלושה מאחיו הצנוע בלאס וגאס. מלון הוונישיאן צילום: יחסי ציבור
נכון להיום, הוונישיאן ומלון ארבע העונות הם המלונות הפעילים היחידים בקוטאי סטריפ מתוך העשרה המתוכננים, שאמורים להכפיל את מספר חדרי המלון במקאו. ממש מול הוונשיאן, בשלבי בנייה אחרונים, ניצב מתחם "עיר החלומות" של בנו של סטנלי הו, וצמוד אליו מגה הפרויקט הנוסף של אדלסון, השומם כרגע, אשר כולל את שנגרילה, שרתון, הילטון ופיירמונט.
אדלסון צריך שהפרויקטים האלה יהיו מוכנים ומהר; בלעדיהם אין לו סטריפ. לשלדון גם אין 50 שנה לראות את מקאו פורחת: יש לו חוב ענק, בעלי מניות שהפסידו 80% מערך מניותיהם מאז תחילת המשבר - והגיל. כן, גם הגיל הוא עניין רציני. שלדון, איש קצר רוח וחסר סבלנות, רוצה שהחזון שלו ישגשג כל עוד הוא עדיין יכול ליהנות ממנו.
מסה קריטית - זאת המילה שחוזרת בכל השיחות עם אנשי הסאנדס במקאו, "אנחנו חייבים מסה קריטית". הוונישיאן הוא מגנט חזק, וכמעט אין תייר שמגיע למקאו ולא מגיע לחזות בפלא. "אבל מדהים ככל שיהיה", אומר באדי לם, מנהל התקשורת במלון, "הוא לא יכול לסחוב את כל הסטריפ על הגב שלו. אנחנו לא יכולים להישאר פה לבד - וזה יקרה, אין לי ספק שזה יקרה".
נא להמתין לטעינת התגובות
