פונטיאק יורדת מהמסלול
לא מעט עבר על פונטיאק מאז ימי הזוהר שלה בשנות ה-60 וה-70, שבשיאם דהר ברט ריינולדס על אחת כזאת. עכשיו, אחרי 83 שנה על הכביש, "מכונית השרירים" על סף פרידה מהשוק. רקוויאם לאגדה
פונטיאק הוא מותג שלא אומר הרבה למי שלא חי בארה"ב, אלא אם מדובר בחובב מכוניות שגם אוהב סרטים וסדרות טלוויזיה. תרומתה של פונטיאק לתעשיית הרכב העולמית גם היא איננה גדולה במיוחד, למעט חלקה בפיתוח אחד הסמלים המוטוריים האמריקאים - "מכונית השרירים".
אלא שכל מי שחי בארה"ב בין השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה ועד לתחילת שנות ה-80 תופס מפונטיאק סמל לתור הזהב האחרון של התעשייה המקומית, ואולי גם לסימנים הראשונים לקריסתה של דטרויט.
בתוך "סל" המותגים של ג'נרל מוטורס היה לפונטיאק בעבר מיקום ברור ומובחן: להיות "מותג הביצועים", המותג ה"ספורטיבי" של היצרן הגדול בעולם. בפועל, כמו כל דבר שמגיע מתעשיית הרכב האמריקאית, המשמעות של להיות "ספורטיבי" הייתה בעיקר להציע מנועים גדולי נפח והרבה מאוד כוחות סוס, ולאו דווקא יכולות דינאמיות או איכויות ייצור.
לבקשת המותגים של ג'נרל מוטורס פונטיאק ממוקמת מעל שברולט (מבחינת רמת המחירים) ומתחת לביואיק. כשמגרדים את הסמלים מתחת למכוניות האלה מתגלות, כמובן, אותן פלטפורמות שמשותפות גם לשברולט ולמותגים אחרים של הג'נרל.
רבים מהמותגים של ג'נרל מוטורס - אלה הקיימים ואלה שכבר חוסלו - היו בעבר יצרני רכב עצמאיים שנרכשו על ידה במהלך השנים, וכך גם פונטיאק. זו החלה את דרכה בשנת 1907 כחברת "אוקלנד מוטור קאר" שנוסדה ופעלה בעיר פונטיאק שבמישיגן. העיר פונטיאק, אגב, נקראת על שמו של צ'יף אינדיאני בן האזור, שעמד בראש מאבק לא מוצלח בכובשים הצרפתים.
כמותג של מכונית הוא הופיע לראשונה בשנת 1926 על מכונית מתוצרת אוקלנד שנקראה "פונטיאק צ'יף". דגם זה היה להיט מכירות שדורג במקום הראשון מכלל מכוניות הנוסעים בעלות מנועי 6 צילינדרים בטור, ומקום 7 בסך המכירות בארה"ב.
בשנת ,1909 פחות משנתיים אחרי הקמת אוקלנד, רכשה ג'נרל מוטורס 50 אחוז מהבעלות בחברה, ובשנת 1932 רכשה את יתרת הבעלות ממשפחתו של מייסד החברה. באותה שנת נמחק השם אוקלנד, הוקמה חטיבת פונטיאק
פונטיאק לא תרמה יותר מידי חידושים הנדסיים לתעשיית הרכב, אבל בשנת '37 הציגה את בורר ההילוכים הראשון שהותקן על ציר גלגל ההגה, ובשנת '41 הציגה חידוש שיווקי חשוב כשאפשרה ללקוחותיה לבחור בין מספר אופציות לסוג ונפח מנוע.
הסימנים הראשונים להשפעה של פונטיאק על תרבות הרכב האמריקאית החלו להיראות לקראת סוף שנות ה-,50 כשמכוניות הסלון הרגילות של החברה צוידו במנועי V8 עתירי נפח. ימי הזוהר המודרניים של פונטיאק החלו בתחילת שנות ה-,60 כשמנהלי החברה שברו את המוסכמות והפרו החוקים שנכפו עליהם בתוך קבוצת ג'נרל מוטורס, והחלו לבנות מכוניות חזקות ומהירות במיוחד.
הניצוץ הראשון של פונטיאק היתה "טמפסט" של שנת '61 שהיתה אחת המכוניות הראשונות עם מרכב מונוקוק (כלומר, שהמרכב מהווה גם את השלדה, ולמכונית אין שלדה נפרדת.( לטמפסט היתה גם חלוקת משקל טובה של 50/50 קדימה ואחורה, יחס טוב של כוח למשקל, וגם ארבעה מתלים נפרדים שנחשבו לחידוש באותה תקופה.
למזלה של פונטיאק, מהנדסיה פיתחו מערכת הינע שלא התבססה על זו של ג'נרל מוטורס, ולכן טמפסט המקורית לא נקלעה לצרות שגרמה האחות לבית שברולט, "הקורוייר" .(Corvair)
בשנת '62 השיקה פונטיאק את "גראנד פרי," ובשנת ,1964 כשפורד השיקה את מוסטאנג, פונטיאק הציגה את - GTO "מכונית השרירים" הראשונה בהיסטוריה. פונטיאק אמנם השתמשה בלי כיסוי אמיתי בשם היומרני הזה GTO - הייתה רק "גרסה משופרת" של טמפסט שהוצעה כאופציה על ידי סוכני פונטיאק באמריקה - אבל הגימיק הזה תפס את האמריקאים מהר וחזק.
בשנת ,'67 באיחור של שלוש שנים, השיקה פונטיאק את "פיירבירד", שהייתה התשובה שלה למוסטאנג של פורד, ואחריה באו הטראנס אם של שנת '69 והגראנד אם של '73 (שהיתה למעשה גרסת ביצועים של דגם ה"לה מאן").
בעידן שבו דלק היה זול יותר ממים, "מכוניות השרירים" היו אחד הסמלים הבולטים ביותר של דור ה"בייבי בומרס", ואחד הסמלים הבולטים של תעשיית הרכב האמריקאית.
המכוניות מתוצרת פונטיאק היו מהממות יותר ממתחרותיהן, בין השאר מפני שלג'נרל מוטורס היו יותר מותגים ועם פונטיאק היא יכלה "להתפרע" ולהציע מכוניות כוחניות למראה. הסרט "הפרחח ובת השריף" עם ברט ריינולדס, אחד מסרטי המרדפים היותר פופולאריים, עשה לפונטיאק שירות חשוב מכיוון שריינדולס, כוכב הסרט, נהג בפיירבירד בצבעי שחור וזהב.
דעיכת "מכוניות השרירים", בעקבות משברי הנפט והחמרת תקנות זיהום האוויר, גרמה כבר מאמצע שנות ה-'70 לתחילת הדעיכה של פונטיאק כמותג אמריקאי ייחודי. פונטיאק ניסתה, ללא הצלחה, לברוא את עצמה מחדש עם מכוניות קטנות וחסכוניות יותר (כמו וונטורה ולאחריה אסטרה,( אבל תקנות הבטיחות וזיהום האוויר אילצו אותה להפסיק את ייצור המנועים הגדולים והחזקים ואת מכוניות השרירים למיניהן.
פונטיאקים של סוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 היו ברובם דגמים חסרי השראה וחסרי ייחוד כמו "סאנבירד", "פניקס", ורק המשך הייצור של דגמי העבר (במהדורות חדשות,( כמו "פיירבירד", שמר משהו מהסמל של המותג הזה.
הברקה אחרונה של פונטיאק באמצע שנות ה-80 הייתה "פיירו" - מכונית ספורט קטנה, דו מושבית עם מנוע מרכזי, מעין יורשת מודרנית למוסטאנג. "פיירו" אמנם הצליחה לא רע בתחילת דרכה, אבל עיקר תרומתה, כמו גם זו של "פיירבירד", הייתה תדמיתית.
ואכן, בסוף שנות ה-80 פונטיאק אמנם כבר לא ייצרה כמעט מכוניות מבריקות, אבל היתה המותג השלישי הנמכר ביותר בארצות הברית. המעבר המאסיבי לשימוש בטנדרים וג'יפים גדולים, החל משנות ה-,90 אילץ את פונטיאק לצמצם את הנוכחות שלה בשוק מכוניות הנוסעים ולהצטרף למגמה הכללית, עם מיניוואן ראשון (טראנס ספורט.(
וכך, מתחילת שנות ה-,90 במקום לחזק את התדמית הספורטיבית ולבנות מכוניות איכותיות ומושכות, פונטיאק איבדה את עצמה לדעת עם סדרה ארוכה ומשמימה של מכוניות משונות למראה, חסרות ייחוד ונטולות כל סוג של אופי.
בשנת ,2001 כשבוב לוץ - דמות מפורסמת וססגונית בתעשיית הרכב האמריקאית - הגיע לג'נרל מוטורס, הוא ניסה להציל את פונטיאק מהשיממון שאליו נפלה, ובתקופתו נבראו כמה דגמים בעלי עיצוב נאה כמו "סולסטיס" (רודסטר על בסיס פלטפורמה משותפת של ג'נרל מוטורס.(
מכוניות הסדאן קיבלו שמות שמתחילים באות ,G אבל זה לא באמת שינה את העובדה שלא היה להן שום דבר מעניין להציע: רוב "מכוניות ה-G" הן מכוניות של יצרנים אחרים, החל מהולדן קומודור ועד לבדיחה העצובה מכל: שברולט "אביאו" (דייהו לאנוס) קוריאנית שממותגת כ-.G3
אפילו המכירות של "פיירבירד" כבר היו כה נמוכות עד שייצורה הופסק לגמרי בשנת ,2002 וזה של "גראנד פרי" פסק ב-.2004 בוב לוץ הביא גם את הולדן מונארו האוסטרלית (הולדן שייכת לג'נרל מוטורס) ומיתג אותה מחדש כפונטיאק ,GTO אבל זה לא באמת תפס.
בסיכום שנת 2008 עמד נתח השוק של ג'נרל מוטורס כולה על כ-18.8 אחוז מכלל המכירות בשוק האמריקאי, אבל המכירות של פונטיאק לבדה תפסו רק כאחוז, כשחצי מזה היו מכירות לא רווחיות לציי רכב ולחברות השכרה.
בשנתיים האחרונות השתעשעו אנשי ג'נרל מוטורס ברעיון לסגור את פונטיאק ולשמר שניים-שלושה דגמים שלה, שיוצרו על ידי חטיבות אחרות, אבל תוכנית ההצלה הנוכחית של החברה לא מותירה מספיק זמן למשחקים.
בסוף החודש הזה חייבת ג'נרל מוטורס להגיש לממשל האמריקאי תוכנית הבראה מפורטת. עד אז, ואולי עוד קודם לכן, יוחלט האם לפצל את החברה לשניים באופן שכל החובות יישארו בחברה אחת וכל הנכסים שמייצרים כסף יעברו לחברה האחרת - זאת שתזכה גם לסיוע הממשל.
בכל רגע נתון עלול להיווצר מצב שבו ג'נרל מוטורס תיאלץ להכריז על כניסה ל"פרק 11" - פשיטת רגל שתאפשר לה להוסיף ולפעול תחת הגנת בית המשפט מפני הנושים שלה. סגירת פונטיאק, כואבת ככל שתהיה, מהווה לכל היותר "גדיעת יד שנועדה להציל את שאר הגוף", כפי שהגדיר זאת לאחרונה אחד הסוכנים של החברה בארה"ב.
עיקר המכה, בכל מקרה, היא לאוהבי המכוניות בארצות הברית, מכיוון שפונטיאק לא נחשבה למותג יצוא חשוב עבור ג'נרל מוטורס - למעט בקנדה ובמכסיקו.
פונטיאק נמכרה בישראל עד לשנות ה-90 המוקדמות, בעיקר דגמים כמו סאנבירד, טמפסט ו-,6000 שהיו, אם להתבטא בעדינות, גרוטאות מלידה. בנוסף להן נמכרו גם "בוניוויל" ו"גראנד-פרי" הגדולות והמפוארות יותר, שגם הן לא בדיוק ייצגו את פסגת הטכנולוגיה.
המכוניות החשובות יותר של פונטיאק, אלה שבראו את שמה של החברה בשנות ה-60 וה-,70 יובאו לישראל במספרים קטנים, בעיקר ביבוא אישי.
נא להמתין לטעינת התגובות
