מסע בעקבות אצולת הממון: שנות ה-2000. אין כמו מלחמה
שנות ה-2000 הבועתיות יצרו טייקונים שהתעשרו במהירות-על. כעת, בשידור חי, אנחנו רואים איך הן גם מפילות אותם אחד אחרי השני. ובינתיים הקרקע מכינה את עצמה לצמיחת דור המתעשרים החדש של אחרי המשבר. מאיפה יגיע הטייקון הבא?
אם אתה עשיר, זה לא אומר בהכרח שגנבת או רימית. עשרות אלפי שכירים בישראל נהנים ממשכורות שפעם נחשבו מופלגות, ורף הכניסה למועדון העשירים - מיליון דולר נזילים - כבר נחצה על-ידי אחד מכל 1,000 ישראלים.
להפוך לטייקון, לעומת זאת, הפך לעניין הרבה יותר מסובך. הגלובליזציה מטיסה את ההזדמנויות הכלכליות בין מדינות ושווקים במהירות של סיב אופטי, מיתון וצמיחה נושפים זה בעקבו של זה, העולם מתפקע מאינפורמציה כלכלית מקצה עד קצה - אבל שינון מעמיק לא מבטיח דבר. ביצים, קשרים ומזל נשארו חשובים כתמיד.
לב לבייב, כמו גם יצחק תשובה ובני שטיינמץ, הם דוגמאות מצוינות למי ש-3 אלילי המזל הללו עמדו לצידם - בעודם מנצלים את השינויים בכלכלה בשנים האחרונות והופכים לטייקונים בינלאומיים.
לבייב הפך, בגיל צעיר ובמהירות אדירה, ממלטש יהלומים ליהלומן משגשג; כשרכש את אפריקה ישראל לפני יותר מעשור החל את הטיפוס המואץ לעבר מעמד הטייקון הבינלאומי. לבייב שילם לבנק לאומי, כשהוא כבן 400 ,40 מיליון דולר.
את עיקר הצמיחה עשה לבייב במהלך שנות ה-,2000 ובשיאה עבר השווי של קבוצת אפריקה ישראל את 4 מיליארד הדולר - כשלבייב ממנף ומתמנף לעבר עסקי הכרייה והיהלומים, המתכת, הטקסטיל, האנרגיה והתקשורת, ובעיקר משקיע בנדל"ן ברוסיה באמצעות קשריו שם.
לבייב, שניתר בעוז מעמדה לעמדה, צבר כוח, השפעה וקשרים ולא היסס לנצלם; הוא כבר נקב רף חדש לציפיותיו - שווי של 7 מיליארד דולר לאפריקה ישראל.
ואז הגיע המשבר: ב-2008 רשמה אפריקה ישראל את ההפסד הגדול ביותר בתולדותיה של חברה ישראלית 4.8 - מיליארד שקל, והונו האישי של לבייב צנח מ-4.5 מיליארד דולר לעבר המיליארד הבודד בעקבות פגיעה בכל אגפי העסקים שלו.
כמו לבייב, גם בני שטיינמץ צמח מתוך ענף היהלומים והתפשט לתחומים אחרים, בעיקר לנדל"ן; וכמו לבייב, גם הוא סבל מהירידות החדות בשני הענפים הללו, שחתכו את הונו - שנאמד ב-3.6 מיליארד דולר ב-- 2008 בשני שלישים.
סיפור דומה עבר על טייקון נוסף שבנה את עצמו לאורך העשור האחרון, נוחי דנקנר - כנראה בעל הממון המשפיע ביותר בכלכלה הישראלית, למרות שהיקף נכסיו האישי נמוך בהרבה משל עמיתיו.
דנקנר השתלט בדיוק לפני 6 שנים על אי.די.בי יחד עם המשפחות מנור ולבנת, ורכש אותה מידי המשפחות רקנאטי וקרסו. דנקנר, שהפך ליו"ר הקבוצה, שולט היום בסלקום, כור תעשיות, שופרסל, נכסים ובניין, נייר חדרה, גב ים, אלרון, ישראייר ועוד, ומחזיק במניות הבנק השוויצרי קרדיט סוויס. גם הוא יצא לחקור את שוקי הנדל"ן הזרים, ויחד עם תשובה רכש שטח יקר בלאס וגאס - ששוויו נפל מאז בעשרות אחוזים.
דנקנר מינף את אחזקותיו ונעזר רבות בחלוקת דיווידנדים כדי לשפר את שליטתו בחברות שרכש ולפרוע את ההלוואות ששימשו לצורך הרכישות הללו. אבל בשנה האחרונה ירד שווי מניית אי.די.בי מ-1.2 מיליארד דולר לכחצי מיליארד דולר, והונו האישי של דנקנר נפל משיא של 300 מיליון דולר לכ-100 מיליון דולר.
שותפו של דנקנר לפשלת לאס וגאס, יצחק תשובה, מסמל גם הוא את כל הסיפור. הקבלן מנתניה, שהתעשר במהירות בזכות כישרונו הטבעי לעסקים, רשם צמיחה מהירה בזכות עיסקאות נדל"ן, חלק גדול מהן בארצות הברית.
אבל הנדל"ן שהרים אותו - ורבים אחרים - היה גם זה שגזר עליו הפסדים כבדים. שווייה של פעילות הנדל"ן שלו ירד בכ-,70% ולפי ההערכות, הונו דעך מ-2.5 מיליארד דולר לכמיליארד דולר בלבד.
אבל הירידה שלו היתה יכולה להיות גדולה יותר. למזלו של תשובה, בתחילת 2009 התגלו מרבצים עצומים של גז טבעי מול חופי ישראל, במסגרת קידוחים שחברת דלק שלו היתה שותפה בהם. נכון לעכשיו אלה הצילו את שוויו - ואולי אף את האימפריה שלו כולה.
בניגוד לטייקונים שצמחו בישראל בעשורים הקודמים, הטייקונים של שנות ה-2000 לא תמיד נשענים על קשרים במסדרונות השלטון הישראלי, והם כבר לא מסתופפים תחת חוקים שמגנים על עסקיהם, כפי שהיה בעבר עם תנובה, דלתא, בגיר, שטיחי כרמל, עלית ואל על; להיפך: הם נהנים מהפתיחות העסקית לשווקים הזרים שמאפשרת המדינה.
גם משרד הביטחון, שהיה פעם מקור לחוזי עתק עבור יחידי סגולה במשק, כבר אינו מסוגל לשאת על גבו אנשי עסקים ישראלים: הסיוע האמריקאי מאלץ אותו להעדיף תוצרת אמריקאית, והכסף הגדול שמגיע מארצות הברית נשאר שם.
"הטייקונים שגדלו בישראל עד לפני יותר מעשור עשו את הונם בעזרת קשרים עם השלטון והגנות מטעמו," אומר שלמה מעוז, הכלכלן הראשי של אקסלנס נשואה, "הם קיבלו אדמות, זכויות או הלוואות מסובסדות והגנה חזקה מאוד על תוצרת הארץ; הם גם נהנו מקשרים עם השלטון והיו הספקים של המגזר הציבורי, בין אם לצבא ולמשרד הביטחון או למשרדים אחרים."
לדבריו, מדובר בתופעה שנמשכת עשרות שנים, והתבלטה במיוחד אחרי מלחמת ששת הימים. "הבנקים, התעשייה, החקלאות והמזון, התעופה והתיירות והנדל"ן - כל אלה היו מאוגדים תחת קרטלים קשים שפגעו בכלכלה, או תחת חוקי הגנה שלא אפשרו לייבא לישראל שום מוצר מתחרה," הוא אומר, "רצית לייבא קרם ידיים - היית צריך לשלם מכס של 600% על קוסמטיקה."
מלחמת יום הכיפורים אילצה את ישראל לעשות רפורמות כלכליות. בשנות ה-80 נעשתה עיסקת החבילה, הופחתו מסים והחלה השקעה במו"פ, ועם בואם של הרוסים בשנות ה-90 והגלובליזציה - הפך
ההיי-טק הביא סוג חדש של מתעשרים, ביניהם אנשי צ'ק פוינט, נייס, אמדוקס, קומברס ואחרים. ישראל הפכה מיצרנית של מוצרים ליצרנית של חברות. החוב החיצוני של ישראל הצטמצם עד שהפך לעודף, והמשק הישראלי פרח והוצף בכסף.
בסוף שנות ה-90 התפתחה תעשיית בתי ההשקעות, שטיפלה בכסף של המתעשרים החדשים. אחרי שנעלם המשבר של בועת ההיי-טק בשנת ,2000 נשארנו עם המון כסף, אוכלוסיה חזקה יותר, עשירה יותר, משכילה יותר - והמדינה נהייתה צרה מלהכיל. התוצאה היתה שאנשי העסקים יצאו לדוג הזדמנויות בחו"ל.
ברית המועצות נפלה, מזרח אירופה התמלאה הזדמנויות עסקיות, ולמנהלים החדשים - לא עוד אלה שגדלו תחת המטרייה של המפא"יניקים הישנים, אלא צעירים שלמדו מינהל עסקים ושולטים באנגלית - נוצר כר אדיר לפעילות: כסף זמין, אנשים משכילים ודה-רגולציה, שאיפשרה להם לעשות בכספם ככל העולה על רוחם.
כך נולדו תשובה, אליעזר פישמן והאחרים, שגייסו כסף ממתעשרי ההיי-טק והשקיעו אותו בנדל"ן. אבל אז קרס גם הנדל"ן.
הנה כי כן, מול עינינו המשתאות מתפרקות עכשיו אימפריות - ולנו אין אפילו שהות להתפעל מקריסתן, שכן כשאחת מהן קורסת, מיד היא מושכת את השנייה בעקבותיה, והשלישית מחזיקה-מחרה בעקבותיהן וטומנת את פרצות פה בעפר.
עומדים להם גדולי טייקונינו וקורקבנם רועד: מה יהיה עליהם ועל האימפריה הפרטית שהצמיחו? איך ייתכן, תוהים לעצמם דיירי האולימפוס במינוי של קבע מטעם עצמם, שגורלנו נתון בידי כמה פקידי מדינה דלי נפש, ששכרם השנתי המשותף הוא כתקציב קפסולות האספרסו שלנו.
אולם לדעת מעוז, אלה לא הפקידים שיוציאו את הטייקונים או את המשק מהמיתון. הוא פסימי אף יותר מהמקובל: "העולם שרוי במצוקה כלכלית גדולה, שתוביל לעוד מלחמות בעולם. בלי מלחמה, העולם לא יצא מהמיתון."
וכמו כריתת עצי העד בג'ונגל הדחוס - שמבעד לחלל שהותירה צמרתם המושפלת חודרות קרני שמש שמנביטות נצרים טריים מן האדמה - כך מתרוממים עכשיו הטייקונים החדשים של העשור הבא, לקולות הפצפוץ וההתרסקות של העצים האדירים שמתמוטטים מכל עבר.
ומי הם יהיו? אלה שמרוויחים ממלחמות. "הטייקונים של השנים הקרובות ושל העשור הבא יהיו אלה שיעסקו בסחר בכלי נשק או בפיתוחם," אומר מעוז, "אנו רואים שהתעשיות הצבאיות בישראל מתפתחות ותופסות מקום מרכזי בענף הנשק העולמי.
"רק באחרונה נמכרו מזל"טים ישראליים גם לרוסים וגם לגיאורגים, לוויין להודו ועוד ועוד. זה הענף היחיד שבעיניי עומד להתפתח באופן מיידי וכמעט בטוח."
אבל יהיו גם טייקונים אחרים, אלה שיעסקו בשנתיים הקרובות במתן שירותים למקומיים, שרלוונטיים לתקופת האטה. "רשתות שיווק חדשות, למשל, כמו זו של רמי לוי, נותנות מענה לצרכים של אנשים בתקופת מיתון," אומר מעוז.
אך לדבריו, זו תחנת ביניים בלבד: "מי שישכילו בשלב הבא להיכנס למקומות שהיו במיתון כבד, כמו ארצות הברית וגרמניה, יוכלו להתעשר במהירות".
"אני צופה שעוד נראה השקעות גדולות של ישראלים בחו"ל, אבל לא עכשיו; נראה אנשי עסקים נכנסים שוב להשקעות במדינות מערביות, ואחרי כן להשקעות במדינות דרום מזרח אסיה. אלה שיחזרו וייכנסו בזמן למזרח אירופה, להודו ובעיקר לסין, ימצאו שמתרחש שם סיבוב נוסף של עליות בתחומי הנדל"ן וההיי-טק."
לדעת מעוז, הידע שצברו הישראלים בתחום ההיי-טק יוביל להגברת כוחם ופעילותם בו. "כאן קשה לצפות, משום שעשויות להתרחש פריצות בתחומים שאנחנו עוד לא מכירים היום; אבל יש תחום אחד שאין לי ספק שיפרח, והוא תעשיית הבידור האלקטרוני - משחקים אינטראקטיביים למיניהם."
מעוז לא צופה חזרה של טובות ההנאה של השלטון ותלות של אנשי העסקים הישראלים ברצונם הטוב של הפקידים - למעט בתחום הקרקעות. "זה התחום היחיד שאני חושש לגביו. גם כאן נראה מתעשרים חדשים, שייהנו מניצול לא חוקי של קרקעות."
אז מה הפרופיל של הטייקון או הטייקונית של העשור הבא? "בן פחות מ-,40 יליד הארץ ותוצר של ההיתוך בחברה הישראלית, אולי ממוצא רוסי או בן ליוצאי ארצות האיסלאם," אומר מעוז, "בעל השכלה רשמית במינהל עסקים, ככל הנראה תואר ,MBA לצד ידע במשפטים וביזמות".
"הוא יחזיק חברת נשק לצד רשת להפצת וידיאו באינטרנט; אדם בעל אוריינטציה בינלאומית, כי לאנשים לוקאליים יהיה קשה. ישראל היא רק בסיס יציאה - בלי ראייה רב-לאומית אי-אפשר להתעשר.
אנחנו נהפוך לשבדיה: כלכלה שבנויה על מספר גדול של חברות רב-לאומיות בכל התחומים. והעיקר: ככל שנתעשר כחברה - נוכל לעזור לאלה שאין ביכולתם," הוא מסכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
