"אני עדיין מעוניין לקנות בנק"
ברנרד שרייר ניסה לרכוש בנק ישראלי כבר כמה פעמים בעבר - אך בכל פעם נכשל. רגע לפני ההכרעה במכרז על לאומי הוא מספר על ההצעה של יצחק תשובה, על המשבר הכלכלי, שפגע בעסקיו, ועל החברים בישראל
"אתה צריך לשאול את אשתי", הוא עונה, "כאדם צעיר הייתי מאוד נלהב ורציתי לקנות, לגדול, ליצור דברים חדשים, לספק מקומות עבודה ולהיות חברה מכובדת ובטוחה".
"היום, לצערי, אני פועל מסיבה נוספת: לשכוח את הכאב על אובדן בני גדעון (שמת לפני 11 שנה במהלך משחק טניס - י.ש.). העבודה היא אחד האמצעים להפחתת הכאב".
ואולי לעשות עוד כסף זה גם חלק מהעניין?
"יש אנשים שאוהבים כסף ויש אנשים שמחבבים אותו. כסף זו תחושת ביטחון, השפעה וכוח. אין לי יאכטה. אין לי מטוס פרטי וגם את הבית מכרתי. הפינוק היחיד שלי הוא מכונית הרולס רויס".
על-פי עיתונים בבריטניה, שרייר שווה 250 מיליון דולר. הוא, על כל פנים, מסרב לנקוב בשוויו ומסביר: "גם לו הייתי יודע כמה אני שווה לא הייתי מגלה לך, אני לא צריך בעיות עם מס הכנסה", הוא משיב בחיוך.
לפי הדרך שבה הוא מנהל את עסקיו יש לו סיבה לחייך. לפני כמה חודשים, למשל, נודע לו שלאומי שוויץ
שרייר לא התעצל, ערך בדיקות ואיתר בניין מתאים לצורכי הבנק - שבו השקיע 15 מיליון פרנקים שווייצריים. ומי היה השוכר? לאומי שוויץ כמובן.
את האימפריה העסקית שאותה בנה באמצעות חברת סי.פי הולדינגס הוא כבר דאג לחלק בין כלתו, בתו ונכדיו. הכלה וילדיה קיבלו 55%, הבת וילדיה קיבלו 40% ולו עצמו נותרו 5% בלבד . המניות מוחזקות באמצעות נאמנות - מה שמנע את האפשרות להטיל עליהן מס ירושה של 40%.
האימפריה של שרייר כוללת את רשת דנוביוס הוטלס, הכוללת 50 בתי מלון בהונגריה, בצ'כיה, ברומניה ובסלובקיה. לפני כ-5 שנים נוסף לרשת גם מלון אחד בצפון לונדון (בסנט ג'ון ווד). לפני כשנה נאמד שווייה של הרשת במיליארד יורו.
"אני לא יודע למכור בזמן", מלין שרייר. "לפני שנה באו אליי שני משקיעים מאוקראינה והציעו לרכוש את הרשת במחיר גבוה. לא הסכמתי וכתוצאה מכך נגרם לי הפסד של מאות מיליוני דולרים", הוא מקונן.
לצד רשת בתי המלון שרייר מחזיק בנדל"ן באנגליה, בפעילות עסקית באפריקה (בעיקר בתחום התשתיות) ובחברה הבורסאית הישראלית זוקו, המחזיקה בין השאר בזיכיון קאטרפילר בישראל ובהונגריה. היא מנוהלת על-ידי יוסי סמירה, המחזיק בכ-8% ממניותיה.
שרייר הוא גם בעל השליטה ב"מלון השרון" בהרצליה ומחזיק במחצית ממלון "גלי זוהר" בים המלח, אבל חיבתו האמיתית של איש העסקים הבריטי היא דווקא למערכת הבנקאית הישראלית.
באמצעות באת כוחו, עו"ד דליה טל, הוא התמודד בכל השנים האחרונות במכרזים לרכישת בנקים, בניסיון להשיג בהם דריסת רגל - אך בלא הצלחה יתרה.
הוא ניסה לממש אופציה לרכישת 50% ממניות בנק מרכנתיל, שהוחזקו בעבר על-ידי ברקליס הבריטי, ונכשל. בסופו של דבר הוא נאלץ להסתפק בקבלת פיצוי של מיליון דולר מדיסקונט. שרייר התמודד גם במכרז לרכישת דיסקונט - אך גם שם לא נחל הצלחה.
"סיבוב הבנקאות" האחרון שלו היה ב-2003, כשהתמודד על רכישת הבנק הבינלאומי ממשפחת ספרא. המשפחה הברזילאית רצתה שהבנק יירכש על-ידיו, וניהלה איתו משא ומתן אינטנסיבי שכל פרטיו כבר נסגרו וסוכמו.
אלא ששרייר נרתע ברגע האחרון מביצוע הרכישה לבד וחיפש שותף. בינתיים הדד ליין למתן ההצעות חלף, ובינו צדיק הוסיף 10 מיליון דולר וזכה בבינלאומי. שרייר יצא קירח מכאן ומכאן: לצורך ההשתתפות במכרז הוא נאלץ למכור את אחזקותיו (20%) בלאומי בריטניה תמורת 155 מיליון שקל.
"כמובן שאני מצטער על כך שמכרתי את אחזקותיי בלאומי בריטניה", אומר שרייר, "מדובר בבנק מצוין שמגדיל כל הזמן את היקף עסקיו אבל לא היתה לי ברירה. אני עדיין שותף בלאומי שוויץ (4%) ואשמח להמשיך את שיתוף הפעולה הזה".
בתשובה לשאלה מדוע לא רכש בסופו של דבר את הבנק הבינלאומי הוא מפרט: "משפחת ספרא הציעה לי את העיסקה. לא רציתי להיות לבד והצעתי לדורון עופר (בנו של איש העסקים יולי עופר - י.ש.) להצטרף אליי. אבל בנק ישראל סירב לאשר את עופר מכיוון שהוא מהווה חלק מגרעין השליטה בבנק מזרחי. מכיוון שלא רציתי ללכת לבד פרשתי".
השבוע נדע אם שרייר ישתתף במכרז למכירת אחזקות סרברוס בבנק לאומי. איש העסקים יצחק תשובה הציע לו להצטרף אליו, אבל הוא עדיין לא נתן לו תשובה סופית.
"אני עדיין מעוניין לקנות בנק ואני רוצה לנצל את ההזדמנות", הוא מסביר, "אבל עדיין לא החלטתי. הנכסים שלי שווים היום פחות בגלל המשבר והיום, בהשוואה למצב לפני שנה, הרבה יותר קשה להשיג מימון. אם אצליח להשיג מימון כזה, אצטרף לשותפים אחרים כמו תשובה, שהציע לי להצטרף אליו. לתשובה יש היום יותר כסף ממני".
בתשובה לשאלה מדוע הוא מעוניין בלאומי, הוא מסביר: "אני שותף של לאומי ב-20 השנה האחרונות ולאורך השנים למדתי לעומק את הבנק. אני סגן יו"ר הבנק בבריטניה ויו"ר ועדת האשראי. הפעילות במערכת הבנקאית מרתקת מאוד והיא מתפרסת על-פני כל ענפי המשק".
חוץ מבנקאות יש גם המלונות בישראל. יש היום הזדמנויות רכישה לא מבוטלות בתחומים אלה. "אני מרוצה ממלון השרון ויש לנו שם תוכניות לבניית כמה קומות נוספות. אם אמצא מלון שמתאים לתוכניות שלנו, אפשר לדבר גם על קנייה".
"למה לא? אבל אני יכול לומר לך, כי בכל השנים האחרונות הפסדנו בפעילויות בתי המלון בישראל כמיליון דולר בכל שנה, חוץ מבשנתיים האחרונות, שהיו טובות".
אתה מרגיש שעסקיך נפגעו בגלל המשבר בכלכלה העולמית ובבריטניה בפרט?
"המשבר פגע בכלכלה הבריטית וגם בעסקיי הפרטיים. אני מחזיק ב-75% מחברת המלונות דנוביוס. היום אוכל לקבל עבור הרשת אולי חצי ממה שהוצע לי לפני שנה. אני עדיין לא רואה את האור בקצה המנהרה".
"אינני כלכלן ואני לא יכול להתנבא לגבי היציאה מהמשבר, אבל אני חושב שבתחילת הדרך לא הבינו את עומקו. הבעיה העיקרית שאני רואה כעת היא בעיית האבטלה, במיוחד בצרפת ובגרמניה. אבטלה גוררת הפגנות שנאה ואי-שקט".
אתה בן 91, יש לך ניסיון עסקי של עשרות שנים, האם כבר ראית משבר בעוצמה כזאת?
"לחלוטין לא. ראיתי הרבה משברים בימי חיי אבל לא משבר בעוצמה כזאת. קרו פה כל-כך הרבה דברים שהם קשים להבנה. טריליונים של דולרים נעלמו בגלל החמדנות יוצאת הדופן של אנשי העסקים".
"אני מאמין שעסק נוצר על מנת לעשות הרבה כסף, אבל זה לא המקרה. בנו עסקי אוויר מבלי שמאחורי העיסקאות האלה היה עסק אמיתי. זאת התוצאה של המשבר".
מה דעתך על אנשי עסקים ישראלים שאיתם עבדת, כמו תשובה ובני גאון המנוח?
"תשובה הוא אדם לבבי ומאוד מצליח, אם כי אני מאמין שהוא קצת נאיבי. בני גאון היה חבר טוב שלי, איש מצוין שהייתי איתו בקשר כשקניתי מקונצרן כור את כור סחר. בינו צדיק הוא מי שלקח ממני את הבנק הבינלאומי".
"לגבי ראש הממשלה בנימין נתניהו אני יכול לומר שמדובר באדם מעשי. אני מכיר אותו ואירחתי אותו לארוחת בוקר לפני הבחירות. אני לא תמיד מסכים למדיניות שלו, אבל לו הייתי בוחן את כל המנהיגים, לדעתי הוא האדם המתאים להוביל כרגע את ישראל להצלחה".
מספרים לי שנכדך, אלכסיי, סומן כממשיך דרכך.
"הוא רק בן 32 ועד גיל 30 הוא למד הנדסה באיטון שבקיימרידג'. אני מקווה שהוא יהיה איש עסקים טוב לפחות כמו אביו המנוח. אשמח אם אלכסיי יגיע לארץ. אני יהודי ואוהב ישראל ולא אשכח שאת חיי הצלתי בפלשתינה. בכל שנה אני בישראל ויש לי שם יותר חברים מאשר פה באנגליה".
אז אולי הגיע הזמן שבגיל 91 תעשה עלייה, תסגור את המעגל שהתחלת בו כסרן בחיל ההנדסה בצבא.
"כאדם צעיר ושאפתן רציתי לעשות עסקים בטורקיה, שהיתה פופולרית מאוד בשנות ה-50. אחרי שהתקבלתי לעבודה קיבלתי מבן-גוריון צו 8 בסגנון 'נא להתייצב'. לקחו אותי במבצע סיני למילואים של 3.5 חודשים והפסדתי את העבודה בטורקיה".
"לאחר המבצע הגעתי לאנגליה והציעו לי להישאר פה לעסקים. אחרי 53 שנה שבהן אני עדיין פה אני יכול לומר שהתקופה המעניינת ביותר של חיי היתה בעת שירותי בצבא. שם לימדו אותי להגיד שאין שום דבר שהוא בלתי אפשרי ".
נא להמתין לטעינת התגובות
