המרוויחים הגדולים מהמשבר הכלכלי - ספרות המיתון
כאילו אין מיתון, ענף אחד פורח: ספרות שעוסקת במיתון. יועצים כלכליים לרגע, כמו גם אחדים מגיבוריו של המשבר הזה ממש, מנסים למכור לנו ספרים שיסבירו כיצד הגענו עד הלום - ובעיקר מדוע הם לא אשמים
חנויות הספרים בניו יורק וברשת כבר עמוסות כותרים המבטיחים גילויים חדשים ומסעירים על הגדולה שבמפולות: ויליאם ד. כוהן מבטיח את הסיפור המלא על יוהרת אנשי וול סטריט בספר "בית הקלפים" בכריכה קשה ב-15.37 דולר.
המשקיע הוותיק ג'ורג' סורוס שוטח גם הוא את השגותיו בספר ששמו "מפולת 2008 ומשמעותה" תמורת 10.17 דולר, והסופר צ'ארלס מוריס מסכם, אולי מוקדם מדי, את המפולת ב"התמוססותם של 2 טריליון דולר" בעבור 10.94 דולר בלבד מכספכם.
בישראל עדיין לא ממהרים לתרגם לעברית את הספרות הפיננסית, הפורחת בשנה האחרונה - אבל הוצאות הספרים פתוחות היום לרעיון הזה אולי יותר מתמיד. דני דור, העורך הראשי של הוצאת מעריב, אומר כי ישמח לקבל הצעות לספר העוסק במשבר מנקודת ראות ישראלית.
"גם ספר על פרשת מאדוף, שיש לה הרבה היבטים יהודיים וישראליים, עשוי לעניין", הוא מוסיף. על כל פנים, כמעט כל ספר המתיימר להיות פופולרי ונוגע איכשהו לכלכלה, מנסה לרכוב על המשבר כאמצעי לקידום מכירות.
הוצאת כתר, שעדיין לא הוציאה ספרים העוסקים במשבר הכלכלי, מתעניינת בכך גם היא. העורכת הראשית של ההוצאה, איריס מור, ביקרה השבוע בתערוכת ספרים בלונדון והתרשמה מעודפי ההיצע.
"רואים כאן הרבה מאוד ספרים כלכליים וגם הצעות של מו"לים לספרים, שברור לגמרי שנולדו בזריזות כדי לנסות לעלות על הגל. זה כולל לפחות שני ספרים על פרשת מאדוף, שנכתבים ממש עכשיו ויראו אור בזריזות שלא אפיינה את ההוצאות בעבר", היא מספרת.
מור בחנה תרגום של ספרים אמריקאיים העוסקים במשבר, אך מצאה אותם "אמריקאיים מדי" והעריכה שהקורא הישראלי לא ימצא בהם עניין רב. "פריחת הספרים הכלכליים והפסאודו-כלכליים היא תופעה שנמשכת כבר כמה שנים", מוסיפה מור, "הם מחליפים במידה מסוימת את ספרי ה'איך לעשות מה' שהיו פופולריים בעבר".
גדול סופרי המשבר בעולם הוא ללא ספק הברוקר לשעבר נסים טאלב. ספרו "תעתועי האקראיות" (בהוצאת ידיעות אחרונות) מככב ברשימות רבי המכר וכבר עודכן במהדורה שנייה. טאלב, יליד לבנון המתגורר בניו יורק, הוא בעצם פרופסור למתמטיקה ופילוסוף, העוסק בתפקידם של המקריות ושל ניהול הסיכונים במסחר בניירות ערך ובתחומים אחרים של החיים.
הרעיון המרכזי של הספר מיוצג באמצעות "הברבור השחור" (טאלב כתב ספר בשם זה), המסמל את האירוע האקראי - שהופעתו הראשונה קשה לפענוח אבל במשך הזמן הוא מתגלה כאירוע משמעותי, המשנה את כל תמונת העולם. זהו ספר פילוסופי מודרני ומרתק, שנכתב במקור כמה שנים לפני המשבר הכלכלי הנוכחי - ולא מתייחס אליו כלל. למעשה, הספר נכתב וראה אור בעיצומן של עליות השערים של 2006.
טאלב נחשב לאחד מנביאי המשבר, בעיקר מפני שטען כי מאחורי עליות השערים הרצופות בבורסה לא עומדת כל סיבה רציונלית. לאחר פרוץ המשבר התפרסם טאלב כאחד המבקרים החריפים של מדיניות הממשל האמריקאי, והיום הוא מקדם תורה חברתית חדשה שאותה הוא מכנה "קפיטליזם 2.0" - שוק הון חדש, פשוט ונקי יותר, הפועל תחת פיקוח מצומצם וללא שימוש במינופים ובאשראי.
גרסתו המקומית של טאלב הוא הסופר יעקב בורק. כמו טאלב, גם בורק הוא איש עסקים לשעבר: הוא ייסד את חברת ההשקעות אברגרין. לפני כמה שנים פרש מניהול פעיל של
בורק, שעניינם העיקרי של שני ספריו הוא פסיכולוגי, הקדיש את ספרו החדש ל"רעשים" המשבשים את הריכוז ומטים את תשומת הלב מהנושאים שבהם הוא מבקש להתמקד.
בורק הוא מחלוצי מוקיריו של טאלב בישראל, ו"הברבור השחור" שימש השראה למאמרים שכתב. גם בספרו החדש משתמש בורק בהמלצתו של טאלב שלא להגזים בצפייה בתנודות ערך תיק ההשקעות, כדוגמה לצורך להימנע מחשיפה למידע רב אך חסר כל ערך - שהוא ה"רעש".
כיוון שמדובר בספר מעודכן מאוד, לא יכול היה בורק - המנהל עבור עצמו תיק השקעות לא קטן - להימנע מהתייחסות למפולת בהקשר של תורת הרעש שלו. לטענתו, תגובת הבורסה הישראלית לימים הראשונים של המפולת היתה מתונה, כיוון שחופשת יום כיפור וסוף השבוע שלאחריו מנעה תגובה מיידית לפאניקה בשוקי העולם. ביום הראשון שאחרי החג נפתח המסחר בישראל בהתאם לאווירה האופטימית יותר שסגרה את המסחר בשוקי העולם באותו היום.
כמה ימים לאחר פרוץ מפולת הבורסות באוקטובר 2008, נפגשו בורק וטאלב בניו יורק ודנו בתאוריית הרעש. שניהם, כך מספר בורק, מצאו מכנה משותף: טאלב הסכים שהאקראיות שלו היא מקור הרעש של בורק.
רבים מהמאמרים ומהספרים העוסקים במשבר משווים אותו למשבר הבורסה הגדול שפרץ בוול סטריט ב-1929. ספריית מעריב הוציאה לאור בחודש שעבר את הספר "1929: איך לא למדנו דבר", מאת העיתונאי הניו זילנדי סלווין פרקר.
אפשר למצוא קווים משותפים רבים בין המשבר הנוכחי לאירועי השפל הגדול, אבל הכותרת "איך לא למדנו דבר" מטעה: המשבר של 1929 הביא לשינויים עצומים בתורת הכלכלה, בהתנהלות המשקים ובפיקוח על שוקי ההון והבנקים.
אולם הצעדים שננקטו לא מנעו מפולות עתידיות ומחזורי גאות ושפל במשקים, והם לא נטרלו את גורמי הכשל היסודיים של שוקי הכספים: החמדנות חסרת הגבולות, הקושי בחיזוי כלכלי והניסיון חסר התוחלת להעריך את "שוויים האמיתי" של הנכסים.
בסוף המאה הקודמת פרסם עורך התצלומים הבריטי ברוס ברנרד ספר בן 1,120 עמודים, שבו ניסה לסכם את המאה ה-20 בעזרת תצלומים. ברנרד כינס בספר תצלומים מוכרים פחות של האירועים הבולטים בתקופה הסוערת.
המשבר של 1929, שהיה גדול המשברים הכלכליים עד כה, מצוין בספר הענק בתצלום אחד בלבד. בתצלום נראה כפתור הבחירות (גרסה מוקדמת של הסטיקרים) של הרברט הובר, הנשיא ה-31 של ארצות הברית, שאתרע מזלו להיבחר בשנת המשבר. "הנשיא המכהן, שנכשל במניעת המשבר ובהיחלצות מהמיתון", נאמר בכיתוב לתמונה.
איש מהמעורבים במשבר הנוכחי לא ירצה להופיע כך בספר תצלומים לסיכום המאה ה-21. אלן גרינספן עשה בשנה האחרונה מאמץ ראוי לציון כדי למנוע את האפשרות שייזכר כמי שכשל.
גרינספן, בן למשפחת מהגרים יהודים ורפובליקני אדוק, היה האיש המשפיע ביותר על הכלכלה האמריקאית והבינלאומית בשני העשורים שקדמו למשבר. הוא החל את דרכו עוד בממשל הנשיא ריצ'ארד ניקסון והיה איש מפתח בממשלי הנשיאים רונלד רייגן, ג'ורג' בוש האב, ביל קלינטון וג'ורג' וו. בוש. גרינספן פרש מתפקידו כיו"ר הבנק המרכזי של ארצות הברית כשנה וחצי לפני קריסת השווקים.
באוטוביוגרפיה "עידן התהפוכות", שיצאה לאור ב-2007 - לפני פרוץ המשבר וזמן קצר לאחר שפרש מתפקידו - סיכם גרינספן את חייו. לאחר שפרץ המשבר הוסיף גרינספן למהדורה המעודכנת פרק נוסף, והעיתונאי לוי מורב תרגם את הספר לעברית.
אפשר היה להניח שקריאת הספר תצייד את הקורא במידע יקר ערך על נסיבות היווצרותה של הבועה הפיננסית הגדולה בתולדות השווקים המודרניים. גרינספן איכזב - ואף ננזף על כך קשות על ידי הפרשן הכלכלי והעורך סבר פלוצקר, שכתב את ההקדמה למהדורה המתורגמת.
קריאת הספר מעוררת תחושה דומה לזו המתעוררת בקריאת הספרים שעסקו בנסיבותיה של מלחמת יום כיפור - כשבדיעבד התברר שמנהיגי הצבא ראו היטב את כל הסימנים למלחמה המתקרבת, אך סירבו לייחס להם את המשמעות המתבקשת.
למרות זאת, מדובר באוטוביוגרפיה מרתקת של כלכלן בכיר, שעמד בצומתי ההחלטות במשך מרבית המחצית השנייה של המאה ה-20 ובתחילת המאה הנוכחית. בחלקים שנכתבו טרם המשבר מפליא גרינספן בניתוחים מעמיקים של כלכלת ארצות הברית והעולם, תהליך הגלובליזציה שבו הוא מאמין מאוד ובעיות אי השוויון בחלוקת ההכנסות.
לדעתו,של גרינספן, שני האיומים הגדולים ביותר נעוצים בעצירת הגלובליזציה הכלכלית ובהתרחבות פערי ההכנסות. את שוק נגזרי המשכנתאות (ה-CDS), שאיפשר לבנקים למשכנתאות לגלגל הלאה ולפזר את הסיכון תוך כדי ערפול הקשר שבין הלווה למלווה, הוא מכנה "ברכה לבנקים ולמתווכים הפיננסיים", המבטלים את הצורך לצמצם הלוואות בתקופות קשות, שבהן מתרבים החובות האבודים.
את הלוואות הסאב-פריים, שניתנו ללווים שכושר ההחזר שלהם מפוקפק, משבח גרינספן כאמצעי המאפשר לעניים לרכוש בתים ולחזק בכך את המודעות לקדושת הקניין הפרטי. כשהתברר, כבר בתקופתו, שהלווים אינם נוטים לעמוד בתנאי ההלוואות, הוא אמר: "האמנתי ועודני מאמין שהתועלת מהתפשטות הבעלות על בתים מצדיקה את הסיכון".
גרינספן לא מתרגש מעסקי ביטוחי האשראי, שהביאו משקיעים פיננסיים ואת ענקית הביטוח AIG לפשיטת רגל. הוא רואה זאת כ"העברת הפסדי האשראי למוסדות בעלי הון עצמי גבוה, הבנויים לספוג את הפגיעה". את התנפחות מחירי הנדל"ן, שכבר החלו לגרום פה ושם לקריסות, הוא הגדיר כ"קצף" - ריבוי של בועות קטנות ומקומיות, שלעולם לא יוכלו להצטרף לבועה שתאיים על כלכלת המדינה כולה.
ב-2003, אגב, השכיל גרינספן לזהות את הסיכון המשקי הטמון בפעילותם של שני הבנקים הממשלתיים-למחצה למשכנתאות, פאני מיי ופרדי מק. גרינספן מצא שהגב הממשלתי של הבנקים איפשר להם לקחת הלוואות בריבית נמוכה, שאינה משקפת את סיכוני השוק. בעקבות זאת הוא פתח בפעולות שיחייבו את הבנקים לשנות את התנהגותם, וציין כי "בתוך שנתיים הסתיים המאבק בביצוע הרפורמות הנחוצות".
האומנם? בשנה שבה החל בפעולות לייצוב הבנקים למשכנתאות, התייצב גרינספן באי נוחות מסוים בטקס קבלת פרס על פועלו הפיננסי מטעם תאגיד הפלדה אנרון. 3 שבועות מאוחר יותר קרס התאגיד בעקבות שערוריית שחיתות אדירה.
אפשר היה לצפות שגרינספן ינסה לתקן או להסביר משהו בפרק המיוחד שכתב בשנה שעברה, בעקבות המשבר. אבל הפרק האחרון הוא המפתיע מכולם: "הסערה שפרצה היתה אסון ידוע מראש", פותח גרינספן את החלק האחרון בספרו. ידוע מראש? למי בדיוק?
גרינספן מתעלם בקלילות ממרבית הכשלים במבנה שוק ההון האמריקאי ובדרכי הפיקוח עליו, וקובע שהסיבה למשבר היא ירידה במרווחי הסיכון בשוק איגרות החוב. כלומר, הפער בין הריבית שמוכנים המשקיעים לשלם עבור איגרות חוב ברמת ביטחון גבוהה, המונפקות על ידי ממשלת ארצות הברית, לבין הריבית שהם מוכנים לשלם עבור איגרות חוב של חברות פרטיות, המועדות יותר לכישלון עסקי.
תמחור שגוי של סיכונים הוא תופעה יום יומית בשוקי הכספים, ושינויים קיצוניים בתמחור גורמים לא פעם למפולות בשווקים. אך נדרש מאמץ אינטלקטואלי יוצא דופן כדי להסביר כך את המשבר העצום בשוקי ההון.
אין זה מקרה שגרינספן נאחז בהסבר זה. האזהרה מפני רמת השערים המסוכנת בשוק איגרות החוב היא האזהרה היחידה שהשמיע במהלך כהונתו, כאשר הזהיר מפני משבר הנובע מהמבנה הפנימי של שוק ההון האמריקאי. אם היתה זו הסיבה למשבר, הרי שיכול היה גרינספן לומר להגנתו: "אמרתי לכם". אבל הוא, כמו הגנרלים הישראלים בראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת, ידע הכל ולא הבין דבר.
אחד מגיבורי המפולת האחרונה הוא נוכל העל ברנרד מאדוף, שנידון ל-150 שנות מאסר לאחר שהודה כי הונה את משקיעיו וגרם להם נזק הנאמד ב-10-17 מיליארד דולר.
מאדוף הקים חברה שהבטיחה למשקיעים תשואה גבוהה. אותה "תשואה" לא הושגה באמצעות השקעות נבונות במיוחד, אלא על ידי העברת חלק מכספי המשקיעים החדשים כ"רווחים" למשקיעים קודמים. ההונאה הצליחה כל עוד גאו השווקים, ומשקיעיו של מאדוף התרבו והזרימו לו כספים. כשהתכווצו השווקים והתרבו מושכי ההפקדות, נאלץ מאדוף בן ה-70 להודות בתרמית.
התרגיל ידוע בוול סטריט כ"תרגיל פונזי", על שמו של הנוכל צ'ארלס פונזי שנתפס בהונאה דומה בשנות ה-20. למשקיעים ותיקים עשויה פרשת מאדוף להזכיר נוכל מהעבר הרחוק פחות: ברנרד קורנפלד. לא רק השם הפרטי והראש הפיננסי דומים: כמו מאדוף, גם קורנפלד נחשב ליהודי רב קסם וכושר שכנוע - ששימשו אותו במשחק הפירמידה שרוקן את חסכונותיהם של עשרות אלפי משקיעים חובבי "השקעות בטוחות", ובהם גם ישראלים.
על קורנפלד אפשר לקרוא בספר "וול סטריט" של צ'ארלס גייסט (הוצאת ידיעות אחרונות): כמו מאדוף, קורנפלד הצליח לרכוב על גלי עליות שערים, שהיו נחלתה של ארצות הברית במחצית השנייה של שנות ה-60.
מתחת לאפן של רשויות הפיקוח החל קורנפלד לשווק ברחבי העולם מניות בחברת "השקעות מעבר לים" (IOS), שהבטיחה למשקיעים תשואה נאה בזכות השקעותיה המצוינות בקרנות נאמנות אמריקאיות, המשקיעות בבורסה העולה תמיד בוול סטריט.
קורנפלד, משווק מוכשר ביותר, הגיע גם לישראל - והבטחותיו נעמו מאוד לשכבת המתעשרים שצמחה כאן במהירות אחרי מלחמת ששת הימים. הפירמידה של קורנפלד התמוטטה הרבה לפני שוול סטריט קרסה. אבל קורנפלד, שלא כמו מאדוף, יצא מהפרשה בלי שהועמד לדין - בעיקר מפני שהחברה שבראשה עמד מכרה את הבטחותיה לתושבים זרים המתגוררים מחוץ לארצות הברית.
נא להמתין לטעינת התגובות
