חולמים בקליפורניה: הבהלה לזהב חוזרת
ההתרסקות הכלכלית של קליפורניה, עד לא מזמן אחת מ-10 המדינות העשירות בעולם, היא גם הקאמבק הגדול של מחפשי הזהב. צח יוקד יצא לפגוש את האמריקאים שאיבדו אמון בשיטה - ומחפשים עתיד חדש ונוצץ דווקא בקרקעית הנהר
"מבחינתי, המבחן הראשון של בחורה הוא פה איתי, על גדות הנהר", הוא ממשיך. סביבו חגה להקת גברים, אחים לציד המתחרים על אותה מטרה. אוהלים מעוטרים בבדי הסוואה מעניקים למקום אווירה צבאית. דגלי ארצות הברית, המוצבים על ראשי הסלעים, משרים תחושה של מוצב קדמי בלב שטח האויב.
כבר ארבע שנים בובי מחפש זהב - וגם אישה. את סופי השבוע שלו הוא מעביר על גדת האיסט פורק של נהר סן גבריאל. לציטוט הוא יאמר שלא הכסף הוא שמושך אותו למקום, שמדיף ריח של מאצ'ואיזם ("אם אתה חמדן, אם אתה מגיע לפה רק כדי להרוויח כסף - אחרי ארבע שעות תשוב לעיר הגדולה ולא תחזור לפה"; וגם: "אין סיכוי שתשרוד פה יותר מסוף שבוע אחד, אם כל מה שאתה מחפש זה לעשות כסף"), אך בלב פנימה הוא חולם על המכה.
כשהתחיל בחיפוש, הוא אוהב להדגיש, היה בין המעטים המשוגעים לדבר. היום, כפי שניתן להתרשם עד מהרה, הפך פלג הנהר לשמורת טבע מבוקשת: עשרות כלי רכב חונים בצד הדרך (מרחק שעתיים מלוס אנג'לס וסמוך לעיר אזוסה) כבר משעות הבוקר המוקדמות.
אוהלים רבים פזורים לאורך הנהר; מנגלים נראים מכל עבר; צידניות מלאות בירה ובשר מעטרות כל פינה, ומה שפעם היה נחלתם של גברים הרפתקנים בלבד - הפך בחודשים האחרונים לאתר בילוי עבור לא מעט משפחות בעלות מכנה משותף אחד: הבהלה לזהב.
"הזהב הוא רק הבונוס", מסביר טרוויס סיימון, חשמלאי בן 27 שהגיע למקום עם אשתו ובנו בן השנה. בניגוד לרוב האנשים במקום, סיימון נעזר בציוד פשוט יחסית: דלי, את חפירה ומיכל סינון גדול. "כסף לא חסר לי", מדגיש סיימון בשעה שהוא מתמקם באחת מפינות הנהר.
לדבריו, עד היום הוא מצא ארבעה גרמים זהב - מחירה של ארוחת ערב זוגית במסעדת בשרים ממוצעת. "פתאום יש התעוררות, יותר ויותר אנשים באים", הוא מספר, "אנשים מתחילים לדבר על זה ומאמינים שאפשר להביא את המכה הגדולה".
אשתו, נערת אל-איי טיפוסית בראשית שנות ה-20 לחייה, נראית כאילו הייתה מעדיפה לבלות את בוקר יום שבת בחוף הים הסמוך - אבל היא מבקשת להדגיש שלא מדובר בכסף. "זה בילוי לכל המשפחה", היא אומרת בעודה אוחזת בבנה הקטן ביד אחת ובדלי פלסטיק גדול בידה השנייה. "מובן שכמו כל האנשים פה, גם אנחנו מקווים למצוא זהב יום אחד, אבל בינתיים אנחנו בעיקר נהנים ממזג האוויר הנעים ומהנוף המרהיב".
160 שנה אחרי הבהלה הגדולה ההיא לזהב, קליפורניה חווה את גלגולו השני של החיפוש ששינה את פניה לנצח והעניק לה את הכינוי "המדינה המוזהבת". 15 אלף תושבים בלבד התגוררו אז במדינה, שהפכה בינתיים לעשירה ולמאוכלסת ביותר בארצות הברית.
רק 1,000 מתוכם התגוררו באותה תקופה בסן פרנסיסקו. בימים ההם - או ליתר דיוק בינואר 1848, כשג'יימס מארשל מצא לראשונה זהב על גדות נהר אמריקן המפורסם - הייתה קליפורניה אחד מסלעי המחלוקת במלחמה בין ארצות הברית למקסיקו: נתונה לשליטת ארצות הברית, אך עדיין לא מדינה רשמית.
בסוף אותה שנה אישר הנשיא ה-11 של ארצות הברית, ג'יימס פולק, בנאום לקונגרס את מה שנחשב עד אז לשמועות בלבד וסימל את ראשיתה של הבהלה הגדולה לזהב, שבמסגרתה הגיעו יותר מ-300 אלף בני אדם לנהרות קליפורניה.
מחציתם נהרו לשם מארצות הברית והשאר מאירופה,
השינוי שעברה קליפורניה באותן שנים היה חסר תקדים: בתי ספר נפתחו, דרכים נסללו, בתים נבנו, ובתי עסק צצו כמו פטריות אחרי הגשם. המדינה, שהיתה עד אז אסופה של אנשים בודדים ללא חוק ועם מעט מאוד סדר, פיתחה בתוך זמן קצר מערכת שלטון מתוקנת, במטרה לתת מענה לצורכי התושבים הרבים שעברו לשטחה.
מאותו רגע היא לא הפסיקה להתפתח: כיום מתגוררים במדינה 36 מיליון בני אדם, ומספר התושבים בה הוא הגדול ביותר בין כל מדינות ארצות הברית. שטחה גדול ממרבית מדינות אירופה, גדול פי 20 לערך משטחה של מדינת ישראל.
לו היתה קליפורניה מדינה בפני עצמה, היתה כלכלתה נמנית עם עשר הכלכלות הגדולות בעולם. אלא שאם לפני 160 שנה היתה זו הבהלה לזהב ששינתה את פניה של קליפורניה - הרי שכעת אלה הם פניה המשתנים של קליפורניה שמובילים לבהלה לזהב.
המשבר הכלכלי החמור שפוקד את ארצות הברית זה שנה וחצי נתן את אותותיו בקליפורניה במלוא עוזו. המדינה, שהיתה בשנים האחרונות סמל לשגשוג ולפיתוח, צברה גירעון תקציבי של 42 מיליארד דולר וסובלת מירידה תלולה במיוחד בערך הנדל"ן.
גם שיעור האבטלה זינק שם ועומד כעת על 11.2% - שיעור האבטלה הרביעי בגובהו בכל ארה"ב. למשוואה הזו צריך להוסיף גם את הזינוק במחיר הזהב, שעומד כעת על יותר מ-900 דולר לאונקיה (28.3 גרם).
כל אלה הביאו לבהלה הגדולה של אנשים המקווים למצוא נחמה כלכלית בנהרות קליפורניה. הקידמה הטכנולוגית והמכשירים המתקדמים, כפי שברור לכולם, עשויים לסלול עבורם את הדרך לזהב שלא התגלה לפני 160 שנה. מחפשי הזהב נאחזים בעיקר בהערכה הרווחת, שלפיה עד כה התגלו רק 20% מכמות הזהב הרובץ בנהרות קליפורניה.
מהאופטימיות הקוסמית הזו נהנה גם פטריק קין, הבעלים של Keene Engineering, החברה הגדולה בעולם לייצור מכשירים אישיים לאיתור זהב.
בחנות שלו אפשר למצוא את כל המוצרים הדרושים למחפש: החל בדליים מיוחדים ומסננות אישיות לכורים מתחילים ועד שואבי מים גדולים (גרסה מתקדמת של שואבי האבק המוכרים), ששואבים לתוך מיכל גדול את כל חלקיקי האבנים, החול וגם הזהב. מחיר שואבי העל האלה, שבהם הצטיידו מרבית מחפשי הזהב בסן גבריאל, מתחיל ב-2,000 דולר ויכול להגיע לעשרות אלפי דולרים.
קין, אדם רחב כתפיים בשנות ה-50 לחייו, חי ונושם זהב שבעה ימים בשבוע: באמצע השבוע הוא מוכר את הציוד לכורים מהעולם כולו, ובסופו יוצא לחפש זהב בעצמו. קשה שלא להבחין בו כשמגיעים למקום: פיסת זהב במשקל 50 גרם מעטרת את צווארו, בוהקת מרחוק, נוצצת כמו שרק זהב צרוף יכול לנצוץ - בלתי מלוטש, היישר מנהרות דרום אמריקה שבהם מצא אותו לפני כמה שנים.
נראה כי קין שואב את כוחו ואת אונו ממטיל הזהב הנוקשה הזה - הוכחה ליכולותיו הכבירות בתחום. בכל פעם שהוא פוגש כורה חדש, הוא זוקף את חזהו ומבליט את התליון.
מהפריחה בתחום לא ניתן להתעלם: בחודשים האחרונים, מספר לנו קין, זינקו המכירות שלו בלא פחות מ-100%. "יש מכלול חדש של אנשים שמחפשים זהב", הוא מספר, "אנשים באים לחנות כדי לחפש ציוד, החל בקערות מיוחדות ומסננים וכלה במכשירים מתקדמים. כל אחד מקווה למצוא זהב".
עובדים אחרים בחברה שלו מספרים, כי יש עלייה גדולה בביקוש לציוד האיתור גם מצד תושבי מדינות זרות, ובעיקר ממדינות אפריקה ודרום אמריקה. "בחודשים האחרונים, לראשונה זה זמן רב, אזלו כמה מהדגמים במפעל בעקבות הביקוש הגדול".
במהלך היום מסתובב קין על גדות הנהר כמו שריף מקומי, משיא עצות לכורים חדשים ומלמד אחרים כיצד להפעיל גלאי מתכות. בשלב מסוים הוא מחליט לנסות את מזלו מתחת לסלע גדול. כעבור יותר משעה הוא ושני שותפיו מצליחים להזיז את האבן ממקומה ולהעביר את גלאי המתכות על שלולית הבוץ שמתחתיה.
צפצוף פתאומי של המכשיר מעורר עניין בסובבים. "ריכוז של 30%", מכריז קין בעודו מביט במסך האלקטרוני של המכשיר. "להערכתי, זה לא יותר ממסמר חלוד", הוא מנבא. כמה דקות לאחר מכן מתגלה המסמר. קין מחייך וממשיך לסלע הבא.
"הזהב כבד פי 11 בממוצע משאר החומרים שאפשר למצוא בנהר, לכן הוא נשאב לתוך המכונה ונשאר בתוכה". רוג'ר בושקא, פועל ייצור שמגיע לנהר מדי סוף שבוע, מסביר את ההיגיון שמאחורי השיטה. כמו שאר האנשים במקום, בושקא מכוון את המשאבה בתוך הנהר, בטרם הוא בודק את המיכל הגדול שאליו נשאבים כל החומרים, בעודו נובר אחר חלקיקי זהב.
לדבריו, עד היום מצא 8 גרמים זהב. אלא שגם הוא, כמו האחרים, משוכנע שהאוצר האמיתי טרם התגלה. העובדה שמאות סופי השבוע שבילה בשנים האחרונות בנהר יחד עם אחיו העלו חרס, לא מרתיעה אותו. כמו אדם שממלא לוטו מדי שבוע - גם הוא יודע שכל מה שצריך זה כרטיס זוכה אחד, לא יותר.
"לאנשים החדשים שמגיעים לפה אין סיכוי", הוא מכריז, וחליפה תרמית שומרת על חום גופו בשעה שהוא נובר במים הקרים. "אנחנו זה הדבר האמיתי. לכולם ברור שמה שמצאו פעם היה רק הזהב שעל פני השטח. עכשיו זה התור שלנו, שמגיעים לפה בכל סוף שבוע כדי לחפור מתחת לאדמה ולמצוא את הזהב האמיתי".
על הנעשה משקיף מהצד בסקרנות סטפן פפאדוקולוס. לפני 30 שנה היגרו הוריו מיוון לארצות הברית ופתחו מסעדה בלוס אנג'לס. לפני 3 שנים הוא פתח חנות למטבעות. את הזהב שלו הוא מוכר עם הטבעה של נשיאים וראשי מדינות. לסן גבריאל הגיע בעיקר בגלל השמועות והסיפורים של לקוחותיו.
"כולם יודעים שבבורסה אפשר היום רק להפסיד, והבנקים כבר מזמן לא נותנים ריבית על השקעות. במצב כזה הזהב הופך להשקעה הכי בטוחה בשוק", הוא מסביר, "פעם היו באים אליי בעיקר אספנים; בזמן האחרון נכנסים לחנות אנשים מהרחוב, כאלה שמעולם לא קנו מטבע, ומחפשים השקעה נוחה בתנאים טובים. השאלה הראשונה שהם שואלים היא אם מדובר בזהב טהור. זה מה שהם מחפשים, לא מטבעות כסף או כל חומר אחר - רק זהב יש להם בראש".
נא להמתין לטעינת התגובות
