פני המשבר באופקים
45 צעירים באופקים לומדים אצל האמן דוד וקשטיין. בא המשבר, והקרן שתורמת 25 אלף דולר קיצצה בחצי. ניגש וקשטיין לעירייה, ביקש 12.5 אלף דולר. למי באופקים יש 12.5 אלף דולר? הלך הפרויקט
לפני כמה חודשים קיבל טלפון מעמיר שחם, מנכ"ל מטרו ווסט, קרן אמריקאית מהקהילה היהודית בניו ג'רזי, שהניחה כל שנה 25 אלף דולר בפרויקט "אמנות עכשוית באופקים". המשבר העולמי מכריח אותנו לקצץ את התקציב בחצי, אמר המנכ"ל, מה שיחייב אותך לחשוב מחדש, בצורה יצירתית, על חיבור תרבותי פיננסי לקהילה באופקים.
ניגש דוד וקשטיין לראש העירייה צביקה גרינגולד, וביקש 12.5 אלף דולר, מה שקוצץ. גרינגולד שמע שהפרויקט אמנם נפלא, אך לעירייה אין שקל לתת לו, אמר לוקשטיין.
וקשטיין, 55, הוא צייר, אמן חברתי, פרופסור ומורה לאמנות ב"בצלאל" ו"במכללת אורנים". הוא לוקח אותנו לאופקים, להראות איך הכל התחיל. לילה אחד, הוא מספר, ב-97', התרומם מהכורסה בסלון ביתו בשיכון המזרח בראשון לציון אחרי שראה בחדשות את בנימין נתניהו, גם אז ראש ממשלה, מסתובב באופקים ואומר שמהמקום הזה ייצאו כוחות חזקים שישקמו את העיר.
אופקים, אז כמו היום, הייתה בתחתית הטבלה הסוציו אקונומית. אף אחד לא ספר אותה, אף אחד לא ראה אותה ממטר ולא סימן אותה כמטרה. עיר עגומה, מלוכלכת, חסרת כוח חיים אי שם בשוליים של המדבר.
אני אהיה בין הכוחות האלה שירימו את אופקים, ככה אמר לעצמו דוד וקשטיין, שכבר 30 שנה עושה אמנות בפריפריות, במקומות שבהם כל מה שנוגעים בו הוא הישרדות - עבודת כפיים במשכורת מינימום.
וקשטיין התחיל במקלט שנתנה לו העירייה. עד היום הוא שם. בוקר אחד הגיעה קבוצה מניו ג'רזי. שאלו אותו מה אתה עושה. הסביר להם. בתוך חודש נכנסה לתמונה קרן "מטרו ווסט". תרומה שנתית.
אחר כך קיבל מספר טלפון של נער בן 15 שהתבלט בחוגים של בתי הספר, אייל אסולין שמו. וקשטיין צלצל לאסולין ויחד יצאו לסיבוב ברחוב ובבתי ספר למצוא קבוצת נערים ונערות שמעוניינים לשמוע דיבור לא מוכר על המושג הזר "אמנות".
היום מקבל אותנו אייל אסולין בלחיצת יד וחיוך. אסולין הוא התלמיד הראשון מאופקים שלומד במסלול האמנות בבצלאל. הוא גם כרטיס הביקור של קבוצת הנוער הראשונה שלימד דוד וקשטיין בעיר.
הוא כבר הציג בגלריה שלוש בתל אביב ואני מהמרת שבתוך עשור יציג בניו יורק. גבר צעיר ורהוט, שמבין מצוין מאיפה צמח, כמה כוח יש למקום ההוא ולמה אסור לו לעזוב אותו או להפנות לו עורף.
כסטודנט שנה שלישית מלמד אסולין את הנוער של אופקים סדנה באמנות. הוא אינו מורה זר שמגיע מתל אביב, הוא כבר אחד משלהם, שאומר להם בלי מילים, תסתכלו עליי, אתם יכולים לפרוץ, אתם יכולים להיות כמוני.
"גדלתי כאן לשני הורים שעלו ממרוקו, ולחמישה אחים ואחיות. אבא שלי היה קבלן עצמאי ואחר כך חיפש משרה בטוחה וקבועה והפך עובד עירייה, ואמא שלי הייתה סייעת
"היום אני לומד בבצלאל וגר באופקים, ועובד בפרויקטים של דוד וקשטיין בנצרת, ברמלה ובעיקר באופקים. כל החבר'ה שלמדו איתי כבר נשואים עם משכנתאות וילדים, עובדים בהתקנת כבלים, בשיפודים, מוכרים בחנויות, בהרכבת חלקים במפעל היי טק. עובדים קשה, אני היחיד שעוד לא התחתנתי, ההישרדות הכי קשה שלי היא בירושלים, לממן את המגורים והאוכל, וכשאני ממש נתקע בלי כסף אני עובד באינסטלציה.
"בשנה הראשונה בבצלאל רק ישבתי וכתבתי בשיעורים. לא הבנתי כלום. בלילות ישבתי לפענח מה כתבתי כי הבסיס שנותנים לנו כאן באופקים הוא דל מאוד. אבל אני יודע שכאן החבר'ה שלי, וכאן הכוח שלי וכאן באופקים מקור ההשראה שלי, ובגלל זה לא אזוז מכאן, גם אם אציג בניו יורק.
"חשוב לי לתת יד לילדי אופקים, שבגילם גם אני הסתובבתי ברחוב ועבדתי וחשבתי שאלה החיים, והיום אני אומר להם בדיוק מה שדוד וקשטיין אמר לי: 'אני מאמין בך, תתחיל גם אתה להאמין בעצמך'. הילדים כאן חייבים להתחיל לחלום. באופקים לאנשים צעירים אסור לחלום, מותר להם לשבת על הגדר עם סיגריה ולפנטז על טוטו לוטו".
שעה שלמה, במשרדו בעיירית אופקים, מקדיש לנו צביקה גרינגולד. אותו גיבור ישראל מ"כוח צביקה" במלחמת יום כיפור,ש-24 שעות רצופות שרד לבד מול הסורים.
לפני כחצי שנה נבחר גרינגולד על ידי ועדה קרואה לבוא לאופקים ולנסות לתקן אי סדרים של ראשי עיר כושלים. בדרום שלושה ראשי ערים ממונים - בירוחם, באופקים ובערד. בשלוש המועצות האלו החליט שר הפנים הקודם מאיר שטרית, איש קדימה, להדיח את ראש העיר הנבחר ולמנות במקומו אחר.
ראש רשות ממונה, מסביר אריה בר, מנכ"ל משרד הפנים היוצא, יכול לקבל יותר תקציבים ממשרד הפנים. גרינגולד, שהפסיד בבחירות המקומיות לפני כחצי שנה במשגב, החליף את אבי בן חמו. הוא, אגב, איש קדימה. ועדיין מתגורר בגליל.
באופקים 25,543 תושבים. השכר הממוצע הוא 4,141 שקל בחודש, כמחצית מהממוצע הארצי, נכון לחודש ינואר. 3,204 איש נתמכים על ידי הבטחת הכנסה. גרינגולד אומר שהמכה הראשונה שנתקל בה הייתה הטינופת. רחובות מלאים שברי בקבוקים, זכוכיות, קרטונים, שאריות מזון ושקיות ניילון.
"אחר כך ראיתי שאת פסל הראש של בן גוריון ריסקו החרדים, ולעירייה לא נותר מה לעשות חוץ מלאסוף את הרסיסים. אחר כך נכנסתי לבתים של רמת דיור שעוד לא ראיתי כמוה, של אנשים שאוספים חפצים מהרחובות וגרים בתוכם.
"אחר כך הבנתי שהבעיה המרכזית, חוץ מזה שהמדינה לא נותנת לאופקים תקציבים, היא שיש כאן שלוש קבוצות אתניות שאין ביניהן שום קשר: קבוצה ותיקה של מרוקאים מ-53', שאליה הוסיפו קבוצה חלשה של עולים אוזבקים-קווקזים, שאליה הדביקו קבוצה חרדית שחיה בתוך עצמה.
"תוסיפי אחוזי אבטלה גבוהים, אזור תעשייה משותק שפשט את הרגל, דימוי עצמי של התושבים כלוזרים ומדינה שלא מזיזה שקל מהתקציבים שלה בשביל המקום הזה, זאת אופקים".
בסטודיו של וקשטיין יש 45 ילדים שמתחלקים לקבוצות של ציור, צילום ופיסול. הם עובדים עם ארבעה אמנים שבאים מחוץ לאופקים. "אנחנו נעשה הכל בשביל הפרויקט של וקשטיין, שרק ממנו יצמחו נערים כמו אייל אסולין", אומר "כוח צביקה", "השאלה היא מאיפה ניקח את הכסף", ועל הפנים של צביקה אפשר לראות שהיה לו קל יותר מול הסורים מאשר מול האוצר.
לווקשטיין יש רעיון איך לצאת מהמשבר. באזור התעשייה הנטוש עומד כבר שנים מבנה תעשייה ענק של אליעזר פישמן. המבנה נטוש. וקשטיין רוצה לדבר עם פישמן. שייתן לו את המבנה הזה בשביל הילדים ויוציא אותם מהמקלט.
"אחרי שפתר את בעיית המקום, הוא מציג את העלויות. 130 אלף שקל עולה להחזיק את הפרויקט, לפי הפירוט הבא: 5,000 שקל ל-500 כיסאות, 15 אלף לגנרטור, 5,000 ל-75 שולחנות, 55 אלף לחומרי אמנות, 50 אלף לציוד מחשב. למישהו יש מספר הטלפון של אליעזר פישמן?
נא להמתין לטעינת התגובות
