הנדל"ניסט דודי שירזי: "לא קל לעבוד עם אבא"
דודי שירזי מגדיר מחדש עם הדודים מאמריקה את חוקי המשחק. אם במגדלי יוקרה מתחרים יש בריכה אחת, במגדל שהם בונים כעת במתחם צמרת בתל אביב יהיו שלוש. אם פנטהאוז בן שלוש קומות נחשב מפואר, אצלם יהיו ארבע. ראיון שאפתני
"אני חושב שאם מישהו יכול להרשות לעצמו לגור במגדל כזה, אז למה לא? אתה חי במרכז תל אביב, עם אבטחה מסביב לשעון. איש עסקים, שהזמן שלו קצר, יורד ישר מהבית לבריכה ולחדר הכושר, ונמצא עם אנשים שמנהלים סגנון חיים דומה. מגדל כזה נולד מתוך צורך, הוא לא נולד בגלל סטטוס".
שירזי הוא המנכ"ל של NAM 5, ששייכת לחמישה מבני משפחת נאמבר: עזרי, משה, רמין, שון וטוני, אנשי נדל"ן מלוס אנג'לס, שהחליטו להשקיע בישראל. עם או בלי קשר, שירזי הוא בן דודם של החמישה.
הקשר המשפחתי לא פוגע ביחסים בתוך המשפחה?
"הקשר שלי איתם מאוד חברי. כל בני הדודים הם בערך בטווח הגיל שלי, אני מאוד אוהב אותם, והם אוהבים אותי. על בסיס זה נולד האמון העסקי בינינו. כשבאתי לקבל את העבודה, אמרתי להם 'תיקחו אותי לא כי אני בן משפחה. תבדקו אותי על פי הביצועים שלי. אם אני לא טוב, אני שם את המפתחות והולך'".
"אני לא נמצא פה כי אני בן דוד או משהו כזה. אני כל הזמן נמדד. אני אפילו נמדד יותר. הם סומכים עליי, אז אני עוד יותר משתדל. למרות שתמיד הייתי משקיען בעבודה, פה אתה אפילו מתאמץ יותר כי אתה יודע שזה גם שלך. אני עובד על בסיס של משכורת מאוד גבוהה, על בסיס של אחוזים, של רווחים, והחברה מאוד חשובה לי".
הפרק הראשון בטלנובלה המשפחתית של שירזי (במקור צ'יראצ'י) התרחש באיראן. הסבא של דודי נפטר כשבנו הצעיר, אהרון, אביו של דודי, היה בן שנה וחצי. עול הפרנסה עבר לסבתא ולהלל, אביהם של האחים נאמבר, שהיה השני מתוך ששת האחים.
כשאהרון היה בן 13 הוא עלה לישראל, עיברת את שמו לשירזי והתמקם בחולון. הלל נשאר באיראן, עבר להתגורר בטהראן ועשה חיל בעסקיו עד שהפך לאחד
שירזי: "הדוד שלי התחיל בארצות הברית מאפס. היום יש לו ולילדיו חברת טקסטיל, חברת ביטוח, חברת אחזקת מבנים ועסקים רבים נוספים".
איך הוא בנה את הונו מחדש מהר כל כך?
"ארצות הברית היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ואפשר לצמוח שם מהר מאוד. בהתחלה הלל עסק שם בכספים, הלוואות, בנקים וכאלה, ואחר כך הוא ובניו נכנסו לכל מה שקשור בנדל"ן, קניות, מכירות. מי שעסקים אצלו בדם תמיד מצליח".
שירזי, 41, מתגורר במושב נטעים עם אשתו יעל ובנותיהם דנה (10), הדר (7) וליהי (4). הוא משתדל לשלב בחיים חומר ורוח: מניח תפילין מדי בוקר, מתייעץ עם הרב פינטו באשדוד וגם תורם למוסדות שלו ("הרב פינטו הוא עילוי גדול בתורה").
העיסוק בנדל"ן אינו משהו חדש עבור שירזי. "אבא שלי היה קבלן בניין, בנה תמיד בניינים קטנים, ואני זוכר את עצמי בחופשות מגיע לעבוד בבניין, מתחיל מאפס. הוא נתן לי את העבודות הכי פשוטות, כדי שאדע לשמור על ערכים ועל כסף. הוא תמיד חינך אותי לעבוד קשה. הוא בקטע של לתת את החכה, לא לתת את הדגים".
אחרי שסיים את שירותו הצבאי בחיל המודיעין, הצטרף שירזי לעסקי האב, עד שבשנת 2004 נולד החיבור עם בני הדודים ושירזי מונה למנכ"ל NAM 5. "החבר'ה בארצות הברית הם אנשי הזדמנויות", אומר שירזי, "הם מזהים מקומות שאפשר להשקיע בהם. לפני ארבע שנים הם זיהו שמחירי הנדל"ן בארץ נמוכים מאוד לעומת ארצות הברית או אירופה, ורכשו קרקעות, בהן המגרש בפארק צמרת שעליו מוקם עכשיו המגדל ומגרש באזור התעשייה החדש בראשון לציון, שם פתחנו לא מזמן גן אירועים ענקי, 'שמש אדומה', שהשקענו בו כמעט 40 מיליון שקל".
"רכשנו גם קרקעות בחולון, בחיפה ובירושלים. אנחנו חברה מפתחת, קונים את הקרקעות, מוציאים את ההיתרים, משביחים, בונים ומוכרים". אפרופו משפחה, בני הדודים של שירזי הם לא השותפים היחידים שלו בביזנס. אביו אהרון, בן 74, הוא יו"ר NAM 5 ואשתו יעל מכהנת כסמנכ"לית החברה.
מה חלוקת התפקידים בינך ובין אבא?
"אני עוסק יותר בנושא הביצועי - במכירות של המגדל מול הלקוחות, בקבלני הביצוע, ואילו אבא מעורב יותר בהחלטות האסטרטגיות, ברכישות גדולות".
ואיך זה לעבוד עם אבא?
"לא קל, אבל בסוף לומדים זה את זה. כשהייתי צעיר יותר, הייתי נמהר יותר. הצעירים רוצים הכל מהר ועכשיו, ואילו אבא זהיר יותר. היו לנו ויכוחים לא מעטים, אבל אם פעם לקח לי שלושה ימים להתאושש מוויכוח, היום זה לוקח שלוש דקות. זה עובר מהר מאוד, כי מבינים שזה לא משהו אישי אלא מקצועי. פעם הייתי נכנס לענייני רגש. היום ההיגיון עובד. מבחינה עסקית, יש בינינו לפעמים ויכוחים, אבל אבא שלי הוא בשבילי המורה, הרב שלי, וכל החיים למדתי ממנו".
בסופו של דבר, המילה האחרונה היא של אבא?
"אנחנו לא מגדירים את זה כמילה האחרונה, אלא מנסים לשכנע זה את זה. אם אני רואה שהוא צדק, אני אומר לו צדקת, מה שהוא לא תמיד עושה. אני הוכחתי את עצמי בהרבה מקרים שהוא אמר בהם 'לא' ואני אמרתי ההפך והתעקשתי, ובסוף הוא ראה שצדקתי".
"אני רואה גם את הדברים באופן מעט שונה ממנו בגלל הקִדמה. לבני הדור שלו קשה יותר לקלוט שהעולם משתנה. עם זאת אנחנו די משלימים זה את זה, ואין לנו משחקי כבוד ואגו. יחד אנחנו כוח אדיר. גם אשתי עובדת איתנו, היא סמנכ"לית של החברה, היא מסייעת לי בכל נושאי הכספים, החשבונות, העיצוב, בחירת החומרים והאדריכלים, התוכניות, היועצים, וגם בכל נושא ההפעלה של גן האירועים".
קצת צפוף, לא?
"קודם כל, זה כוח אדיר, זו אמינות מוחלטת. אני לא אומר חס ושלום שעובדים אחרים לא טובים, אבל היום הוא איתי, מחר הוא יכול לא להיות איתי. בני משפחתי איתי לטוב ולרע עד המוות, אלא אם חס ושלום מתגרשים. אבל אם הכל בסדר, אנחנו עד הסוף. זו אותה קופה, אותו הכל".
"למדנו גם את המינונים הנכונים, הכל עניין של זמן וניסיון. בהתחלה ענייני העסק היו נכנסים לתוך הבית, לתוך ארוחות ערב שבת. עכשיו החלטנו על הכללים, ואם מגיעים לארוחת ערב שבת, אז משתדלים לא לערב את העניין של הביזנס. מובן שבקטע הזה יש תקופות טובות ותקופות פחות טובות, אבל תמיד אתה שמח להסתכל ימינה, שמאלה, למטה ולמעלה ולראות שכולם איתך. בייחוד בתקופה כזו חשוב לך הביטחון שכולם איתך".
לדברי שירזי, המגרש שעליו נבנה NAM Tower נקנה תמורת כ-100 מיליון שקל, ותקציב הבנייה שלו יגיע בסופו של דבר ל-350 מיליון שקל.
"זה פרויקט שבעצם נמשך כמעט שבע שנים, משלב הרכישה ועד המסירה האחרונה שתתבצע ב-2010. אבא שלי שיכנע את אחיו במהלך כל השנים להשקיע בישראל. למרות שאחיו ובניו עשו חיל בארצות הברית, אבי אמר להם: 'לא לעולם חוסן'. הוא ראה את זה, היה לו ויז'ן, אמר להם שיעבירו חלק מההשקעות לישראל, ולפני ארבע שנים הם אכן התחילו ברכישה המסיבית של הקרקעות כאן, ועכשיו זה באמת הצדיק את עצמו. שם הנדל"ן יורד, אבל כאן יחסית שומר על ערכו".
בפרויקט אמורות להיות 114 יחידות דיור, אבל לדברי שירזי בפועל יהיו פחות, כי אנשים קונים כמה יחידות ומחברים אותן לדירה אחת. "הפרויקט הזה מיוחד. לקחנו את משרד האדריכלים פייגין, שמתמחה בתכנון בתי מלון יוקרתיים ומפוארים. כשחשבנו מה אנחנו רוצים לעשות, היו אז אקירוב ומגדלי דוד, ומגדל Yoo היה אז בהקמה. אמרנו שנעשה את המגדל יוקרתי, אבל נשקיע יותר מהמקובל בשטחים הציבוריים".
"במגדלי יוקרה אנשים מאוד משקיעים בדירות שלהם, ובשטח הציבורי היזמים עושים, אבל לא מי יודע מה, עושים את מה שצריך. אנחנו פיתחנו את זה ואמרנו שנבנה את המגדל כמו מלון ונשקיע בשטחים הציבוריים. למשל, החניה תהיה מצופה כולה צבע אפוקסי. יש את זה כיום אצל אקירוב, ואנחנו עושים את הסטנדרט הזה, ואפילו יותר ממנו. יש גם חניה לאורחים ולובי ענקי שכולל חמש פינות ישיבה ולאונג' קטן בפינה, שאפשר לעשות בו אירוע נקודתי".
"ייחוד נוסף שלנו הוא הנושא של הבריכות. אם בכל מתחם יוקרתי יש בריכה אחת, אצלנו יש שלוש בריכות ציבוריות, וגם חמש בריכות פרטיות לדיירים שגרים בקומת הגג. דבר ייחודי נוסף אצלנו הוא האטריום - חלל פתוח בגובה של 100 מ', שארבע מעליות שקופות עולות בתוכו. התחושה מדהימה".
כמה מהדירות במגדל כבר נמכרו?
"כיום המספר עומד על 70 אחוז. אם אני מדבר על שער דולר של 4 שקלים, אז באמצע המגדל המחיר הממוצע הוא 1.51 מיליון דולר לדירה של 176 מ"ר, עם 12 מ"ר מרפסת, מחסן ושני מקומות חניה. המחירים במגדל נעים בין 5,000 ל־8,000 דולר למטר, לפי הקומה".
"במגדל יש גם ארבעה פורפלקסים, שהם פנטהאוזים יוקרתיים בני ארבע קומות: בקומה הראשונה יש סלון, מטבח ומרפסת גדולה ומהודרת; בקומה השנייה - שני חדרי שינה לילדים ושתי אמבטיות צמודות מפוארות לנוחיותם; בקומה השלישית - חדר הורים בגודל של יותר מ-100 מ"ר, סאונה מפוארת ושני חדרי שינה נוספים; ובקומה הרביעית, קומת הגג, יש בריכה גדולה. בקרבת הבריכה יש אמבטיה ושירותים נוספים. בכל אחד מהפורפלקסים יש מעלית פנימית שקופה, המחברת את ארבע הקומות".
"הפורפלקסים הללו כבר נרכשו על ידי הבעלים תמורת כ-8 מיליון דולר, אבל היום מבחינת מחירם השמים הם הגבול. אין מחיר לדברים האלה".
רוב הרוכשים שלך תושבי חוץ?
"מה זה תושב חוץ? היום קשה להגדיר את התגית הזו. יש הרבה אנשים שגרים בישראל, אבל רוב הזמן עובדים באירופה ומגיעים לכאן רק בסופי השבוע, ולהפך - יש מי שגרים שם ורוב העבודה שלהם כאן, כמו יהלומנים ואנשי נדל"ן. לכן כולם יהודים וישראלים".
"הרבה אמריקאים וקנדים, ואנשים מבלגיה, מאנגליה, מצרפת ומאיטליה, קנו אצלי דירות, והם מתעתדים לעשות עלייה ולגור כאן. בייחוד עכשיו אני מרגיש את זה. בגלל המצב הכלכלי בארצות הברית ובאירופה יש עכשיו טרנד שהאוכלוסיות היותר מבוססות מתחילות לקנות דירות בארץ ולגור כאן, למרות המצב הביטחוני. קנו אצלנו גם אנשי עסקים מקומיים, שלא היו רוצים שנחשוף אותם בעיתון, אבל הם מהמשפחות המאוד מכובדות בארץ".
כיצד לדעתך ישפיע המשבר הכלכלי העולמי על ענף הנדל"ן בארץ?
"זה משפיע קודם כל מהבחינה הפסיכולוגית. אנשים מחכים לראות מה יקרה, הם לא ממהרים להוציא כספים, הבנקים סוגרים לאט לאט את הברזים. אבל, ופה נכנס האבל הגדול, כשהאווירה תשתנה, והיא תשתנה כי אי אפשר לעולם להמשיך כך, הרי זה ייגמר בעוד חודש, חודשיים, ארבעה חודשים, אז הביקושים פה יחזרו ואילו ההיצע בנדל"ן אצלנו מאוד נמוך".
"התחלות הבנייה ירדו למינימום, מינימום שלא היה כמעט מאז קום המדינה. אם יבדקו במחלקות ההנדסה של העיריות הגדולות, תל אביב, ירושלים וכל גוש דן, כמה היתרי בנייה יצאו, יגלו שהמספר ב-2008 נמוך מאוד, ואילו על 2009 לא מדברים בכלל, כי כמעט אין. כמעט לא בונים כאן, המלאי מספיק לעשרה חודשים. יהיה כאן ביקוש אדיר לדירות, ומצד שני, יהיה מחסור אדיר בדירות".
"אנשים כיום רוצים לקנות דירות כי זו השקעה בטוחה. אתה משקיע בבלוקים, בבטון, לא באיגרת חוב. אנשים גם אוהבים 'לגעת' במה שהם משקיעים. לכן המחירים יעלו רק בגלל הביקוש. ברגע שהביקוש גדל וההיצע נמוך, המחירים עולים. זו מתמטיקה פשוטה, ולכן לדעתי נגרד פה מחירים של מנהטן".
נכון להיום, אתה מרגיש שיש יותר הססנות לגבי רכישות בפרויקט שלך?
"אנשים בהתחלה היו בשוק בגלל מה שקרה, אבל עכשיו הם מתחילים לצאת מהשוק, מושכים את הכסף שלהם מכל מיני אפיקים לא בטוחים ומשקיעים בנדל"ן. לכן דווקא עכשיו יש התגברות בהתעניינות. היום גם יותר קל לי למכור, כי הבניין כבר גמור. מי שבא למכור על הנייר יותר קשה לו, כי הלקוחות לא יודעים אם יגמרו או לא יגמרו את הפרויקט, אבל כשהמגדל עומד ונשאר רק לחפות אותו באלומיניום ולבנות את הדירות מבפנים, אז לאנשים קל יותר. העסקאות אמנם לא קלות, הן יותר קשות, אבל מתבצעות".
אתה מוריד עכשיו מחירים כדי למכור?
"חד משמעית לא. זה נגד כל התזה שלי. אני לא מוריד מחירים, כי אני יודע בדיוק מה שווה הפרויקט. בעסק הזה אני מאוד מקפיד".
איך בכל זאת משכנעים את הלקוחות שמבין כל מגדלי היוקרה אתה הטוב ביותר?
"הלקוח מחליט לפי טעמו האישי. אני עובר עם הלקוח, מראה לו כל פרט, אנשים רושמים את הדברים ומשווים. לא רק המחיר מדבר אצלם, גם האיכות. הם רוצים לדעת מה הם מקבלים. הם לא מתלהבים משם או ממחיר זול, הם רוצים לבדוק. תראי, אנחנו לא ממציאים את הגלגל, אבל אנחנו משפרים אותו. עושים אותו נעים יותר, נוח יותר. תמיד יש עוד משהו חדש שנוצר, עוד איזשהו שכלול, וכל הדברים האלה הם בסוף לטובת הצרכן".
אתה היית הולך לגור במגדל הזה?
"חד משמעית כן. יש לנו דירות שם. הבעלים עצמם רכשו כמעט 20 אחוז מהמגדל, וגם אנחנו רכשנו כמה דירות. מכיוון שהילדות שלי עדיין קטנות, לא כל כך מתאים לנו לגור שם. אני כרגע נותן לילדות לטפס בסולם, שלא יקבלו הכל מובן מאליו. אני נותן לילדים שלי אותו חינוך שאבא שלי נתן לי. לא רוצה להנחית אותם ישר לעושר הזה, רוצה שיבואו מהצנעה, מהפשטות, כי איזי קאם, איזי גו".
מבחינה נדל"נית, יש איזשהו פרויקט שאתה חולם להקים?
"כן, לפני שנה מישהו שלח לי מייל שמקימים עכשיו איפשהו במדינות המפרץ, נראה לי שבדובאי, מגדל שמסתובב על צירו. זה משהו מדהים. זה מגדל שיושב על ציר, וכל קומה מסתובבת לאט, וכל פעם הכיוון של הדירה שלך משתנה. בבוקר אתה כאן, בצהריים הנוף שלך בכיוון אחר. הלוואי שאפשר יהיה לעשות בארץ בניין כזה".
מלבד העיסוק בביזנס, משפחת נאמבר גם עוסקת בפעילות פילנתרופית. גולת הכותרת של פעילות זו היא "בית הלל ושרה נאמבר", שנבנה בראשון לציון ומיועד למגורי חיילים משוחררים.
"הלל, אח של אבא שלי, שהוא כיום בן 84, בא לאבא שלי לפני כארבע שנים ואמר לו שהוא רוצה לתרום כסף, כדי שיהיה בניין על שמו", מספר שירזי. "אבא שלי הציע לו לתרום למגזר שלא כל כך מטופל במדינה שלנו - המגזר של החיילים המשוחררים. דוד שלי קפץ על הרעיון ואמר לו 'רעיון מדהים, לך על זה'".
"סידרו לאבא שלי פגישה מיידית עם מאיר ניצן, ראש עיריית ראשון לציון דאז, וניצן באותה פגישה אמר לו 'סגור, אני מביא את זה מיד למועצת העיר'. קיבלנו מגרש של כ-7 דונם במקום הכי טוב במערב ראשון לציון, בשכונת פרס נובל. הלל תרם 5 מיליון דולר, הקמנו את הבניין וחנכנו אותו ביוני 2008".
"בבניין יש 120 דירות, שחלקן דירות יחיד וחלקן דירות זוגיות. חייל קרבי משוחרר, עד שנה מהשחרור, יכול לקבל דירה בעלות מינימלית של 680 שקל בחודש עבור הוצאות של ועד הבית, חשמל וכדומה, ולגור שם שלוש שנים. אם הוא מתחתן, הוא יכול לגור שם שנתיים נוספות. כיום הבניין מאוכלס כולו, וזה משהו מדהים. את חלק מהדיירים אני מעסיק בגן האירועים שלנו כמלצרים ועוזרים".
ואיך קובעים אילו מבין החיילים המשוחררים הקרביים זכאים לגור שם?
"כל חייל או חיילת עוברים ועדה, המורכבת משלושה נציגים מטעם העירייה ומשלושה נציגים מטעם התורם (אני, אבא שלי ולפעמים גם חמותי), ויושב ראש הוועדה הוא חנניה גיבשטיין, ראש עיריית ראשון לציון לשעבר. בודקים אם החייל עומד בקריטריונים של חייל קרבי, התנהגות ללא עבירות משמעת, בודקים את המצב הסוציו-אקונומי שלו, ולפי זה מחליטים. כל מה שאבא שלי בעצם רצה זה להקל על החייל את ההתחלה של החיים האזרחיים, והעסק הזה פועל באופן מדהים".
יש עוד פרויקטים פילנתרופיים שאתם מעורבים בהם?
"המשפחה בארצות הברית תורמת באופן קבוע 10 אחוזים מההכנסות שלה למוסדות צדקה. גם אנחנו ממשיכים את דרכה ועוזרים למוסדות תורניים או לנזקקים. אנחנו מסתכלים על החיים באופן כזה שהדברים לא מובנים מאליהם. תמיד אתה צריך לקום בבוקר ולזכור מאיפה הגעת, להיות צנוע וענו, לזכור לעזור לאחר".
"למרות שאנחנו מתעסקים בנושא של הכי יקר, אבא שלי תמיד טרח וטורח להזכיר לנו שהוא בא מלמטה, שהוא גדל בלי אבא. הוא תמיד מספר שכשהוא עלה לארץ, אפילו נעליים לא היו לו. הוא לקח עץ, קשר לו שתי רצועות ועשה מזה סנדלים".
נא להמתין לטעינת התגובות
