מרצדס החדשה - מפנקת
רגע לפני שהיא מגיעה לארץ, העברנו את מרצדס E-CLASS החדשה מבחן הגה קפדני. השורה התחתונה: אם יש לכם את היכולת לממן אותה, היא בהחלט עשויה לספק לכם תמורה לא רעה
מכונית זו מתחרה בפלח השוק של מכוניות יוקרתיות אך לא מאוד יקרות (באירופה לפחות) מול ב.מ.וו מסדרה 5, אאודי A6, לקסוס GS וולבו E-S80, שלפני שני דורות הביאה אל עולם המושגים של מרצדס פרצוף בעל שני זוגות פנסים שהפך לסימן ההיכר שלה, בנוסף למראה די מנופח ועגלגל.
בדור שלאחר מכן, זה של המכונית שפורשת כעת מהשירות, מרצדס עידנה את המראה הזה (אך נותרה עם שני זוגות של פנסים עגלגלים), הידקה מעט את המכונית כדי להפוך אותה לאתלטית יותר והוסיפה לה שפע של אמצעי בטיחות.
הפער בעת ההשקה ההיא בין מרצדס ובין ב.מ.וו נראה מצומצם מאי פעם, והתחושה הייתה שמרצדס פשוט נסחפת אחרי ב.מ.וו לכיוון הצעיר והספורטיבי יותר, אם כי היא עדיין לא הצליחה להגיע לשם.
כעת, לאחר נהיגה ראשונה במכונית החדשה על כבישים ספרדיים, במסגרת ההשקה הבינלאומית לעיתונות, התחושה הבולטת ביותר היא שמרצדס חוזרת להיות מרצדס.
למרות ש-E החדשה עושה כל דבר טוב מהמכונית המוחלפת, ואף שגם בתחום הבטיחות היא מציעה שיפורים רבים, כבר מלחיצת התאוצה הראשונה ניכר שהמכונית הזאת לא מנסה עוד להיות ב?מ?וו, אלא מחפשת את חובבי הפינוק והנוחות, ולאו דווקא ליהנות מנהיגה אגרסיבית.
לנוכח המיתון, אנשי מרצדס אפילו לא ניסו לטעון שהם דורשים תמורה כלשהי עבור השיפורים וחידוש הדגם, והם יודו לכל מי שירכוש את המכונית אפילו במחיר של המכונית היוצאת - כלומר, התמורה לכסף שופרה עד מאוד.
E קלאס, כמו מתחרותיה, מוגדרת באירופה כ"מכונית מנהלים", ורק כדי להעמיד אותנו בפרופורציות המתאימות לא נשכח שלפני פחות מעשור "מכונית מנהלים" בישראל הייתה מיצובישי גאלאנט או טויוטה קארינה. ברמת המיסוי הישראלית אין סיכוי שיותר מדי "מנהלים" יבחרו במכונית הזאת, אבל טוב שיהיה לנו לאן לשאוף.
מרצדס לא יכולה להרשות לעצמה לחולל מהפכים גדולים או תכופים מדי. E החדשה, בכל אופן, מצליחה לחדש בכך שהפעם הפנסים דמויי יהלומים - משהו שלא היה מפליא למצוא במכונית ממוצא יפני אבל נראה די מוזר משני צידי הסמל של מרצדס.
למרות העיצוב המחודד והמהודק יותר, המכונית עדיין נראית גדולה, עם פרצוף ו"עמידה" מאיימים ומבלי שום רצון להצטנע. המרחב הפנימי טיפ טיפה מאכזב יחסית לממדים החיצוניים, ובכל זאת לא רע עבור ארבעה מבוגרים שרוצים לנסוע בנוחות.
הארכיטקטורה הפנימית לא מחדשת, וזה לא בהכרח רע, ולנוכח ריבוי הכפתורים והמתגים נראה שמעצבי הפנים של מרצדס אפילו בחרו ללכת נגד מגמת צמצום ההפרעות לנהג. כרגיל במרצדס השעונים המרכזיים גדולים וברורים, אלא שריבוי מערכות הבטיחות מעמיס את סביבת הנהג בהרבה נורות וסימנים גרפיים שונים, חלקם משונים.
טיב החומרים, כצפוי, משדר "מרצדס" בלי שום הנחות או תחושת חיסכון: הפלסטיק קשה אך יציב, העור גדל על הפרות המתאימות, וכל מנוף ומתג משמיעים את הצליל שצריכים להשמיע מנופי הפעלה של מכונית איכותית.
חבל קצת שמרצדס דבקה במנוף ההפעלה המשונה לתיבת ההילוכים האוטומטית - שיטה שהומצאה על ידי ב.מ.וו ונזנחה מאז, אבל גם לזה מתרגלים בקלות. בהשקות בינלאומיות בכלל, ובאלה של יצרני
הנטייה של יצרני הרכב היא להביא להשקות דגמים מאובזרים במיוחד, ואצל יצרנים שרשימת האבזור שלהם ממילא אינסופית הבעיה קשה שבעתיים. כיצד אפשר להתייחס לשמונה מערכות בטיחות שונות, שכולן מבוססות על השילוב שבין רדאר למצלמות וידיאו, בלי לדעת מה תהיה גרסת הבסיס בישראל, כמה יעלו התוספות, ובאיזו רמת אבזור יבחרו הלקוחות בחיים האמיתיים?
כשמוסיפים לכך את העובדה שמחירי המחירון של שוק הרכב הפכו מזמן ל"מחיר מומלץ" בלבד, כל עניין התמורה למחיר הפך נזיל לחלוטין.
רוב המכוניות בהשקה הבינלאומית צוידו במנועי דיזל, ואף שאלה המנועים הכי מעניינים מבחינת האירופים כיום-אצלנו הם מעניינים כמעט אך ורק את שוק המוניות. שני מנועי הבנזין היחידים שרלוונטיים אלינו, והוצגו בספרד, הם מנוע ה-5.5 ליטר במבנה V8 של ה-E500, (עם 388 כ"ס ו-52 קג"מ), דגם שיגיע לישראל רק בהזמנות מיוחדות, ומנוע ה-1.8 ליטר מוגדש הטורבו של ה-CGI250 (204 כ"ס, 31 קג"מ), בעל ארבעת הצילינדרים בשורה.
מנועי הארבעה צילינדרים משודכים לתיבות אוטומטיות בנות חמישה יחסי העברה (בלבד, צריך לומר), בעוד שמנועי ה-V6 וה-V8 מקבלים את תיבת הג'יטרוניק בעלת שבעה יחסי העברה.
עם גלגל הגה גדול ומתלים שמכוונים לצד הרך של הסקאלה, E מעניקה תחושה של לימוזינה גדולה ונוחה - לא משהו שגורם לך לרצות לתקוף איתו את ה"אייפקס" (נקודת הפנייה בסיבוב) של כל עקומה.
כמי שלא יכול להתגבר על היצר, חשקתי שפתיים, לחצתי כמה שרק יכולתי, ו-E הגיבה בנונשלאנטיות המתבקשת, נטתה כהוגן אל מחוץ לפניות, אבל המשיכה להפגין סימני אדישות לכל אורך הדרך, כאילו אומרת: "שמע, זה לא באמת הקטע שלי, אבל אם אתה נהנה מזה...".
המכונית, שנעזרת בגומי משובח, נצמדה לאספלט, ורק לעתים נדירות חשה צורך להשתמש בבקרת היציבות שלה, וגם זה בלי להטריד את הנהג יותר מדי.
התחושה, בעיקר בגלל ההיזון החוזר מההגה אבל לא פחות מכך בגלל ממדי המכונית, היא שמדובר במכונית גדולה, ארוכה וכבדה - לא משהו שנועד לשעשועי דרכים מפותלות. אבל ברגע שבו העברתי את המוח למוד "רגוע", E הפכה למקום שנעים מאוד להימצא בו, והכל מבוצע בו על מי מנוחות, בשקט, ברוגע ועם שפע של שיכוך מכל הסוגים.
אל תטעו ב-E ותחשבו שהיא מכונית "אמריקאית" במובן הרך וחסר היכולת של העניין. ממש לא. זה שהיא לא אוהבת להשתולל לא הופך אותה לחסרת יכולת, אלא למכונית שנועדה לנתק את היושבים בה מתלאות העולם, תלאות כבישי מעצ במקרה שלנו, ואת זה היא עושה טוב מאוד, אולי טוב מכל מתחרותיה.
במרצדס מתמקדים במיוחד ביעילות הרבה של כמעט כל המנועים החדשים או המחודשים שלהם, כשהדגש ברוח הזמנים הוא על חיסכון בדלק ובזיהום אוויר. בארצנו, כך נדמה, לא חיסכון בדלק ולא הצלת האטמוספירה מעניינת מישהו, ולכן נותר לסכם בסקירה קצרצרה של מערכות הבטיחות.
שום דבר מתערוכת האמצעים של E החדשה הוא בבחינת חידוש עולמי שטרם נעשה בו שימוש על ידי יצרן רכב כלשהו, או אפילו על ידי מרצדס בעצמם, ובכל זאת, הכמות, במקרה הזה, יוצרת את האיכות.
רדאר, בשילוב מערכות אופטיות, מייצר עבור הנוהגים במכונית "בקרת קרבה" שמודדת ללא הרף את המרחק והזמן בדרך אל עצמים שלפני המכונית בהתאם למהירות הנסיעה, וכשהוא חש בסכנת התנגשות מאיימת, הוא מייצר התראה אור-קולית.
נהג שמתעלם מההתראה זוכה ל"ליטוף" של הבלמים, שמאט את המכונית, אמור להחזיר אותו לריכוז, ובמקרים שבהם תאונה הופכת לבלתי נמנעת המערכת בולמת את המכונית באופן שלא עוצר אותה לגמרי ולא מונע את התאונה, אבל מפחית משמעותית את חומרת הפגיעות ביושבי שתי המכוניות.
נוסף לתכנון בטיחותי מתקדם ושפע כריות אוויר בטיחותיות שאמורים להציב את המכונית הזאת מעל לסטנדרטים הרגילים, המכונית מצוידת גם במערכת שחשה, לפי תנועות הידיים של הנהג, מצבים של עייפות וחוסר ריכוז וממהרת להתריע אודותיהם.
E החדשה צפויה להיות בישראל בתוך כחודשיים, ואז גם נתכבד להעלות אותה למבחן השוואתי אל מול מתחרותיה לקטגוריה, על כבישי ארץ הקודש.
נא להמתין לטעינת התגובות
