שונאים את ג'ימי קריימר
כמו מנהיג דת קיצוני, גורו ההשקעות הטלוויזיוני ג'ים קריימר דורש ממעריציו נאמנות מוחלטת. "למכור הכל ומיד!" הוא צועק - והם עושים. חבל רק שרוב התחזיות שלו התבדו - והפכו אותו השבוע לשק חבטות נוצץ במיוחד, כמו שרק האמריקאים מסוגלים לייצר
- ג'ון סטיוארט מאשים את ג'ים קריימר במשבר הכלכלי
קריימר, שלא נושא בתפקיד רשמי כלשהו, הפך בחודשים האחרונים ל"פרצופה של המדינה", בשעה שזו חווה את המשבר הכלכלי החמור ביותר מאז 1929. נרגן כמו הבורסה של ניו יורק ביום של ירידות שערים חדות, עצבני כמו משקיע שהפסיד את כל הונו בבת אחת, ומתעתע כמו משכנתאות הסאב פריים רגע לפני הקריסה.
בניגוד לברק אובמה, לשר האוצר טימותי גייטנר ולשאר אנשי הממשל, קריימר לא מבטיח שיהיה בסדר. הוא מדבר במונחים אפוקליפטיים, כמו איש דת קיצוני.
הביטוי "סוף העולם" חוזר בדבריו לא פעם, האפקטים הרבים שמלווים את תוכניתו מזכירים פולחנים דתיים, ואילו קריימר, האיש שמדבר על עצמו לא פעם בגוף שלישי, דורש ממיליוני מעריציו נאמנות מוחלטת, כמעט עיוורת, בשעה שהוא מורה להם מה לקנות ומה למכור ומוליך אותם במדבר הכלכלי, שרק מעטים מהם מתמצאים בו.
עם חלש צריך מנהיג חזק, וככל שהציבור חסר אונים יותר, כך מוצאים רבים יותר נחמה בדבריו של קריימר - שלא נותן לשום עובדה לעמוד בדרכו, שמדבר במונחים של שחור ולבן: לקנות הכל או למכור מיד, וכמה שיותר - יותר טוב.
"לקנות, לקנות, לקנות", הוא מפציר לא פעם בצופי תוכניתו Mad Money, המשודרת בערוץ CNBC. "תקנו כאילו מחר יגיע העולם לקצו", הוא אומר בטרם הוא מורה להם "למכור הכל כמה שיותר מהר", והכל באותו ביטחון של מי שגם כשהוא טועה, עדיין משוכנע בצדקתו.
במדינה שאיבדה מזמן את האמון בחברי הקונגרס שלה, אשר רואה בראשי המוסדות הפיננסיים של וול סטריט את אויבי הציבור מספר אחת, מצליחה הגישה של קריימר לנסוך ביטחון במיליוני משקיעים חסרי אונים, שפונים אליו בשעת מצוקה. כל עוד הוא ממשיך לצעוק עליהם ולהורות להם מה לעשות - כנראה שגם להם לא מפריע שרוב התחזיות שלו עד כה התבדו.
"אם הייתי מקשיב לעצות של קריימר, היו לי היום מיליון דולר", אמר ג'ון סטיוארט בתוכניתו המפורסמת "הדיילי שואו" לפני כמה ימים, "זאת בתנאי שהיו לי לפני כן 100 מיליון דולר", המשיך סטיוארט בטרם הראה קטע בן 8 דקות, שבו מוצגות רבות מתחזיותיו המופרכות של קריימר (ושל כמה מחבריו הפרשנים בערוץ CNBC).
בראשן הייתה התחזית שבה הפציר בצופיו שלא למכור את מניות בנק ההשקעות בר סטרנס, 6 ימים בלבד לפני שהבנק הודיע על קריסה כלכלית.
"האם עליי לדאוג ממצבה של בר סטרנס ולמכור את מניותיי בחברה?", נראה קריימר כשהוא מקריא שאלה שנשלחה אליו מאחד הצופים בראשית מרס 2008. "לא, לא, לא", הוא מטיח בזעם בתגובה, "בר סטרנס בסדר גמור, אל תמשוך את כספך, החברה איננה בצרות", הוא פוסק בביטחון אופייני, המלווה בתנועות ביטול חדות.
כעבור שבוע בלבד, כאמור, ולאחר שלא יכלה להתקיים עוד באופן עצמאי, נמכרה בר סטרנס לג'יי.פי מורגן ב-10 דולרים למניה. מדובר במחיר נמוך בהרבה ממחיר המניה טרם המשבר (133 דולר), אך גבוה פי 5 משווייה בשוק באותה תקופה - 2 דולרים.
קריימר לא נשאר חייב. בהודעה שפרסם למחרת הוא טען, כי דבריו
סטיוארט, ועל כך אין ויכוח, הוא אכן קומיקאי. אלא שסקרים שבוצעו לאחרונה לימדו, כי כמעט רבע מבני הנוער בארצות הברית שואבים את ידיעותיהם הפוליטיות מתוכניתו. גם הרשתות CNN ופוקס ניוז, כמו כל תוכניות הבוקר, התענגו בשבוע האחרון על הדו קרב בין הקומיקאי הליברלי ל"נביא הזעם" של הכלכלה האמריקאית.
סטיוארט מצידו המשיך לרכוב על הגל, ולמחרת הראה קטע אחר, ששודר 7 שבועות טרם קריסתה של בר סטרנס. בקטע נראה קריימר כשהוא מפציר בצופיו שלא למכור את מניותיהם בבנק ההשקעות העומד על כרעי תרנגולת - ואף "מבקש מכל מי שצופה בי כעת לרכוש מניות של בר סטרנס".
"הייחוד של קריימר טמון בכך שהוא אומר לך מה לחשוב", מסביר לעסקים שישי רוברט תומפסון, פרופסור לתרבות פופולרית באוניברסיטת סירקיוז, "הוא בטוח בעצמו וגורם לך להאמין שהוא יודע מה הוא אומר.
זה כמו ההבדל בין להאזין לכנס של מטאורולוגים שמדברים בשפה מלאה מונחים מקצועיים, לבין להאזין לחזאי פשוט, שמבשר לך שמחר אתה צריך לקחת מטרייה. קריימר הוא אותו חזאי שאומר לאנשים מה לחשוב - וזה בדיוק מה שהם מחפשים בימים אלה.
בשעה שפרשנים כלכליים מתישים את הצופים עם מונחים כלכליים, טבלאות ומספרים שהם לא ממש מצליחים לעקוב אחריהם, קריימר עולה לשידור בכל לילה ומפיק תוכנית בידור שלמה, עם אפקטים, מוזיקה וכל מה שהציבור אוהב. הציבור רוצה שיגידו לו מה לעשות. מהבחינה הזאת, קריימר נותן לאנשים את מה שהם מחפשים - ובעצם מקל על החיים שלהם".
כמו כל בן למשפחה יהודית, קריימר בן ה-54, יליד פנסלבניה, קיווה בכלל להיות עורך דין. לאחר שסיים את לימודיו בקולג' של הארוורד, סניף אקדמי של אוניברסיטת הארוורד היוקרתית, הוא המשיך ללימוד משפטים באוניברסיטה עצמה.
על אף התואר במשפטים, ולאחר שלא התקבל לעבודה במשרד התובע המחוזי של ניו יורק, החל קריימר לעבוד ב-1984 כברוקר במחלקת המכירות של גולדמן זאקס, שם עשה את צעדיו הראשונים בבורסה של ניו יורק.
בעקבות הצלחתו בחברה הוא החליט, בתוך שנתיים בלבד, להקים קרן גידור חדשה הנושאת את שמו, שממנה פרש ב-2001. מאזני הקרן הצביעו על מחזור רווחים גבוה במשך כל שנות פעילותה, למעט שנה אחת. ב-1996 ייסד קריימר את החברה ואתר האינטרנט הכלכלי TheStreet.com.
החברה היא גרסה מוקטנת של ערוץ התקשורת הכלכלי בלומברג, שאותו ייסד ראש העיר של ניו יורק מייקל בלומברג. היא מעניקה שירותים כלכליים בעיקר דרך האינטרנט, אשר רובם פתוחים לציבור הרחב וחלקם מוענקים למנויים בלבד עבור תשלום חודשי.
במרכז האתר, באופן טבעי, מצויה דמותו של קריימר עצמו. הוא לא רק משיב לשאלות הגולשים, אלא גם מפרט את "10 המניות המובילות", את "5 הדברים המטופשים ביותר בוול סטריט השבוע" ועוד עצות וטיפים להשקעות.
אך לפרסומו הגדול, כאמור, זכה קריימר ב-2005, לאחר שהחל להנחות את התוכנית Mad Money, שבה הוא מנתח את המצב בבורסה, ממליץ לצופיו אילו מניות לרכוש, עונה על שאלותיהם - ובעיקר מספק בידור להמונים, הנאנקים תחת עולו של המשבר הכלכלי קשה.
"כל כסף שאתם צפויים להזדקק לו ב-5 השנים הקרובות, בבקשה תמשכו אותו מהבורסה כבר עכשיו. השבוע", הוא הפציר בצופיו בראשית אוקטובר האחרון, "אני לא חושב שאתם צריכים לסכן את הכספים הללו בבורסה", הוא הוסיף.
כעבור זמן קצר ידע הדאו ג'ונס את אחד מימיו הקשים ביותר בשנים האחרונות: שוויו צנח בלא פחות מ-800 נקודות, בטרם נסגר יום המסחר בירידה של כמעט 400 נקודות.
האצבע המאשימה הופנתה לעבר קריימר, ורשתות החדשות הריצו פעם אחר פעם את הקטע שהם ראו כאחראי העיקרי לאחד מימי המסחר הקשים שידעה הבורסה בתקופה האחרונה. קריימר, כפי שהדגישו כולם, לא היה צריך לזרוע פאניקה בקרב צופיו הרבים, שרואים בו מעין גורו ופועלים לפי עצותיו.
אך בצל העיסוק הרב בקריימר, קשה שלא לתהות אם הוא הנושא האמיתי - ומה זה אומר על החברה האמריקאית, אם גורל הבורסה שלה תלוי בפרשן כלכלי חמום מוח, שמשליך ספרים לכל עבר במהלך תוכניתו, ושהפך את המילה Yah-Boo לסמלו המסחרי.
"במובן הזה, קריימר משול לג'נט ג'קסון, שחשפה את השד שלה במהלך משחק הסופרבול", מסביר תומפסון, "באותו רגע כולם התחילו פתאום לדבר על ג'קסון במונחים של מי שמשחיתה את הנוער האמריקאי, ולצערי הרב אפילו ערכו שימוע מיוחד בקונגרס בעקבות זאת. את כל הצרות של החברה האמריקאית הפילו עליה", הוא מוסיף.
מי שהגדיל לעשות הוא ערוץ פוקס ביזנס ניוז, שבמודעה מיוחדת שהתפרסמה על פני חצי עמוד בעיתונים ניו יורק טיימס ווול סטריט ג'ורנל, השווה את תחזיותיו של קריימר לכמה מהציטוטים המגוחכים ביותר של המאה הקודמת, ביניהם גם הציטוט של ראש ממשלת בריטניה לשעבר נוויל צ'מברלין, שהכריז לאחר מסירת צ'כוסלובקיה לידיו של היטלר, כי המהלך יביא לשלום יציב בין גרמניה למדינות המערב.
"הוא ממצב את עצמו כ'איש של המשקיעים'. אבל אילו הם היו מקשיבים לו, הם היו מפסידים לא מעט כסף", מסביר רוג'ר ארנברג, בכיר בחברת IA Capital, "הוא נוסך במשקיעים תחושת ביטחון לגבי רכישה ומכירה של מניות, בשעה שרבים מהם אינם מוכשרים להתעסק בנושאים כאלה".
"בתוכנית הטלוויזיה שלו קריימר מקדם גישה פזיזה וחסרת אחריות. הוא מעודד השקעה היסטרית במניות פרטיות - אסטרטגיה שבשל עלותה הגבוהה והמסים הגבוהים מבטיחה כישלון כמעט ודאי", מסביר דיוויד סוונסן מאוניברסיטת ייל.
עם זאת, לא כולם מצטרפים ל"עליהום" הכללי נגד קריימר. "התפקיד שקריימר וחבריו הפרשנים הכלכליים מילאו היה לא יותר ממקרי", כתב השבוע הפרשן הבכיר של וושינגטון פוסט, ריצ'רד כהן.
"לא היתה להם אפשרות לעשות כמעט כלום", הוא מוסיף, "מדובר באנשים שאין להם יכולת חוקית להזמין אנשים לשימוע, או לדרוש מראשי AIG להביט בספרים שלהם, אך גם אם הם היו יכולים לקבל את הספרים האלה לידיהם, קרוב לוודאי שהם לא היו מבינים מה כתוב שם... עד עצם היום הזה אף אחד לא יודע מה השווי האמיתי של אותן חברות".
תמיכה נוספת קיבל קריימר דווקא מהעיתון הקנדי נשיונל פוסט, שמצא כי המניות הקנדיות שעליהן המליץ קריימר בתוכניתו זינקו ב-13.6% בממוצע ב-2006 - 4% יותר מהעלייה הממוצעת בבורסת טורונטו.
לעומת זאת, מייקל ז'ואנג, נשיא חברת ההשקעות MZ Capital, בחן את המלצותיו של קריימר בראשית 2007. הוא מצא כי בינואר עמדו התחזיות על שיעור הצלחה נמוך של 35%, לעומת דיוק של 56% בחודש הבא.
מחקר אחר שביצע אתר האינטרנט yourmoneywatch.com מצא, כי עדיף היה למשקיעים לתלות יהבם בהטלת מטבע מאשר בהמלצות של קריימר - שלפי האתר, הניבו מאז יולי 2005 תשואה נמוכה יותר ממדדי השוק.
השבוע הגיע העימות עם קריימר לשיאו, לאחר שבשבועיים האחרונים הצליף סטיוארט בו ובחבריו לרשת CNBC פעם אחר פעם. מקור העימות בהצהרה של הפרשן הכלכלי ריק סטנלי, שהפציר בשידור חי בממשל האמריקאי להימנע מסיוע כלכלי לבעלי משכנתאות שאינם יכולים לעמוד בתשלומים - שאותם הוא כינה "לוזרים".
סטיוארט, כאמור, בחר להגיב באותו קליפ בן 8 דקות. בשעה שסטנלי ביטל ברגע האחרון את השתתפותו בתוכנית של סטיוארט, איש כמו קריימר לא יסרב להופעה טלוויזיונית בשעות צפיית השיא.
מרבית הפרשנים בחרו את סטיוארט כמנצח הבלתי מעורער של העימות, אך היו גם כאלה שהדגישו את האומץ ואת היושר שהפגין קריימר, שבחר להתמודד עם הטענות בשידור חי, אף שהופעתו הייתה מהוססת וחסרת ברק. עם זאת, ברור לכולם שהמנצח האמיתי הוא הציבור האמריקאי - שעל רקע המשבר הכלכלי החמור זכה לכמה רגעים של נחת, כפי שרק הוא יודע לייצר.
נא להמתין לטעינת התגובות
