הספירה לאחור של ידין ענתבי
הוא מכונה "הילד" - לעתים בפרגון ולעתים בזלזול. ענתבי, מבכירי האוצר, האיש שהיה אמור להקל עלינו את הרפורמה בשוק ההון, יסיים את תפקידו בחודשים הקרובים. רגע לפני כניסת שר חדש לאוצר, משרטט הדר חורש את דיוקנו של אחד האנשים הכי צעירים והכי שנויים במחלוקת בצמרת המשרד
על-פי השמועות המרחפות במסדרונות, כמעט כל צמרת המשרד מועמדת להחלפה. האיש החזק לצד נתניהו צפוי להיות איש העסקים אורי יוגב. יוגב הוא איש מנוסה: ראש אגף התקציבים לשעבר. אבל ברקע מאיימת על הבכירים גם דמותו של החשב לשעבר ירון זליכה, שעדיין נחשב כמקורב לנתניהו ונמנה עם מחברי המצע הכלכלי שלו.
בין המועמדים להחלפה מוזכרים המנכ"ל ירום אריאב וראש אגף שוק ההון והביטוח, ידין ענתבי. מעמדו של ראש אגף התקציבים, רם בלינקוב, נחשב חזק מכיוון שיש לו קשרים אמיצים עם בכירים בצמרת הליכוד. יחד עם זאת קשריו עם הבוס הנוכחי שלו רוני בר-און לא ממש עושים לו טוב בסביבת נתניהו.
ענתבי אמור לסיים את כהונתו בנובמבר השנה, וקשה להניח שנתניהו ינסה להקדים את פרישתו. בכל מקרה, פרישתו הצפויה לא ממש מעכירה את מצב רוחם של מנהלי חברות הביטוח.
ענתבי זוכה להערכה מקצועית רבה בקרב חבריו במשרד האוצר, אך בענף הביטוח, קופות הגמל, קרנות הפנסיה וקרנות הנאמנות יש רבים המייחלים למפקח נוח ומבין יותר.
אביגדור קפלן, יו"ר כלל ביטוח, אמר בעבר כי היה מעדיף שהפיקוח עליו יעבור מענתבי לידי המפקח על הבנקים, המתחרה באגף שוק ההון על תפקיד המפקח הכללי על השוק.
"הוא מפציץ אותנו בהוראות בקצב מטורף, לפעמים אפילו בהוראות שסותרות הוראות של מפקחים אחרים, ואינו מבין את הצד העסקי של פעילותנו", אומר בכיר בחברת ביטוח גדולה.
"כשאנחנו מערערים, הוא מגלה אטימות. בהתחלה אנחנו מקבלים טיוטה להערות, שולחים הערות ובקשות לתיקונים, ובתוך זמן קצר מקבלים מסמך כמעט זהה כנוסח סופי.
"הוראות שנראות סבירות כלפי חוץ, להקמת מנגנוני בקרה ושירות לקוחות, דורשות היערכות ממושכת והשקעות רבות. במקביל לדרישה להשקעות העתק האלה, דורש המפקח להגדיל עוד ועוד את ההון העצמי שלנו, בלי להבין את הסתירה בין שתי ההוראות", מוסיף הבכיר.
באוצר משיבים בתגובה לטענות, שהמשבר בשוק ההון מחייב את החברות להגדיל את ההון העצמי. ענתבי שוקל לחייב גם את חברות הברוקרים ומנהלי קופות הגמל לעמוד בדרישה להון מינימלי. "בנושאים האלה הוא באמת בלתי מתפשר", אומרים באוצר, "ואם מישהו רוצה לקרוא לזה 'אטום', אז בסדר".
לא רק חברות הביטוח וחברות הברוקרים משגרות חיצים לעבר ענתבי. פעילות האגף שהוא עומד בראשו נתונה לא אחת למתקפה מצד אנשי בנק ישראל, התובעים להעביר אליהם את מרבית סמכויותיו. ענתבי ואנשי האוצר מסכימים שיש לאחד את הפיקוח על על הגורמים בשוק ההון - אבל לדעתם צריך לעשות זאת תחת רשות עצמאית, המנותקת מבנק ישראל.
הפיקוח על שוק ההון מפוצל בין 3 רשויות: רשות ניירות ערך בראשות זוהר גושן, האחראית לפעילות הבורסה והמסחר התקין לפי חוק ניירות ערך; בנק ישראל, המפקח על פעילות הבנקים; ומשרד האוצר, המפקח על חברות הביטוח, קופות הגמל, קרנות ההשתלמות וקרנות הנאמנות.
רפורמת בכר, שהוציאה את הקרנות ואת קופות הגמל מידי הבנקים, הגדילה מאוד את ממלכתו של משרד האוצר, המפקח על שוק ההון באמצעות אגף שוק ההון, הביטוח והחיסכון. ענתבי עומד בראש האגף הזה ב-3 השנים האחרונות.
ענתבי, בן 38, הוא עובד ציבור זה 10 שנים. מיד כשסיים את התמחותו במשרד רואי החשבון סומך-חייקין, נקלט באגף שוק ההון באוצר והחל לעסוק בבדיקת פוליסות ביטוח. כשפרש ראש האגף הקודם, איל בן-שלוש, לא היה ענתבי המועמד הראשון לתפוס את מקומו.
לאנשי האוצר ולשר דאז, אהוד אולמרט, היה ברור כי רפורמת בכר תשנה את פני האגף ותשדרג מאוד את תפקידו. ברוח התקופה, הם ניסו לאתר מועמד "מבחוץ". הפרופיל המועדף היה
ענתבי, שהיה סגנו של בן-שלוש והאיש הבכיר באגף, מונה תחילה לממלא מקום ראש האגף, בהנחה שבתוך זמן קצר יימצא מועמד מתאים יותר.
אבל הימים היו ימי גאות במשק, ובכירים במגזר הפרטי לא רצו להחמיץ את סבבי האופציות והזדמנויות הקידום שקרצו מכל פינה. מקץ כמה חודשים החליט אולמרט למנות את ענתבי לתפקיד. "הילד", קראו לו במסדרונות משרדי הממשלה ובחברות הביטוח.
ענתבי היה האיש הצעיד ביותר בתולדות משרד האוצר שמונה לתפקיד הבכיר. אבל הכינוי דבק בו בעיקר בשל מראהו הנערי ופני הילד שלו.
המינוי המהוסס וגילו הצעיר של ענתבי זיכו אותו לא פעם ביחס מתנשא מצד מנהלים ותיקים בענף הביטוח; מאמציו להשליט סדר בשוק ההון, שהפך מורכב יותר ובעייתי, תוארו כ"ניסיון לתפוס מנהיגות". ספק אם היו מתייחסים כך לרגולטור מבוגר יותר ובעל הדרת פנים.
עם 7 שנות ניסיון, בעיקר בתחום הפיקוח על הביטוח, יצא ענתבי לאחת ההרפתקאות הגדולות ביותר בהיסטוריה הכלכלית של ישראל. המלצות ועדת בכר הן הוראות הפעלה חלקיות מאוד, המתבססות בחלקן על ניסיון מקומי ובחלקן הגדול על מערכות שהופעלו בחו"ל.
המשבר בשוק ההון צמצם מאוד את טווח התמרון של ענתבי ואת האפשרות שלו לטעות. חלק מהטעויות גבו מחיר כבד מהלקוחות.
ענתבי גייס אנשים, הקים מחלקות חדשות והחל להפציץ את לקוחותיו - הגופים המפוקחים - בהוראות ובתקנות שאמורות להתמודד עם בעיות הפיקוח ומרווחי הביטחון החדשים.
מבקריו טענו שאם היה ממונה במקומו אדם בעל ניסיון בניהול כספי השקעה פרטיים או חברות ביטוח, היתה עקומת הלימוד שלו חדה יותר. אבל ענתבי לא יכול להיות אחראי למינויו שלו.
תהליך הוצאת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מידי הבנקים היה מהיר מכפי שתיארו לעצמם יוזמי רפורמת בכר.
הבנקים העדיפו שלא לנצל את הארכה שניתנה להם למכירת חברות החיסכון הענקיות, וניצלו את הגאות בשווקים כדי למכור את הנכסים במחירי עתק. מאות אלפי חוסכים נותרו המומים ומבולבלים, בעיקר כשהשווקים החלו לדעוך והתרבו הדיווחים על ההפסדים.
הפניות למנהלים החדשים של הקופות והקרנות היו מתסכלות: העמיתים והחוסכים התקשו לעתים קרובות לאתר לאן נעלמה הקופה שניהל עבורם הבנק. המנהלים החדשים - חברות ביטוח, ברוקרים וחברות פיננסיות אחרות - לא היו מיומנים בשירות לקוחות.
באגף שוק ההון טוענים שהמצב היה נראה אחרת לגמרי, אלמלא אירעה אותה מפולת הגדולה, שגרמה לעומס בלתי נסבל על מערכי השירות. אבל באותה נשימה הם מודים שמודעות הלקוחות לניהול החסכונות הפיננסיים לפנסיה וליעדים אחרים רחוקה מלהשביע רצון.
במקביל למהומה בשוק ההון, נאלץ ענתבי להתמודד עם המשבר הפנימי שפרץ בצמרת האוצר כשנה לאחר מינויו. האיש החזק והבולט בצמרת היה באותה עת החשב הכללי ירון זליכה.
החשב זליכה, איש סוער ושש לעימותים, פעל במרץ לשינוי נהלים ושיטות עבודה, בנימוק שהדבר ישפר את המינהל הציבורי וישמור על ניקיון כפיים.
מתנגדיו מקרב בכירי האוצר הואשמו על-ידו לא פעם בשחיתות אישית או בסיוע לשחיתות. הדברים הגיעו לכדי התגייסות כללית של ראשי המשרד, ובהם המנכ"ל וראש אגף התקציבים, נגד זליכה.
היחיד שהצליח לא להסתכסך עם זליכה היה ענתבי. "איש הבועה", כינה אותו ראש אגף התקציבים קובי הבר, והתכוון ליכולתו המפליאה של ענתבי להתנתק מהפוליטיקה הפנימית.
"הוא ניחן באינטליגנציה רגשית מדהימה", מתלהב אחד מידידיו הקרובים, "הוא יודע לשמור על יחסים קורקטיים ואדיבים עם כל אחד. גם מי שאינם מסכימים איתו אינם הופכים ליריביו האישיים".
ייתכן שזה בא מהבית. ענתבי, יליד ירושלים, הוא בנו של דיפלומט, איש משרד החוץ יגאל ענתבי, שהיה שגריר בפולין ובשוויץ.
כממונה על שוק ההון והביטוח זוכה ענתבי לחשיפה תקשורתית עצומה. הוא אינו נלאה מלהגן על מדיניות האגף בכל פורום אפשרי ובשיחות רקע ממושכות עם כתבים מקצועיים, ויחד עם זה מצליח לחמוק מקרבות האגו בין הפקידים, ואינו מתפתה לראיונות אישיים.
ובכל זאת, כאשר יסכם ענתבי את כהונתו, הוא יידע שאת הרפורמה החשובה מכולן לא הצליח להשלים. לפי מסמכי העבודה של האוצר, יועד ענתבי לעמוד בראש רשות הפיקוח האזרחית הגדולה והחזקה בישראל.
הרשות שבראשה היה אמור לעמוד, היתה אמורה לתת מענה להתרופפות הפיקוח ולפיצול הסמכויות בין הגופים השונים, ולהוביל רפורמה שתעשה דין אחד לכל מנהל של כספי הציבור, ללא הבדל בין בנקים, חברות ביטוח, חברות ברוקרים או קופות גמל.
הרשות אף היתה אמורה לצאת משליטת האוצר, ולפעול באופן בלתי תלוי בגחמות פוליטיות של שרים וחברי כנסת.
הכתבה המלאה מתפרסמת היום במוסף עסקים שישי
נא להמתין לטעינת התגובות
