המלחמה החדשה של יוסי שגב: הטייקונים
יוסי שגב יוצא למלחמת חורמה בטייקונים, אבל הוא עצמו נוסע במרצדס "הכי יפה". הוא "מת על סוציאליזם", אבל חושב ש"אם אין לך כסף - אל תאכל". בינו לבין עצמו הוא בכלל תוהה מה רע בניצול מצוקת החוסכים כדי להרוויח. בראיון מיוחד לעסקים שישי מתגלה עורך הדין לשעבר של גאידמק כסנגור הכי טוב של עצמו
במשך כמה שבועות היה שגב עורך הדין של גאידמק. מבחינתו, זו היתה חוויה קשה; אמנם לא כמו לחצות את האוקיאנוס, אחד מתחביביו של שגב, אבל מתברר שגם לערוך פגישות עם גאידמק ועם חברו - איש העסקים הישראלי-בריטי בבו קובו, בן זוגה של מירי בוהדנה - זה אירוע לא פחות טראומטי (אגב, בנו של קובו, עודד, ובתו של גאידמק, קטיה, הודיעו באחרונה על כוונתם להינשא).
"זה קרה", אומר שגב לעסקים שישי, "אחרי שנמצא קונה לחברת אוסיף. אני בדרך כלל עובד לפי תוצאה, ורציתי לקבל את השכר עבור התוצאה של המכירה. גאידמק הגיע אליי למשרד עם קובו, ואמר שהוא מוכן לשלם לי רק כשאסיים את הטיפול בכל התיקים שלו. אמרתי לו שאם הוא לא משלם לי עבור סיום הטיפול בתיק הראשון, איך אני יכול להיות בטוח שאקבל תשלום עבור הטיפול בכל התיקים?
"ביקשתי שישים בצד את הסכום שהוא חייב לי", ממשיך שגב, "הוא לא הסכים, ואז בבו התחיל לצעוק: 'מה פתאום, זה כאילו שאתה לא מאמין לו'. אני לא מבין מה זה שייך לאמונה. היה בינינו הסכם, עשיתי לגאידמק תיק יפהפה, שמתי גם את עצמי על הקו עם הקנייה של אוסיף - ועכשיו אני רוצה את הכסף שמגיע לי".
"קובו התנהג לא יפה. הבנתי שהם באים יחד, בעיסקת חבילה. הילדים שלהם חברים, ואחת הסיבות שלא רציתי את גאידמק היתה שלא רציתי את עיסקת החבילה הזו. למחרת אמרתי לגאידמק שאני מפסיק לייצג אותו. אני כבר לא עובד בשביל כסף, ואם אני לא נהנה ממה שאני עושה - אין טעם להמשיך". קובו עצמו סירב בעבר להתייחס לפרשה.
שגב, מולטי-מיליונר בפני עצמו, מתעב את הטייקונים הגדולים במשק, אולי בעקבות תקריות מעין אלה. "יש בארץ שכבה של אנשים שגילו את הכסף הציבורי והפכו לפיננסיירים שמגלגלים מיליארדים. זה משחית. איש עסקים כזה רוצה, למשל, לבנות אלפי יחידות דיור ברוסיה. הבנק ברוסיה מסכים לממן את רוב הפרויקט, אבל דורש מאיש העסקים להביא חלק מהכסף".
"איש העסקים מוציא איגרות חוב, מוכר לפנסיונרים את החלום של רוסיה, בא לרוסיה עם חלקו בפרויקט בלי שהוציא אגורה אחת מכיסו - ונחשב איש עסקים גדול שמגלגל מיליארדים. אם הדבר מצליח, הוא עושה פרויקט גדול יותר וקונה את כל מיאמי; אם זה לא מצליח, הבנק לוקח את מה שנתן, בעלי איגרות החוב מקבלים זבובים, ואיש העסקים הופך בינתיים למלך העולם בלי שהסתכן. אז הוא לוקח שוב הלוואה ומתחיל את הכול מחדש. אני לא הייתי ישן שנים אם הייתי לוקח כסף מאנשים ישרי דרך. אני לא מצליח להבין מה גורם להם להתנהג כך".
מה גורם לכך?
"הם יכולים להגיע לפסגת העולם רק אם ייקחו מאחרים. לבד הם לא יכולים לעשות את זה. הם רוצים להגיע רחוק יותר מכפי שהם מסוגלים".
מי, למשל?
"אני מעדיף לא להגיד שמות, אבל יש כמה כאלה - זה לא אדם אחד. אני יכול להגיד לך מי לא: יצחק תשובה, שהיה שותף שלי במשך שנים ארוכות, הוא מהצד הטוב. הוא שם את הכסף שהרוויח בתוך העסקים שלו, הוא לא אדם שמבזבז על עצמו. לפני כמה שנים קנינו אלפי דירות יחד בארצות הברית. היינו שם בתקופת חג המולד, והיו חדרים פנויים רק בבתי מלון יקרים. במקום לישון בסוויטה יקרה, פרשנו מזרנים בחדר שהיה שייך למשפחה. לא היה אכפת לנו כי ממילא לא ישנו, רוב הזמן עבדנו. תשובה הוא אדם עם חזון וחלום. אצלו לא יהיה מצב שהוא ייצא עם כסף ואחרים יישארו בלי כלום".
רוב הטייקונים תורמים הרבה למטרות חברתיות.
"זה בדרך כלל נובע מהתחסדות, כדי לקבל בתמורה משהו מהמדינה. אני לא אוהב את הקח ותן המתוחכם הזה. במקום לתרום כסף הייתי מעדיף שהעשירים יחזירו לציבור את הכסף שלקחו באיגרות חוב".
שגב מתכוון לאלץ אותם לעשות את זה. בשבועות האחרונים הוא קנה איגרות חוב בסך מאות מיליוני שקלים. "חלקן נפלו בחודשים האחרונים ב-50%, אחרות שוות רק 10% מערכן. כספי הפנסיה מושקעים באיגרות החוב האלה, אבל האדם הבודד שהפנסיה שלו אבדה לא יכול לתבוע את הטייקונים, מפני שהוא לא יודע לקרוא מאזנים והוא לא מכיר את התשקיף שלפיו יצאו איגרות החוב.
אני מכיר היטב את שוק ההון, ראיתי את הציניות, הבנתי שסידרו עוד פעם את המסכנים ולקחו להם את הכסף. ישבתי וחשבתי איך אני יכול
"קודם אדבר איתם, ואם זה לא יעזור אגיש תביעות. השאיפה שלי היא שכל אדם יהיה אחראי למעשיו. מי שגנב מאנשים אחרים בתחכום - אני אגלה את ערוותו והוא ישלם על מעשיו. אני שונא גנבים בכל לבוש ובכל חיתוך דיבור. אם כל אדם ישלם על מעשיו - החברה תהיה טובה יותר".
ובינתיים תרוויח הרבה כסף. זאת לא ציניות - לנצל מצב כלכלי גרוע ומצוקה של חוסכים כדי לגרוף כסף?
"מה רע בכך שאני מנצל את המצב הכלכלי כדי להרוויח כסף? נכון, אני לא פילנתרופ, אני עושה את זה כדי להרוויח כסף. דבר ראשון אני חושב על עצמי - אבל אני לא שוכח שיש גם בני אדם אחרים. על כל שקל שארוויח בעלי איגרות החוב האחרים מאותן סדרות יוכלו להרוויח פי 10,000. החלטה משפטית תקדימית תשנה את המפה העסקית בארץ. הטייקונים יפחדו ויציעו הצעות הוגנות יותר לבעלי איגרות החוב, הכלכלה תהפוך לאמיתית ולא וירטואלית. הם לא יעזו לקחת כסף של אחרים ולהמר עליו. אני רוצה להיות קו המשווה בחוסר השוויון בין עניים לעשירים".
אם תצליח במאבק, יהיו טייקונים שייאלצו לסגור את עסקיהם ולפטר אלפי עובדים.
"אני לא רואה את זה כך. העוגה הלאומית היא אחת. אם יצטרכו לקחת ממנה ביס גדול כדי להציל את הטייקונים, זה יבוא מכיסו של כל אזרח. למה שיילקח כסף מהאוכלוסייה כולה כדי להציל את הקניות של מיליארדר כזה או אחר במזרח אירופה?".
במהלך הזה אתה מנסה להציל את ההפסדים שלך בקופות הגמל?
"זה לא כעס אישי. כספי הפנסיה שלי לא מושקעים באיגרות החוב, ואני דווקא הרווחתי בזמן המשבר. אני לא רוצה לפרט, כי מיד צצה קנאה. בארץ אין פרגון או פרס למי שמרוויח, יש עונש למי שעושה כסף לעצמו".
"אני משקיע סולידי באיגרות חוב צמודות של מדינת ישראל, שנותנות את הרווח הטוב ביותר, ובשוק ההון במדינות המערב. אני משקיע באינדקס, הממוצע של כל המניות, ואם יש שואה - האינדקס תמיד מטפס חזרה. אני מריח מתי לצאת ומתי להיכנס. יש לי חוש לכסף. כשהרווח מתחיל להיות מוגזם, צריך לצאת. רווח גדול מדי לא מבוסס על מציאות. אחרי רווח של 20% צריך להגיד תודה רבה וללכת למניה אחרת".
המלחמה בטייקונים לא תהיה פשוטה בשבילך - הם המיליה החברתי שלך, הם הלקוחות שלך.
"אני לא עושה את מה שהם עושים, ואני לא חי איך שהם חיים. לפני כמה חודשים טסתי לאירופה. שלמה אליהו, מבעלי חברת הביטוח אליהו, היה במטוס. הוא היה בביזנס, אני הייתי באקונומי. אליהו יכול היה לחשוד שאני קמצן, הוא לא הבין איך זה שיש מקומות פנויים במחלקת עסקים ואני יושב באקונומי. אני לא מבין למה צריך לשבת במחלקת עסקים. מה קרה שאדם צריך לשלם כל כך הרבה כסף עבור טיסה קצרה לאירופה, ובסוף עוד לסבול? בעסקים אתה לא מתחכך עם אנשים ומבזבז 3 שעות כמו כלב בודד עם עצמך".
ממש כואב הלב.
"ראית פעם איך נראית המחלקה הראשונה בטיסות? נוסע אחד יושב שם לבד. בשביל מה? כדי להשוויץ בעושר שלך? הכסף יכול לגרום לך להיות בודד ולעשות לך רע. כשאין לך כסף אתה קרוב יותר למציאות, לאנשים. עשירים גרים לבד בבית פרטי עם גדר, יש להם מסך ענקי בבית אז הם לא הולכים לבתי קולנוע, הם לא הולכים לחדר כושר מפני שיש להם מדריך פרטי בבית. הם חיים את חייהם לבד במגדל שן. במסיבות של העשירים אנשים מתפארים למי יש יותר. לעשירי המדינה יש יאכטות, אבל הם לא שייטים אמיתיים - הם באים איתן לארץ לשבוע בשנה כדי להשוויץ במסיבות קוקטייל".
"זה שאני נמצא איתם בפרמיירה לא הופך אותי לחלק מהם. הם לא חברים שלי. יש לי קבוצת הליכה שאיתה אני הולך בכל בוקר על חוף הים. כשאנחנו הולכים לסרטים יחד, אני מתחלק במחיר הכרטיס עם כולם, כדי שלא יהיה מצב שאני העשיר הבודד שהקשר איתו אינו חברי אמיתי אלא אינטרסנטי".
"את הטייקונים אני רואה כלקוחות רק כשהם מסתכסכים ביניהם או עם מישהו אחר. לא תמצאי אותי נותן חוות דעת בתשקיפים, מפני שלא פעם הם כותבים תשקיפים שלפיהם הם הולכים לעשות נסים ונפלאות - ולוקחים מאנשים כסף ואחר כך מפסידים אותו".
הלהטוטים הפיננסיים האלה מזכירים לקוח שלך שנקרא ארקדי גאידמק.
"מסכן, הבן אדם חיפש שיאהבו אותו. היה לו כסף, והוא רצה לקבל מעמד במדינת ישראל ולהיות גביר. הוא התחיל עם תרומות וזה היה מצוין. אם הוא היה ממשיך כך, הוא היה מקבל כמה מנדטים בבחירות לכנסת. אבל אז הוא החליט לקנות חברות כדי להעסיק אנשים ולעשות עסקים משולבים עם העולם. לצערי, הוא נתקל באנשים שניצלו את חוסר ניסיונו ומכרו לו במחירים עצומים את החברות. באנגליה ובצרפת לא היה קורה לו מה שקרה לו כאן".
אם מדברים על אנגליה וצרפת, אורי שני, שהיה מנהל העסקים שלו, אמר שגאידמק כינה אותו "כלב מלוכלך" ואיים לחסל אותו.
"אין אדם נתפס בצערו. לאור מה שעשו לו הוא התנהג בצורה תרבותית ויפה מאוד".
את השידוך בין שגב לגאידמק עשה רוני מאנה. מאנה תבע את גאידמק בטענה שהוא תיווך בינו לבין אנשי עסקים ישראלים אך לא קיבל דמי תיווך. שגב ייצג את מאנה. כשהסתיים הסכסוך בין מאנה לגאידמק, ביקש מאנה משגב שיסייע לגאידמק.
לדברי שגב, "הנטייה שלי היתה נגד - זה לא סוג הלקוחות שאני לוקח. לגאידמק יצא שם של מי שרוצה לקנות שלטון, ואני לא עוזר לאנשים כאלה. אבל אחרי שישבתי איתו ביאכטה שלו, גיליתי אדם שמחפש אהבה. הוא כל כך רחוק מהדימוי המתוחכם.
"דיברתי איתו שעות. אי-אפשר לבלף אותי, אני מכיר אנשים. שאלתי אותו למה הוא נתן לשדרות ולתושבי הצפון. הוא אמר שיהודי צריך לתרום למדינתו. אני חשדן גדול, ושאלתי למה הוא התחיל לתרום דווקא עכשיו. הוא אמר שנתן מיליוני דולרים לאגף בבית חולים ולסוכנות עוד לפני שהגיע לארץ - וראיתי שהוא דובר אמת. הבן אדם תורם לעם ישראל בלי לגלות. אמרתי שאני מתבייש שזה מה שעשינו לו. הבן אדם חיובי ביותר: הוא תרם למדינת ישראל 600 מיליון דולר, יותר מכל אחד אחר, יותר מרוטשילד".
לא הפריע לך שבצרפת הוגש נגדו כתב אישום על סחר בנשק?
"לא הוכח שהוא עשה עבירה בכך שהוא תיווך בין אנגולה לרוסיה. אני לא מתנגד לעיסקאות נשק. יש בעולם מלחמות ויש מסחר בנשק. אני לא רואה בזה פסול, אם עוסקים בזה בצורה ישרה".
בעבר כינית את גאידמק "חיה חזקה ובריאה". עושה רושם שהוא כבר לא כל כך בריא וגם לא ממש חזק.
"הוא נעלב מאוד מתוצאות הבחירות לעיריית ירושלים, שאמרו לו למעשה שהעם לא הכיר לו תודה. הוא נתן משכורות למאות עובדים בבית החולים ביקור חולים, ואחרי הבחירות הוא אמר: 'בואו נראה אם האנשים האלה הצביעו בבחירות'. התברר שהם בכלל לא הלכו להצביע. מי שהצביע בשבילו היו רק אלה שישבו כמשקיפים מטעמו בוועדות הקלפי. אז הוא אמר: 'אם זו התודה של ביקור חולים ושל ההורים של הילדים בחוגי הספורט ושל בית"ר ירושלים, זה אומר שלא אוהבים אותי'. אמרתי לו שזאת לא היתה מחאה, תמיד יש אחוזי הצבעה נמוכים. אבל בן אדם לא חי לפי מה שאתה אומר לו".
וככה איבדת לקוח חשוב?
"קיבלתי ממנו סכום מזערי, שאפילו לא כיסה את ההוצאות. התמורה בעבודה איתו היתה רגשית. אם הייתי מביא לו מאות מיליונים שגנבו ממנו, הייתי מרוויח הרבה כסף; אבל ברגע שהוא לא היה מוכן להילחם יותר - אני לא הייתי שם, כי במה אני יכול לעזור לו?".
שגב, הידוע כעורך דין אגרסיבי במיוחד, לא מוותר גם ללקוחותיו. הוא תבע ממיכל מוזס, גרושתו של נוני מוזס, שכר טרחה בסך כ-3 מיליון שקל והלך איתה לבוררות, שבסופה נקבע שהוא יקבל רק שליש מהסכום.
הוא תבע את דניאל ברנובסקי, אחד הבעלים של חברת יפנאוטו, ואת נירה פריסקל, בעלת הוצאת הספרים יבנה. "יש אנשים שלא אוהבים לשלם", הוא אמר לי לפני 3 שנים, "הם אומרים שלא ייתכן שמעבודה כעורך דין אקבל כל כך הרבה כסף".
נא להמתין לטעינת התגובות
