הבן הנדיב של אברהם הירשזון - דיוקן
עסקיו של עופר הירשזון הובילו אותו לחובות של 160 מיליון שקל. אביו, חבריו, דודתו ואפילו אחיו נאלצו להיחלץ לעזרתו שוב ושוב. ובכל זאת, בעדותם במשטרה טענו ההירשזונים שעופר, הפלייבוי שגידל את אחיו הקטנים בעצמו, הוא שאחראי להפקדות המסתוריות בחשבונו של האב
"עבור מי נלקחו ההלוואות מבנק טפחות?", שאל אחד החוקרים את הירשזון. "כאילו יש לי בלקאאוט", השיב שר האוצר לשעבר, "אני ממש לא זוכר".
הירשזון גם לא זכר שהעביר לחשבון הבנק של בנו 43 אלף שקל באוגוסט 2002, וכשנזכר הסביר ש"בנסיבות מסוימות רציתי להעביר לו כסף. יכול להיות שבאותו יום הוא נזקק לכסף".
90 אלף שקל נוספים שזרמו לחשבונו של הבן עופר בספטמבר 2004 לא נשמעו לאב מוכרים, גם לא כמיליון שקלים שעברו מחשבונה של הדודה עדה רוג'ריו. "אני לא זוכר את התנועה הזו", אמר הירשזון, ששלושה חודשים קודם לכן עוד ניהל את קופת המדינה.
אכן, לא קל לזכור את התנועות בחשבונות הבנק של עופר הירשזון. עם תשע חברות פעילות, חובות שהגיעו ל-160 מיליון שקל לרוב הבנקים בישראל וחובות לחברים בעוד מאות אלפים, הפכו עסקיו של עופר למערבולת כספים ששאבה סכומי עתק ממכרים ובני משפחה.
אביו לקח לפחות שתי הלוואות מבנקים שונים כדי לסייע לו, שני אחיו הקטנים, אלרואי וברק, הלוו לו למעלה מרבע מיליון שקל, והדודה עדה, על פי עדותה, נתנה לו 30 אלף דולר. לחבר הטוב צחי ארבוב הוא חייב כמיליון שקלים, והחברים הטובים רועי
למרות כל זאת, המשיכו אברהם הירשזון ובנו לדבוק בחקירותיהם בטענה שהיה זה דווקא עופר הבן שתמך באביו בסכומי עתק. לגרסתם, זה היה המקור לעשרות אלפי השקלים שהופיעו באופן מסתורי בחשבונו של האב.
השערת החוקרים, שלפיה הכספים שלקח לכאורה אברהם הירשזון נועדו בין השאר לכסות את חובותיו של בנו, נותרה ללא מענה. "מדובר במיליונים", העריך עופר את הסכומים שהעביר לאביו בפני חוקרי המשטרה.
החוקר: "מי ראה שנתת כסף מזומן לאביך?".
עופר הירשזון: "אף אחד".
החוקר: "האחים שלך ראו?".
הירשזון: "יכול להיות שהאחים שלי ראו פעם או פעמיים. אני משתדל לנתק אותם כמה שיותר".
החוקר: "האם לא נראה לך תמוה שאתה צריך להעביר לאביך, על פי גרסתך, כל כך הרבה מזומנים בחדרי חדרים?".
הירשזון: "אין פה שום עניין של חדרי חדרים. אני לא חושב שאני צריך לשתף, לתעד או לספר למישהו על מערכות היחסים שלי והכספים שאני מעביר לאבי".
החוקר: "איך זה מסתדר עם מצבך הכספי לאורך כל השנים?".
הירשזון: "גם בתקופה שהייתי במשבר כספי קיבלתי תקצוב מלא מהבנקים לצרכים האישיים שלי במספרים גדולים כולל כספים לכיסוי חובות אישיים. כמו כן היו לי כספים מעסקאות שונות שעשיתי וכן הלוואות מחברים. כל פעם הסתדרתי. גם בתקופות הקשות רצו בחשבונות שלי סכומים גדולים".
החוקר: "אין התאמה בין הפקדות מזומן לחשבונותיו של אביך ובין משיכות מזומן מחשבונותיך".
הירשזון: "אני לא חושב שחייבת להיות התאמה. יכול להיות שהוא שמר את הכסף והפקיד אותו אחר כך".
כשעוקבים אחרי משפחת הירשזון, קשה שלא להיזכר במשפחת שרון. שני בניו של אריאל שרון, עמרי וגלעד, היו יועציו הקרובים ביותר, הבן עמרי אף הורשע בהפרת חוק מימון מפלגות, בעדות שקר וברישום כוזב במסמכי תאגיד כשהיה מנהל מסע הבחירות של אביו בליכוד.
ההירשזונים מלוכדים לא פחות. אשתו של הירשזון, דינה, נפטרה ממחלת קרויצפלד-יעקוב, והותירה אחריה שלושה בנים: עופר הבכור (40), ברק (23) ואלרואי (25), שפיתחו יחסים הדוקים זה עם זה, גם במישור הכלכלי.
"אנחנו משפחה שנורא קשורה אחד בשני", אמר אברהם הירשזון בחקירתו במשטרה. אבל בניגוד למשפחת שרון שבה הבן עמרי שרון הוא שהורשע, במשפחת הירשזון האב הוא שמואשם בגניבה של 2.5 מיליון שקלים מהסתדרות העובדים הלאומית, במרמה ובהפרת אמונים בעוד בנו, שנחקר בחשד לסיוע בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירות הלבנת הון או סיוע להלבנת הון, נותר מחוץ לתמונה הפלילית.
עופר הירשזון מגיע לדיונים בבית המשפט ומלווה את אביו בכל צעד. בחקירתו במשטרה, שחלקים ממנה מתפרסמים כאן לראשונה, סיפר כי "אין יום שאנחנו לא חיים את זה. במיוחד בשנה האחרונה בעקבות כל השאילתות ששלחו עיתונאים לאבא שלי.
"הייתי אצל אבי כל יום, הרבה מאוד. אבא שלי היה במצב של דעיכה במיוחד עם כל ההשמצות והכתבות ורציתי לתמוך בו נפשית. הוא האדם הכי קרוב לי עלי אדמות. כל דבר שנוגע לאבא שלי הוא מספר לי"
עופר הירשזון גדל בבת ים ובתל אביב, למד בעירוני ה', בצבא שירת בצנחנים. בעבר סיפר שהוא התכוון לנסוע לחו"ל אחרי שחרורו, אולם מחלתה של אמו השאירה אותו בארץ, בין השאר כדי לסייע בטיפול בשני אחיו הקטנים.
האם איבדה את ההכרה זמן קצר אחרי שהמחלה אובחנה, ואושפזה לכמה שנים בבית חולים הדסה בירושלים, ואחר כך הועברה לבית המשפחה הגדול בתל אביב. "סידרתי את קומת המרתף בבית עם כל הציוד שיש בחדר טיפול נמרץ ואחיות 24 שעות ביממה", סיפר אברהם הירשזון בעבר. "עשיתי הכל כדי להקל עליה".
"האם היתה שנים בבית עם הילדים, אבל בלי הכרה", מספרת אישה שהכירה את ההירשזונים מקרוב. "קשה להסביר מה זה היה לבוא אליהם ולראות אמא שלא יכולה לתקשר עם הילדים שלה. לברק לא היו בכלל זיכרונות מהאם. לאלרואי היו קצת". לפני כ-15 שנים נפטרה דינה.
מאז מחלת האם הפך עופר לאדם הקרוב לאביו. "הוא מצא את עצמו כאבא נוסף", מספר מקורב לעופר. "כשהאמא היתה בבית החולים, הוא ואברהם חילקו את המשמרות בבית ביניהם. כשאברהם היה בלילות בכנסת, עופר טיפל בילדים".
"זו משפחה שקשה היה לראות", מספרת המקורבת למשפחה. "לא היתה שם דמות אמהית, אבל היתה אווירה חמימה. הבנים היו תמיד מוצלחים, והם היו מפרגנים לאבא, איתו בכל מערכות הבחירות. הכי חשוב מבחינתם היה הקידוש. הם תמיד הקפידו לשבת יחד בשבת".
בראיון עיתונאי סיפר אברהם הירשזון שבנו עופר אמר לו: "'אל תדאג, אבא, אני אטפל בילדים. אני מכבס, מגהץ, מבשל'. אחרי שנה הכנסתי הביתה עוזרת פיליפינית". המטפלת, גילרמה קרוזט, שנשכרה כדי לטפל בדינה הירשזון, נעצרה לפני כארבע שנים כעובדת זרה לא חוקית בביתו של הירשזון בתל אביב.
"היא היתה איתם 16 שנה, בעלה והילדים היו קרובים למשפחה", סיפר מקורב לעופר. "הם היו עושים איתם קידוש יחד. אנשים לקחו ומינפו את זה בצורה מגעילה. נורא קל לקחת משהו ולעשות ממנו סיפור".
בחקירת המשטרה סיפר עופר הירשזון כי הוא ממשיך גם כעת לתמוך באחיו. לדבריו, הוא נותן להם כסף "בקטן, מאות שקלים", ומממן חופשות משפחתיות. לאחיו ברק, הוא סיפר, קנה מכונית בסכום של 270 אלף שקל.
ברק, סטודנט לממשל במרכז הבינתחומי, עלה עם מכוניתו לכותרות כשנעצר לפני שנתיים כשחצה באדום, כשהוא שיכור, צומת בתל אביב ביום שישי לפנות בוקר. התובעת במשפטו הגדירה את התנהגותו "חצופה ופרועה".
"אתם יודעים הבן של מי אני?", אמר ברק למתנדבי משטרת התנועה. "אתם מקנאים בי כי יש לי ב-מ-וו?". בבית המשפט התברר כי לו 19 הרשעות על עבירות תנועה חמורות בתוך ארבע שנים. מקורבת למשפחה מספרת כי בעקבות התקרית לקח עופר את הב-מ-וו מברק ומכר אותה.
אלרואי עובד בחברת סהר אינווסטמנטס של אחיו. בחקירתו במשטרה סיפר שהוא מבצע עבור אחיו "כל מיני שליחויות של דואר, בנקים וכל מה שצריך". לפני כן עבד בהסתדרות העובדים הלאומית.
לדבריו, עסק בהתקנת טלפונים. כשנשאל איך הגיע להסתדרות שבראשה עמד אביו ענה "אני מניח שאבא שלי עשה כמה בירורים". חוקרי המשטרה חשדו שאלרואי היה חלק מרשת השליחים שהעבירה מעטפות של כסף לאברהם הירשזון; אלרואי הכחיש.
אלא שבחקירתו של עופר הירשזון במשטרה התברר שלא רק עופר מסייע לאחיו הקטנים, אלא שגם הם עוזרים לו. "האם קיבלת מאחד מאחיך פעם כסף", שאל אותו אחד החוקרים. "לא. בעצם יש השקעה שהם השתתפו איתי במשותף. קנינו מניות של חברת סהר אינווסטמנטס. כל אחד מהאחים שם כמאה אלף שקל".
החוקר: "ואם אני אומר לך שברק העביר לך יותר מ-300 אלף שקל?".
הירשזון: "יכול להיות שהוא העביר אך מדובר בכסף שלו ושל האח השני, אלרואי. מדובר בכספי החסכונות שלהם, לדעתי על חלק לפחות הם לקחו הלוואה".
למרות קשריו ההדוקים לאחיו ואביו, עופר החל די מהר בחיים ובקריירה עצמאית. הוא עבר לגור בהרצליה, למד כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן, ובשנות התשעים נכנס כשותף בקאנטרי בנווה אביבים בארבע מסעדות: קיוטו בתל אביב ובהרצליה, מפגש הסטייק וכחול.
בעבר סירב עופר הירשזון לפרט את מקור הכספים שאיתם נכנס לעסקים האלו. בכתב האישום נגד אביו מפורטת רשימה של 112 מסעדות שבהן נהג השר לשעבר לאכול בסופי שבוע על חשבון החזר ההוצאות של הסתדרות העובדים הלאומית, ביניהן גם מסעדת קיוטו. הירשזון פקד אותה פעמיים, והשאיר אחריו חשבונות בסך של כ-1,500 שקל.
מוקף בבחורות צעירות, נוהג במכוניות יקרות, יגואר או מרצדס, מקפיד על אימונים קבועים בחדר כושר וגולש על גלים בכל העולם, עופר הירשזון הפך לאחד הבליינים המוכרים בתל אביב.
את יום הולדתו ה-30 חגג בבניין השגרירות הרוסית בשדרות רוטשילד בתל אביב עם סושי ומוזיקת האוס. בשעה אחת בלילה עלה אבא הירשזון לברך את בנו. "ילד נשמה", קרא לו.
לירון סוויסה, מנהלת יחסי הציבור של קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב, הכירה אותו כשהיה חבר של חברה טובה. "אחלה, בחור מקסים, תמיד עוזר. אני מודעת לסיפורים עליו מפה ועד יפן אבל אני לא ראיתי כלום.
"אני מכירה אותו בפן של בילויים וחיי לילה ובזה הוא תמיד צחוקים, בדיחות, מאוד לארג'. הוא תמיד היה מוזמן לכל האירועים היחצניים ולכל הברים הנחשבים. אם נעמוד יחד בבר שתיים-שלוש בחורות הוא תמיד ישלם. כנ"ל במסעדה. יש את הטיפוסים האלה שהם חלאות. עופר לא כזה".
"הוא היה תמיד חתיך ונחשק כזה, מסתובב עם האנשים הנכונים והבחורות היפות", מספרת חברה ותיקה. "כשלא מכירים אותו הוא נראה שחצן אבל מקרוב הוא נחמד ומקסים. לפעמים הוא היה מביא את האחים הקטנים שלו. הם היו צפונבונים כאלו, הסתובבו עם החבורות של הילדים העשירים".
מריו שניר, מנהל סניף בנק הפועלים ברמת אביב בשנים 1997-2000 שטיפל בחשבון הבנק של עופר הירשזון, זכר אותו בחקירתו במשטרה כ"בחור חכם. אני זוכר שהוא היה נוסע באופנוע. הוא הצטייר בעיניי כפלייבוי".
עופר הירשזון לא הסתפק בגלישת גלים, בנשים ובמכוניות יקרות. זמן קצר אחרי שהשתחרר מהצבא הוא פתח, על פי עדותו במשטרה, תיקי מניות בבנק הפועלים ובחברת הברוקרים מוריץ-טוכלר שסיבכו אותו בהפסדים גבוהים באמצע שנות התשעים.
"לדעתי מדובר במאות אלפי שקלים. יכול להיות 600-800 אלף שקל במפולת הגדולה של הבורסה. היה לי ברוקר שכנראה מעל בכספים שגם ניהלתי מולו משפט על כך שהוא הפסיד לי את כל הכסף".
אביו, האיש הכי קרוב אליו בעולם, נחלץ לעזרתו. "קיבלתי הלוואה מאבא שלי", אמר עופר לחוקרים. "אני מתקן, קיבלתי עזרה מאבא שלי. אני זוכר שהוא לקח את כספי הפיצויים מהסתדרות העובדים הלאומית והעביר לי. יכול להיות שהוא גם לקח הלוואה מבנק".
ב-95' אכן סייע אברהם הירשזון לבנו בעזרת הלוואה בסכום של מיליון שקלים שלקח מבנק טפחות. ההלוואה מוחזרה פעמיים, ב-98' וב-2000, אז צורף גם עופר להלוואה. בית המשפחה ברחוב דרזנר ברמת אביב מושכן לטובתה. בחקירתו במשטרה אמר הירשזון שהוא אינו זוכר למה נועדה ההלוואה.
אברהם הירשזון: "עופר עוזר בתשלום של ההלוואה. עופר, גם בתקופות הקשות שלו, עוזר לבית".
חוקר: "לדברי מנכ"ל הבנק דאז, חיים פריילכמן, הלוואות המחזור הן המשך של הלוואה שנלקחה במקור על מנת לעזור לבנך עופר".
הירשזון: "אני בפירוש לא זוכר".
עו"ד ברוך אדלר, שותפם לשעבר של אהוד אולמרט ואורי מסר וחבר קרוב של הירשזון, דווקא זכר בחקירתו במשטרה ש"אברהם הירשזון אמר לי לא פעם ולא פעמיים שאת ההלוואות האלה הוא לקח, חלקן או כולן, בשל הצורך לכסות הפסדים עסקיים של עופר".
שלושה מפקידי הבנק שטיפלו בחשבונות הבנק של הירשזון במשך השנים נחקרו במשטרה. מריו שניר מהסניף ברמת אביב אמר ש"כלקוח הוא היה לקוח בעייתי בגלל החוב שהיה לו כל הזמן. עופר לא היה לקוח נוח. הוא לקוח שכל הזמן היינו בבנק צריכים לרדוף אחריו כדי שיכסה את האוברדראפט ועופר היה פונה אליי כדי שאני אגדיל לו את המסגרת. היו ויכוחים כל הזמן".
חוקר: "לאיזה תקופה אתה מתייחס?".
שניר: "עופר תמיד היה עולה בדוחות הבעייתיים. למיטב זיכרוני, לא היתה לעופר הכנסה מסודרת. עופר זה לא לקוח שאתה עושה איתו עסקים. אני מתכוון שאתה לא מציע לו לפתוח תוכנית חיסכון או פיקדון, כי לא היה לו. עופר היה לקוח בעייתי".
עופר הירשזון עצמו טען בחקירתו במשטרה שהוא הצטרף להלוואה בבנק טפחות בגלל גילו של אביו. אולם בעוד אברהם הירשזון שילם את החזר ההלוואה לבנק טפחות כסדרו, למעלה מ-5,000 שקל בחודש, עופר פיגר בתשלומים.
עד יולי 2002, כשנתיים אחרי שההלוואה נלקחה, הוא לא שילם את חובו בצורה מסודרת. "אני משלם את ההלוואה עד היום", הוא אמר בחקירתו במשטרה. "זה חזר בגלל סיבה טכנית".
חוקר: "את מרבית התשלומים אביך ביצע".
הירשזון: "יכול להיות שאת הכסף הזה הוא קיבל ממני".
ההפסדים בבורסה בשנות התשעים היו רק הנפילה הראשונה בסדרה ארוכה של כישלונות עסקיים של עופר הירשזון. בשנת 2000 חבר הירשזון לעו"ד צבי ברק, מקורב לאביו, שהיה יועץ בקופת חולים לאומית וניהל את לאומית עתיד, ויחד הם קנו את השליטה בחברת הנדל"ן עוז השקעות ששינתה את שמה להירשזון-ברק.
הם קיוו להפוך את הירשזון-ברק לחברת אחזקות גדולה אולם צברו הפסדים בסכום של 70 מיליון שקל וחובות לבנק הפועלים בגובה של כמאה מיליון שקל, שנבעו מסדרה של עסקאות כושלות, בין השאר בפרויקטים של נדל"ן ביפו ובאילת.
משווי שוק של 50 מיליון שקל הגיעה הירשזון-ברק אחרי ארבע שנים לשווי שוק של שישה מיליון שקל בלבד ונמכרה באוקטובר 2004 לאיש העסקים אייבי ביריאן, הבעלים של חברת השילוח אייבטראנס, כשלד בורסאי תמורת שלושה מיליון שקל בלבד. "הטיימינג היה הכי גרוע", הסביר הירשזון ל"גלובס". "המון חברות הפסידו, אבל זה לא מנחם אותי".
זו לא היתה הפעם היחידה שבה קנה עופר הירשזון חברות ביוקר ומכר בזול. באפריל 2001 הוא רכש את חברת סהר אינווסטמנטס ב-47 מיליון שקל, פי שלושה ממחיר השוק. את השליטה בדי-סי-אל טכנולוגיות הוא קנה באותה שנה ב-43 מיליון שקל, כפול ממחיר השוק. את חילן טק הוא קנה בסכום הגבוה פי שלושה ממחירה הריאלי.
והיו גם הזדמנויות שהוחמצו: ב-2004 מכר הירשזון את חברת טים די-סי-אל בשני מיליון שקלים; חצי שנה אחר כך המריא שווי השוק של החברה למאה מיליון שקל.
הירשזון הודה שאלו היו עבורו שנים קשות. בחקירתו סיפר שהמשבר החל ב-2002, "והתעצם בשנים 2003-2005. הגעתי למצב חובות של עד 160 מיליון שקל". "עשיתי טעויות, הפק?תי הרבה מאוד לקחים", הסביר בראיון.
החובות העצומים שצבר עופר לבנקים הדליקו נורה אדומה בוועדת האתיקה של הכנסת, שכן אביו, אברהם, שימש ממרס 2003 בתפקיד יו"ר ועדת הכספים של הכנסת. ב-2004 החליטה ועדת האתיקה לאסור על אברהם הירשזון לנהל את דיוני וועדת הכספים בהצעת החוק להנהגת רפורמה בשוק ההון ובבנקאות לפי המלצת ועדת בכר.
גם מבקר המדינה מצא לנכון לבדוק את המגבלות על יו"ר ועדת הכספים שבנו חייב סכומי עתק. אלא שאברהם הירשזון לא פירט בפני המבקר את מלוא מעורבותו בחובותיו של בנו. הוא לא הזכיר, למשל, שהוא היה ערב להלוואה של מיליון שקלים שעופר הירשזון לקח מהבנק למסחר. "יש דברים שאתה בתום לב לא מכניס", הסביר הירשזון האב בחקירה במשטרה. "שכחה, לא ידעתי שצריך לעשות את זה".
בכל אותה תקופה בה צבר עופר את חובותיו, היה אברהם הירשזון יו"ר הסתדרות העובדים הלאומית (תפקיד בו החזיק בין השנים 98' ל-2005, גם במקביל לחברותו בכנסת). על פי כתב האישום נגדו, קיבל הירשזון מהסתדרות העובדים הלאומית ומעמותת נילי הקשורה לה 2.5 מיליון שקלים.
בין השנים 2000 ו-2003 הועברו אליו במזומן מדי חודש 25 אלף שקל. כפי שפורסם בכבה ב"מוסף הארץ", טען הירשזון בחקירתו כי "כל הכספים (שהופקדו בחשבונו, של"ד) הגיעו מבני".
"בני תומך בי ודואג לכל מחסורי", אמר הירשזון בחקירתו הראשונה במרס 2007. "אנחנו משפחה הדוקה והבן שלי עזר לי בכל מחסורי, הכניס לי כסף לחשבונות הבנק, שילם כל מיני דברים ונתן לי כסף מזומן כדי שאני אוכל לשלם דברים, עזר לי גם בהעברות כספים בצורה אגרסיבית כדי למלא כל מחסורי עד היום".
"אין ספק שעופר רצה שרק יהיה לי טוב. לפני שבוע טסנו לחופשה משפחתית והוא שילם את הכל בכיף. הוא רצה שאני אהיה מרוצה", הוסיף הירשזון.
חוקר: "הכיצד בנך עופר מעביר לך כספים לטענתך בזמן שלמיטב ידיעתנו מצבו הכלב כלי לא פשוט?".
הירשזון: "הוא היה במצב לא פשוט והוא עמד בכל התשלומים ויחד עם זה הוא מצא את הכסף להעביר גם לי. אני מאוד מעריך את זה".
בחקירה אחרת אמר החוקר לאברהם הירשזון כי "אין התאמה בין הפקדות מזומן לחשבונותיך ובין משיכות מזומן מחשבונותיו של עופר מבחינת סכום ותאריך".
הירשזון : "אין דבר כזה למצוא הפקדות והוצאות שהם באותו זמן. אני שקט עם גרסתי".
גם עופר הירשזון דבק בגרסה שהוא שהעביר לאביו סכומי עתק במהלך השנים. "אני עוזר לאבא. העברתי לו בסביבות המיליון שקלים, הרבה מאוד העברות בנקאיות עד עצם היום הזה. הייתי נותן לו מזומן או העברה בנקאית, תלוי בשנים ותלוי במצבי הכלכב לי. הייתי בא הביתה ונותן לו את הכסף ואומר לו 'אבא קח'. מדובר במיליונים(...) לפעמים נתתי לו דולרים, נתתי לו לפעמים סכומים גדולים שיכלו לשמש למשך תקופה ארוכה, הרבה פעמים נתתי סכומים קטנים".
בהמשך פונה החוקר לעופר ותוהה: "אתה סיפרת למבקר המדינה שאביך הוא בסך הכל אוזן קשבת לבעיות שלך. האם לא מצאת לנכון להגיד למבקר שאתה מסייע לאביך בהעברת כספים?".
"ממש לא", עונה הירשזון. "אני חושב שזה נושא אישי שלי בלבד. בדיקת המבקר נעשתה בדיוק מהכיוון לבדוק אם קיבלתי אילו שהן הנחות או יחס מיוחד בשל היותי בן של. והתשובה היא שההפך הוא הנכון, בגלל שאני בן של שר אני תמיד עושה את הדרך הארוכה".
שמונה בנקים גדולים, הפועלים, לאומי, בנק ירושלים, הבנק למסחר, הבנק לפיתוח תעשיה, הבינלאומי, דיסקונט, מזרחי ו"יכול להיות שיש עוד", כפי שאמר הירשזון הבן בחקירתו במשטרה, הלוו לו למעלה ממאה מיליון שקלים כדי להיחלץ מהחובות ולהמשיך בפעילותו העסקית.
למרות שהירשזון הצעיר נחשב כ"לקוח בעייתי" בבנק, הוא סיפר במשטרה על מקורות ההכנסה שלו ש"במסגרת עבודתי מול המערכת הבנקאית אני מתוקצב גם ברמה האישית. מאשרים לי מסגרות למחיה האישית שלי. אני משתמש הרבה מאוד בהלוואות בנקאיות. היו לי אשראים גדולים ברמה האישית עם הרבה מאוד מיליונים".
חובותיו של הירשזון לבנק הפועלים הגיעו לעשרות מיליוני שקלים. בשלב מסוים, הוא הועבר לטיפול באגף לאשראים מיוחדים בסניף הבנק בתל אביב. אליהו ברקאי, מנהל האגף, הסביר בחקירתו כי הסיבה לכך היתה "בגלל קשיים בחשבונות ובגלל אי יכולת לעמוד בפירעון האשראי של החברות".
כשנשאל אם גם כיום יש לעופר חובות כלפי בנק הפועלים הוא השיב: "בוודאי", אולם ציין כי הוא עומד בהסדר שנקבע עבורו. מירי פישר, כלכלנית בסקטור הבנייה של הבנק, זכרה בחקירתה שאברהם הירשזון היה ערב לחוב הפרטי של בנו עופר.
חלק מהמשא ומתן של עופר הירשזון עם הבנקים על פריסת חובותיו התקיים בעוד אביו משמש כיו"ר ועדת הכספים. במסגרת התפקיד הוא אפילו יזם דיון עם ראשי הבנקים בנוגע לשכרם. "לא מחקו לי שקל", אמר לאחרונה עופר לאחד ממקורביו (למרות שלפחות במקרה אחד ויתר אחד הבנקים לקבוצת ברק-הירשזון על ריבית חריגה בסכום של מיליוני שקלים).
"אני עומד בכל הסדר כמו שעון שוויצרי", הוסיף . "מכרתי נכסים, אני עובד קשה כבר שנים ואני יוצא מהברוך. עשיתי מהלכים מאוד חכמים, והיום שווי הנכסים שלי גדול כמו שווי החובות שלי, אם לא יותר".
לא רק האב אברהם נחלץ לעזרת עופר הירשזון. גם קרובי משפחה אחרים וחברים נרתמו לסייע לעופר הירשזון. עדה רוג'ריו, אחותה של דינה הירשזון, סיפרה בחקירתה במשטרה, ש"לפני שש או שבע שנים היתה פעם אחת שעופר בא אליי לצרפת וביקש שאעזור לו בערך ב-30 אלף דולר ונתתי לו את הכסף".
עופר הירשזון זכר בחקירה במשטרה שהוא קיבל כספים מהדודה, אבל טען שזה "לא דרמטי מבחינת הסכום". סכומים דרמטיים יותר הוא קיבל מחברו הטוב רועי גיל.
גיל ושותפו איתן אלדר בחברת גבור ספורט הם חברים קרובים של הירשזון, ואף תרמו למערכת הבחירות של הירשזון האב. הירשזון קנה מהם משרדים בבית גיבור ספורט ברמת גן ואת חברת די-סי-אל טכנולוגיות באוקטובר 2001 תמורת עשרה מיליון דולר, פי שניים ממחיר השוק של החברה. מאז, אמר גיל בחקירתו, הם "חברים טובים מאוד".
החברות כה הדוקה עד שגיל הלווה להירשזון מאות אלפי שקלים בלי ריבית ("מעולם לא לקחתי מחברים ריבית", הסביר) ובלי רישום מדויק. את סכומי ההלוואות, אמר, הוא רשם "על פתק או נייר". הסכומים הצטברו לכ-200 אלף שקל. לדברי גיל, כל הכסף הוחזר.
גיל גם חתם ערבות להירשזון על ההלוואה בבנק לפיתוח התעשייה, "בסך מיליון או מיליון וחצי שקלים, אבל אני כבר לא בטוח, אולי השותף שלי, איתן אלדר, הלווה לו". גם גיל וגם אלדר, שלא נחקר במשטרה, סירבו להגיב.
עופר הירשזון דיבר בחקירתו במשטרה על גיל במילים חמות. "יש לי חבר שעוזר לי במשך שנים כשאני צריך. הרבה מאוד מאות אלפים. יכול להיות למעלה ממיליון". בהצהרת ההון לפקיד השומה לא הזכיר הירשזון את ההלוואות מגיל. "זה נראה לי טריוויאלי שלקחתי כסף מחבר ואני אחזיר אותו מתי שאוכל".
גם החבר הקרוב טדי שגיא הלווה להירשזון כסף. "עופר ואני חברי ילדות", הוא הסביר בעדותו במשטרה. "הוא גדל בנוה אביבים, אני גדלתי בלמ"ד. אנחנו מכירים עוד מילדות אבל מבחינה עסקית אין לי איתו עסקים".
אלא שהשניים היו שותפים באותה תקופה במיזם האינטרנט מלי לייזרים ותכננו להקים יחד בית מלון בבנימינה. רק ביולי 2008, כשנה אחרי החקירה של שגיא במשטרה, הודיעו לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה שאין להם עניין בקידום התוכנית.
החבר צחי ארבוב, בן למשפחת יהלומנים ואיש נדל"ן, הלווה להירשזון 900 אלף שקל. "אני חושב שמדובר בעסקה שכנגדה קיבלתי מניות של חברה ציבורית", הסביר ארבוב בחקירתו, "אני חושב שמדובר בחברת סהר. לא שאלתי לאן הכסף הולך".
חוקר: "האם מדובר במניותיה של חברת סהר אינווסטמנטס?".
ארבוב: "כן, זכרתי שם ארוך".
ההלוואה, לפחות מבחינתו של ארבוב, לא היתה רווחית. "בדקתי את המניות לפני מספר חודשים. הן היו שוות אני חושב 40 אחוז פחות". ארבוב הסביר לחוקרים ש"כשחבר קרוב כמו עופר מבקש ממני הלוואה ואם יש באפשרותי לתת את ההלוואה אני נותן אותה מכל הלב".
אלא שבהמשך החקירה התברר שלא היה באפשרותו של החבר הטוב ארבוב לתת להירשזון את מלוא ההלוואה והוא נאלץ ללוות מאחיו אלון, יהלומן, 400 אלף שקל. עד היום הירשזון חייב לארבוב 900 אלף שקל וארבוב חייב לאחיו כמחצית הסכום.
למרות חובות הענק הרובצים עליו, עופר הירשזון ממשיך בעסקיו. לפני כשנה רכש כעשרה אחוזים ממניות אייבטראנס של אייבי ביריאן ומונה ליו"ר החברה.
לפני שלוש שנים הודיעה אייבטראנס לבורסה שביריאן לקח מקופת החברה כשני מיליון שקלים בלי לדווח וחויב להחזירם אחרי שהתברר שהכסף חסר בקופת החברה. בהסכם עימו נקבע כי הירשזון יקבל מאייבטראנס 46 אלף שקל בחודש.
כיום גר עופר בבית שכור בכפר שמריהו, עליו הוא משלם 3,000 דולר בחודש. הוא נוסע במרצדס מפוארת. מכונית היגואר שבה נראה ברחובות תל אביב נרשמה כביטחון על ההלוואה בבנק למסחר.
"אני מושך בישראכרט סכום של כ-30-40 אלף שקל בחודש", הוא אמר בחקירה במשטרה. "זה בעיקר לבית, חשמל, אוכל". החבר הטוב גיל הסביר בעדות ש"מדובר באדם שחי ברמת חיים גבוהה, משרד יפה, אוטו יפה, לבוש יפה, בית יפה".
חברים קרובים מספרים על פרויקט ארוחות חמות לילדים שהוא מפעיל "יום יום, מכספו, מזה שנים" עבור 125 ילדים בשכונת התקווה. מאז שהתפוצצה הפרשה, מספר אחד ממקורביו, הוא ואביו רק התקרבו. "עופר אמר לו'אני איתך שבעה ימים בשבוע'. אברהם עבר תקופה קשה במהלך החקירות, ועופר לקח את המושכות בלהחזיק את המשפחה יחד".
לפני כחודש הוא התחתן עם מיטל כהן בחתונה רבת משתתפים בנמל תל אביב. כל החברים הטובים היו שם, ארבוב, גיל, אלדר, יעקב ברדוגו, אורי שני, משתדלים להתעלם ממשפטו של האב ומהאווירה העגומה. "בחודשים האחרונים לפי הכתבות גם הייתי מהמר בקזינו ובשוק האפור", אמר בחקירתו במשטרה. "כל השמועות והרכילויות שאנשים נוהגים בטוב לבם לספר על אנשים אחרים, שישאירו לעצמם".
"התקופה קשה לנו", הוא אמר לי השבוע, "בינתיים אני עוזר לאבא שלי, כשהכל יסתיים אחליט מה אני עושה עם הפרשה".
