האם הפשע משתלם?
בשוק ההון מתריעים: התופעה מתרחבת. מניות מזנקות בעשרות אחוזים ללא סיבה נראית לעין ורק לאחר כמה ימים מדווחות החברות על עיסקאות שביצעו. האם זה מקרי? פעילים בשוק מאשימים את רשות ני"ע באכיפה עצלה של עבירות מידע פנים. בארה"ב מצאו פתרון ומטילים קנסות מנהליים זריזים. האם גם אנחנו נלמד?
פניית מעריב עסקים לחברה בניסיון להבין את פשר הזינוק לא הניבה דבר. ברק רוזן, אחד מבעלי החברה, אמר לנו: "אין לי שמץ של מושג מאיפה העליות האלה. אולי אנשים חושבים שמחיר המניה הנוכחי הוא הזדמנות".
את התשובה קיבלנו כעבור יומיים. בחמישי הודיעה החברה לפני תחילת המסחר, כי קיבלה אישור לשינוי ייעוד מהותי של קרקע שבבעלותה ברוסיה. באותו יום עלתה המניה ב-36.6% נוספים והשלימה זינוק של כ-100% בתוך 3 ימים.
פנגאיה לא לבד. לאחרונה ראינו בבורסה כמה מקרים שבהם מניות קפצו בצורה מחשידה, כמה ימים לפני או ממש בסמוך להודעה מהותית - כזו המשפיעה בצורה ניכרת על מצבה הכספי של החברה.
לפני כחודשיים דיווחנו על חברת אביב-בנייה, בשליטת מרדכי אביב, שגרפה רווח הון בעקבות רכישה עצמית של אג"ח. זה מהלך חוקי ושכיח לכאורה, אלא שבחברה "שכחו" לדווח קודם למשקיעים על זכייה בבוררות שהעשירה את קופתם.
במקרה אחר היתה זו מניית חברת ישראמקו, בשליטת קובי מימון, שקפצה ב-19% ב-11 בינואר, ורק בערבו של אותו יום (בשעה 22:27), והרבה לאחר נעילת המסחר, דיווחה על ממצאים חיוביים בקידוח לאיתור גז "תמר". מאז הדיווח הוכפל מחיר המניה ביותר מפי 5.
בשני המקרים הללו הודיעה רשות ניירות ערך שהנושא נמצא תחת בדיקה, ובינתיים לא נמסרו פרטים נוספים על התקדמות החקירה.
במקרה תמוה נוסף קפצה מניית מנרב, שבשליטת אברהם קוזניצקי ב-38%, שלושה ימים לפני שדיווחה על מכירת החברה-הבת אגרו-גרין בעיסקה שתניב לה רווח הון של 65-120 מיליון שקל.
חברת לייפווייב, שהסתבכה בעבר בחקירות על שימוש במידע פנים ובהרצת מניות, פרסמה בערב 12 בינואר דיווח על משא ומתן ראשוני למכירת 51% מהחברה לקבוצה אמריקאית תמורת 46 מיליון דולר.
הדיווח יצא לאחר שהמניה כבר קפצה ב-400% תוך פחות משבועיים - מה שלא מנע מלייפווייב לנסות להקדים רפואה למכה, ולציין כי היא מדווחת "כדי למנוע ספקולציות" ובשל הרגישות מחקירות העבר.
"החלטנו לדווח בעקבות ייעוץ מעורכי דין וממומחים בשוק ההון", אמר בזמנו למעריב עסקים מנכ"ל לייפווייב מישל אפרגן. מאז איבדה המניה כמחצית מערכה, אך הוא עדיין גבוה פי 2 מהמחיר טרם הראלי המוקדם.
עוד קפיצה בולטת, במקרה זה באג"ח, נרשמה באיגרות החוב של חברת הנדל"ן י. רשי, שזינקו ב-17.5%, יום לפני שהחברה הודיעה על ניהול משא ומתן למכירת אחזקותיהב-4 נכסים מניבים בגרמניה.
בימים האחרונים דווח כי רשות ניירות ערך חוקרת מקרה של שימוש במידע פנים על ידי מנהל קרן לשעבר ב מגדל שוקי הון. לפי החשד, ב-2007 ביצע המנהל שימוש במידע שקיבל על מכירת שליטה בחברה ציבורית כדי לגרוף רווח הון עבורו ועבור מקורביו, תוך גרימת נזק כספי לבית ההשקעות שבו הועסק.
המקרים האלה ורבים אחרים בשנים האחרונות מעלים סימני שאלה לגבי התנהלותם של בכירים ומקורבים לחברות בעלי נגישות למידע פנים על פעילותן.
התחושה בקרב פעילים רבים בשוק היא שהרשויות אינן פועלות בתקיפות מספקת, ואף לא בקצב הדרוש, כדי להרתיע את נושאי המשרה ובעלי עניין בחברות מלהשתמש במידע.
לדעת אותם פעילים, הזמן הרב שלוקח לרשות ניירות ערך להשלים את חקירותיה והעונשים הקלים בבתי המשפט גורמים לחלק מבעלי העניין ולבעלי הנגישות למידע פנים להסיק ש"הפשע משתלם" - שהרי גם אם ייתפסו, העונש לא יהיה כבד במיוחד.
ייתכן שבאחרונה הפיתוי אף גובר, על רקע התנודתיות הגבוהה במסחר במניות ובאג"ח - תנודתיות שיכולה להסתיר במקרים רבים את הקפיצות החשודות. "התופעה שבה ניירות ערך מזנקים ימים בודדים לפני פרסום הודעה משמעותית היא רעה חולה שיש לעקור", אומר למעריב עסקים גורם בכיר בשוק ההון העוסק בניהול תיקי השקעות.
"תשומת הלב הציבורית לנעשה בשוק ההון פחתה עקב הירידות של השנה האחרונה - מה שמאפשר לניירות לזנק בעשרות אחוזים מבלי למשוך תשומת לב", הוא מסביר.
"דווקא בשעה הקשה הזו של השוק רשות ניירות ערך צריכה להיות ערנית יותר מתמיד, כדי לעצור את התופעה לפני שתתפשט", אומר אותו בכיר. "זו חובתה של הרשות, כמו שזו חובתם של מנהלי ההשקעות להתריע על תופעות חריגות הצדות את עינם במסגרת עבודתם המקצועית".
מקרי העבר שבהם נחשדו, נחקרו ולעתים הורשעו נושאי תפקידים
אחת ההרשעות הבולטות מן השנים האחרונות היתה של שלמה אייזנברג, בעל השליטה בחברת ערד. על אייזנברג נגזר מאסר בפועל וקנס של מיליון שקל, אך העבירה בוצעה ב-1997 וההליכים המשפטיים הסתיימו רק ב-2005. כיום אייזנברג שוב פעיל בשוק, ורק בחודשים האחרונים רכש את השליטה באוסיף באמצעות חברת ישרס.
פרשה משפטית אחרת, ארוכה עוד יותר, החלה ב-1998 וטרם הגיעה לסיום. בעלי השליטה והניהול בקבוצת קרדן, יוסף גרינפלד ואיתן רכטר, והדירקטור יצחק גרוסמן הואשמו ב-2004 בעקבות עיסקה שבוצעה לפני עשור. בפברואר אשתקד הם זוכו בבית משפט השלום, אך הליכי הערעור של המדינה נגד הזיכוי של חלקם נמשכים עד עצם היום הזה.
עוד מקרה שזכור הוא של גיורא נפתלי, מבעלי השליטה במי עדן, שנעצר במאי 2006, בעקבות חשדות לשימוש במידע פנים בעיסקת דנונה-מי-עדן, שבוצעה 3 שנים קודם לכן באפריל 2003.
לאחרונה החליטה הפרקליטות להע נ מיד לדין את מאיר דוד, יו"ר חברת ההנדסה ברן. נטען נגדו כי השתמש במידע פנים ב-3 מקרים שונים שהתרחשו לפני 5 שנים ויותר, ב-2003-2004.
SEC, רשות ניירות ערך האמריקאית, החליפה את הדיסקט אחרי התפוצצות פרשת אנרון בשנת 2002.
אובדן האמון חסר התקדים של המשקיעים בדיווחי החברות הביא את SEC לבדק בית קפדני, שהגיע לשיאו ב-2004-2005, עם חשיפת עשרות פרשיות ה"בקדייטינג" הידועות לשמצה (שבהן תוארכו לאחור תאריכי הענקת האופציות לבכירים ולנ בעלי שליטה למועדים שבהם מחירי המ ניות היו בשפל, כך שמימושן יניב רווח מרבי).
SEC נהגה בקשיחות והגישה כתבי אישום נגד עשרות מנהלים, בהם גם קובי אלכסנדר מקומברס, שנמלט לנמיביה. הרשעה ראשונה בפרשיית בקדייטינג היתה לפני כשנה, כשמנכ"ל שהיה מעורב בתארוך אופציות נשלח לשנתיים מאסר.
SEC זכתה לחשיפה גדולה נוספת כשמלכת המטבח האמריקאית, מרתה סטיוארט, נשלחה לכלא ל-5 חודשים, לאחר שמכרה מניות בחברת הביוטכנולוגיה אימקלון רגע לפני קריסתה, תוך שימוש במידע פנים שהעביר לה הברוקר שלה.
אלא שלאחר סדרת ההצלחות של הרשות האמריקאית באו ההתרחשויות מן החודשים האחרונים והוכיחו כי הגוף האמון על פיקוח ושמירה על טוהר המידות חייב להיות עם היד על הדופק ולא להרפות בשום רגע.
במשבר האחרון התברר שב-SEC חגגו יותר מדי ולא התייחסו לאזהרות על הונאות שהתרחשו מתחת לאפם. בראשן, כמובן, הונאת המיליארדים של מאדוף, שמידע ראשוני עליה הגיע לרשות כבר ב-1999.
עכשיו אף אחד לא זוכר ל-SEC את הצלחותיה הקודמות, ויו"ר הרשות עד לאחרונה, כריסטופר קוקס, כבר הודה כי הגוף אחראי למחדלים רבים בעשור האחרון.
העמדה לדין מחייבת הוכחה לשימוש אסור במידע פנים. העניין הזה לא כל כך פשוט, כפי שמסבירה עו"ד רוית נגב ממשרד שיינמן-נגב.
השאלה "מה הופך אדם לאיש פנים?" היא עדיין בעייתית. לדברי עו"ד נגב, הראיה החזקה ביותר לכאורה היא כשמתבצעת קנייה, ולאחר מכן רכישה (או להפך) של מניות בתוך תקופה של 3 חודשים.
השאלה העיקרית שעליה מבוססות הראיות היא "מי קנה ומה היה ידוע לו בזמן הקנייה". החוק מטיל אחריות גם על מקבל האינפורמציה - אפילו אם נחשף למידע באקראי ולא בתיאום ובכוונה מראש.
עו"ד נגב מוסיפה כי מבחינת החוק, "אין צורך להוכיח כי נוצר רווח מיידי או שמחיר המניה השתנה מסנ פיק שיש פוטנציאל ליצירתו. ברשות ניירות ערך הישראלית עמלים על אכיפה מנהלית אלטרנטיבית, שתקצר את לוח הזנ מנים לענישה. בארצות הברית כבר עושים את זה ומטילים קנסות גבוהים כשקיימות ראיות. זה צעד חזק ומהיר, ללא תהליך פלילי מלא".
אז כיצד צריך לנהוג בכיר שנחשף למידע פנים שאינו ידוע בציבור? עו"ד ליפא מאיר אומר כי הבכיר חייב לדאוג שהמידע יימסר לציבור. אם הבכיר אינו אחראי למסירת הודעות לציבור, עליו להימנע מביצוע העיסקה וגם ממסירת המידע למי שעשוי לבצע עיסקאות, כי גם זו עבירה.
"יש דעות שאומרות שאם שוק המניות לא יכול להילחם במקורבים בעלי מידע פנים, אולי לא צריך להילחם בזה בכלל, ולהבין שתמיד בשוק ההון יהיה מי שיידע יותר. אין שוויון אמיתי בשוק ההון", אומר עו"ד מאיר בכנות. "אך לד נ עתי ההרתעה הקיימת מספיקה. לרשות יש מספיק כלים".
מרשות ניירות ערך נמסר בתגובה: "הרשות עוקבת באופן שוטף אחר המסנ חר בבורסה במטרה לוודא את קיומו של מסחר תקין והוגן. לשם השגת מטרה זו פותחו מערכות מיוחדות המזהות חריגים במסחר ודפוסים המצביעים על פעילות חריגה. פעילות זו היא חלק ממערך המודיעין הנרחב שמפעילה הרשות בשוק ההון ברמה היומיומית".
נא להמתין לטעינת התגובות
