רק שלא יפתחו בלוג

מה עושים עם חברים שבטוחים שמכתבי שרשרת הם הדבר הכי מגניב בעולם?

טל הבר | 8/2/2009 7:16

בכל קשר - זוגי, אפלטוני, עסקי - מגיע רגע המפנה: הריב הראשון, הסינון הטלפוני הראשון, הבקשה להעלאה הראשונה. התגובה ברגע הזה תכתיב את יחסי הכוחות בקשר לנצח. אם תתקפל, לא תהיה לעולם זכר האלפא, זה שלובש את המכנסיים, המנהל החדש.

כמעט כל קשר בעשור האחרון חשוף לרגע המפנה שבו החברים שלך מתחילים לשלוח אליך ספאם. לא תמיד קל לזהות אותו.

זה מתחיל בצורה לגיטימית: שולחים לך תמונות משותפות. אתה שמח, אתה אוהב לראות את עצמך. ממשיך לתמונות מהטיול. שלהם. אתה לא רוצה לצאת נרקיסיסט, אז אתה לא אומר כלום. אולי אפילו מגיב, משהו בסגנון "וואו, ראיתי 725 תמונות של המאצ'ו-פיצ'ו, אבל כאן ממש תפסת את הוויית האינקה".

אחר כך זה מסלים לתמונות של האחיינית הקטנה. לא שלך. היא פוזלת, ונראה לך שכדאי להוריד אותה מהבמבה, אבל אתה שותק. בהמשך זה מידרדר לתמונות של כלבלבים מאוהבים על רקע שקיעה סתווית.

זה באמת שוקע במכתבי שרשרת. אתה זורם, אולי הרב באבא-גנוש באמת ראה בחלומו שאם תעביר את המייל ל-50 אנשים, תלחץ על F9, תעמוד על רגל שמאל ותשיר את ההמנון היוגוסלבי - הטלפון יצלצל ואהבת חייך האמיתית תופיע על המסך. ובכלל, למה להסתכן? אתה לא רוצה שיקרה לך מה שקרה לבריטית המסכנה ההיא שמחקה את המייל וחטפה צרעת, סוכרת וכאב ראש קל.

בסופו של דבר אתה מתחיל להתפלא שהחברים שלך לא משכנעים אותך לקנות מהם תרופת פלא שתגדיל לך בשקל תשעים.

הספאם מחברים הוא כמו סרטן. צריך לגדוע אותו באבו ובאופן

מוחלט, אחרת נידונת לסבול לנצח מגרורות בצורת חתולים מנגנים בפסנתר.

ושלא תטעו, לא מדובר במשימה קלה. אנשים נוטים להתגונן בשיחות הללו כאילו חייהם תלויים ביכולת לשלוח לך סרטונים משעשעים של סנאים שיכורים בברלין. בוויכוחים איתם ניתן לראות כיצד הם עוברים את 5 שלבי האבל, כאילו משהו קטן בהם מת בכל פעם שהם לא שולחים אליך זבל.

בהתחלה הם מכחישים: "מה פתאום, אני שולח ספאם?! זה קטע ממש מצחיק, הייתי בטוח שתמות על זה!". אחר כך כועסים: "בואנ'ה, אתה לא מתבייש? מיקרוסופט נותנים שקל על כל פורוורד של המייל הזה! זה יציל את ג'יני הקטנה מסרטן הערמונית!". אחר כך הם ינסו להתמקח. "טוב, אני מבין שסמיילים זה לא הקטע שלך, אבל בנאדם - גלעד שליט זה חשוב!".

בהמשך הם ייכנסו לדיכאון: "לאף אחד לא אכפת. כולם שונאים אותי". ובסוף הם ישלימו עם זה: "אני מוריד אותך מרשימת התפוצה. אבל אל תתלונן אחר כך שלא מזמינים אותך לשום מקום".

כשהם כותבים בלוג, זה אפילו יותר גרוע. אם במקרה הקודם יכולת לומר להם "תקשיבו, זה לא שאני חושב שהטעם שלכם נוראי, אני פשוט אלרגי לחתולים", כאן אתה ממש פוגע בציפור נפשם - השירה שלהם.

גם אם תגיד "תקשיב, אתה ממש טוב, אני פשוט לא מתחבר לפוסט-מודרניזם", הם ירגישו כאילו קראת לתינוק שלהם מכוער ודרשת להטביע אותו בחבית חומצה. במקרה הזה רק דרך פעולה אחת תעזור. הטבע את התינוק שלהם בחבית חומצה. אתה עוד תקבל מהם מיילים זועמים, אבל חסכת ספאמר אחד לדור העתיד.