רחל תורג'מן: אומרים עליי 'זאתי, הגבר היחיד בחדר'
היא היתה אשת סודו של עמיר פרץ. שרי אריסון ומיקי שטראוס הם חברים אישיים שלה. אריה דרעי קופץ אליה הביתה להעביר שיעור תורה. בגיל 36, רחל תורג'מן היא אחת הנשים החזקות בישראל. בראיון נדיר היא מסבירה למה יצאה להגנתה של יונית לוי ולמה היא עדיין מפחדת שלא תוכל לשלם את המשכנתא
"הייתי כל כך רזה שלא יכולתי להרים את המגש, אז אני וחברה שלי שטפנו חדרי מדרגות. גברת שלוש היתה המעסיקה שלנו. עד היום אני פוגשת אותה בבית הכנסת ביום כיפור. קיבלנו ממנה 40 שקל לחודש ויום אחד היא פיטרה אותנו כי היינו צריכות לטאטא את המדרגות ואחר כך לשטוף, ואנחנו, ברמאות נעורים, שטפנו בלי לטאטא.
"אני זוכרת שישבתי על הדשא והרגשתי את חוסר האונים של זה שתלוי בכספי המעסיק ואת הבדידות של העובד מול משלם השכר. הרי גברת שלוש יכלה לתת לנו הזדמנות נוספת. היינו ילדות. בסך הכל ניסינו להזדרז".
האירוע הזה, אומרת תורג'מן, עיצב את השקפת עולמה. אפשר שהיה הזרז שדחק בה לפרוץ את מסגרת החיים שלא נועדו לה בשכונה ד' באשדוד, להגיד יפה שלום לתשעת אחיה ואחיותיה ולהמריא למרכז תל אביב.
שם חגגו לה בדיוק לפני שנה מסיבת יום הולדת 35 מתוקשרת. 400 אורחים מראשי המשק, הפוליטיקה, הבנקאות והתקשורת הגיעו למועדון הדוצ'ה לכבות איתה נרות. שרי אריסון ומיקי שטראוס, ליאון רקנטי ורון לובש, דוד ליבאי וציון אמיר, סילבן שלום ובוז'י הרצוג. וגם רוחמה אברהם.
ברצון תפקסס לי את מה שכתבו על האירוע, למרות שבאופן אישי לא נוח לה עם מציצנות. "אני לא סובלת את המילה סלב ומרגיז אותי למצוא את עצמי במדורי הרכילות", היא מתלוננת. "פשוט, במהלך העשייה הציבורית והעסקית שלי נחשפתי להיכרויות עם הרבה מאוד אנשים.
"אני אדם חם ופתוח ויוצא שאנשים מתחברים אליי ואני מתחברת אליהם. אני אדם שאוסף חברים מכל תחנות חייו ויודע לשמור איתם על קשר. אני מקפידה להיות איתם ברגעי האבל והשמחה. לא שוכחת להרים טלפון אחת לכמה זמן, לגלות עניין".
היכולת לאסוף חברים היא רק אחד מכישרונותיה של הצעירה שהתחילה את המסלול המפרך מלמטה בידיים ריקות והגיעה בפרק זמן קצר למעמד רב עוצמה. בעשר השנים האחרונות הספיקה להפוך לאשת סודו של עמיר פרץ, האסטרטגית שלו, השותפה לדרך ומי שניהלה מטעמו משאים ומתנים קואליציוניים רגישים.
"עמירה הקטנה" כינו אותה בסביבתו הקרובה. בעזרת חושי ההישרדות החדים שלה ואמביציה בלתי נלאית, הצליחה להשיג באמצעות חברה הסתדרותית קטנה שקיבלה כמתנת צעצוע מפרץ, החזר דמי ניהול משמעותיים למבוטחי הפנסיה. המהלך הסנסציוני הזה הביא את ראשי ענף הביטוח והבנקאות לשחר לפתחה.
לאחרונה התפרסמה תורג'מן כמי ששלחה מכתב תמיכה ביונית לוי לד"ר יהודה לנקרי, יו"ר חברת החדשות. "אני לא מבינה למה עשו מהמכתב כזה עניין גדול", היא משתוממת. "אני חושבת שגם בשעת מלחמה אסור שהתקשורת תהיה מגויסת. צריך לדווח גם אם הסיקור כולל שאלות קשות ואמירות שלא נעים לשמוע.
"אני נגד מנזר שתקנים. הייתי עדה להתקפה על יונית, וכיוון שיונית עושה עבודה מקצועית ומצוינת, והיא חכמה ונקייה ורגישה, וגם אי אפשר להתעלם מיופיה - כתבתי מכתב לחברת החדשות שאני, כחברת מועצת הרשות השנייה, מגבה את יונית לוי וחשוב לי להביע תמיכה ציבורית
משהו מתעתע נושב מהצעירה היפה והחשדנית הזו, שניאותה לראשונה בחייה להיחשף בתקשורת באופן אישי, מחוץ למרחב המוגן של שאלות יבשות על כלכלה ועלויות ביטוח.
מצד אחד, היא אשת עסקים המושכת במיומנות בחוטים רבי כוח והשפעה, מנהלת את חברת היזמות, השקעות ופיננסים "ספארק", חברת מועצת הרשות השנייה ויו"ר הוועדה האחראית לעתידו של ערוץ 10. ומצד אחר היא צעירה חמה שחייה תלויים במטבח המרוקאי ובפלטת החמין של אמא. אחת שהרבנים דוד איפרגן ודוד בצרי הם מנהיגיה הרוחניים ומתנהלת בעולם בגזרה דקיקה ונעלי עקב צהובות יד שנייה.
קשה לפענח אותה גם כשהיא צוללת לעסקאות עתק בעגה כלכלית מיומנת וגם כשהיא מניפה את שערותיה הארוכות בגנדרנות מחושבת היטב.
בהתאם לכך, סביבת הראיון עם תורג'מן נרקמת לאט וביגיעה. המשא ומתן עמה קשוח ותובעני. חשוב לה שפרטים שונים בביוגרפיה שלה יוסגרו לציבור, אבל כחלק משרטוטי התרשמות, לא, חלילה, מפיה. כשהוויכוח מתלהט והתנאים בלתי אפשריים, היא מניעה את ראשה ומפטירה בלאות, "אבל תגידי לי, בשביל מה הייתי צריכה את זה בכלל?".
רגע היא מאיימת לשבור את הכלים ובמשנהו מתחננת: "מה אכפת לך לעזור לי? תכתבי את הכתבה כאילו היית חברה שלי". חייה תלויים בשאלה איך היא תצטייר בסוף. מוכשרת וכוחנית, אני אומרת לה, ותורג'מן מתחלחלת. אל תכתבי כוחנית. תכתבי אישה חזקה שיודעת לעמוד על שלה".
את אישה חזקה שיודעת לעמוד על שלה?
"כשגבר עומד על דעתו, הוא מוחמא. כותבים עליו שהוא מנהל אסרטיבי. כשאישה עומדת על דעתה, ישר היא הופכת לכוחנית. בתחילת הדרך, כשהייתי נכנסת לחדר שהיו בו כרישי-על שלא הכירו אותי, הם היו מופתעים, לא הייתי חלק טבעי מהנוף הגברי במגזר. הרגשתי את זה במבט שהם נתנו בי.
"הייתי ילדה בת 33 שמנהלת משאים ומתנים מול פוליטיקאים מנוסים, המערכת הבנקאית וחברות הביטוח, ואני זוכרת שבתחילת הדרך היה להם קצת מוזר שבאה אישה צעירה, דורשת מהם דרישות חד משמעיות ויודעת בדיוק מה היא רוצה להשיג. אני בטוחה שההתנהלות שלי באותה תקופה הרימה הרבה גבות.
"הייתי צריכה כל הזמן להיאבק כדי להצליח, לא הייתי חלק מהברנז'ה, לא נולדתי בעולם הפוליטי או העסקי. במסלול העשייה שום דבר לא בא לי בקלות. כלום לא קיבלתי במתנה. הכל בניתי בשתי ידיים או במרפקים מאוד חזקים. נאבקתי מול שרי אוצר והמפקח על שוק ההון והממונה על ההגבלים העסקיים, ועם הזמן הם כבר לא יכלו להגיד לי תודה רבה ושלום, כי היה לי גיבוי.
"וכשלמדו להכיר את הפעילות שלי ואת התוצאות, דבק בי הכינוי אשת הברזל. אני לא מתנצלת עליו. להפך. אני אשת עסקים ואני מקבלת את הדימוי שמתלווה לאשת עסקים בהבנה ובהכנעה".
מה ההבדל בין כוחנית לאשת ברזל?
"אני לא אדם כוחני. אני אישה מקשיבה, פתוחה וסובלנית, שיודעת להשתכנע ולהכיר בטעויות. אבל בסקטור הפוליטי והעסקי אם אתה רוצה לשנות ולהשפיע, אתה חייב להשתמש בכוח שעומד לרשותך. והכוח הזה קצת מאיים. במיוחד כשמדובר באישה צעירה שמתמודדת מול ענקי המשק.
"אני מוכרחה לציין שכשקראתי בעיתונים את התיאורים עליי כאשת הברזל, זה אפילו מצא חן בעיניי. אני מאוד קשוחה ואסרטיבית, אבל בחיים האישיים שלי אני מאוד רכה וקשובה ונשית ומצחיקה. אפילו מופרעת. כנראה עדיין לא נגמרה בי שובבות הנעורים.
"יש לי המון חברים ואני בן אדם של משפחה. אמא שלי היא הדבר הכי יקר לי בעולם. ואני גם מסורתית, מקפידה לשמור על כשרות והאמירות שלי מתובלות במדרשי חז"ל ובפסוקי גמרא ותלמוד. זה לא מתאים לתדמית אשת הברזל.
"אנשים אומרים לי מפורשות שאני אסרטיבית מדי. שאני מאוד אמביציוזית. וזה נכון. אני לא מבזבזת זמן. אני שאפתנית ופרפקציוניסטית וקשה לי לוותר ולהתפשר. לפעמים אני שומעת שאומרים עליי, 'זאתי אישה עם ביצים, הגבר היחיד בחדר. כשהיא נכנסת לישיבה, היא יודעת בדיוק איך לצאת ממנה'. וזה נכון.
"אני משתדלת לא לגלות חולשה. אם מישהו יעליב אותי, אני לא אבכה אלא אקטע אותו ואבקש שיחזור בו. אם מישהו יגיד לי אמירה שלא במקומה, אשיב לו מנה אחת אפיים. אני לא מבטלת את עצמי בפני איש, חוץ מהקדוש ברוך הוא. לא חוששת מאיש, חוץ מהקדוש ברוך הוא. אנשים לפעמים אומרים לי, תפסיקי עם הקדוש ברוך הוא הזה שלך, זה פרימיטיבי. ואני אומרת, לא, זו אני".
תורג'מן, בת 36, נולדה באשדוד לאם עקרת בית ולאב סוהר בכלא עזה, השמינית מבין עשרה ילדים. "קיבלנו מאמא המון אהבה ותמיכה, אבל לא היתה רווחה כלכלית", היא מספרת. "עד היום אני לא מצליחה לתפוש איך היתה מסוגלת לגדל עשרה ילדים בדירת שלושה חדרים.
"השאיפות שלי כילדה תמיד תורגמו לכסף. לא נסענו באוטובוס, כי לא היה כסף לכרטיסיות. היתה כרטיסייה אחת שמורה היטב בארנק לימים גשומים. קיבלתי בגד חדש פעמיים בשנה, בראש השנה ובפסח, ובשאר הימים לבשתי בגדים של אחיותיי. הייתי גמישה וספורטאית.
"הגעתי למתנ"ס השכונתי עם פליק-פלאקים על הידיים. המורים אמרו שאני מתאימה לווינגייט, אבל למי היה כסף לנסוע לשם שלוש פעמים בשבוע? נורא רציתי לנגן בפסנתר, אבל לא יכולתי אפילו לבקש מותרות כאלה. בכלל לא ידעתי שיש כפר שמריהו וסביון מחוץ לאשדוד, אבל תמיד היה לי ברור שאני רוצה יותר.
"סירבתי להתנהל על פי מסלול ידוע מראש, לסיים את התיכון, להתחתן ולהביא ילדים. רציתי ללמוד, לפרוץ, אף אחד לא הסביר לי אבל הבנתי שאני חייבת השכלה, כרטיס הכניסה שלי לעולם הגדול. הייתי היחידה מבין אחיותיי ששירתה בצבא והמשיכה לאוניברסיטה".
אחרי השירות נשלחה להונגריה ולאודסה, לעבוד עם הקהילה היהודית מטעם הסוכנות. כך למדה לפטפט ברוסית. אחר כך נרשמה ללימודי מזרחנות ומדע המדינה. היו לה שני זוגות ג'ינס ונעליים, אבל היתה מאושרת. "כי חשבתי שהלימודים הם הכלי להגיע לפוליטיקה ולא טעיתי.
"בתא הסטודנטים הכרתי בחור שהיה העוזר של יוסי ביילין והוא סיפר לי שאורה נמיר, שהיתה אז שרת העבודה והרווחה, מחפשת עוזר. נסעתי אליה באוטובוס לירושלים ארבע פעמים, ובכל פעם כשהגעתי לקריית הממשלה, הפגישה איתה בוטלה. אבל אני לא ויתרתי. ובפעם הרביעית פגשתי אותה בכנסת.
"אני זוכרת שעמדתי במסדרונות, המקום שראיתי עד אז בקושי בטלוויזיה, ויצחק רבין עבר ממש לידי ואמר לי שלום מאוד חביב. הרגשתי שנגעתי בשמים. כל כך רציתי להיות חלק מזה. ראיתי את השטיחים הירוקים ואת פרס מסתובב וממש התפללתי לאלוהים שאורה נמיר תקבל אותי. והיא קיבלה".
במשרד העבודה והרווחה למדה תורג'מן על יחסי עבודה, שכר מינימום וקצבאות זיקנה. "אורה נחשבה לאישה נוקשה, אבל מעטים זכו להכיר את הרגישות והחמלה שלה כלפיי. היא היתה לי כמו אמא, כועסת אבל גם מחבקת".
ב-96' הפסידה נמיר לדליה איציק בפריימריז של העבודה ותורג'מן נותרה מחוסרת עבודה. "למדתי בדרך הקשה ובכאב גדול שהפוליטיקה היא גלגל מסתובב בעולם", היא אומרת בצער. "בדיוק אחרי רצח רבין היתה ישיבת מרכז המפלגה וכיועצת של אורה נמיר היתה לי תמיד כניסה חופשית לכל הוועדות בעוד האחרים היו צריכים לקבל אישורי כניסה מיוחדים.
"אני זוכרת שהגעתי כרגיל לשער, ועמד שם מנהל הבית של מפלגת העבודה, כדורי, ואמר לי,'רחל, אני מאד אוהב אותך אבל היום כבר אי אפשר לתת לך להיכנס'. שאלתי למה, והוא אמר,'חביבל'ה, תלמדי, את עוד ילדה, המלך מת, יחי המלך החדש'.
"ואז ראיתי מבעד לשער הסגור את דליה איציק נכנסת כמנצחת, ואיתה כל המלווים והיועצים החדשים. והיתה בי ההבנה החדה שזו בדיוק הפוליטיקה, היכולת לכהן כשר גדול ומשפיע על גורלות של אלפי אנשים, ולמחרת, בן יום, להפוך לנובאדי. מאותו הרגע הבנתי שלא לעולם חוסן, שצריך לשמור על מה שיש ולטפח את החברים כי הכל יכול כל כך בקלות להשתנות".
לפני נסיעתה לסין, לתפקיד השגרירה, זכרה נמיר להרים טלפון לאחד, עמיר פרץ, ולהציע לו את העוזרת האישית. "הם היו חברים קרובים וראו אידיאולוגית עין בעין", מבארת תורג'מן. "עמיר הזמין אותי לפגישה. ישבנו ודיברנו. הוא שאל אותי על הילדות שלי ועל העשייה החברתית ואני נורא התגאיתי בפעילות שלי בתנועת בני עקיבא.
"ואז הוא הודיע לי שהוא לא מקבל אותי לעבודה. לא ויתרתי. אחרי כמה ימים פגשתי אותו במסדרונות הכנסת ואמרתי לו, אני יודעת שזה סוג של חוצפה, ואני יודעת שזכותך הלגיטימית לא לקבל אותי לעבודה אצלך. אני רק רוצה שתסביר לי למה. ופרץ אמר שכשדיברתי איתו על בני עקיבא הוא חשב שאני אשת ימין.
"הסברתי לו שעברתי כברת דרך ארוכה ושאני שמאל חברתי, כלכלי ומדיני. ואז אמרתי, לא מקובל עליי שתסרב לי. אני רוצה לשוחח איתך שוב. נקבעה פגישה שנייה ובסופה התקבלתי".
גם אם פרץ קיבל את תורג'מן בהיסוס, בתוך זמן קצר הפכה ליקירת המחלקה. תחת התפקיד היומרני "יו"ר אגף התקשורת והקשרים הבינלאומיים בהסתדרות", היתה לאשת אמונו הבלעדית וליועצת הסתרים הצמודה.
היא גילתה בקיאות בתחום יחסי העבודה ושכר מינימום. בשביתות שיזם פעלה כגורם ממתן אבל בעיקר לקחה על עצמה את האחריות לטפח לו את האגו. תמיד האמינה שעמיר פרץ יהיה ראש ממשלה, זו רק שאלה של זמן.
בלשכתה נהגו לומר שאם תורג'מן לא אוהבת מישהו, אין לו מה לחפש אצל הבוס. שניהם היו דומים מדי. שניהם הגיעו מלמטה והפכו חשדנים. אכזרים. נחושים. לאט לאט ביססה את מעמדה. פרץ שלח אותה למשימות העדינות ביותר. היתה נציגתו הבלעדית מול אורי שני מטעם אולמרט במשא ומתן הקואליציוני הסודי בין השניים. שוחחה איתו 20 פעם ביום. קראו לה הלוחשת על אוזנו של פרץ. אני לא לוחשת, אמרה פעם, אני מדברת בקול רם וצלול.
איך זה שפרץ, הידוע כחשדן עד כדי פרנויה, צירף אותך למועדון הסודי?
"פרץ נתן לי הזדמנות ואני רכשתי את אמונו. היינו קבוצה קטנה של מקורבים, בהם בני גאון ועוזי ברעם, שנפגשה אצלו בבית מדי שבת ותכננה את המהלכים שיובילו אותו לראשות ממשלה. עמיר הכיר ביכולות ובכישורים שלי וגם באינטואיציה הנשית.
"כשעובדים עם אישיות פוליטית, נמצאים איתה רוב שעות היום, מתקרבים למשפחה שלה, הופכים לחלק אינטגרלי מההתייעצויות למרות שבסוף המנהיג הוא המחליט. והיה דבר נוסף. הרבה פעמים אנשים בחרו לתקוף אותי במקום לתקוף את עמיר, אני דומיננטית ותמיד מגיעה עם עמדה ואמירה, וכשיש לאנשים קושי עם המנהיג הם תוקפים את מקורביו.
"כיוון שכתפיי היו רחבות משלו, קל היה להטיל עליהן הרבה האשמות שלא נשאתי באחריות עליהן, אבל קיבלתי אותן באהבה כחלק מהחברות.
"אני זוכרת שבאחת הפגישות עם שמעון פרס על האיחוד בין עם אחד למפלגת העבודה, פרס אמר לו שאם הוא רוצה לגדול, הוא לא יכול להרשות לעצמו לשחות בבריכה של הקטנים, כי כשאתה יוצא אל הים יש שם כרישים, וצריך לצבור ניסיון כדי להתמודד איתם. וזה עמיר. מתמודד בים שורץ כרישים גם אז וגם היום, ועדיין שואף להיות ראש ממשלה".
את מאמינה שפרץ ראוי לכהן כראש ממשלה?
"פרץ קורץ מהחומר שממנו עשויים ראשי ממשלה ומנהיגים. בימים האלה הדברים שלי נשמעים קצת רחוקים מהמציאות, אבל אני בטוחה שמהר מאוד הוא יחזור לתפקידי הנהגה בכירים, כי גם גדולי מבקריו העריכו את הכנות שבו, היושר והצדק החברתי".
הצדק החברתי הביא אותו לחמוד את תיק הביטחון במקום תיק חברתי.
"עמיר לא בחר בתיק הביטחון. הוא מאוד רצה את תיק האוצר כי כך היה יכול לשנות את המדיניות הכלכלית של מדינת ישראל. אבל אולמרט התעקש לא לתת לו את משרד האוצר בגלל עמדותיו, ולכן, כיו"ר המפלגה לשעבר, הוא הסכים לקבל את תיק הביטחון. בדיעבד זו היתה טעות פוליטית".
תורג'מן נכנסה ובאה במפלגת העבודה עד 2006. אבל את עיקר פרסומה קנתה כשעמדה בראש "חברים ומרוויחים", תוכנית הפנסיה של ההסתדרות. בתפקיד הזה היא הצליחה לשנות את כללי המשחק בענף הפנסיה מהקצה אל הקצה. העובדים הרוויחו כסף ישירות לחשבון הפנסיה שלהם והחברה הפכה לשחקן מרכזי בשוק הפנסיוני.
במחצית 2004 חתמה תורג'מן בשם חברים ומרוויחים על הסכמים להחזר של 4% מדמי הניהול לעובדים עם הראל, כלל ביטוח והפניקס, וזאת למרות ההתנגדות העזה של המפקח על הביטוח דאז אייל בן-שלוש והממונה על ההגבלים העסקיים, דרור שטרום.
"הקמתי צוות שמורכב מכמה אנשי מקצוע טובים ובכל זאת לא ידענו באמת לקראת מה אנחנו הולכים", משחזרת תורג'מן. "אם היו מספרים לנו בתחילת הדרך שחברים ומרוויחים תגיע לאן שתגיע, לא היינו מאמינים. היינו חלשים נגד חזקים ובסופו של דבר הצלחנו".
איך?
"אני לא מאמינה בגישה שצד אחד מרוויח וצד אחד מפסיד. רציתי שגם חברות הביטוח ירוויחו וייכנסו לעולם הפנסיה. תיארתי בפני המנהלים את ההזדמנות העסקית שנקרתה בדרכם. אמרתי, אם תחתמו על חוזה שייטיב עם העובדים, עוד ועוד עובדים יצטרפו אליכם ואתם תגדילו את ההכנסות. עבדתי עם יכולת השכנוע שקיימת בי, ואני לא מתנצלת עליה.
"כי כשאתה גדל בבית יהודי מסורתי, אתה מגלה שהתורה היא המניפסט הסוציאליסטי הכי רחב. כיוון שבאתי מהמקום הזה, לא עשה עליי שום רושם לשבת עם ענקי הביטוח, למרות שהיו יותר מנוסים וחזקים ועשירים ממני וביום רגיל אכלו ארבע כמוני לארוחת בוקר. ידעתי שאני באה ממקום צודק, ולא פחדתי".
בסוף 2006, קצת לפני שפרשה לעולם העסקים, הספיקה להיות שותפה דומיננטית במשא ומתן הקואליציוני. "זה היה משא ומתן מאומץ, שעות על גבי שעות, בצוותים רחבים ומצומצמים", היא נאנחת. עליה הוטל לעסוק בנושאים הכלכליים. דווקא אז נתפשה כלא שייכת. האשימו אותה שהשתרבבה למקום לא לה, שזרקה מספרים לא הגיוניים ובאה בדרישות בלתי סבירות.
תורג'מן לא זוכרת את החלק הזה. "הכל קנאה שקיימת גם במגזר הפוליטי וגם במגזר העסקי", היא פוסקת. "במדע המדינה ההגדרה של פוליטיקה היא מאבק בתנאי מחסור, ולא משנה באיזה שדה. אבל על כל גילוי קנאה כלפיי חוויתי גם פרגון. לא התעכבתי על תככים כי הקפדתי תמיד להפריד בין עשייה מקצועית לרגשות".
מה עוד למדת בתקופה הפוליטית?
"בגלל שנחשפתי בגיל כל כך צעיר לפוליטיקה, למדתי שראשי ממשלה ושרים הם רק אנשים. חלק מהם קטנים ועלובים, חלק גדולים, או רק נתפשים ככה. לכן היה לי קל יותר להסתכל לכולם בגובה העיניים. היו ימים שאריק שרון היה אוכל לבד במזנון הכנסת עם מפית על החזה כדי לא להתלכלך ואיש לא ישב לידו כי הוא היה בתקופה פוליטית חלשה בחייו.
"ופתאום הוא הפך לראש ממשלה חזק ומיד נוצר תור ארוך של אנשים שמבקשים להסתופף בשולחנו. הבנתי שאין הלימה בין התפקיד לאופי ושכל מלחכי הפנכה נמצאים סביב אדם כשהוא חזק ונעלמים כשהוא נחלש. וככה למדתי לא לבטל את עצמי".
מה קורה היום?
"היום הכנסת הפכה לגלריה של מפורסמים והיא נראית כמו חצי טלוויזיה. כמו ריאליטי. אני מכבדת את העיתונאים שהחליטו להצטרף לפוליטיקה, אבל אנשים טובים חוששים להגיע לכנסת, וזה חבל. יש כל כך הרבה כוח בפוליטיקה והוא צריך ליפול בידיים טובות. בגלל תופעות פזיזות, שבגללן נציגי מפלגות מגיעים לכנסת בלי מספיק עשייה ורקע, הטובים נשארים בבית. הייתי רוצה שיגיעו לכנסת אנשים מהאקדמיה, מעולם המשפט, החברה, המדינה והעסקים".
כמוך, למשל?
"בבחירות 2006 הוצע לי להתמודד לכנסת במקום משוריין במפלגת העבודה. ידעתי שאוכל להיבחר בוודאות אבל רציתי לחזק את עצמי בתחום העסקי ולבוא לכנסת מתוך ביטחון כלכלי. לא רציתי להיות תלויה במצב שבו אתה מכהן כחבר כנסת וכבר סוגר את הג'וב הבא שלך כי לא בטוח שתיבחר.
"אין לי שאיפות להיות אדם עשיר, אבל אני רוצה להבטיח את עתידי ועתיד ילדיי. התלבטתי מאוד. הייתי צריכה כוחות נפש עצומים בשביל לוותר. היתה לי המון תמיכה ופרץ היה הכוח המניע. ידעתי שהנה קיבלתי את ההזדמנות שחלמתי עליה כשעוד הייתי ילדה קטנה באשדוד. ההיסוסים כרסמו בי עד היום האחרון שבו אפשר להגיש את הטפסים למפלגת העבודה.
"בבוקר מילאתי אותם ובערב הלב שלי אמר, חכי. אני אדם אינטואיטיבי. אלוהים חנן אותי בהרבה מאוד שכל, לשמחתי, אבל גם בלב רגיש, ועל פיו החלטתי שמוקדם מדיי. הרגשתי שזו אפילו חוצפה לבוא לכנסת ישראל, מקום שצריך לשרת ציבור שלם, ולהאמין שכבר יש לי הקרדיט והניסיון. אמרתי, עם כל הכבוד לי, קצת צניעות".
יפו העתיקה ציורית ומזמינה. סמטאותיה הצרות מכתרות את ביתה עטור הקשתות של תורג'מן ואת הכביסה הנושבת בחבל. תורג'מן אומרת שיש לה יחסים הדוקים עם השכנים הערבים. כשאריה דרעי קופץ אליה להעביר שיעור יהדות לקומץ חברים, הם עושים לו כבוד. ותורג'מן, בתמורה, מארחת אותם בביתה בסוכות ובפסח ומחליפה איתם ממתקים בסיום צום הרמדאן.
"יש אנשים שנוח להם לדבר על דו קיום ממרומי מגדלי יוקרה", היא אומרת, "אני מעדיפה לחיות אותו בפועל". ביתה ענק ממש, מקושט במראות מרשימות ובנברשות מרוקאיות אותנטיות. התקרה גבוהה, הפלזמה מסנוורת. בית כנסת שלם יכול היה להצטופף אצלה בשפע.
היא בת 36, עורכת דין, לבושה רק בבגדים יד שנייה, "זקנים" כהגדרתה, מקפידה לא לצבוע את הלבן שמבצבץ בשערותיה השחורות ולהגיד פרק תהילים אחד ביום. הניסיון שרכשה מסייע לה היום להחזיק בכמה כובעים נחשבים בו זמנית. היא בעלת חברת פיננסים והשקעות, חברת הרשות השנייה, יו"ר הוועדה לבדיקת מצבו של ערוץ 10 ועד לאחרונה דירקטורית בשלל חברות.
"עולם העסקים הישראלי קטן מאוד, אבל הקשרים והיכולות האישיות באים בו לידי ביטוי באופן נגיש", היא אומרת. "אני מאמינה שדווקא בעקבות המשבר הכלכלי יהיו הרבה רכישות ומיזוגים. הרבה חברות יתפרס קו ויהיה צורך בתוכניות הבראה, וזה רק חלק מהפעילות שאני מתכננת לעצמי".
איזה הבדלים את מוצאת בין הפוליטיקה לעסקים?
"בעשייה הציבורית, ההחלטות שאתה מקבל משפיעות על המון אנשים, וזה גורם לסיפוק אבל גם לתסכול עצום, כי אי אפשר להגיע להישגים לאורך זמן. המערכת הציבורית ביורוקרטית, מסורבלת, לוחות הזמנים בלתי אפשריים.
"יכולים להיות הרעיונות המבריקים ביותר בלי שום אפשרות ליישם אותם. וזה עצוב. בעולם הכלכלי עסקאות נסגרות בין שני אנשים. לוחצים יד, וחודש אחר כך כבר יש הסכם כתוב. במערכת הציבורית, כשסוף סוף יש הסכם, הממסד מכשיל אותו".
ולכן את נשארת בעולם העסקים?
"אני מתמקדת בעשייה עסקית. אני מזכירה לעצמי כל הזמן שצריך להתפתח אבל גם לשמור על הקיים. זה שברק אובמה נבחר לנשיא השחור הראשון לא אומר שלכל שחור יש הזדמנות להיות נשיא. אני פרצתי את קירות הזכוכית שלי, קיבלתי הזדמנות גדולה מאורה נמיר ומעמיר פרץ, חיבקתי אותה בשתי ידיים וטסתי איתה לשמים, אבל לא לכל אחד יש הזדמנות ולא כל אחד יכול לנצל אותה ולהישאר שם.
"כשאתה מטפס מהר בשלבי הסולם, ואתה גם מדלג על כמה שלבים בדרך, התוצאה מפחידה. אתה מבין שהמהירות יכולה לשמש גם כנגדך, ואפשר לעשות את הדרך ההפוכה ולרדת מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. בגלל הפחד הזה נוצר הרעב. וממנו האמביציה והשאפתנות. לכן אני אף פעם לא אומרת לעצמי, עכשיו אפשר לנוח קצת, בכל זאת עשיתי דרך ארוכה מרובע ד' באשדוד למקום שבו אני מצויה היום.
"אני תמיד מסתכלת על הפסגה הבאה בתשוקה שמחלישה את הפחד. פעם היה לי ויכוח עם חברה טובה, בתו של איל הון. היא אמרה,'מה את חושבת, לי אין משכנתה לבית שלי בכפר שמריהו?'. ואני אמרתי לה,'ביום שלא תוכלי לשלם את המשכנתה אבא שלך מיד ישלם במקומך. אבל אני, אם לא אוכל לשלם יעקלו לי את הבית. וזה ההבדל".
"אני זוכרת שפעם כתבו עליי כתבה לא מחמיאה בעיתון. זה היה בתחילת הדרך. נכנס אליי עוזי ברעם, שהוא ידיד קרוב שלי. הרגשתי מספיק חזקה לגלות לידו חולשה, ופשוט זלגו לי דמעות מהעיניים. והוא אמר לי, "רחל, את לא תצליחי להסביר למיליוני אנשים מי את ומה את ולמה מה שנכתב לא נכון. לכן אני מציע לך להתרכז בקבלות. עם קבלות אי אפשר להתווכח'.
"הדברים שלו מאוד עודדו אותי. בכל פעם שהייתי מגיעה לדיון ואנשים שחשבו שיש להם מונופול על החוכמה והידע היו אומרים לי משהו בוטה, הייתי מתעלמת מהאמירות שלהם ופשוט מציגה קבלות".
בפנקס הקבלות של תורג'מן יושב במקום של כבוד התפקיד האחרון שלה כרגולטורית ברשות השנייה תחת שרביטה של עוד חברה טובה שלה, נורית דאבוש. בתוקף התפקיד, התבקשה תורג'מן לעמוד בראש ועדה שתבדוק את מחויבויותיו של ערוץ 10 לפי תנאי הזיכיון שלו.
בחצי השנה האחרונה בדקה הוועדה את ההתנהלות, הסיכויים להשיב את החובות, טענות היוצרים, הערוץ והמתחרים, ולפני שבועות אחדים פרסמה את מסקנותיה בדוח שהמליץ על פריסת החובות והארכת הזיכיון בשנתיים.
הדוח, שנזהר לא להרגיז אף אחד, הצליח, כצפוי, להרגיז את כולם. בערוץ השני דרשו הקלות דומות. היוצרים ראו במסקנות שלה אישור בלתי חוקי להתפתחות נורמה שמאפשרת זכייה במכרז רק כדי לפתוח מחדש במשא ומתן, ואפילו אנשי ערוץ 10 דרשו הקלות מפליגות ומחיקת חובות נוספת.
"בעלי המניות של ערוץ 10 השקיעו 2 מיליארד שקל, סכום עצום, בלתי נתפש, להעלאתו ולביסוסו", מסבירה תורג'מן את עמדתה. "הם עשו עבודה טובה בתנאי פתיחה קשים מול מתחרה יציב והפסידו הון עתק. לכן חשבתי שנכון לתת להם מעט הקלות כדי שימשיכו לשדר ולא יהפכו את ערוץ 2 למונופול.
"לכולם היו טענות ואני נדרשתי לאומץ ציבורי רב כדי להגיד, חברים, ערוץ 10 לא יצליח לשלם את החוב בזמן הקצר שנותר לו, לכן צריך להקל עליו, לתת לו אופק כדי שיוכל להחזיר את החוב, שהיוצרים יקבלו עבודה.
"ההחלטה שלי היתה כלכלית. לא עניין אותי למצוא חן בעיני מישהו. חשבתי על הדברים במונחים של שליחות. התגלגלה לידי הזדמנות להחליט על גורלם של מאות עובדים. ראיתי לנגד עיניי גם את בעלי המניות. לא נעים להפסיד 2 מיליארד שקל".
ההמלצה שלך נוגדת את החוקים של הרשות השנייה שאת עצמך מייצגת, שלא לדבר על העובדה שאת בעצם מעניקה פרס למי שלא עומד בהתחייבויותיו.
"הרגולטור שהוא אנחנו חייב להבין שחלק מהכללים שהוא עצמו יצר כבר לא רלוונטיים", מפתיעה תורג'מן. "לא ייתכן שדרמה נחשבת לכזו רק אם היא 13 פרקים ואם היא כוללת 14 פרקים אז היא כבר לא דרמה. ולא ייתכן שסרט תעודה בן 48 דקות לא יעמוד בקריטריונים כי הוא פחות מ-50 דקות. בדוח שאני חתומה עליו יש שידוד מערכות פנימיות שלנו, כרגולטור, כי גם אנחנו מבינים, באומץ, שכללים שנקבעו לפני עשר שנים לא מתאימים לעולם המתחדש הנוכחי".
התובנה הזאת של תורג'מן לא תעמוד למבחן, שכן המחוקק דחה את המלצותיה. במקום זאת, השבוע החליטה ועדת הכלכלה של הכנסת שמועצת הרשות השנייה תיערך לפרסום מכרז חדש לבחירת מפעילים לערוץ 10. תורג'מן לא נבהלת. "ערוץ עשר לא ייסגר, אלא שהדלת תיפתח להתמודדות של מפעילים נוספים".
בין כתיבת הדוח, ניהול קרנות הון וחיי חברה מגוונים, תורג'מן עושה גם לנפשה. סלון ביתה עמוס ספרים. והיא לומדת שיעורי ערבית ורוקדת ריקודי עם ומרבה לבקר בתאטרון. "אין לי רגע דל", היא מעידה על עצמה. "החברים שלי יודעים איך היום איתי מתחיל, אבל אף פעם לא מנחשים איך הוא ייגמר.
"אני מתוכננת וספונטנית. יציבה ומעורערת. רצינית ומופרעת. עקשנית וגם רכה. אני קשוחה ונשית ולא שוכחת לרגע מאיפה אני באה ולאן אני הולכת. אני חיה חיים מלאי תשוקה. אני תאוותנית. נותנת בחיים ביסים גדולים. אני אישה של סיפוקים מיידיים. כאן ומיד ועכשיו. אין אצלי אתמול או מחר".
וילדים?
"היו לי קשרים זוגיים במהלך החיים שלא הובילו למשפחה. הקדשתי את העשור האחרון בחיי לקריירה, השכלה ועצמאות. זה גרם לי המון סיפוק. זו היתה בחירה, גם אם לא מודעת. היינו כמה חברות בכיתה שהתערבו שאהיה האחרונה שאתחתן. ובאמת נשארתי האחרונה מכל בנות כיתתי.
"יש נשים שמגשימות את עצמן רק באמהות, יש רק בקריירה. אני שילוב של השניים. היום אני בשלה למשפחה ולילדים. היום אני יכולה להתחבר לאמא שלי, שגאה בזכות מה שעשיתי ושומרת ומתייקת את כל מה שנכתב עליי, אבל מבחינתה 'קום תג'ואיג', קומי תתחתני. הציווי המרוקאי האמהי, קול הקדומים הזה, הוא פסגת שאיפותיה. היום אני יכולה להגיד שגם אצלי זה הדבר הבא".
sofash@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
