ההסכמים לא עודכנו לשקלים - ועובדי הניקיון משלמים את המחיר
סעיף אחד קטן שמופיע עדיין בלירות ואף אחד לא טרח לשנות מאז שנות ה-,70 והרבה מאוד חוסר אכפתיות. זה מה שמונע מעובדי ניקיון רבים ברחבי הארץ לקבל אלפי שקלים המגיעים להם לפי חוק. המעסיקים מתחמקים מתשלום בגיבוי המערכת המשפטית, ההסתדרות לא טורחת לעדכן את ההסכם, ועובדי הניקיון עצמם? הם כבר התרגלו כנראה להיות במעמד של אלה שאיש לא סופר
בשנות ה-70 נחתם הסכם קיבוצי לענפי השמירה והניקיון ואף ניתן לו צו הרחבה, שהחיל את ההסכם על כל עובדי הניקיון במשק. באחד מסעיפי ההסכם פורטו העלויות של תוספות הוותק המגיעות לעובדים, פירוט שנעשה כמובן לפי המטבע שהיה נהוג אז: 57.20 לירות לחמש שנים ראשונות, 72.02 לעשר שנים נוספות, וכן הלאה.
הבעיה הגדולה התחילה בשנות ה-- 80 המטבע הוחלף מלירה לשקל, אך אותו סעיף קטן בהסכם לא שונה. הוא נותר כשהיה, בלי עדכון אשר יאפשר למעסיקים לחשב את תוספת הוותק המעודכנת ולשלם אותה.
כך קרה שבמשך עשרות שנים היא פשוט אינה משולמת, לפחות במגזר העסקי. החשב הכללי אמנם הורה על חישוב מעודכן במגזר הציבורי, אך המגזר הפרטי נותר פרוץ. המעסיקים מצאו דרך לא לשלם, ההסתדרות לא חשבה לעדכן את ההסכם. והעובדים עצמם? הם פשוט ויתרו, ולא מדעת, על כספים רבים.
ג,' שפוחדת להזדהות או לציין את שם החברה שבה היא עובדת, היא דוגמה לכך. היא עבדה במקום אחד כשש שנים, תחת כמה חברות קבלן שונות. באחד המעברים מחברת קבלן אחת לשנייה היא פוטרה.
ג' החליטה לתבוע את החברה ולדרוש להישאר באותו מקום עבודה. ההחלטה הובילה אותה ל"איתך" - עמותת משפטניות למען צדק חברתי, המעניקה סיוע משפטי לנשים מוחלשות בחברה. ג' מספרת שלא ידעה בכלל מהי תוספת ותק. היא רק רצתה למנוע את הפיטורים, ואולי גם חשבה על פיצויים.
במהלך המשפט גילתה כי עבור אותן שש שנות עבודה שעבדה, הגיע לה סכום של 3,000 שקל שלא שולם, כי תוספת הוותק פשוט נעלמה מתלוש השכר שלה. והמעסיקים? הם טענו להגנתם שלא ידעו איך לחשב זאת.
גם סבטלנה, ,55 המתגוררת בבני עייש, הסתייעה בעמותת "איתך" כדי להשיג את המגיע לה. היא הגיעה לארץ לפני 15 שנה. בשנים 2002-2007 הועסקה דרך חברת קבלן כעובדת ניקיון בתעשייה האווירית. בסופו של דבר פוטרה מעבודתה והחליטה לדרוש את זכויותיה באמצעות פתיחת הליך משפטי בסיוע העמותה. שיחה עמה נותנת את ההסבר הטוב ביותר כיצד הצליחו המעסיקים לעשוק את העובדות במשך שנים.
כשאני שואלת אותה כמה תוספת ותק מגיעה לה, היא משתהה, מנסה להבין אם חוסר ההבנה תלוי בקשיי השפה. כאשר היא מבינה שלא העברית היא המקשה עליה להבין היא מעזה לשאול "מה זה תוספת ותק?".
אני מנסה להסביר במילים פשוטות, אולי גם לעצמי. "זו תוספת של מספר אגורות שאת זכאית לקבל החל משנת העבודה השנייה". סבטלנה תוהה בקול רם, "לא ידעתי שמגיע לי." אנחנו מנסות להבין טוב יותר זו את זו, ומהר מאוד חוזרות לדבר על הפיצויים שטרם קיבלה, הרי מהי תוספת ותק לעומת פיצויים? אני עושה ניסיון אחרון, לחשב איתה, את העובדה שהיא עשויה לקבל 2,500 שקל נוספים. אך שוב תוספת הוותק נטמעת בפיצויים שלא התקבלו.
תוספת הוותק נקבעת על סמך משך הזמן שבו מועסק העובד באותו מקום, וכל שנת ותק מזכה אותו בתוספת לשכר היסוד שלו, כלומר, אם סבטלנה מקבלת שכר על פי שעה, אזי מתווספות לה כמה אגורות
המרוויחים העיקריים מאותו חוסר ידע הם כמובן המעסיקים, שבחלק מן המקרים אף מקבלים גיבוי מהמערכת המשפטית. לדברי עו"ד אינס יונס מעמותת "איתך", ברבים מן המקרים המעסיקים אומרים בבית המשפט כי "פשוט לא ידעו לחשב את הסכום".מקרה של ג' ניסתה השופטת לסנגר על המעסיקים, ולשכנע את התובעת לוותר עליו, עקב היותו סכום קטן. לבסוף קיבלה ג' 1,000 שקל, במקום 3,000 שקל שהגיעו לה על שש שנות עבודה.
ומה אומרים בהסתדרות? כמו כולם - גם הם מתרצים שזהו המצב. "בענפי השמירה והניקיון היו הסכמים שנחתמו בשנת 1972", מסביר דובר ההסתדרות אייל מלמה, "הבעיה היא שמאז לא נחתמו הסכמים חדשים, וגם הישנים לא עודכנו. נוצר מצב שהערכים שהיו נקובים בצו ההרחבה איבדו למעשה כל משמעות, ואיש לא ידע איך להתייחס למה שהיה כתוב בחוק".
"בנוסף אין שום פסיקה מחייבת שעדכנה את הערכים הללו. נוצר מצב של אי בהירות, וצו ההרחבה הפך לאות מתה בספר החוקים. כאשר עופר עיני נכנס לתפקיד מזכ"ל ההסתדרות הוא התחייב לעשות הסכמים חדשים, בשמירה כבר עשינו הסכם חדש, שאמור לקבל צו הרחבה", בכל הנוגע לענף הניקיון מקווה מלמה כי בקרוב ייחתם הסכם חדש.
כן, כולם מודעים למצב - ההסתדרות, חברות הניקיון, חברות הקבלן - ואינם מכחישים שתוספת הוותק אינה משולמת, אך חומקים מאחריות בטענה שלמערכת המשפטית אין דרך להתמודד עם המצב.
מי שדווקא כן מנסה להתמודד איתו, אם כי באופן חלקי, הוא יו"ר איגוד חברות הניקיון באיגוד לשכות המסחר, דרור עטרי. "עד היום לא היה גוף שאיגד את חברות הניקיון ועשה סדר בתחום השמירה על זכויות עובדים וההגנה על הענף מבחינת תעריפי סף. זה נכון שיש בעייתיות במצב הקיים, המצב הוא אבסורדי. לכן אנחנו בענף הניקיון בתהליכים של בניית הסכם חדש. זה כל מה שאני יכול לומר, שאנו בהתנהלות עם ההסתדרות ולדעתי בתקופה הקרובה המצב יתוקן".
מפרט אחד עטרי מעדיף להתעלם. מי יפצה עובדים שלא קיבלו כלל תוספת ותק? אני מקשה עליו, והוא מעדיף לדבוק בתשובה המתחמקת. "אם תהיינה פניות של עובדות שידווחו שיש בעיות, אנחנו נבחן כל בעיה באופן פרטי".
עטרי בוחר לא להתמודד עם התרחיש התיאורטי, שבו כל עובדות הניקיון ידרשו את תשלום הוותק שנגזל מהן. הוא סבור שהמצב אינו כה חמור פשוט מפני שרוב פועלות הניקיון לא עבדו זמן רב מספיק כדי לצבור ותק. "רוב העובדים בענף עובדים לתקופות קצרות, אנשים שבאים לעבוד בניקיון לא נשארים זמן רב", הוא מציין.
ולמרות הצהרתו, בדיקה אקראית מגלה שהמצב בשטח שונה. בקי כהן, מנהלת סניף "איתך" בבאר שבע, שגם ליוותה השנה את מאבק עובדי הניקיון באוניברסיטת באר שבע, מדווחת על נתונים אחרים. כהן יודעת לספר לא רק על עובדות שעבדו 14 ו-17 שנה ולא קיבלו תוספת ותק מעולם, אלא גם על תביעה, שתוגש בקרוב, ובה יידרשו רטרואקטיבית כל תוספות הוותק המגיעות לעובדות שפוטרו. חישוב משוער מעלה כי הסכום עשוי להגיע גם ל-17 אלף שקל לעובדת.
"תהליך ההכרה שעברו עובדות הניקיון היה הדרגתי", מספרת כהן על המאבק שהתנהל באוניברסיטת באר שבע. "הוא החל בסטודנטים ובארגונים שבדקו את תלושי המנקות וסייעו להן להבין שיש להן זכויות, ושצריך לבדוק אם הן מקבלות אותן. מעבר על התלושים העלה שיש כמה זכויות שהן אינם מקבלות. עברנו תהליך שהביא לכך שהאוניברסיטה החלה לעמוד על זכויות העובדים והעבירה את הדרישות לקבלן".
"כיום, אחרי המאבק וההשבתה, כבר חודשיים שהעובדים מקבלים תוספת ותק, אך זו מחושבת, גם היום, כאילו הן עובדות רק שנה אחת. גם נשים שעבדו 17 שנה מקבלות את אותה תוספת. נוסף לכך הגיעו אלינו שתי עובדות ניקיון מהאוניברסיטה שכבר אינן מועסקות שם וזכאיות לקבל תוספת ותק רטרואקטיבית, ואנו עובדות על תביעה בנושא זה".
קרן שמש, מנכ"לית עמותת "איתך", אשר שלחה בשבוע החולף מכתב להסתדרות ובו דרשה לעדכן את ההסכם, מסכמת את הנושא: "אי אכיפת תוספת הוותק וההפרה הבוטה והנפוצה של סעיף זה בצו ההרחבה ממחישות בצורה מאוד ברורה ובולטת את מעמדם של עובדים בשכר נמוך ועובדות קבלן בכלל, וכן את אי השמירה ואי הדאגה של ההסתדרות למצבן של הנשים הללו".
"אלו תנאים שאנחנו לא דורשים שישופרו, אנחנו רק דורשים שייאכפו, ההסתדרות לא דואגת לאכוף אותם, לא מכריזה על סכסוך עבודה, לא דואגת לעשות את העבודה הבירוקרטית הזניחה, ובכך מאיינת כל אפשרות של המעסיקים לשלם שכר על פי חוק. ולא רק זאת, היא לא מאפשרת לעובדים לדעת מהן הזכויות שלהם".
נא להמתין לטעינת התגובות
