קי-ווסט, המושבה הישראלית הדרומית
כוחות הביטחון האמריקאיים עדיין לא הפנימו את זה עד הסוף, אך האיום הדמוגרפי הגדול ביותר על קי-ווסט - הנקודה הדרומית ביותר בארה"ב - הוא לא אלפי הגולים הקובנים המנסים להסתנן מדי שנה לארץ האפשרויות
גלשני רוח מפליגים לאיטם אל האופק, וספינות תענוגות מעמיסות עוד אלפי תיירים בדרכן לאיי בהאמה. הכל מתנהל באיטיות בנקודה הכי דרומית בארצות הברית, כמעט תוך כדי שינה; שלווה סטואית שיכולה להתקיים רק באיים מעטים מסוג זה, שבהם השמש זורחת כל השנה ועל חילופי העונות מבשרות בעיקר ציפורים נודדות.
"זהירות: תנינים חוצים", מבשרים התמרורים בדרך לחוף, שבו תיירות חשופות חזה משתזפות תחת עצי התמר שהפכו לאחד מסמליו המפורסמים ביותר של האי.
על רקע הנוף הפסטורלי קשה שלא להבחין במשפחת אלעזרא, שמקימה בכניסה לחוף מאחז בלתי חוקי של מנגלים חד-פעמיים, במה שנראה כאילו נלקח מאחד המערכונים של "ארץ נהדרת".
העשן המיתמר משכיח לרגע את העובדה שמדובר באחד החופים המפורסמים בעולם, וגם 4 רכבי הספורט שחונים במקום השמור להולכי רגל ובוקעת מהם מוזיקה ישראלית מזכירים בעיקר את חוף צמח.
במרחק 10 דקות נסיעה מהחוף מצטלמים אלפי תיירים ב"נקודה הכי דרומית בארצות הברית" לצד פסל ביצתי ענק בשלל צבעים, שהפך לאחד ממוקדי התיירות המפורסמים ביותר באי.
כשהם יביטו בתמונות פעם נוספת, הם יגלו קרוב לוודאי שלא רק גלשני רוח וסירות מפרש מעטרים את הנוף עוצר הנשימה - אלא גם חנוכייה מיוחדת שקבע במקום בית חב"ד, ולידה שלט המבשר "החנוכייה הדרומית ביותר בארצות הברית".
במרחק שני בלוקים משם, ברחוב דובל, רחובה הראשי של קי-ווסט, מתנגנים בעוצמה שירים של שרית חדד ואייל גולן, וגם השלט הגדול באנגלית לא ממש מצליח להסוות את מקורה הישראלי של רשת מותגי האופנה הנוצצת BITON.
קשה לכתוב סיפור על ישראלים במדינה שבה ישראלים הם כבר מזמן לא סיפור. ובכל זאת, המושבה הישראלית שהקימו הישראלים בקי-ווסט (150 ק"מ בלבד מחופיה של קובה וכמעט 300 ק"מ ממיאמי) גורמת אפילו לקהילות הישראליות של ניו-יורק, מיאמי ולוס אנג'לס להחוויר. כיצד הפך אי שאורכו 6 ק"מ ורוחבו 3 ק"מ לדבר הכי ישראלי בארצות הברית?
בשיטת "חבר מביא חבר" המוכרת התקבצו במקום מאות סוחרים ישראלים, שהגיעו מכל קצות תבל תוך שהם מדירים את רגליהם של הקובנים - שעד לא מזמן ניהלו את מרבית העסקים המקומיים - ומשנים את אופי העיר.
בט מהיר במאות החנויות שברחוב דובל חושף מזוזות מעוצבות, המעטרות יותר מ-90% מהחנויות. גם דוכני הרחוב, המציעים סיגרים קובניים, בשמים ומשקפי שמש, הם על-פי רוב בבעלות ישראלית.
"לא מדובר פה בניו-יורק או בלוס אנג'לס", מסבירה הילה ניצן (בת 24), מוכרת בחנות בגדי-ים, "לישראלים שמגיעים לפה יש כאן חבר או קרוב משפחה".
"לא תמצא פה ישראלים שנחתו עם מזוודה ביד ועם 200 דולר, כמו שאתה יכול למצוא בניו-יורק או בכל מקום אחר בארצות הברית. צריך לזכור שמדובר בחור בגודל של חולון, שמרוחק יותר מ-4 שעות נסיעה מגבולה הדרומי של פלורידה, כך שאין סיכוי שתבוא לפה אם אין לך משהו מובטח מראש", היא ממשיכה.
30 אלף בני אדם בסך הכל מתגוררים בקי-ווסט, האי הדרומי ביותר בשרשרת "איי קיז", המתפרסים מדרום לגבולה הדרומי של פלורידה. בשנת 1821 הועבר האי לבעלות אמריקאית תמורת 2,000 דולר בלבד.
כעבור 50 שנה מכרות המלח ובעיקר תעשיית השיט הענפה הפכו את תושבי קי-ווסט למבוססים ביותר מבחינה כלכלית בארצות הברית כולה.
מזג האוויר הטרופי השורר באי בכל ימות השנה הפך אותו ליעד תיירותי מועדף
הסופר המפורסם ארנסט המינגוויי נהג לשהות במקום לעתים קרובות, וגם הנשיאים טרומן ואייזנהאואר נהגו לפקוד את האי השליו בחופשותיהם.
המהפכה הקומוניסטית שהתרחשה בקובה בהנהגת פידל קסטרו וצ'ה גווארה ב-1959 היתה בעלת השפעה מכרעת על אופיו של האי, שנמצא קרוב הרבה יותר למדינה הקומוניסטית מאשר ליבשת האמריקאית.
את ספינות התיירים הרבות שנעו דרך קבע בין ארצות הברית לקובה החליפו לאחר ההפיכה בעיקר סירות של משמר החופים האמריקאי, ואת מיליוני התיירים הקובנים החליפו ספינות הנושאות גולים קובנים בלתי חוקיים, שחיפשו מפלט ממשטרו החדש של פידל.
במקביל הפך האי לאחד ממוקדי התיירות המובילים בארצות הברית. המקום, שנחשב אטרקטיבי בעיקר בגלל מזג האוויר הנוח, הפך מזוהה גם עם הקהילה ההומו-לסבית הענפה שמתגוררת בשטחו. המסעדות והמועדונים הרבים הפכו אותו לאחד היעדים הפופולריים ביותר במהלך חגיגות הסילבסטר האחרון.
"לפני 20 שנה הגעתי לפה כאלמנה, בלי גרוש על התחת", מספרת ירדנה רחמוט, ישראלית בשנות ה-50 לחייה, בעלת דוכן סיגרים במרכזו של רחוב דובל. סיפורה של ירדנה, אחת הישראליות הוותיקות באי, מוכר למרבית הסוחרים הישראלים העובדים במקום. דודה, שבתאי עמנואל ז"ל, הגיע לאי ב-1956 והיה הישראלי הראשון שפתח חנות מזכרות במקום.
כעבור 30 שנה הגיעה ירדנה עם שני ילדיה לטיול משפחתי - ומאז לא שבה להתגורר בארץ. המחירים הנמוכים במקום איפשרו לה לפתוח כמה חנויות ברחוב דובל, ובין היתר היא מכרה כובעים, תכשיטים ובגדים. הכסף הרב שהרוויחה איפשר לה, לדבריה, לרכוש כמה נכסים בארץ ובארצות הברית. כיום היא מוכרת סיגרים בלבד, לאחר שמכרה את שאר החנויות שהיו בבעלותה.
"עד שהישראלים הגיעו לפה הכל היה זול יותר", היא מספרת, "החנויות מכרו מוצרים פשוטים והיו פה הרבה חנויות מיותמות". בשנים האחרונות השתנה האזור באופן קיצוני, בעיקר בעקבות הגעת הישראלים למקום - שלדבריה מחזיקים כיום ב-90% מהחנויות.
"תיירים ישראלים כמעט לא תראה פה", היא אומרת, "הם בדרך כלל לא מגיעים למקומות שבהם המחיר של חדר ללילה הוא 300 דולר".
"מה רע לי פה?", אומר שי הרוש, "אני קם בבוקרו לוקח את הילדות לבריכה לפני העבודה - מה צריך יותר מזה?". לקי-ווסט הוא הגיע לפני 3 חודשים בעקבות המלצה של חברים ישראלים.
הוא שוכר תא קטן בפינה של חנות בגדים ברחוב הראשי, גם היא בבעלות ישראלית, ושם הוא מוכר קעקועים זמניים, חגורות, נרגילות, משקפי שמש ותכשיטים מכסף.
לפני שהגיע לפה עבד הרוש (בן 36) במשך 6.5 שנים בצפון קרוליינה, ובארץ היה סוכן צעצועים. "ההבדל בין המקום הזה לבין צפון קרוליינה הוא שבשאר המדינות בארצות הברית מחזור המכירות עונתי - ואילו פה יש תיירים במשך כל השנה. דווקא בחורף, כשבשאר המקומות קפוא, באים לפה הכי הרבה תיירים".
"הבעלים כולם ישראלים", אומר עידן מולינה, שהגיע לאי רק לאחרונה, "אבל העובדים בחנויות הם במקרים רבים רוסים ועובדים מקומיים". לדברי מולינה (בן 20), בכוונתו להישאר במקום עד יוני הקרוב, ועד אז הוא מקווה לחסוך מספיק כסף.
"מרוויחים פה טוב", הוא אומר בסיפוק. לדבריו, המשכורת הממוצעת במרבית החנויות היא 10-11 דולר לשעה, לא כולל עמלות. בסכום הזה הוא צריך לשלם שכר דירה בסך 1,300 דולר לחודש עבור דירת הסטודיו שבה הוא מתגורר עם אשתו. "הייתי בניו-יורק, בקליפורניה ובצפון קרוליינה - אבל פה הכי טוב", הוא מסכם.
הכתבה מתפרסמת במלואה בעסקים שישי
נא להמתין לטעינת התגובות
