משני צדי המקלדת: מלחמה גם ברשת
"לרשת תפקיד חיוני בקשר בין אנשים בזמן של שנאה", אומר סמיר, בלוגר מעזה. לאנדריי מאשקלון הבלוג משמש כפרויקט הסברה: "המטרה שלי היא לשקף את המציאות תחת טילים”. בראיון מיוחד מספרים הבלוגרים איך הם משתמשים באינטרנט לתקשורת שאינה באמצעות רקטות והפצצות
מתברר כי לגולשים רבים משני הצדדים האינטרנט מהווה הרבה יותר מחלון לעולם החיצון. בזמן שבין דיווח להפצצה לעדכון על עוד רקטות בטלוויזיה הפוליטיקאים מתלהמים והמצלמות חוגגות על כל הפגנה, בבלוגים ובחדרי הצ’אט נפתח פתח לקשר אמיתי בין אוחזי העכבר והמקלדת.
סמיר טוען שהרעיון הזה לא תמיד מוצא חן בעיני השלטון הקיים. "החמאס ניסה לצנזר כאן כמה פעמים את הרשת מטעמי ביטחון,” הוא מספר, “אני חושב שהם תפסו מערכות של ההנהגה הפלסטינית הקודמת שעוזרות להם לעקוב אחרי האתרים והטלפונים שלנו".
איזה תפקיד ממלאת לדעתך הרשת ביחסים בין העמים? "יש לה תפקיד חיוני ביצירת קשר בין אנשים ממדינות שונות בזמן שהשנאה, הגזענות והאלימות מתחדשות. מה שצריך לעשות הוא לחזור לדרך השלום. ביחד אולי נוכל להתעסק בנושאים כמו ההתחממות הגלובלית.”
ובינתיים, בזמן שההתחממות לוקאלית מתמיד, האינטרנט נותן גם הזדמנות לשמוע עדות בגוף ראשון על החיים מעבר לגדר. “אין חשמל, אין גז בישול, והחיים שלנו כאן פשוט נוראים. אגב, החיים מתנהלים ככה מאז תום הפסקת האש,” מספר לי סמיר, “כשהחשמל חוזר, אני רץ להדליק את הטלוויזיה ולהתחבר לאינטרנט.”
מה דעתך על חמאס? האם מישהו אצלכם מתנגד למעשים שלו? "חמאס הוא ארגון רע שגרם לנו להפסיד את הפרויקט הלאומי שלנו. אין לו מושג איך להנהיג עם. הם ממשיכים לירות רקטות שגורמות לנו להמשיך לסבול. אתה יודע, רוב הפלסטינים אינם תומכים בפעילות של החמאס אבל פוחדים להשמיע את קולם. הם מאיימים על הפלסטינים באמצעות הרמקולים במסגדים שמי שחושב ששלטון החמאס עבר טועה ושהם שולטים וימשיכו לשלוט.”
מתברר שהרשת, שמשמשת לא פעם לצורכי הסתה והתלהמות, שימשה את סמיר גם ליצירת קשר עם ישראלים בחדרי הצ’אטים השונים. "בשיחות איתם הייתי מגיע לעתים להבנה שכנראה לא יהיה שלום בינינו, אולי בגלל שהסתכלתי על הקונפליקט בינינו, אבל אני עדיין מאמין שאנחנו יכולים לשנות את הסטריאוטיפים,” מנסה סמיר לשמור על אופטימיות.
ואיך האינטרנט משמש אותך בזמן הלחימה? "אני יוצר קשר עם בני משפחה וחברים ומתעדכן בחדשות, אבל הרשת משמשת גם לצורכי בידור כדי להפיג מתחים. אני צופה בסרטוני וידיאו ביו-טיוב, משחק שח, מבקר באתרי היסטוריה ומוזיקה.”
סמיר לא נמנע מלנקוט עמדה גם בשאלות הפוליטיות המורכבות: "אני מכיר בזכות הקיום של הישראלים, אבל אני צריך שהם יבינו במלואה את הזכות שלנו גם לחיות בשלום. אני יודע שיש בינינו מלחמה, אבל זה בגלל חמאס. הם צריכים לעזור לאבו-מאזן ולחזק אותו - כי אין פתרון אחר לשלום. אני מכיר את העם הישראלי ואני חושב שמדובר בעם נפלא. אנחנו יכולים לגור זה לצד זה בשלום. אני יודע שהיום זה נראה בלתי אפשרי, אבל בעזרת מנהיגים אחראים נצליח בכך".
היית רוצה להגיד לישראלים משהו? או להנהגה הישראלית? "לישראלים אני רוצה לומר שהם לא יכולים להתעלם מהזכויות שלנו. אני מודע לכך שהמצב בינינו שונה עם פת”ח ועם חמאס, אבל ברגע שנעלה על הדרך הנכונה, בלי חמאס, נוכל להזיז את תהליך השלום".
ולמנהיגי החמאס? איזה מסר תרצה להעביר להם או לעם הפלסטיני? "עם הפלסטיני הייתי רוצה לומר שאנחנו צריכים להביט אל עבר עתיד בהיר יותר, בלי שפיכות דמים ולחימה. לחמאס הייתי אומר שלא ישתמשו בפלסטינים כמגן אנושי. אנחנו אסירים באג'נדה הפוליטית החשוכה שלהם שמשרתת הוויה דתית".
גם את אנדריי בוקטיי, בן 17 מאשקלון, משמשת הרשת בימי הלחימה הללו כמקום למפלט וליצירת קשר. "בימים האחרונים אני יוצא מהבית רק כאשר זה הכרחי - גם בגלל הוראות פיקוד העורף וגם בגלל ההוראות של אמא, כך שאין יותר מדי מה לעשות חוץ מלהיות במחשב,” מספר אנדריי.
אנדריי עסק לפני המבצע בספורט ובתכנות אתרי אינטרנט. "הפעילויות הללו נפגעו כתוצאה מהמלחמה. האימונים בוטלו בגלל איום הגראדים, ושרת אחסון האתרים שלי נפרץ - הכל נמחק ממנו, הסיסמה שונתה ובמקומה הופיע עמוד המקשר לעמוד אחר של האקרים פלסטינים מעזה.”
הלחימה הפכה את בוקטיי לנציג, שלא מרצון, של נוער המצוי תחת מתקפת הרקטות. על גבי הבלוג “יום בחיים,” שהעלה לרשת עם חבריו, הוא משתף את העולם בחוויותיו. "רעיון הבלוג נולד כבר לפני כחודש,” מסביר אנדריי, “זה היה רעיון משותף של 4 חברים טובים - ניר קוריס ותאי קאיש, זוג יזמים מאזור המרכז (ניר בן 26 ותאי בן 16), שלי ושל עוז בן-חמו - חבר טוב שלי, בן 16.5 מאשקלון. הבלוג נפתח ב-13 בדצמבר אבל התחלנו לכתוב בו רק ביום
עם תחילת הלחימה הפך הבלוג גם לכלי המסייע לפעילות מחוץ לרשת: הוא מסייע לקשר בין אנשים שמוכנים לארח משפחות לבין משפחות מהדרום. “אנחנו מקבלים כניסות ותגובות מכל העולם: מאוסטרליה, מארצות הברית, מרוסיה ועוד,” מספר אנדריי, "אני כותב בבלוג כשיש לי מה להגיד, מה שיש לשפוך. לפעמים תוך כדי הכתיבה יש אזעקה ואז אני עוזב. כשאני חוזר, צריך להתחיל מהתחלה כי כבר איבדתי את המקום שהייתי בו".
"המטרה של הבלוג היא בעצם לנסות ולשקף את החיים כאן, בעוטף עזה, במציאות תחת טילים. התגובות שאנחנו מקבלים מאוד תומכות, חלקן בנוסח ‘תושבי עוטף עזה, תהיו חזקים, אנחנו איתכם,’ וחלקן בנוסח ‘גם אני חי במציאות הזאת, תישאר חזק אחי.’ זה מאוד מעודד לדעת שאנחנו לא כותבים סתם, לדעת שאנשים קוראים ומתייחסים לזה.”
אנדריי מדגיש שלא מדובר רק בבלוג. "זה פרויקט שלם. כחלק מפרויקט ההסברה שהקמנו ישנו בלוג שבו כותבים ילדים משדרות, מאשקלון ומעוטף עזה מהמקלטים על ה’שגרה’ היומיומית שבה הם חיים".
"בחלק השני של הפרויקט אנו רוצים לערוך מפגש אינטרנטי בין נוער מעוטף עזה, מאשקלון ומשדרות ובין נוער במרכז הארץ וצפונה, כדי ליצור קשרים בין הנוער," מתכנן אנדריי, "בהמשך נארגן גם מפגש מוסרט של ילדי עוטף עזה, ילדים ממרכז הארץ וצפונה וילדים מחו”ל - הרעיון הוא לקיים שיחות וידיאו בין שני הצדדים, והשיחות ייקלטו וישודרו דרך תוכנת הווידיאו צ'אט OOVOO".
"לאחר מכן יועלו השיחות לאינטרנט, לאתרי שיתוף וידיאו כמו יו-טיוב. המטרה היא להעלות את רמת המודעות של המצב בעוטף עזה אצל שאר ילדי הארץ והעולם.”
אנדריי רואה באינטרנט חזית מלחמה נוספת. "בחמאס מנהלים מלחמה גם ברשת, נפרצו יותר מ-30 אלף כתובות DNS של אתרים ישראליים, ונפרץ והושחת אף אתר חדשות של ערביי ישראל.” גם בזירת האינטרנט מתעורר הרצון “להיכנס בהם,” והוא קורא לצה”ל - "תפילו את אתרי האינטרנט של חמאס, תנתקו להם את התשתית - גם ברשת מתנהלת מלחמה גדולה".
נא להמתין לטעינת התגובות
