אחרי השפל ב-2008
נראה שישראל לא תצליח, למרות הכל, להיחלץ בעצמה מהמשבר - היא תצטרך להמתין לאובמה
קשה לתפוס את משמעות המספרים. איש אינו יודע איך נראו 7 טריליון הדולר שאבדו בניו יורק, או איך נראו 350 מיליארד השקל שהתאיידו מהבורסה של תל אביב בשנה שעברה. קל יותר לדמיין צבא שבו 300 אלף מובטלים שיתייצב השנה, לפי התחזית, בלשכות התעסוקה.
גם למי שיצליח לשמור על מקום עבודתו לא תהיה זו תקופה קלה. לא מדובר בשנה שתהיה חיובית, רצופה בבונוסים ובאופציות, בהעלאות שכר ובקידומים. האפשרויות לזרוק את המפתחות לעבר הבוס ולהחליף את מקום העבודה מצומצמות יותר כעת - וגם הבוס יודע זאת.
תהיה זו שנה בהנחה, שנה במבצע. אין צורך בכל ערוצי הספורט בכבלים, ואפשר לחכות עם החלפת המכונית ועם שדרוג המחשב. אינטרנט? אין שום
דבר שאי-אפשר לראות בקצב של 1.5 מגה-בייט לשנייה, וגם הלחם לא חייב להכיל גרעיני חיטה בורמזית בקליית יוסי.
המיתון כבר החל - אף על פי שבינתיים המלחמה בדרום עדיין אינה מאפשרת לנו לבחון אותו. רק תמים יסתכן בתחזית על חידוש הצמיחה. הכלכלנים מודעים לכך שגלי פיטורים המוניים מביאים בעקבותיהם רק גלים נוספים.
במדינות אחרות השכילו הממשלות לקדם את האסון ומיהרו לנקוט צעדים סותרי מיתון. אצלנו התקשו ראשי משרד האוצר להבין שכשם שהשכלנו לייבא את הצמיחה העולמית - כך אנו צפויים לספוג את ההדף משוקי העולם. הם הגיבו באיחור ניכר בתוכנית רפה ומבולבלת, שאישורה הסתבך עם התפרקות השלטון והמולת הבחירות.
אבל למרות כישלונם של אנשי משרד האוצר, ישנו סיכוי שהמשק יצליח להתאושש. מאמצי השיקום בארצות הברית, שהיא שוק היעד העיקרי לייצוא שלנו, יתגברו עם השלמת חילופי הנשיאים. גם ההתחזקות ההדרגתית של הדולר אמורה לסייע. ההתאוששות עשויה להתחיל בדיוק בזמן, כאשר תתייצב אצלנו הממשלה החדשה - שתוכל לקחת לעצמה את הקרדיט על המהפך.
נא להמתין לטעינת התגובות
