אל תקראו לי אוליגרך
לאוניד נבזלין הפך מפקיד ממשלתי לבעליה של אחת מחברות הגז והנפט הגדולות בעולם. בראיון אישי הוא מציג את גרסתו לפרשת יוקוס, מספר על נישואיו השלישיים ומגלה מה גורם לו לבכות
"באופן טבעי אני מתייחס באופן מאוד קונסרבטיבי להשקעות ולכן אני לא חושב שאני מאבד משהו בפרספקטיבה הנוכחית או העתידית, אלא אם פתאום הייתי צריך למכור עכשיו משהו, אבל זה לא חכם. אין לי השקעות שיאבדו מערכן יותר מ15-10- אחוז ושלא יעלו אחר כך".
"יש לי כיום מספיק מזומנים בשביל החיים שלי ובשביל הפעילות הפילנתרופית שלי, כדי שפשוט לא אחשוב על זה. אני רגוע בקשר למשבר הזה".
ענקית הנפט יוקוס אחראית לחצי הכוס הריקה של נבזלין, שמעדיף שלא תקראו לו אוליגרך, אבל תכף נגיע לזה. נבזלין, ,49 נולד במוסקבה לאב מהנדס ולאם מורה. את השכלתו כמהנדס תוכנה רכש במכון ללימודי תעשיית הכימיה של הנפט והגז במוסקבה, ולאחר מכן החל לעבוד במשרד לגיאולוגיה של ברית המועצות.
בשנת 1989 הוא חבר למיכאיל חודורקובסקי, והשניים הקימו את חברת מנטאפ. לאחר נפילת מסך הברזל רכשו השניים, באמצעות מנטאפ, את השליטה ביוקוס, שאז נחשבה לאחת מחברות הגז והנפט הגדולות בעולם.
ב2003- הועם זוהרה של יוקוס: חודורקובסקי, שעמד בראש החברה ונחשב לאדם העשיר ברוסיה, ופלטון לבדב, בעל מניות נוסף בחברה, נעצרו. רשויות החוק ברוסיה טענו שיוקוס העלימה מס. אנשי יוקוס טענו שולדימיר פוטין, נשיא רוסיה באותה עת, נוקם בהם על כך שתמכו בשתי מפלגות אופוזיציה דמוקרטיות.
נבזלין, ולדימיר דובוב ומיכאל ברודנו, בעלי מניות נוספים ביוקוס, הצליחו לחמוק מרוסיה, בזמן ועם מזומן, רגע לפני שהממשלה הלאימה חלק ניכר מנכסיה של יוקוס (שבשיאה היתה שווה 40 מיליארד דולר.( חודורקובסקי נידון בשנת 2005 לעונש של שמונה שנות מאסר וגם לבדב נשלח לכלא.
נבזלין נידון, שלא בפניו, למאסר עולם לאחר שהורשע בקשירת קשר לרציחתם של ארבעה אנשי עסקים ובכירי ממשל ברוסיה בתקופה שבה שימש סגן יו"ר יוקוס. בית המשפט העליון בישראל, בשבתו כבג"ץ, החליט לדחות את בקשת ההסגרה של השלטונות הרוסיים וקבע שלא נמצאה ולו ראיה ישירה אחת שקושרת את נבזלין למעורבות במעשי הרצח האמורים.
החדשות הטובות מבחינתך הן שבג"ץ הורה לא להסגיר אותך, אבל החדשות הרעות הן שעדיין מרחף מעליך עונש מאסר עולם.
"גזר הדין הזה כבר נכתב עבורי מזמן בקרמלין, כך שהכרעת בית המשפט לא הפתיעה אותי בגרם. מדובר בהצגה שהתסריט שלה נקבע מראש. בית המשפט הרוסי הוא בובה של הקרמלין. אבל בפנים, כמו כל אדם נורמלי שנאשם בבית משפט באישומים שהואשמתי בהם, גם אם זה בית משפט של רוסיה, זה משפיע עליך".
"היו לי כמה לילות לא טובים. באופן אמוציונלי זה קשה, כי אתה חושב על המוניטין שלך, והמוניטין שלי מאוד חשוב לי. מצד שני, מזל גדול שאני לא נמצא ברוסיה עכשיו, כי מצבי היה יכול להיות כמו של כמה אחרים שנשארו שם. מובן שמאוד שמחתי כשבג"ץ קבע כי איני בר הסגרה. עוד לפני שהתקבלה ההחלטה, הרגשתי טוב מאוד, כי לא חשבתי שעלולה להיות החלטה אחרת."
בימים אלה החל בבית המשפט הבינלאומי בהאג דיון בתביעת חברת GML (מנטאפ לשעבר,( שנבזלין הוא אחד מבעלי המניות המרכזיים בה, נגד הקרמלין, בטענה כי תהליך הלאמת יוקוס נעשה בדרך לא חוקית ומטרתו היתה להעביר את נכסיה לפוטין ומקורביו. בתביעה זו תובעת GML מהקרמלין 23 מיליארד יורו.
אתה מתגעגע למדינה שחיית בה 44 שנה? "אני מתגעגע רק לכמה אנשים שלא יכולים להגיע לכאן. חוץ מזה, אני לא מתגעגע לשום דבר. על עצי הלבנה אני לא בוכה. מאוד פגעו בי שם, אז לא נשארו סנטימנטים למקום הזה".
אתה מאמין שתשוב פעם לרוסיה? "רק אם זה יהיה הכרחי, רק אם אצטרך לנסוע לשם בשביל משהו. סתם לנסוע לשם בשביל להעביר את הזמן, אני לא רוצה. גם אם הכל יסתדר בעתיד, גם אם לא יהיה מסוכן, אני לא רוצה לנסוע לשם".
אתה מסתובב ללא שומרי ראש. אתה לא פוחד מהזרוע הארוכה של הרוסים? "בהתנהלות היומיומית שלי אני לא פוחד, וגם קודם לא פחדתי. כשאני חושב על מה שעלול לקרות, אז נראה שאני בעצם פטליסט. אני מסתובב ללא שומרי ראש, אבל אני כן משתמש
למרות שהסיפור שלו משלב את רוסיה, עושר אגדי והפרטה, נבזלין חושב שההגדרה אוליגרך אינה הולמת אותו. איש עסקים? גם לא. בראש ובראשונה הוא רואה בעצמו פילנתרופ: "אף פעם לא הרגשתי אוליגרך. ברוסיה הדביקו את המילה הזו כמעט לכל אחד, והיא איבדה את המשמעות ההיסטורית שלה".
"אוליגרכים הם אנשים שנמצאים בשלטון ויש להם כסף, כאלה שמנצלים שלטון לעשיית כסף ומשתמשים בכסף בשביל השלטון. אני לא כזה, ומקווה שאף פעם לא הייתי כזה. אני גם לא איש עסקים. אמנם עבדתי בביזנס, הייתי שותף, אבל לא עסקתי בביזנס עצמו. הדבר היחיד שאני יודע טוב בעסקים זה דברים שקשורים ביחסי ציבור".
נבזלין מתגורר בישראל רק חמש שנים, אולם הפז"ם הפילנתרופי שלו בהחלט מרשים. הוא משמש יו"ר חבר הנאמנים של בית התפוצות וחבר בחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית, ומסייע בהידוק הקשר בין ישראל לתפוצות. נבזלין עושה זאת בהמשך לתפקיד שמילא כבר בשנת ,2001 כנשיא הקונגרס היהודי ברוסיה.
הנדבנות של נבזלין כללה תרומות לסניף הרוסי של הליגה הבינלאומית נגד השמצה ולמרכז לתרבות יהודית במוסקבה, בשיתוף הסוכנות היהודית. בסוף 2001 הוא נבחר לסנטור בבית העליון של הפרלמנט הרוסי ושימש סגן יו"ר ועדת החוץ עד .2003
במסגרת זו פעל להגברת שיתוף הפעולה בין ישראל לרוסיה וקידם מיזמים יהודיים ברוסיה, בהם קרן השואה. נבזלין סייע להקמת בתי ספר יהודיים ומימן את הקמת המרכז ללימודי היסטוריה ותרבות של יהדות רוסיה ומזרח אירופה במסגרת האוניברסיטה העברית בירושלים, שהפך ברבות הזמן לרשת של מרכזים במוסקבה, וילנה וקייב.
לאחר שהגיע לישראל הוא חבר מחדש לשותפיו מיוקוס, דובוב וברודנו, כדי להקים את קרן נד"ב, שמקדמת פרויקטים שמחזקים את הקשר בין מדינת ישראל לעם היהודי בתפוצות ועוסקת בחיזוק הזהות היהודית, בהעמקת החינוך היהודי ובטיפוח מחקר אקדמי בנושא יהדות רוסיה ומזרח אירופה.
מאז הקמתה תרמה קרן נד"ב 15 מיליון דולר לפרויקטים שונים. המרכזי שבהם הוא שיקום בית התפוצות, שחוגג בימים אלה 30 שנה להיווסדו. הקרן תורמת גם לפרויקטים שונים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב, ומסייעת לפרויקטים כמו תוכנית "מסע", פרויקט "תגלית" ופרויקט "נטע", שמטרתו לתת הזדמנות לבני הנוער באזורי הפריפריה לקבל הכשרה מקצועית בתחומי ההיי-טק והטכנולוגיה.
כמו כן הקים נבזלין, עם התורם היווני סבי מיונס, קרן לילדים חולי סרטן, "המרכז הישראלי לילדות טובה יותר", שמסייעת במימון תרופות שאינן נמצאות בסל הבריאות. באחרונה גם הקרן הזו החלה להשקיע בתחום החינוך.
את ההתמקדות של נבזלין בפרויקטים שקשורים לזהות היהודית אפשר לבחון בהקשר האישי שלו, אדם שהתחבר לשורשיו בגיל מבוגר יחסית. נבזלין: "לא גדלתי כילד יהודי, כי לא היתה אפשרות כזו. גדלתי במוסקבה סביב משפחות של חברי המפלגה הקומוניסטית, הייתי הילד היהודי היחיד בכיתה. בייחוד בימים הסטודנטיאליים שלי לא היתה אפשרות להפגין את היהדות, כי זה היה גורם לבעיות עם הקומסומול ולאיבוד האפשרות ללמוד באוניברסיטה".
"המשמעות של לאבד את האוניברסיטה היא להתגייס לצבא הרוסי, ואני לא דמיינתי את עצמי בצבא הרוסי. תמיד זה הצטייר אצלי כסוג של כלא. באותה תקופה גם היה אסור שיהיו לך ספרים בנושא יהדות, היה אסור לקבל אינפורמציה מהמערב, היה אסור לצאת מגבולות המדינה, החופש שלך היה מוגבל.
"רק בעקבות הפרסטרויקה, בעקבות מה שקרה עם גורבצ'וב וילצין, פתאום הכל נהיה אפשרי. זה גרם לך לפגוש אנשים שלפני כן לא פגשת, להיפתח לדברים חדשים. בשנת 1997 הצטבר אצלי כבר מספיק מידע, נהיה לי מעניין לא רק ללמוד, אלא גם להיות מעורב בקהילה היהודית ולעזור. נהייתי באותה תקופה איש מאוד מפורסם ברוסיה, לא הסתרתי את יהדותי וכבר לא היה צורך בכך. הקשר עם היהדות נהיה דבר הכרחי בשבילי, תמיד הייתי אומר שאני ציוני, ובתקופה של ילצין העובדה הזו לא הפריעה לי".
איך אתה מרגיש בישראל? "אני מרגיש שחזרתי הביתה, כמו אחרי גלות של 2,000 שנה. אם ברוסיה כמעט הכל לא מצא חן בעיניי והרגשתי שזה לא שלי, אז כאן אני אוהב כמעט את הכל ומרגיש שזה הבית שלי. אני אוהב אנשים בכלל, וכאן יותר מכל".
"בישראל אני מאוד מעורה בין אנשים, לא מנותק מהם כמו שאנשים עשירים ברוסיה מנותקים משאר החברה. אני פוגש כאן הרבה מאוד אנשים, ורוב הפגישות מאוד נעימות. לפעמים יש גם דברים שיכולים לעצבן אותי, כמו למשל חוסר תרבות וחוצפה. אבל זה קיים בכל העולם, וברוסיה נתקלתי בהתנהגות כזו אפילו יותר מבישראל".
החיבור של נבזלין לישראל וליהדות מתבטא בין השאר ברצון שלו להשפיע על מערכת החינוך. "החלטנו להשקיע בישראל בעיקר בפרויקטים שתואמים את האידיאולוגיה שלנו", אומר נבזלין. הקו שמנחה את נבזלין ואת שותפיו הוא לסייע לישראל להתנהל באופן עצמאי יותר. "הייתי רוצה שהעזרה של המדינות האחרות תהיה בשבילנו בונוס, אבל לא צורך קיומי," הוא אומר, "שתהיה לנו כלכלה מספיק חזקה, כדי שלא נהיה מושפעים ממשברים של אחרים. שיהיו לנו ביטחון הפנים הכי טוב בעולם, הצבא הכי טוב בעולם, מערכת המודיעין הכי טובה בעולם, כי בלי זה אנחנו לא יכולים. והכי חשוב - שכל אחד יקבל את החינוך וההשכלה הכי טובים".
לנבזלין, שבעבר כיהן כרקטור אוניברסיטת רוסיה למדעי הרוח, תפקיד שבמסגרתו פעל להקמת האוניברסיטה הפרטית הראשונה ברוסיה, יש דעה נחרצת לגבי מצב החינוך בישראל. "אמנם מערכת החינוך בישראל טובה הרבה יותר ממערכת החינוך ברוסיה, אבל היא הרבה פחות טובה ממערכת החינוך האמריקאית. לדעתי, ההשכלה הגבוהה צריכה להיות פרטית ותחרותית. אני מציע שהחינוך יהיה יקר יותר, אבל שיהיו גם הרבה מלגות וקרנות לסטודנטים מוכשרים. שהמרצים ירוויחו יותר וכך גם הרמה תעלה. גם בחינוך היסודי והתיכוני אין כיום מספיק בתי ספר פרטיים, ואם יהיו כאלה, אז תהיה יותר תחרות וגם החינוך יהיה טוב יותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
