העסק תקוע
הקטסטרופה בירושלים, מיליון המכוניות באיילון והנתיבים החסרים בצפון - עסקים שישי מיפה עבורכם את הפקקים המייגעים שנובעים מהשקעה זעומה, ובדק מתי (אולי) הדרך צפויה להשתחרר
"אסירי הפקקים" אור גלזר
חוויית הזחילה בפקק תנועה היא אחת החוויות המתסכלות ביותר בתחום התחבורה, בין אם חווים אותה כנהג או כנוסע בכלי תחבורה כלשהו, ובין אם מנצלים אותה לשיחות טלפון, לקריאת ספר או להאזנה לרדיו.
אין ספק שגם התחושה הפיזית של "אסירי הפקקים" לא מדהימה: התאוצות והעצירות של כלי הרכב, נשימת אוויר מזוהם והתסכול שמצטבר בקלות כלפי נהגים אחרים - כל אלה לא מסייעים.
עומס התנועה בכבישינו ידוע מראש וקבוע בדרך כלל, וכמעט אי אפשר "לנצח" אותו - אפילו אם קמים מוקדם יותר או בוחרים לנסוע בכלי תחבורה אחר. בשעות 7:00-10:00 בבוקר, ולאורך צירים מסוימים גם מאוחר יותר, התנועה נעצרת בכמה מוקדי פקקים, אשר אליהם מתנקזת התנועה לתוך הערים ולאזורי התעשייה והמשרדים.
מהשעה 15:00, ובמקומות אחדים עד השעה 20:00, נפקקים צמתים וצירי תנועה בכיוון ההפוך - ואת ההרגשה המרוטה שחשים בבוקר כשמגיעים אל מקום העבודה מחליף התסכול של אובדן זמן בדרך הביתה, אל המשפחה.
עומס התנועה הוא הבעיה הקשה ביותר כיום בתחום התשתיות בישראל, והוא נובע מסיבה פשוטה אחת: ההשקעה הכספית בכבישי ישראל ב-4 העשורים האחרונים מפגרת באופן ניכר אחר ההתפתחות הכלכלית של המשק ואחר הגידול הטבעי של ציי הרכב והאוכלוסייה.
בנוסף, קצב הפיתוח של התחבורה הציבורית, שאמנם הואץ בעשור האחרון, לא מתקרב לצרכים האמיתיים של מדינה מודרנית - וכתוצאה מכך התחבורה הציבורית נמצאת הרחק מאחור.
אם לא די בכך, בעשור האחרון נקטו כל ממשלות ישראל מדיניות שעודדה את השימוש במכוניות נוסעים ואת הגדלת מספר הנסיעות בכלי רכב לא יעילים, לצד הגברת השימוש במשאיות להובלת מטענים, במקום אמצעי תחבורה אחרים.
הכי צפופה במערב
עומס התנועה מסב נזקים אדירים לציבור הישראלי ולמשק: החל בכילוי אדיר של שעות עבודה, דרך הגדלת מספר תאונות הדרכים והגברה משמעותית של זיהום האוויר והתחלואה שבעקבותיו, וכלה בבזבוז מטבע זר בשל שריפה מיותרת של דלק.
מרבית כבישי ישראל כבר מזמן עברו את הקיבולת שהיו אמורים להכיל ושהם מסוגלים לשאת - אולם אפילו במצב הגרוע הזה בולטים לרעה כמה מוקדים בעייתיים במיוחד. תוכניות עתידיות להרחבת הרשת ופרויקטים שכבר מבוצעים צפויים להקל מעט את המצב במקומות אחדים - אך גם השפעה זאת מוגבלת, מפני שצי הרכב הישראלי גדל בהתמדה.
מתחילת שנות ה-80 מפגרת ישראל במידה ניכרת אחרי רוב מדינות העולם המערבי במדד
מספר כלי הרכב לכל 1,000 איש. לעומת זאת, היא מובילה במדד מספר כלי הרכב לקילומטר כביש, כלומר במדד הצפיפות.
לפי נתוני הלמ"ס, בסוף 2007 נסעו על כבישי ישראל 2,283,634 כלי רכב ממונעים מכל הסוגים. מאז כבר התווספו לכך כ-160 אלף כלי רכב. סך-כל הקילומטראז' של כבישי ישראל, לעומת זאת, גדל רק בעשרות קילומטרים, אם כי בתקופה זאת נחנכו כמה פרויקטים חשובים - והבולט שבהם הוא הקטע הדרומי של כביש 6.
ללא שינוי דרמטי בסדר העדיפויות של הממשלה, לא צפוי שיפור משמעותי ב"מפת הפקקים" של ישראל בשנים הקרובות. על כל עומס תנועה שיוקל בחלק זה או אחר של המדינה - צפוי להתווסף לפחות עומס אחד במקומות אחרים.
את מפת עומסי התנועה תוכלו למצוא במוסף "עסקים שישי" של מעריב שמתפרסם היום
נא להמתין לטעינת התגובות
