קודם כל - טפלו בפאניקה
הבעיה הכלכלית הקשה ביותר כיום היא הפאניקה הציבורית שהתעוררה לגבי ההפסדים של העמיתים בקופות הגמל ובקרנות הפנסיה, ואותה צריך לעצור ומידי. אלי הורביץ מוחה על דרך הפעולה של האוצר
אפשר היה להרגיע את הפאניקה הזאת על ידי נטילת אחריות של הממשלה: אם יירד ערך הפנסיות של העובדים, הממשלה תגבה אותן. גם ממשלות הרבה יותר שמרניות מבחינה כלכלית, כמו ממשלת ארצות הברית, עשו זאת.
יש גבול כמה יכול העובד לספוג. כספי הפנסיה אמורים לסייע לו לעבור ממעגל חיים אחד לאחר בעת הפרישה מהעבודה; את זה הממשלה חייבת להבטיח לו. כספי קופות הגמל, עד רמה מסוימת של שכר, מהוות חלק מתנאי העבודה של עובד, וחלק מהסכום שהוא מקבל במקרה שהוא מתפטר או מפוטר.
הממשלה יכולה להגיע להסדרים עם חברות הביטוח שיעצרו את הפאניקה הציבורית. זו הפאניקה שגורמת לרבים בציבור למשוך את הכסף מהקופות ומהקרנות, מה שגורם לצרה כלכלית גדולה יותר - בנוסף לצרה החברתית של אלה שפורשים לפנסיה בקרוב.
הממשלה צריכה
לקחת אחריות על כל מי שהפסיד יותר מ-15% מכספי הגמל שלו ועומד לפרוש לפנסיה בשנה-שנתיים הקרובות - אם באמצעות הסדרים עם חברות הביטוח והפנסיה ואם באמצעים אחרים.
אני לא מקבל את דרך הפעולה הנוכחית: במקום לצאת לעם ולהסביר לו איך יצילו את החסכונות שלו, מדברים על תוכנית מגירה. יש לפעול בכל המרץ להורדת הפאניקה למינימום האפשרי. ככל שזה ייעשה מהר יותר, כן ייטב לעובד הפרטי ולמשק כולו.
מאידך, השקעה בתשתיות היא מבורכת. אחרי שנים של דיבורים, הרגע הכי נכון לבצעה הוא כשחוששים לגורל הצמיחה. חשוב להבהיר: התוכניות האלה כבר הוצגו בעבר, ועל פיהן היו אמורים כל הכבישים המתוכננים להיות כבר גמורים. כולי תקווה שהפעם זה יתבצע, ושלא נופתע שוב ממסמוס התוכנית.
המצב הכלכלי של המשק הישראלי סביר, אם נצליח להחזיק בו. ליצוא אינני דואג: שער הדולר סביר, והיצוא, שמזיז את המשק, לא ייפגע כפי שחששו. אני מציע שלא לבזבז זמן על עניינים לא נחוצים, ולא לדאוג מהרחבת התקציב; זו גם לא העת לדאוג לאינפלציה. תורה יבוא, אולי בעוד כמה שנים.
הכותב הוא יו"ר חברת טבע וחתן פרס ישראל
הביאה לדפוס: רונית מורגנשטרן
נא להמתין לטעינת התגובות
