תפקידה של התקשורת
בתקופה האחרונה התקשורת מבשרת שחורות ומכניסה ללחץ את ציבור המעסיקים - שמרגיש שהוא צריך להקדים רפואה למכה על ידי צעדי התייעלות וקיצוץ. לא מן הנמנע שבכך היא תורמת במשהו להחרפת המשבר
הם, כמובן, לא היו הגופים היחידים שפיטרו בשבועות האחרונים. רשימת בתי העסק והמפעלים שפיטרו עשרות עובדים מתארכת, מקומברס ועד גיבור סברינה, וכנראה שהשבוע נתקל בעוד ועוד כותרות ובעוד ועוד אנשים שימצאו את עצמם בלי מקום עבודה.
אבל מדוע כל האנשים הללו מפוטרים? האם באמת המשבר הכלכלי העולמי הוא שהביא לצורך לפטר באבחה אחת מאות אנשים? אין ספק שהמשבר נותן את אותותיו במשק הישראלי ואכן הביא להפסדי ענק ולקריסה, אבל עוד גורם שלא ניתן להתעלם ממנו, כגורם מניע בפסיכולוגיה של הכלכלה, הוא הפחד מפני הבאות.
ובכך, אם להודות באמת, ניתן גם להאשים את התקשורת, כמי שמהווה מדחף במשבר הפיטורים שאנו נמצאים רק בתחילתו. היתה זו התקשורת שיצרה את הקרקע לפיטורים בכך שהלעיטה את הציבור, את המעסיקים ואת העובדים בכך ש"גל פיטורים ענק צפוי במשק אחרי החגים" וכאילו נתנה לגיטימציה לפיטורים - גם כאלה שאינם הכרחיים או כאלה שהמעסיקים רצו לבצע כבר מזמן.
התקשורת בתקופה
האחרונה מבשרת שחורות ומכניסה ללחץ את ציבור המעסיקים - שמרגיש שהוא צריך להקדים רפואה למכה על ידי צעדי התייעלות וקיצוץ. לא מן הנמנע שבכך היא תורמת במשהו להחרפתו של המשבר.
נזק לא פחות חמור נגרם מכך שכל אותם עובדים מפוטרים מקבלים ברוב המקרים את רוע הגזירה ללא מאבק, משום שברור שהיא נובעת מהמציאות שמסופרת להם.
אך החשוב מכל הוא שאותם עובדים אינם יודעים להתמודד עם המציאות הקשה שנקלעו אליה. ברוב חברות ההיי-טק וההשקעות, בדומה לעובדי כוח האדם והקבלן, אין ועד עובדים, ולכן כל אחד נלחם לבדו בשימוע מול המעסיק, בלא לדעת במקרים רבים מה גובה הפיצויים המגיעים לו ומהן הזכויות הכלכליות והסוציאליות שלהן הוא זכאי.
לכן, עלינו כתקשורת לפעול מעתה לא רק כמשחרים לכותרות כמו 700" איש איבדו את עבודתם ביום," אלא כמסקרים מסויגים יותר. עלינו לשאול את המפטרים שאלות קשות על הצורך בפיטורים ההמוניים - ובמקביל להדגיש את החשיבות עבור המפוטרים שבשמירה על זכויותיהם, גם בהליך הלא נעים של הפיטורים.
ומסר לעובדים מעובדי כוח אדם ועד לדרגות הניהול - ועד אינו מילה גסה. חשוב כבר היום להיערך לקראת הבאות, כדי לדעת את זכויותיכם בתהליך הקיצוץ או הפיטורים.