סוף מסלול
הוא קיבל לידיו משרד עתיר תקציבים ותוכניות מוצלחות, אבל הצליח למסמס כמעט את כולן. שאול מופז מאוד רוצה להיות ראש ממשלה, אבל איך היו ביצועיו במשרד התחבורה? כתבה ראשונה בפרויקט
שאול מופז. צילום: אמיר מאירי
בעקבות הודעתו נעלם מופז ולא הופיע בכמה אירועים רשמיים, חלקם חשובים, שקשורים לענייני משרדו. היעדרותו של מופז לא גרמה לשינוי כלשהו לרעה בפעילות משרד התחבורה, אולי דווקא להפך, ובאחת ההזדמנויות הנדירות שבהן קטע את חופשתו הוא הגיע למשרד רק כדי לחתום על עוד מינוי פוליטי לתפקיד ציבורי בכיר.
אם בחירתו של ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית מהווה, כפי שלא מעט פרשנים מקווים לראות, "ניצחון השיטה הדמוקרטית", אז הקדנציה של מופז כשר התחבורה תיזכר יותר מכל כ"כישלון השיטה הפוליטית הישראלית", וכהדגמה לכל המעשים המאוסים שגורמים לאזרחי ישראל לסלוד מפוליטיקאים.
מינויו של מופז לשר התחבורה גרם לנסיקה ברמת הציפיות לשיפור מצב התחבורה בישראל, ולא בכדי.
לראשונה זה יותר מ-25 שנים ישב במשרד הזה אדם בעל רקע בתפקידים ביצועיים בכירים, כמו מפקד הצבא ושר הביטחון, אדם שבא ממפלגה שהתיימרה להביא לנו "פוליטיקה נקייה", ולכן לא אמור היה להיות נתון ללחצים של גורמים פוליטיים שונים.
שאול מופז בכנס של מפלגת קדימה. צילום: רויטרס
לראשונה, מאז ומעולם, קיבל משרד התחבורה תקציבי ענק שכמותם לא זכה לראות אף שר תחבורה קודם. לזכות מופז עמד גם המשאב החשוב ביותר, זמן: לראשונה זה 12 שנים ישב על כיסא שר התחבורה אדם אחד במשך 3 שנים ברציפות, לעומת ממוצע של שנת כהונה אחת בלבד לכל 12 שרי התחבורה שקדמו לו.
בתום הקדנציה צריך לסכם ולומר שהאכזבה ממופז כשר תחבורה גדולה הרבה יותר מאשר התקוות שאפשר היה לתלות בו, ושהמיאוס מבחירת סדרי העדיפויות שלו, ששמו דגש רב מאוד על אינטרסים פוליטיים, ולא על קידום נושאי המשרד - חזק מזה שאפשר להפנות כלפי מרבית קודמיו.
כישלונו של מופז כואב במיוחד על רקע המומנטום החיובי שנוצר באורח מקרי ביותר במשרד התחבורה ערב כניסתו לתפקיד.
מופז, אם רק היה משקיע יותר אנרגיה חיובית בענייני משרדו, יכול היה "לגזור את הסרט" של לא מעט פרויקטים בעלי חשיבות לאומית אדירה, שהיה בהם כדי להציל חיי אדם בדרכים ולחנוך רפורמות חשובות ומועילות בתחום התחבורה היבשתית.
לראשונה, בתקופת מופז, הפך משרד התחבורה גם למי שאחראי לבטיחות בדרכים. המטרה היתה ליצור רשות לאומית חדשה לבטיחות בדרכים, ומופז היה אמור לצמצם מדי שנה לפחות 6% ממספר ההרוגים בתאונות, לפי המלצות ועדת שיינין, אבל זה לא קרה.
הוא קיבל לידיו את הרפורמה ברישוי רכב ונהיגה, רפורמה בלימוד נהיגה, רפורמה מוצעת לביטול המונופול ביבוא רכב לישראל, חברה חדשה ופעילה שהחליפה את מע"צ, רכבת שנמצאת בתנופת פיתוח, נמלים שהושלמה בהם רפורמה ארוכה וכואבת, רפורמה מושלמת בתעופה האזרחית עם תום המאבק על "השמים הפתוחים" - ואפילו רכבת קלה בשלבי ביצוע ראשונים.
בסיכום הקדנציה קשה למצוא אפילו תחום אחד שבו אפשר לראות שיפור בתחום התחבורה והבטיחות בדרכים בישראל שאפשר לייחס למופז, ומנגד אי אפשר לומר שמופז לא השפיע בכלל על התחבורה: ההכרזה שלו ביולי השנה, שלפיה ישראל עשויה לתקוף את איראן, הזניקה את מחירי הנפט לשיאים חדשים.
רשימת הכישלונות של משרד התחבורה בתקופתו של מופז ארוכה וכואבת. ואי אפשר להתעלם מן הקשר הברור בין המספר הרב של מינויים פוליטיים ולא ראויים שביצע, או ניסה לבצע, לבין התקלות והכישלונות האלה.
הרשות לבטיחות בדרכים
הדוגמה הקטלנית ביותר להתנהלות ממניעים פוליטיים שלו היא דרך ההקמה של הרשות הלאומית החדשה לבטיחות בדרכים, והניסיון שלא צלח להעמיד בראשה את איש תנועת קדימה ומקורבה של משפחת שרון - ליאור כרמל.
במהלך התקופה שעמדה לרשותו יכול היה מופז ליצור רשות לאומית לתפארת ולהעמיד תחתיה מבחינה מקצועית את כל חלקי משרדו.
במקום הוא ניסה לקדם את כרמל - שבנה מערכת גדולה, מסורבלת, עם מבנה ארגוני לא ברור, ובעיקר חסרת
כל סמכות כלפי כל הגורמים המשמעותיים לבטיחות בדרכים.
במבחן התוצאה הרשות הזאת לא תפקדה במהלך רוב הקדנציה של מופז.
הוא גם הדיח מתפקידו את יואב סרנה, מי שהיה יו"ר הרשות הזאת, בטענה שהוא מצוי בניגוד עניינים מתוקף היותו מהנדס תשתיות תחבורה, אולם במקומו מונתה זיוה פתיר, שעובדת בפרויקט המכונית החשמלית של שי אגסי, פרויקט שיזדקק להרבה מאוד סיוע ממשרד התחבורה, וגם לה עלול להיות ניגוד עניינים.
אגף הרישוי
מופז תקע את הרפורמות החשובות בלימוד נהיגה וברישוי רכב ונהגים, בכך שלא "העיף" מתפקידו את מנהל אגף הרישוי, עד שאולץ לפטרו בהוראת בג"ץ, ולאחר תקופה ארוכה ללא מנהל הוא הביא לתפקיד אדם חסר ניסיון רלוונטי ששימש כקבלן קולות שלו במגזר הדרוזי.
כתוצאה, נכשל המשרד בתהליכי הביצוע השונים, רמת השירות לאזרח נותרה מתחת לכל ביקורת, ולימוד הנהיגה תקוע במקום שבו נמצא לפני 30 שנים.
תחבורה ציבורית
מופז קבע שהרפורמה שיצאה לפועל לפני כעשור, ונועדה לצמצם את שליטת המונופולים של אגד ודן בתחבורה הציבורית, נכשלה, ולכן הוא מינה את ועדת סדן שגיבשה רפורמה חלופית בתחום.
שאול מופז בודק את הכרטיס החכם ששון תירם
במקביל קשה להתעלם מהקשר של השר אל אנשי אגד, שיותר מ-1,000 מהם ומבני משפחותיהם התפקדו לקדימה בתקופת כהונתו. אבל גם ועדת סדן המשיכה באותה מגמה של החלשת המונופולים והמליצה, בין השאר, על הקמת רשויות תחבורה מטרופוליניות, אבל נכון להיום לא בוצעה אף פעולה מעשית לקידום הנושא.
את פרויקט הרכבת הקלה בתל אביב ובירושלים קיבל לידיו מופז בשלב די מתקדם, אבל הוא ואנשי משרדו תקעו אותו פעם אחר פעם, והשר החליט לעיתים החלטות הפוכות מאלה של צוותי המקצוע.
כמו בעניין מנהל אגף הרישוי גם מינוי מנכ"ל לצוות הירושלמי של הרכבת הקלה התמהמה במשך כמעט שנתיים. בסופו של דבר הוא בחר למנות את מקורבו דוד לוי, וכמו בכל המינויים האחרים של מופז קשה להתרשם לטובה מדרך ביצוע המכרז לתפקיד.
ליו"ר חברת נ.ת.ע, שאחראית לכלל פרויקט הרכבת הקלה, בחר מופז באדם בעל ניסיון דל מאוד בתחבורה וברכבות אבל בעל כוח פוליטי לא מבוטל: איש תנועת הליכוד לשעבר בני ועקנין, שמתמודד גם על ראשות עיריית אשקלון.
הכתבה המלאה מתפרסמת היום במוסף עסקים שישי
נא להמתין לטעינת התגובות
