תקופת צינון
חילופי העונות וההצטננות האופיינית מריצים רבים אל בתי המרקחת ואל מדפי הרשתות, שם ניתן למצוא תרופות ללא מרשם. ההבדלים האיכותיים בין התרופות קטנים -אך לא פערי המחירים. היכן כדאי לקנות אקמול: על המדף או אצל הרוקח? ברשת הפארם או בקופות החולים?
כל התרופות מבטיחות אותו דבר, פחות או יותר, אך הן משווקות בצורות שונות לגמרי. חלקן נמכרות בקפסולות ג'ל ואחרות בטבליות רגילות, יש שבאות בסירופ ואחרות שבאות בטיפות.
מול מבול המותגים מתעוררות כמה שאלות: האם יש בכלל הבדל משמעותי ביניהם? האם מוצדק לשלם מחיר גבוה יותר עבור תרופות מסוימות? והיכן הכי כדאי לקנות?
לדברי אבי מושנזון, לשעבר נשיא מחלקת הרוקחות הקהילתית, תרופות לשיכוך כאבים כוללות אחד משני חומרים פעילים: פראצטמול או איבופרופן. המותגים אדוויל, נורופן, אדקס ואיבופרופן של Life (מותג הבית של סופרפארם) מכילים את החומר הפעיל איבופרופן.
המותגים אקמול, דקסמול ופרמול של Life מכילים את החומר הפעיל פראצטמול. יצרנית התרופה זהה בחלק מן התרופות: כך למשל חברת דקסון, המייצרת את דקסמול, מייצרת גם את פרמול עבור רשת סופרפארם.
"אם צבע הטבליה לא מהווה עבורכם שיקול בבחירת התרופה, אין שום סיבה להעדיף אחת על פני האחרת - ההשפעה תהיה אותה השפעה", אומר מושנזון. גם ההתלבטות בין קפסולות הג'ל היקרות ובין הכדורים הרגילים מיותרת: לדברי מושנזון, פעולת הג'ל מהירה יותר, הואיל והחומר הפעיל נספג מהר יותר בגוף, אולם ההבדל זניח.
ואילו משככי כאבים עדיפים: אלו עם פראצטמול או האחרים עם איבופרופן? בעניין זה כדאי להיות זהירים. מושנזון: "פראצטמול במינון רגיל לא מזיק, אולם כשהוא נלקח במינון גבוה הוא עלול להזיק לכבד ולגרום אף למוות. האיבופרופן לא מומלץ לאנשים שסובלים מחומציות או מכיבים בקיבה או לכאלה הרגישים לאספירין".
אם כן, ההבדלים האיכותיים בין המשככים אינם גדולים, אך במחיריהם ניכרים פערים משמעותיים. פערי המחיר הגדולים ביותר הם בין התרופות שמוצעות למכירה באופן חופשי על המדפים ברשתות הפארם והשיווק לבין התרופות שניתנות על ידי רוקח.
כך לדוגמה, אדקס ליקוויג'ל, שמחירו על המדף 29.60 שקל לאריזה המכילה 16 כמוסות (1.85 שקל לכמוסה), נמכר בעמדת הרוקח ב-40 שקל ל-30 כמוסות (1.33 שקל לכמוסה) - פער של 30% בקירוב.
גם בקניית אקמול ונורופן ליקוויג'ל קיימים פערים של 25% בממוצע בין מחירם על המדף למחירם בעמדת הרוקח. חשוב לציין כי בחנות נמכרות אריזות קטנות יחסית לאריזות שמוצעות אצל הרוקח, וככל שתרכשו אריזות גדולות יותר, פערי המחיר רק ילכו ויגדלו.
פערים נוספים קיימים בין מותגים פרטיים של רשתות השיווק (דוגמת Life) למותגים הגדולים. אריזת אדוויל המכילה 16 כמוסות נמכרת בסופרפארם ב-31.90 שקל (1.99 שקל לכמוסה), אך תרופת האיבופרופן ממותג
פערים דומים מצאנו גם בתרופות ייעודיות לצינון ולשפעת, כמו "דקסמול קולד" או "אקמול צינון". בשתי אלו, נוסף לפראצטמול ולאיבופרופן, קיים חומר פעיל מסוג פסאודואפדרין, אשר מפחית גודש באף.
"באקמול ובדקסמול יש גם תוספת של כדורים ללילה המכילים אנטי איסטמין ופותחים את תעלות האף, בניגוד לתרופות מקבילות, כמו אדוויל ונורופן, שאינן מציעות תוספת כדורים ללילה, ולכן אריזותיהן קטנות יותר", מציין מושנזון עוד הבדל.
על פי רוב, ככל שהאריזה גדולה יותר - היא גם חסכונית יותר - בשיעור של יותר מ-50%.
בתרופות להקלה בגרון ובטיפות אף לא תמצאו הבדלים משמעותיים במחיר. הפערים בין המוצרים שעל המדף לאלו שנמכרים אצל הרוקח - מזעריים, וגם בין המותגים השונים אין הבדל גדול, למעט יוצא דופן אחד: טיפות האף שנמכרות תחת מותג Life זולות ב-50% מהמותגים האחרים.
ב-2005 נכנסה לתוקף רפורמה בשוק התרופות ללא מרשם, שאיפשרה להוציא תרופות אלו מחוץ לבית המרקחת ולמכור אותן על מדפי רשתות הפארם, השיווק ואפילו בחנויות ספרים ובחנויות נוחות בתחנות הדלק, ללא תיווכו של רוקח.
המטרה היתה לפתוח את השוק לתחרות ולהפוך את התרופות ללא מרשם לזולות ולזמינות יותר. אך במבחן הזמן קשה לומר שהמהפכה הצליחה: רק במעט תחנות דלק ניתן למצוא תרופות, שלא לדבר על חנויות הספרים שוויתרו על הרעיון כבר בהתחלה. וברשתות הפארם המחירים לא ירדו.
מנכ"ל הסתדרות הרוקחים, יוסי שניר, טוען כי תרופות ללא מרשם אינן מניבות רווחים גדולים, ומרבית רשתות השיווק וחנויות הנוחות מעדיפות להקצות מקום למוצרים רווחיים יותר. גם הצרכן הישראלי נשאר די שמרן, לפחות במה שנוגע לארון התרופות, ומעדיף לרכוש אותן בדרך המסורתית.
בסקר שנערך עבור ארגון "תל"ם", המאגד את החברות המשווקות תרופות ללא מרשם, נמצא כי 90% מהישראלים מעדיפים לרכוש תרופות ברשתות הפארם, בבתי המרקחת הפרטיים ובקופות החולים, וב-81% מהמקרים הרכישה נעשית באמצעות הרוקח. עם זאת, ניתן לראות מגמה של שינוי, נוכח העלייה המתמדת במכירת התרופות ברשתות הפארם.
אף שתרופות ללא מרשם הפכו, לאחר הוצאתן מדלפק הרוקח, למוצר צריכה כמעט לכל דבר, פרסם משרד הבריאות כמה הנחיות מגבילות, ואסר בין היתר על מכירתן באריזות של יותר מ-16 טבליות. בנוסף דרש לאבטח את התרופות הנמכרות על המדף באמצעות מדבקה נוספת, כדי לוודא שהמוצר סגור.
רשתות הפארם אף ציינו מגבלות אלו כסיבה לכך שמחירן של תרופות על המדף גבוה יותר. בתביעה ייצוגית שהוגשה נגדן בעניין זה בשנה שעברה הוסכם כפשרה כי הרשתות יידעו את הצרכנים בדבר הפערים במחיר.
אולם מבדיקה שערכנו בכמה סניפים לא נראה כי הרשתות מיישמות את ההסכם בשטח. ב-3 סניפים שונים רכשנו תרופות מן המדף, ובאף אחד מהם לא טרחו ליידע אותנו כי המחיר שאנחנו משלמים נמוך יותר בעמדת הרוקח.
האופציה האחרונה, ולרוב הזולה ביותר, היא לפנות לבתי המרקחת של קופות החולים. מאחר שקופות החולים הן קנייניות גדולות של תרופות, יכולת המיקוח שלהן גבוהה, והעובדה שהן מסובסדות על ידי הממשלה מאפשרת להן לקנות את התרופות בזול מאוד, וגם למכור אותן במחיר נמוך.
אולם הפרדוקס הוא שההנחה שאנחנו מקבלים ניתנת בזכות המסים שאנחנו משלמים, כפי שמסביר שניר. "חלק נכבד מהתרופות ללא מרשם נכללות בתוך סל הבריאות, ולכן הן מסובסדות בקנייה בקופות החולים. אך הסבסוד הזה הוא על חשבוננו, מכיוון שעל כל הנחה שאנחנו מקבלים בקופת החולים אנו משלמים מסים למדינה".
המחיר בקופות הוא הנמוך ביותר, בייחוד אם אתם בעלי ביטוח משלים. מרשם רופא לא יוריד את מחיר התרופה באופן משמעותי, למעט במקרים ספורים. בכל קופות החולים מחיר תרופה עם מרשם כמעט זהה למחירה בביטוח משלים.
בהשוואה בין קופות החולים עולה כי במאוחדת מחירי התרופות הם הנמוכים ביותר. אחריה כללית, ולאחר מכן לאומית. מחירי התרופות הגבוהים ביותר הם במכבי.
אבי אובל, יו"ר תל"ם, לא מתרשם מהמחירים הנמוכים שבקופות וטוען כי צריך להביא בחשבון גם את העלות האלטרנטיבית: "מאחר שמספר הסניפים של בתי המרקחת של הקופות אינו גבוה ופריסתם אינה רחבה, התורים המשתרכים שם הם לרוב ארוכים יותר מהתורים שברשתות הפארם או בבתי המרקחת הפרטיים.
"אנחנו אמנם קונים בזול, אבל משלמים בזמן, בחניה ובחוויית הקנייה, מה גם ששעות הפתיחה של בתי המרקחת בקופות החולים די מוגבלות".