להיות וורן באפט - בתי ספר למינהל עסקים
כולם אוהבים לדבר על באפט, אבל אף אחד לא רוצה לעשות את הדרך הארוכה שהוא עשה למיליארדים. המרוץ אחר המשרד עם הנוף הפנורמי ו-150 אלף הדולר בשנה מתחיל מיד אחרי האוניברסיטה
הסיכון לא קטן: נטישת החיים הקודמים, השקעה של יותר מ-100 אלף דולר ושנתיים של אי-השתכרות. אבל רוב הלומדים מאמינים שהוספת שמות כמו וורטון, קלוג, הרווארד או אינסאד לקורות חייהם היא הדרך המהירה והבטוחה ביותר לטבלאות הנחשקות של צמרת המנהלים ושיאני השכר.
זה לא שהם טועים; הטבלאות והדירוגים המתפרסמים ללא הרף מוכיחים כי רובם הגדול של בוגרי המוסדות האלה מרוויחים שכר גבוה בהרבה מ-100 אלף דולר כבר בשנת העבודה הראשונה אחרי הלימודים - אבל עדיין מדובר במנהלים וביזמים מתחילים. הדרך לאחיזה בהון רב ובכוח משמעותי עדיין ארוכה.
בקרב צמרת המנהלים הישראלית הנוכחית לרבים אין כלל תואר שני (ולפעמים אפילו לא ראשון), ולאחרים יש תארים בתחומים שאינם מינהל עסקים (למשל הנדסה, כלכלה, פסיכולוגיה או תיאטרון).
המנהלים שעשו תואר שני במינהל עסקים (MBA) לא הגיעו מ-MIT או מברקלי; רובם בוגרי האוניברסיטה העברית, בר־אילן ואוניברסיטת תל־אביב. כשמדובר במנהלים בכירים ותיקים כמו גליה מאור ואלי יונס, לכאורה זה לא מפליא: לימודי MBA בחו"ל היו נדירים יחסית, וענף הניהול לא היה כה תחרותי.
אבל גם הצעירים יותר, כמו ידין ענתבי, ניר גלעד, אבי גבאי ואפרת פלד, הצליחו להתקדם לא רע עם MBA ישראלי. למעשה, רק מעטים בצמרת מחזיקים בתואר מחו"ל, ביניהם יעקב פרי, יו"ר המזרחי-טפחות (הרווארד), שלמה רודב, יו"ר בזק (אוניברסיטת קולומביה), ורון לובש, יו"ר פריזמה (ייל).
אין חולק על כך שהחשיפה לשוק הבינלאומי, ההזדמנות לטוות רשת קשרים חזקה והחוויה הלימודית והמעשית בתוכנית MBA בינלאומית נחשבת מאפילים במידה רבה על הלימודים בתוכניות הישראליות.
גם ראשי התוכניות עצמם הודו בזה, ולראיה - מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל התחברו באחרונה לעילית האוניברסיטאות בחו"ל במטרה לייסד תוכניות משותפות, שיגשרו מעט על הפער שבין התארים.
אבל מוטב שלא להסתנוור מרסיסי הפרסטיז'ה שדבקו בתוארי ה-MBA המובילים. כשבודקים את השוק הישראלי, מתברר שהיתרון של התארים הללו קטן מאוד, אם הוא בכלל קיים. 72% מהאחראים לגיוס עובדים בישראל כלל לא מייחסים חשיבות למוסד שסיפק את תואר ה-MBA, כך עולה מסקר שביצע מכון חקר רייטינג עבור גלובס לפני כ-4 חודשים.
כשמדובר בגיוס לתפקידים בכירים, מתברר שאישיות המועמד והניסיון התעסוקתי והניהולי שצבר מרשימים את מקבלי ההחלטות הרבה
התקשורת הישראלית אמנם מפרסמת את דירוג בתי הספר למינהל עסקים בארה"ב כאילו מהם עומדים לצאת עילית המנהלים הישראלים - אבל בינתיים זו רק בועה.
אולי הסיבה לכך היא שבוגרי האוניברסיטאות הישראליות מספיקים להתקדם בקריירה במהלך לימודיהם, בעוד בוגרי וורטון והרווארד מבזבזים 5 שנים מחוץ לביצה בלימודים ובעבודה שמטרתה להחזיר חובות; ואולי זה משום שבוגרי האוניברסיטאות בחו"ל נוטים לפתח קריירה במדינות אלה ולהישאר שם - ובעתיד הם עוד יכבשו בסערה את המשק הישראלי.
בינתיים ישראלים רבים מפתחים קריירה יפה בעקבות לימודיהם בחו"ל, אבל בפועל חממות הגידול של צמרת המנהלים של המשק הישראלי נמצאות פה, מעבר לכביש. מיטב המנכ"לים של המשק יצאו מהפקולטות לניהול שבאוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטה העברית, בבר אילן, באוניברסיטת חיפה ובטכניון.
למרות שחלק גדול מהם למדו בבתי הספר למינהל עסקים, המנכ"לים עצמם דווקא לא מייחסים ערך רב לבית ספר זה או אחר. "חממות הניהול לא נמצאות במרכזים האקדמיים, באוניברסיטאות או במכללות, אלא בעסקים", מבטא דוד אבנר דעה רווחת בקרב המנכ"לים.
"פרטנר הוציאה הרבה מאוד מנהלים, ולגבי שטראוס, שממנה באתי, אני זוכר מחקר שהראה שכמות המנהלים שיצאו ממנה היא לא פרופורציונית לגודלה. אלה מוסדות עסקיים שמצטיינים בכך שתרבות הניהול בהם גידלה דורות והוציאה יותר מנהלים ממוסדות אחרים".
עם זאת, אבנר - כמו מנכ"לים אחרים - מעדיף בוגרי אוניברסיטאות על פני בוגרי מכללות. "מבחינה סטטיסטית, מי שמתקבל לאוניברסיטה יש סיכוי שיכולותיו קצת יותר גבוהות, אבל האישיות של המועמד והניסיון שלו משפיעים הרבה יותר על ההחלטה להעסיק אותו".
"התואר הזה נותן השכלה רחבה בתחומים שונים הנוגעים לעולם העסקי, כמו חשבונאות, מימון, כלכלה, שיווק, התנהגות ארגונית, משאבי אנוש ואסטרטגיה", אומר ד"ר רון וקסלר, מנהל אזור הדרום בבנק הפועלים, שהיה עוזרם ויועצם של מנכ"לי הבנק יונס וזיו (בעצמם בעלי תואר שני).
אגב, אמיר שלכט, העוזר והיועץ הנוכחי למנכ"ל זיו, ואריאל חסון, שכיהן בתפקיד זה קודם לכן, הם בוגרי התואר מקלוג (Kellogg) הנחשב שבאוניברסיטת נורת'ווסטרן שבשיקאגו ומאינסאד שבצרפת, בהתאמה.
וקסלר, לשעבר מנכ"ל בחברות היי-טק, לא קימץ בלימודים אקדמיים: הוא בעל תואר ראשון במשפטים ובחשבונאות, תואר שני (בהצטיינות) במינהל עסקים ודוקטורט במינהל ציבורי מאוניברסיטת בר אילן.
ובכל זאת, גם הוא לא מייחס ללימודים משקל יתר: "ההצלחה בעולם העסקי נקבעת על בסיס כישורים וניסיון. המזל לא מזיק, ולהשכלה יש תרומה בהרחבת אוסף הכלים העומדים לרשות המנהל. לדעתי, אין הבדל גדול מאוד בין בתי הספר המוכרים למינהל עסקים בישראל, גם מבחינת רמת הלימודים וגם מבחינת הביקוש לבוגרים.
ללימוד במוסד בינלאומי נחשב יש יתרון מסוים מבחינת השפה, החוויה התרבותית והגלובלית וסוג ה'נטוורקינג' של הבוגר - אבל אני מסתכל בעיקר על הניסיון התעסוקתי, ובאופן משני על מקום הלימודים וההצטיינות בהם. סוג התוכנית פחות דרמטי בעיניי, וחשובה יותר עצם החשיפה לחו"ל", אומר וקסלר.
אבנר מסכים איתו: "החשיפה לתרבות אחרת והיכולת ללמוד בשפה זרה נותנים יתרון מסוים, אבל לא מכריע. לא הייתי נוסע בגלל זה ללמוד בהרווארד". "צריך להיזהר מהתסמונת הרואה ב-MBA - קרש קפיצה שמעביר את האדם מעל משוכת הניסיון הנדרש", אומרת מיכל כרמי, מנכ"לית משותפת בחברת ההשמה טריפלטק, המתמחה בגיוס עובדים לחברות היי-טק.
"לא מעט תוכניתנים ישראלים חשבו שלימודי MBA יעבירו אותם למחלקות השיווק או הפיתוח העסקי. התואר כמובן עוזר - אבל הוא לא יוצר יש מאין, ומעברי הקריירה נעשים לרוב בזיקה ישירה לניסיון. חלק הארי של תלמידי ה-MBA בארץ עובדים במהלך לימודיהם, כך שהסוגיה של זהות המוסד משמעותית פחות מהניסיון עצמו.
"בבנקים ובפירמות הגדולות של רואי חשבון ועורכי דין, תואר ה-MBA הכרחי כדי להתקדם לדרגות הניהול. גם בהיי-טק ה-MBA הפך לנורמה בתפקידי ניהול. החברות במגזר הזה מעריכות את בוגרי הטכניון, אינסאד ואוניברסיטת תל אביב, אך אין העדפה בולטת ופורמאלית לבוגרי המוסדות הללו".
המסלולים בטכניון ובאוניברסיטת תל אביב, לדבריה, הם בעלי משקל מסוים גם בארגונים זרים: "בתפקידי ניהול ושיווק בכירים הדרישה ל-MBA היא כיום חלק ממפרט המשרה ומהגדרות התפקיד, אך ישקלו בחיוב מועמדות של אדם לתפקיד גם אם אין לו תואר MBA, אבל יש לו ניסיון משמעותי והתאמה גבוהה לתפקיד".
"ל-MBA אמריקני יש הרבה יותר משקל בקורות החיים", אומר דב שליט, מנהל השלוחה הישראלית של פרינסטון ריוויו, המציעה קורסי הכנה למבחני קבלה למוסדות אקדמיים.
"הסקר אמנם הראה שלמעסיקים לא אכפת אם למדת בתל אביב או בניו יורק - אבל לדעתי, בפועל זה לא המצב. התואר האמריקני הרבה יותר פרקטי מהתואר הישראלי התיאורטי, ואי אפשר להשוות בין אוניברסיטה ישראלית לאוניברסיטה טובה בארה"ב או בקנדה. בוגר שחוזר לשוק הישראלי נהנה מיתרון על פני בוגר ישראלי, למרות שהוא מתחרה על אותו שכר".
שליט מדווח על התעניינות מצד מספר שיא של ישראלים בתואר שני בינלאומי. לדבריו, מספר הישראלים שניגשו לבחינות GMAT (תנאי כניסה לתוכניות אלה) עד סוף ספטמבר השנה עלה על מספר הישראלים שניגשו לבחינות אלה במהלך 2007 כולה.
"בוגרי אוניברסיטאות מה-20 הראשונות בארה"ב מרוויחים שכר ממוצע של 140־150 אלף דולר בשנת ההעסקה הראשונה", הוא אומר, "ואין כמו משבר כלכלי כדי לשלוח רבים ללימודי תואר שני".
"מי שרוצה להשתלב בארגון גלובלי ולהגיע לצמרת הניהולית שלו, מוטב שילמד בבתי הספר הטובים בעולם", אומרת כרמי. "מלבד רשת הקשרים, נוצרת היכרות טובה יותר עם המיליה העסקי, המנטליות, השיח ועולם המושגים של התאגידים הגדולים".
"אין אף תוכנית ישראלית בדירוג העולמי של 100 בתי הספר הטובים בעולם", אומר גילעם לוי, מנכ"ל חברת ארינגו, שמסייעת למועמדים ישראלים לתוכניות MBA. לדבריו, התוכנית של וורטון מבוקשת מאוד בקרב הישראלים הלומדים בחו"ל.
"השנה ניסו להתקבל לשם כ-100 ישראלים, ומתוכם התחילו ללמוד מספר שיא של 21 ישראלים", מדווח לוי, שלדבריו מקיים קשר עם ועדות הקבלה של מוסדות אלה. "לאינסאד שבצרפת פנו 80 ישראלים, ו-20 התחילו ללמוד שם. בהרווארד ילמדו השנה 5 ישראלים, וב־MIT ילמדו 10 ישראלים".
"המעסיקים הישראלים המתוחכמים, כמו קרנות הון סיכון, חברות ייעוץ וחברות רבלאומיות בתחום, מעדיפות את בוגרי וורטון, שנחשבת טובה ביותר בתחומי הפיננסים. כך גם אוניברסיטאות קולומביה, שיקאגו ולונדון ביזנס סקול.
" MIT, ברקלי וסטאנפורד נחשבות בעיקר כשמדובר בניהול ארגונים טכנולוגיים. הרווארד, סטאנפורד ואינסאד נחשבים בתי ספר קלאסיים לניהול כללי, למי שרוצה להיות מנכ"ל. התוכנית באינסאד זוכה לפופולריות מיוחדת בקרב הישראלים, משום שהיא קרובה, מהירה, טובה - וגם קל יחסית להתקבל אליה".
dror@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
