התאילנדי עושה את שלו
חברות כוח האדם מרוויחות מאות מיליוני שקלים מהעסקת עובדים זרים בתנאים בלתי חוקיים. הממשלה מעלימה עין, מצפצפת על בג"ץ ומרוויחה שקט מצד קבוצות הלחץ. כך פועל המנגנון המשומן של הסחר בבני אדם בישראל
"לא ידעתי מה לעשות. שוטטתי ברחובות תל אביב וישנתי על חוף הים במשך יומיים. ביום השלישי מהגרת מסרי לנקה הציעה לעזור לי. נסעתי איתה לנתניה, שם היא התגוררה עם עובדים נוספים, והיא הפנתה אותי לעבודות ניקיון.
"עבדתי בנתניה בניקיון באופן בלתי סדיר במשך כמה חודשים, והשתכרתי מעט מאוד. ב-5 החודשים האחרונים לא עבדתי ולא השתכרתי בכלל, וכתוצאה מכך לא הצלחתי להחזיר את ההלוואה. כעת נודע לי מאבי שהמלווים הפרטיים רוצים לעקל את הבית ולסלק ממנו את משפחתי".
כ-200 אלף עובדים זרים שוהים היום בישראל, כ-45% מהם עובדים חוקיים שהגיעו לארץ באישור. המדינה מאפשרת את הגעתם זה 15 שנה, במסגרת מדיניות שנועדה לסייע לאלפי מעסיקים הזקוקים לעובדים בשכר נמוך. אלא שבמקביל המדינה "מסייעת" גם למאות סוכנויות, חברות גיוס כוח אדם וארגונים, הגורפים רווחים עצומים הודות לשיטה הקיימת - המעלה שאלות חוקיות, מוסריות וכלכליות קשות.
לפי דוח שפרסמה מחלקת המדינה האמריקנית לפני כ-3 חודשים, "ישראל היא יעד לסחר בגברים ובנשים. עובדים חסרי הכשרה מסין, מרומניה, מירדן, מתאילנד, מהפיליפינים, מנפאל וממדינות נוספות מהגרים אליה מרצונם ומועסקים בענפי הבנייה, החקלאות והסיעוד.
"אף שלישראל הם מגיעים לפי חוזה, חלקם מוחזקים בתנאים של עבודת כפייה: דרכוניהם מוחזקים אצל המעסיק בניגוד לחוק, הם מוגבלים בתנועתם ונפגעים מאי תשלום שכר ומאיומים מילוליים ופיזיים. חברות כוח האדם דורשות מהם לשלם 'עמלות גיוס' בסך אלפי דולרים - נוהג ההופך אותם לפגיעים ביותר לסחר לא חוקי, ובמקרים מסוימים אף מוביל לכבילה מוחלטת למעסיק בעקבות חוב כספי".
במשרדי הממשלה דווקא נשמו לרווחה אחרי פרסום הדוח החמור. בשנת 2006 הוכנסה ישראל ל"רשימת המעקב" - מרחק נגיעה מ"הרשימה השחורה", הכרוכה בהטלת סנקציות מצד ארה"ב. היא הוסרה מהרשימה בזכות שורת הצהרות וחקיקות שאמורות היו למנוע את הפרת זכויות העובדים הזרים.
אלא שהצהרות לחוד ומציאות לחוד. הסחר בבני אדם בישראל לצורכי עבודה עדיין מגלגל מיליארדי שקלים בשנה, ולפי ההערכות, 800 מיליון שקל עד מיליארד שקל מתוך סכום זה מקורם בגבייה לא חוקית של כספי העובדים עצמם.
"יש פה אינטרס שלא מדברים עליו", אומרת עו"ד חני בן ישראל מארגון "קו לעובד". "מצד אחד, למדינה יש לכאורה אינטרס באכיפת החוק שהיא עצמה חוקקה; מצד שני, יש לה אינטרס הפוך באי אכיפת החוק. יש בישראל הרבה מאוד קבוצות לחץ שנהנות מהעבודה הזולה הזו - החקלאים, הנכים, הקבלנים - ובאמצעות אי אכיפת חוקי העבודה המדינה בעצם מסבסדת אותם.
"העובדים מתאילנד המועסקים בענף החקלאות מרוויחים 13 שקל בשעה, ואף אחד לא אוכף את חוק שכר המינימום. למעשה, זו דרך לרצות קבוצת לחץ שיש לה לובי חזק מאוד. באותו אופן, למדינה אין בעיה עם העובדה שחברת כוח אדם מפרסמת מודעה בנוסח 'מטפל ל-24 שעות ביממה ב-600 דולר בחודש' - כלומר בתנאי שכר בלתי חוקיים לחלוטין.
העובדים הזרים המגיעים לישראל קשורים ישירות למעסיק מסוים או לחברת כוח אדם ספציפית, ואינם רשאים לעבור מענף לענף בהתאם להצעות עבודה. בג"ץ תקף בחריפות את הנוהג הזה וקבע בשנת 2006, כי "הכבילה למעסיק מרסקת את כוח המיקוח של העובד ויוצרת מעין עבדות בגרסה מודרנית".
לפי מחלקת המחקר של הכנסת, "עד לפני זמן לא רב נהוג היה בישראל הסדר כבילה, שלפיו נאסר על עובדים זרים לעבור ממעסיק אחד לאחר. בג"ץ ביטל את ההסדר הזה בפסיקתו בנושא ב-30 במרס 2006".
אך בשטח, אף שבג"ץ הורה לבטל את הסדר הכבילה ולגבש הסדר העסקה חדש, מאוזן ומידתי בתוך 6 חודשים מיום מתן פסק הדין - דבר לא קרה. ארגוני זכויות האדם ראו בעיניים כלות כיצד ההישג המשמעותי שלהם מתמוסס כלא היה. יותר משנתיים הם המתינו, שמעו הבטחות והתחייבויות שמימושן נדחה שוב ושוב - עד שלפני כחודש וחצי הם הגישו לבג"ץ בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט להורות למדינה לקיים את פסק הדין.
בעתירה שהגישו קו לעובד, מוקד הסיוע לעובדים זרים, האגודה לזכויות האזרח, רופאים לזכויות אדם, מכון אדווה ועמותת מחויבות נטען, כי "בית המשפט מצא שהסדר הכבילה יוצר מציאות חריגה, שאינה עולה בקנה אחד עם העקרונות שעליהם מושתת משפט העבודה ועם ערכו המוסרי ותכליתו של חוזה העבודה. ניתן היה לחשוב כי הסדר שלגביו קבע בית המשפט כי הוא בבחינת 'מעין עבדות בגרסה מודרנית' לא ייוותר על כנו יממה נוספת".
אין זו הפעם הראשונה שהמדינה מעכבת החלטות בתחום. בשנת 2005 החליטה הממשלה להתחיל להביא עובדים זרים לישראל באמצעות ארגון ההגירה הבינלאומי, ולא באמצעות סוכנויות פרטיות. בפועל דבר לא קרה.
הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים בכנסת מספקת גם היא שפע של עדויות לסחבת בנושא. באוקטובר 2007 במהלך דיון בוועדה שאל יו"ר הוועדה, ח"כ רן כהן, "מי אמור למנוע את התופעה השחורה משחור הזאת של תשלומים עבור האישורים לבוא לעבוד כאן? משרד התעשייה?". יוסי ישי, המשנה למנכ"ל משרד החקלאות, ושלום בן משה, מנהל יחידת הסמך במשרד התמ"ת, ענו לו כי עד יוני 2008 תיכנס החלטת הממשלה לתוקף.
בן משה אף התחייב כי "אם עד יוני 2008 לא תיפתר הבעיה, לא נביא עובדים זרים לארץ". יוני עבר, ההחלטה לא קוימה - והעובדים הזרים ממשיכים להגיע. בתשובה לשאלה מדוע לא נכנס ההסכם לתוקף עד כה מסר משרד האוצר, כי "בהתאם להחלטת ממשלה מיום 17 ביולי, ההסכם ייכנס לתוקף ב-1 בדצמבר".
הכדאיות הכלכלית של הבאת עובדים זרים נובעת בעיקר מגביית דמי תיווך לא חוקיים בסך אלפי דולרים, ומהקלות שבה ניתן לגרש עובדים זרים ולהביא אחרים במקומם. העובד משלם לחברת התיווך אלפי דולרים, וכאן ממהרים להיפטר ממנו ולהשיג אשרה חדשה עבור העובד הבא.
לפי מרכז המחקר של הכנסת, "נוסף לעובדים שהובאו מראש בלי שתחכה להם עבודה, קיימת בעיה עם עובדים שלא הצליחו לממש את מלוא זמן האשרה בארץ משום שהפכו לא חוקיים וגורשו. כיוון שאפשר להפיק רווח מעצם הבאת
לפי החוק בישראל, גביית דמי תיווך או דמי טיפול מעובד בסכום העולה על 3,050 שקל היא אסורה. אבל בשנים האחרונות עלו במידה ניכרת דמי התיווך הלא חוקיים שהעובדים הזרים נדרשים לשלם. לפי עדויות העובדים, דמי התיווך הנגבים מהם מסתכמים בכ-5,000 דולר לעובד סיעוד מהפיליפינים, כ-10,000 דולר לעובד מתאילנד ומנפאל, ועד 24-20 אלף דולר לעובדים מסין.
"גביית דמי תיווך ממבקשי עבודה אינה נחשבת לסחר בבני אדם, אולם היא נחשבת לסממן לחברה שמתקיים בה סחר בבני אדם. העובדים הזרים משלמים סכומים הולכים וגדלים רק כדי לעבוד בישראל, ונכבלים לחברות קבלניות בארץ ובחו"ל כדי להחזיר את חובותיהם לפרק זמן של שנתיים לפחות", נכתב במסמך המחקר של הכנסת.
בשנת 2007 ערך ארגון קו לעובד סקר בקרב 147 עובדים מתאילנד המועסקים בענף החקלאות. העובדים סיפרו כי שילמו דמי תיווך בסך 8,337 דולר בממוצע, ושכר העבודה הממוצע שקיבלו לשעה היה 12.8 שקל,כ-7 שקלים פחות משכר המינימום לשעה באותה עת.
השכר הממוצע עבור שעות נוספות היה 13.7 שקל לשעה, כלומר 16-11 שקל פחות משכר המינימום עבור שעות נוספות. עובדים רבים דיווחו גם על ימי עבודה בני 10 שעות ומעלה, לרוב ללא תמורה מלאה.
עובדים שעבדו 360-300 שעות בחודש קיבלו תלושי שכר המתייחסים ל-200 שעות בלבד. שיטה זו של הנפקת תלושי שכר פיקטיביים, המצהירים על 200 שעות עבודה תמורת 3,700 שקל בחודש, מאפשרת מראית עין של שמירה על שכר המינימום בענף.
כ-24% מהעובדים הזרים המועסקים בחקלאות התלוננו על תנאי מגוריהם. בנוסף, הם סיפרו על הוצאה מהארץ בכפייה בידי מעסיקים, על איומים, על לקיחת דרכוניהם ועל ניכוי האגרה המוטלת על מעסיקי עובדים זרים משכרם של העובדים.
אם רוצים להבין היכן ישראל עומדת בנושא אכיפת זכויות העובדים הזרים, די לראות מי אוכף את החוק ואילו משאבים מוקצים לכך.
עד יולי 2004 היה האגף לאכיפת חוקי העבודה ממונה על אכיפת חוקי העבודה הן על מעסיקי עובדים זרים והן על מעסיקי עובדים ישראלים. האגף העסיק אז 132 פקחים, מהם 109 באכיפת חוקי העבודה על מעסיקי עובדים זרים. כיום מועסקים באגף 50 פקחים הממונים על אכיפת חוקי העבודה על כל מעסיקי העובדים הזרים במשק.
במחלקת המחקר של הכנסת נכתב בהקשר זה: "היחידות העוסקות בפיקוח על חברות הקבלן, כגון אגף הרישוי לחברות כוח אדם במשרד התמ"ת, סובלות ממחסור כרוני בכוח אדם. כך גם ביחידת החקירות של אגף המסים. אי הקצאת תקנים ראויים ליחידות האכיפה והפיקוח כמוה כהזמנה לחברות הקבלניות לעבור על החוק".
בדיון שנערך ביוני בכנסת, במסגרת הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים, נחשפה העובדה שלמחלקת האכיפה של משרד התמ"ת אין מתורגמנים לשפה התאית, והביקורות במשקים החקלאיים נעשות בעברית בלבד - דבר שמונע מהעובדים התאילנדים לדווח על שעות עבודתם ולהתלונן על תנאי שכרם.
אמנם בתמ"ת מועסקת נציבת עובדים זרים, שאמורה לטפל בזכויותיהם, אך עובד שרוצה להתלונן צריך להתקשר ולקבוע פגישה - דבר כמעט בלתי אפשרי עבור העובדים שאינם מדברים עברית וכלל אינם מודעים לכך שביכולתם להתלונן. כל שנותר לפקחי המשרד לעשות הוא להתרשם מתנאי המגורים ולבדוק את תלושי השכר, שלפי התלונות אינם משקפים את המציאות.
יו"ר הוועדה, ח"כ כהן, שאל כמה היתרים נשללו ממעסיקים חקלאיים שעברו על חוק שכר המינימום. לדברי אפרים כהן, יו"ר המינהלת לעובדים זרים, בשנת 2008 נשללו 40 היתרים מ-13 מעסיקים חקלאיים. אולם לדברי רפ"ק דודי פרץ מהיחידה ללוחמה בפשיעה של מינהלת ההגירה, "כל ההיתרים שנשללו הם בכלל של חקלאים שהצהירו מלכתחילה הצהרות שווא על היקף הגידולים, ולא היתרים שנשללו בגלל הפרת תנאי עבודה או זכויות עובדים".
בתשובה לשאלות עסקים שישי אם לתמ"ת יש רשימה מפורטת של כתבי האישום שהוגשו נגד מעסיקים, מהן העבירות שבהן הואשמו הגופים וכמה כתבי אישום הבשילו להרשעות, מסר המשרד: "תיקים שבהם הוגשו כתבי אישום רשומים במערכת הממוחשבת ביחידת הסמך לעובדים זרים, וזאת משלב מסוים. המשרד לא מפרסם את שמות הנאשמים".
במינהלת ההגירה דווקא מספקים כמה נתונים: "עבירות מרמה והונאה של חברות כוח אדם ושל יחידים המבוצעות כלפי עובדים זרים תוך ניצול מצוקתם, בורותם וההתחייבויות הכספיות הדרקוניות שנטלו על עצמם נחקרות על ידי יחידות החקירה של מינהלת ההגירה. בתחום זה אף הושגה רמת ענישה גבוהה במיוחד, תוך פיצוי כספי מלא של הקורבנות. מתחילת שנת 2008 הוגשו כתבי אישום בנושא זה בכ-15 תיקים. בנושא עבירות עושק ועיכוב דרכון הוגשו כתבי אישום בכ-10 תיקים.
"בנוגע לעבירת עבודות כפייה: בדרך כלל מדובר בשילוב של שעות עבודה מרובות, היעדר יום מנוחה שבועי, היעדר או הגבלה ממשית של האפשרות לצאת לחופשה, תשלום שכר חלקי או נדחה ואף אי תשלום שכר כלל. במסגרת תיקים אלה הוכנו 5 טיוטות של כתבי אישום. בנוגע לעבירות סחר בבני אדם למטרת עבדות והחזקה בתנאי עבדות, אף שנתגלו מקרים שבהם תנאי ההלנה וההעסקה היו קשים - לא נמצאו מקרים שבהם עלה חשד מבוסס לביצוען של עבירות אלה".
הכתבה המלאה מתפרסמת היום במוסף עסקים שישי
נא להמתין לטעינת התגובות
