אם אין לחם נגדל אותו בקנדה
מדינות הנפט המדבריות מצאו דרך מקורית להתמודד עם עליית מחירי המזון והסחורות: האקלים לא מאפשר לגדל חיטה בכוויית או בסעודיה? בדיוק בשביל זה המדינה צברה מיליארדים ממכירת נפט. פשוט רוכשים קרקע ברחבי העולם לגידול מזון - ומביאים אותו חזרה הביתה
בדרך היו גם כמה "פיקים", שבהם מחירה של חבית נע סביב 140 דולר ואף יותר.
פרופ' יהודה כהנא מבית הספר למינהל עסקים וראש מכון אקירוב לעסקים וסביבה באוניברסיטת תל אביב חישב כבר לפני 4 חודשים, כי אם היו בונים מהסכום הזה ערימה של שטרי כסף על סך דולר אחד בלבד, היא היתה מגיעה לגובה השווה ל-4 פעמים המרחק בין כדור הארץ לירח.
ואם זה עדיין לא שכנע אתכם, הנה עוד נתון: כוויית, יצרנית מרכזית של נפט וחברת אופ"ק, הרויחה ב-3 החודשים הראשונים של שנת הכספים הנוכחית (שהחלה ב-1 באפריל) 25 מיליארד דולר - כלומר 53% מכלל ההכנסות הצפויות לכל השנה. על פי התכנון המוקדם שביצעו הכווייתים לתקציבם, מחיר החבית אמור היה להגיע רק ל-50 דולר, אבל במאי הוא כבר עבר את סף ה-133 דולר. וכוויית "יושבת" רק על 10% מרזרבות הנפט העולמיות ומדי יום מפיקה מבארותיה 2.6 מיליון חביות.
אך לא הכל ורוד. מדינות ערב המייצרות נפט סובלות ממחסור חמור במים, חרף כל ההשקעות במתקני התפלה. והחששות מפני התייקרות המזון, שכמעט כולו מיובא, חייבו את הממשלות שם - הצופות לגידול חד באוכלוסייה בעשור הקרוב, לחפש מיד פתרונות יצירתיים. מחסור במזון בסיסי עלול לעורר מהומות, וזה הדבר האחרון שיצרני הנפט זקוקים לו.
באמצע אוגוסט סך כל הנכסים הפיננסיים של מפיקות הנפט הערביות הגיע לכמעט 2 טריליון דולר. במקביל גברה הדאגה מפני מחסור במזון. על רקע זה אפשר להבין מדוע מדינות אלה החלו לרכוש שטחים נרחבים של קרקע חקלאית פורייה במדינות שונות על פני הגלובוס.
מדינות אלו לא יגדלו בהם תירס או סויה כתחליפים "ירוקים" לנפט - אלא דווקא דגנים, ומעל לכל חיטה ושעורה, כדי להאכיל את תושביהן.
וכך נראו לאחרונה משלחות רשמיות של סעודיה, אבו-דאבי, קטאר וכוויית - מדינות מדבריות מובהקות - פוקדות זו אחר זו מדינות שונות בעולם, בעיקר את העניות ביותר.
אך המשלחות נצפו גם בקנדה, במטרה לרכוש בה קרקעות או חוות ענק לגידולי דגנים. לאסטרטגיה הזאת קראו הסעודים "אאוטסורסינג בחו"ל". במקום לייבא מזון אפשר פשוט לגדל אותו בחו"ל עבור תושבי סעודיה.
המדינה, באמצעות חברת אחזקות ממשלתית, תקנה חוות חקלאיות וגם שטחי דיג בחו"ל. הסעודים בודקים קניית שטחים לגידולי אורז בתאילנד - שבה משתעשעים ברעיון שאפילו יוקם ביוזמתה קרטל אורז נוסח אופ"ק, הודות לכסף סעודי.
כמו כן בדקו בשבועות האחרונים נציגים של מדינות המפרץ את הנושא בפקיסטן ובסודן - והכל לאותה מטרה: רכישת קרקע חקלאית לגידולי דגנים באופן בלעדי עבור אוכלוסייתן של יצרניות הנפט. הלובים בדקו את הנושא באוקראינה, באיחוד האמירויות, בקזחסטן ובסודן; הכווייתים שלחו נציגים למיאנמאר (בורמה), לקמבודיה וללאוס; וקטאר הודיעה כי תשקיע מיליארד דולר בקרקע חקלאית באינדונזיה, במיוחד לצרכיה.
במהלכים דומים מעורבות גם דרום-קוריאה (המחפשת קרקע לצרכיה במונגוליה) וסין (באזורים אחרים באסיה ובאפריקה).
אבל אין ספק שהיעדים המעניינים ביותר, גם מבחינת המחיר, ב"מסע הציד" הזה אחר קרקע חקלאית וחוות גידול נרחבות
לפני שבועות אחדים כינסה הפדרציה החקלאית של מחוז אונטריו בקנדה, המאגדת את חוואי האזור, קבוצת מיקוד כדי לבדוק את תגובת חבריה לתוכנית עסקית מסוג חדש: למכור או להחכיר לעשרות שנים את הקרקעות שלהם לבתי השקעות פרטיים או לקרנות (כולל קרנות גידור) - שמתעניינים היום בקרקע חקלאית ובחוות ענק, עבור לקוחות "כבדים" כמו מדינות הנפט הערביות.
ההנחה היא שתהיה דרישה גוברת והולכת למזון בשנים הבאות וייצורו יהווה מקור רווחים נאה גם לגורמים הפיננסיים.
בעקבות הנתונים שנאספו באותו כנס הופיעו נציגיה של חברת ההשקעות הפרטית מקלגרי-AgCapita במחוז הצפוני-מזרחי של קנדה, ססקצ'ואן, ובשלב ראשון רכשו שם עבור "לקוחות משמעותיים מהמזרח התיכון" (כך לפי דוברי החברה) 20 אלף דונם וכעבור זמן קצר עוד 20 אלף.
החברה מיהרה להודיע כי עד אמצע 2009 "תחזיק ברשותה עוד 160 אלף דונם", כלומר פי 10 משטחו של האי מנהטן בניו יורק.
מחיר הקרקע באזור ססקוצ'ואן מפתיע: מאחר שמדובר במרחבי ענק של קרקע טובה לגידולי דגנים שברובה לא מנוצלת עדיין - המחיר לדונם עומד על 100 דולר. זהו המחיר הנמוך ביותר בעולם לקרקע חקלאית לגידולי דגנים.
אך גם בעליה של אותה חברת השקעות קנדית יודעים היטב שבמוקדם או במאוחר מחירי הקרקע הנמוכים יאמירו.
ולכן הקנדים לא לבד. גם חברות השקעה ענקיות, המככבות בבורסות ניו יורק ולונדון, החלו בתקופה האחרונה לקנות שטחי קרקע ענקיים לצרכים חקלאיים במדינות דרום אמריקה וגם באזור תת-הסהרה.
ענק ההשקעות בלקרוק, למשל, הקים בשנה שעברה זרוע מיוחדת לנושאי חקלאות - שנכסיה רק במגזר הזה מוערכים עתה בחצי מיליארד דולר. עד כה החברה השקיעה בעיקר בדשנים ובייצור ביו-דלקים - אבל מעתה היא גם מעורבת ב"ציד" קרקעות חקלאיות וחוות לדגנים.
גם קבוצת Braemar הבריטית - אף היא חברת השקעות גדולה - רכשה באחרונה חוות חקלאיות גדולות באירלנד ובסקנדינביה. ואחת ממתחרותיה בודקת את המצב באפריקה, כיוון ששם מחירי הקרקע נמוכים יותר.
בית ההשקעות האמריקני AIG מחפש לרכוש חוות חקלאיות בדרום אמריקה ובעיקר בברזיל ובאמרג'נט הבריטי – בתת-הסהרה. ברוב המהלכים הללו, אם לא בכולם, מעורבים כספי הנפט.
נא להמתין לטעינת התגובות
