מה שוות העמלות החדשות
חזקיהו הוזיל את העמלות? לפי מדד המחירים של יולי, הן דווקא התייקרו. ולמה הבנקים בעצם חלשים ופגיעים - בניגוד לתדמיתם
עבור המפקח על הבנקים רוני חזקיהו, יום שישי האחרון אמור היה להיות עוד יום של שגרה. אבל רכיב "שירותי הבנקאות" במדד המחירים לחודש יולי פורסם באותו יום - וקלקל לו את סוף השבוע.
רכיב שירותי הבנקאות במדד זינק ב-16.2%, וחזקיהו כבר ראה בעיני רוחו את כותרות יום ראשון, המבשרות על כישלון הרפורמה בעמלות. מובן שהוא צדק. לא רק סוף השבוע שלו התקלקל - השתנו לו התוכניות לשבוע כולו.
חזקיהו נצלב בתקשורת ונדרש להסביר ללא הרף כיצד מתיישבת הטענה שלו - שלפיה הרפורמה הוזילה את העמלות - עם נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המוכיחים בדיוק את ההיפך. חזקיהו ניסה לשנות את עמדת הלשכה, אבל עם מספרים קשה להתווכח.
ביום שני השבוע פנה המפקח לנציגי הלשכה, וביקש מהם לפרסם הודעת הבהרה הנוגעת לאופן חישוב נתוני העמלות. מובן שהוא לא נענה, אף שהיתה הצדקה לבקשתו: כל רמז המטיל דופי באופן שבו חושבו נתוני המדד עלול לערער את מהימנות הלשכה, ואף לשמש בסיס לתביעה הייצוגית הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל.
אז כיצד באמת ערכה הלשכה את סקר נתוני עלות השירותים הבנקאיים לחודש יולי? בדיקה שערכתי מול הבנקים העלתה את ההפתעות הבאות:
נציגי הלשכה פנו לבנק הפועלים ולבנק לאומי וביקשו לקבל מידע על עלותן של 6 העמלות העיקריות: הנפקת פנקסי צ'קים, דמי גבייה לתשלום חשבון, העברה לחשבון בבנק אחר, הפקדה או משיכה של צ'ק, משיכת מזומנים ועמלת שאילתה.
במועד הפנייה לא היו בידי הבנקים נתוני העמלות העדכניים, ולכן הם ציידו את הסוקרים בנתוני יוני - השונים מנתוני הרפורמה. אבל כיוון שהמדידה רלוונטית למדד יולי, הותאמו הנתונים להתייקרות הצפויה. התוצאה: עלות שירותי הבנקאות, שערב ההתייקרות עמדה על 36 שקל, עלתה ב-6 שקלים והגיעה ל-42 שקל.
על-פי חישובי בנק ישראל, אילו היו מחשבים את המדד לפי הנתונים הרלוונטיים, לא רק שסל השירותים הבנקאיים לא היה מתייקר ביולי - הוא היה מוזל ב-10%. אם בסטטיסטיקה עסקינן, נזכיר שמשקל השירותים הבנקאיים בסל מדד המחירים נחשב זניח, והשפעתו על המדד מסתכמת ב-0.05%.
דוברת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יעל נתן, מסרה בתגובה שעם כל ההבנה לטענות המפקח, שיטת המדידה של הלשכה קבועה ואינה משתנה על סמך רפורמה כזו או אחרת. עם זאת, נתן הסכימה כי ייתכן שמאפייני צריכת השירותים הבנקאיים ישתנו בעקבות הרפורמה, אבל שינוי זה עדיין לא משתקף במדד.
פוליטיקאים, אנשי ציבור ולקוחות הבנקים עצמם נוהגים לייחס לבנקאים כוחות מאגיים, שמאפשרים להם לטרפד בעודם באיבם כל יוזמה או מהלך רגולציה שנועדו לפגוע בהם.
"עדת היחצ"נים העומדת לרשותם תסכל כל אפשרות לבצע 'פיגוע פיננסי', ולו גם מזערי, נגד המערכת הבנקאית", קבל באוזניי איש עסקים.
האומנם? דוח שהונח בשבוע שעבר על שולחנו של יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים, דני דנקנר, מוכיח כי מדובר באגדת סיטי. המצב בשטח שונה לחלוטין.
הנתונים שהוצגו לדנקנר מראים כי בנק הפועלים איבד ב-3 השנים האחרונות, מאז הגשת מסקנות ועדת בכר, הכנסות בסך 1.5 מיליארד שקל: 300 מיליון שקל מחוק העמלות, יותר מ-600 מיליון שקל מאובדן הכנסות בקופות, מאות מיליוני שקלים מאובדן קרנות הנאמנות, ויותר מ-100 מיליון שקל בהשקעות במחשבים ובתוכנה, שנועדו להתאים את פעילות הבנק לכללי הרגולציה החדשים.
נתוני בנק הפועלים אינם שונים מהותית מהמקובל
מנהלי הבנקים הדגישו השבוע שכוחו של הרגולטור עולה לא רק על כוחו של כל אחד ממנהלי הבנקים - אלא גם על כוחם של חברי הכנסת, ולעתים אף על כוחם של השרים. "שם המשחק עד להודעה חדשה הוא 'החלשת המערכת הבנקאית', וזה בדיוק ההיפך ממה שנגיד בנק ישראל חושב", אמר לי בצער מנהל אחד הבנקים הגדולים.
נא להמתין לטעינת התגובות
