"אני האויב הגרוע ביותר של חברות התקליטים"
עם מדונה, שאקירה ו-JayZ ברקורד ההחתמות שלו, מייקל רפינו מוביל את חברת לייב ניישן למהפכה בתעשיית המוזיקה הבינלאומית. המעריצים מורידים את הדיסקים ברשת? שיורידו
היום כמעט בלתי אפשרי להאמין שרק לפני 4 שנים לייב ניישן - החברה שמתיימרת להיות "העתיד של תעשיית המוזיקה" בזכות אסטרטגיה שתגרום לה לכבוש את העולם - לא היתה קיימת. אבל הודות להחתמת כוכבים בתעריפים שהיו גורמים לריאל מדריד ולמנצ'טר יונייטד להחוויר, נראה כי הלייבל החדש בדרכו לקיים את ההבטחה.
לייב ניישן היא לא סתם חברת תקליטים; עיקר הכנסותיה נובעות מקידום הופעות ענק, אבל כעת היא פולשת לטריטוריה של הלייבלים - עם היצע של "שותפויות אמנים" וקורת גג אחת שבה ניתן לרכוש הקלטות, הופעות חיות, אביזרים נלווים, אתרי אינטרנט וזכויות אחרות.
לאחר שכבר שבתה את מדונה בחוזה של 120 מיליון דולר ל-10 שנים, חיזרה לייב ניישן אחרי
JayZ. היא הצליחה לגרום לו להיפרד מחברת התקליטים הוותיקה שלו, יוניברסל, תמורת 150 מיליון דולר - בחבילה הכוללת את התקליטים ואת ההופעות שלו בעשור הקרוב.
בתחילת החודש הצליחה החברה להשיג גם את שאקירה, שנטשה ענק ותיק נוסף, סוני, כדי להצטרף ללייב ניישן בעיסקה המוערכת ב-100-70 מיליון דולר.
כעבור שבוע נחתם הסכם גם עם להקת "ניקלבק"; החוזה מוערך ב-70-50 מיליון דולר וכולל חבילה עצומה של 3 אלבומים, 3 סיבובי הופעות, רישיונות, חסויות, הפקת די.וי.די, זכויות שידור, מועדוני מעריצים, אתרי אינטרנט וזכויות יוצרים.
לחברות התקליטים שעדיין בוחנות מוזיקאים צעירים וחושבות כי כך יוכלו לשלוט בקריירה שלהם לא נותר אלא להתמודד עם האיום חדש.
אף-על-פי שלייב ניישן עדיין מוגדרת "החברה הגדולה ביותר בתעשיית המוזיקה שמעולם לא שמעתם עליה", היא לא מגיעה משום-מקום. שורשיה נעוצים בקליר צ'אנל, ענקית התקשורת האמריקנית שהוקמה כשבנקאי ההשקעות לאורי מייס קנה תחנת רדיו בסן-אנטוניו שבטקסס ב-1972. התחנה גדלה והפכה לאימפריית רדיו, טלוויזיה ופרסומות, וב-2002 רכשה תמורת 3 מיליארד דולר את חברת קידום ההופעות SFX.
כדי להימנע מהטענה שמדובר במונופול, הוחלט ב-2005 להעביר את עסקי ההופעות החיות לחברה חדשה, שבראשה עומד האמרגן הקנדי מייקל רפינו. רפינו שינה את השם ללייב ניישן, פיטר את 50 עובדי המטה ונפטר ממחלקות כגון סוכנות הספורט - כדי להתמקד אך ורק במוזיקה.
כיום לייב ניישן, שמשרדיה ממוקמים בבוורלי הילס, טוענת כי היא אחראית לניהול המספר הגדול ביותר של הופעות חיות, אצטדיונים ופסטיבלי רוק ברחבי העולם. בשנה האחרונה היא קנתה חברות שמנהלות מועדוני מעריצים ומייצרות אביזרים נלווים, והודיעה כי בכוונתה להשתלט על עסקי מכירת הכרטיסים להופעות של אמניה.
אסטרטגיית חיזור הכוכבים של רפינו, הדוגלת בלקיחת סיכונים ובפיזור סכומים מטורפים, היא זו שלמעשה מאיימת לשנות את פני תעשיית המוזיקה. המכנה המשותף פשוט: רפינו מעוניין להשיג מכל כוכב כמה שיותר, והוא מוכן לשלם עבור זה.
בעוד מכירות הדיסקים צונחות, מבחר של שחקנים - כולל חברות תקליטים, אמרגנים ומפרסמים - מתחרים זה בזה כדי להבטיח
"רפינו לא מסתפק בשליטה בעסקי ההופעות", צוין בפרופיל שהקדיש לו מגזין פורצ'ן. "הוא מתכנן התקפה על חברות התקליטים, ורוצה לחטוף מהם את הנכס היקר ביותר שלהם - הכוכבים עצמם. הוא עושה זאת על-ידי הפיכת לייב ניישן לתחנה שמטפלת בכל הצרכים המוזיקליים שלהם", נכתב.
ההצעה שהפנה לאמנים נראית לרפינו כמעט טריוויאלית: "אנחנו כבר מנהלים את סיבובי ההופעות שלכם; למה שלא תיתנו לנו ליצור גם את האלבומים שלכם, למכור את המוצרים הנלווים, לנהל את אתר האינטרנט שלכם, להפיק את הקליפים וליצור עבורכם מגוון הכנסות שאפילו לא חשבתם עליהן?". רפינו אף הגדיר זאת בצורה הישירה ביותר: "אני האויב הגרוע ביותר של חברות התקליטים".
לייב ניישן עלתה על מסלול ההמראה בזכות ההצלחה של סיבובי ההופעות האחרונים. אמנם הצרכנים אינם מוכנים לשלם יותר מ-10 פאונד עבור דיסק שאפשר להוריד בחינם מהאינטרנט - אבל הם עדיין שמחים להוציא 100 פאונד כדי לראות את ג'סטין טימברלייק בשר ודם.
השתנות הנוף גרמה לתעשייה לחפש מודל עסקי חדש. היא עדיין בטראומה ממהפכת האינטרנט: הפיראטיות באינטרנט גרמה לירידה של יותר משליש במכירות האלבומים המסורתיים מאז שנת 2000; מכירת מוזיקה דרך חנויות מקוונות לגיטימיות כגון iTunes של אפל היא אמנם חכמה יותר, אבל עדיין לא די בכך כדי לאזן את ספרי החשבונות.
"מכירות האלבומים מתכווצות במהירות", אומר פול סטוקס, עורך החדשות של המגזין ניו מיוזיקל אקספרס. לדבריו, "נאפסטר יצר דור שלא מרגיש שעליו לשלם עבור מוזיקה לפני שהוא יודע אם הוא אוהב אותה. כשהוא מחליט שהוא כן אוהב אותה, הוא מסכים להוציא כסף על הופעות חיות ועל מוצרים נלווים. חברה כמו לייב ניישן לא זקוקה לחברת תקליטים כדי להוציא אלבום, שכן ההפצה פשוטה יותר בזכות העידן הדיגיטלי - כבר לא צריך לחתוך ויניל".
בעוד חברות התקליטים לא ממש יודעות מי קונה את הדיסקים שלהן, ללייב ניישן יש מאגר מידע על 25 מיליון קוני כרטיסים, שמסייע לה לפלח את השיווק.
אולם לא הכל פועל לפי התוכנית: ההכנסות של החברה ב-2007 עמדו על 4.2 מיליארד דולר מהפקת 28 אלף הופעות ב-18 מדינות, אולם היא ספגה הפסדים בסך 11.8 מיליון דולר, בעיקר בשל התשלום הגבוה שדורשים הכוכבים המופיעים.
מאז הוכרז על עיסקת מדונה, נאלצו המשקיעים המוטרדים לצפות במניותיהם נופלות ב-50%. בחדרי חדרים ההנחה היא שלייב ניישן "קופצת מעל הפופיק" ועלולה להתרסק. המבקרים הסקפטיים אוהבים לציין שלמדונה, ל־JayZ ולשאקירה עדיין יש התחייבויות כלפי חברות התקליטים הקודמות שלהם, כך שקרוב לוודאי שהם לא יוציאו אלבומים בלייב ניישן לפני תחילת 2010.
אך לדברי ניקול סלייד, עורכת מגזין המוזיקה המקוון Record of the Day: "התעשייה מנסה כעת המון מודלים שונים. לייב ניישן השקיעה הרבה כסף בעיסקאות של '360 מעלות', כך שנראה שזו התשובה הנכונה למצב - אבל היות שיש כל-כך הרבה מודלים אחרים, אי-אפשר לדעת".
נא להמתין לטעינת התגובות
