יהודה ברוניצקי: המום מהבזבוז באנרגיות בישראל
בראיון בלעדי לעסקים שישי, יהודה ברוניצקי, מבעלי חברת אורמת ומומחה בעל שם עולמי לאנרגיה ירוקה, מביט בקנאה על ספרד ועל גרמניה, ולא מבין את ההתנהלות בישראל. הוא שוקל להשקיע שוב באנרגיית השמש, מדבר על ההתעניינות של "גוגל" ועל הבן היורש
"חשבנו להחליף גם את המכוניות של העובדים לרכב היברידי", מוסיף ברוניצקי. "היינו מוכנים לשלם את הפרש המחיר, אבל העובדים לא הסכימו לשלם את תוספת המס הנדרשת בגלל עליית שווי השימוש ברכב. אני יכול להבין אותם".
הרבה לפני שהעולם נחלק לירוקים ולכל היתר, היה ברוניצקי מחלוצי השימוש באנרגיה מתחדשת. את דרכו כיזם וכתעשיין הוא החל בשנות ה-60, בפרויקט שאפתני לייצור חשמל באמצעות השמש. הממשלה עודדה את הרעיון - אבל מחיר הנפט היה נמוך, ואנרגיה זולה נראתה בעיקר כמותרות שמשק קטן ומתפתח יכול לוותר עליהם.
בכייה לדורות? אם תשאלו את ברוניצקי, גם כשמחיר האנרגיה גבוה יותר 140 - דולר לחבית נפט - המדינה ממשיכה לעשות טעויות בכל הקשור למדיניות האנרגיה.
מכרז הענק שמתכננת המדינה להקמת תחנת הכוח הראשונה המבוססת על אנרגיית השמש אינו מעורר בברוניצקי התרוממות רוח. "אם הזוכה במכרז ייבחר על בסיס המחיר, אין לי ספק שתזכה בו חברה ספרדית", הוא מתנבא. "בניגוד לישראל, הם השקיעו בפיתוח
המכרז, הצפוי להתפרסם בשנה הבאה, מעורר עניין בקרב חברות תשתית גדולות בעולם כולו. שתי חברות ישראליות צפויות להתמודד במכרז לאספקת המערכות לתחנה החדשה: סולל מבית שמש, שפיתחה מערכת מראות קעורות הממקדות את קרני השמש בצינורות קיטור, וחברת לוז 2, שפיתחה מערכת דומה שבה המראות הקעורות מחממות דוד קיטור.
לאחרונה התפרסמו ידיעות שלפיהן גם אורמת מגלה עניין במכרז, אף שאין לה היום פעילות מסחרית בתחום מערכות השמש. החברה מסרה בתגובה כי רכשה את מסמכי המכרז "מטעמי עניין בתחום", אולם בראיון לעסקים שישי ברוניצקי מגלה לראשונה שמדובר ביותר מעניין אקדמי.
לדבריו, אורמת הגישה את מועמדותה לשלב הראשוני של בדיקת כשירות המועמדים להשתתף במכרז. "יש שלב של בדיקת הכשירות של המועמדים, ואני חושב שנעבור אותו - כי אם לא נעבור זה יהיה מוזר", אמר. "אני מקווה שהתנאים יאפשרו לחברות נוספות להשתתף במכרז, הכל תלוי בתנאים".
כלומר, החלטתם להשתתף במכרז?
"עדיין לא החלטנו אם להשתתף, ואם נתמודד לבד או עם שותפים. אם נלך למכרז, נבקש לשלב במערכת גם חברות סטארט אפ מתחום האנרגיה".
אז מה לא בסדר במכרז?
"אני לא נגד המכרז. אני בעד אנרגיה ירוקה והייתי ירוק הרבה לפני הרבה אנשים אחרים. אבל אם יש למדינה כסף להשקיע בענף, מוטב להשקיע אותו במחקר ובפיתוח - ולא במערכות יקרות שאם יקימו אותן עכשיו, יהיה צורך לקנות אותן בספרד או בגרמניה.
"כמות האנרגיה הסולארית שניתן להפיק בגרמניה קטנה מאוד, והיא לא משפיעה על זיהום האוויר ועל איכות הסביבה. אבל ייצור המערכות מספק עבודה לאלפי עובדים והפך את גרמניה, לצד יפן, למובילה עולמית בייצור מערכות".
מדוע שישראל לא תקים גם היא תעשייה פוטואלקטרית?
"כדי להקים את המפעל יש לרכוש ידע מחו"ל ולהשקיע עשרות מיליוני דולרים. אם אין לך מחקר ופיתוח מקוריים, ייתכן שבעוד שנתיים הטכנולוגיות שנרכוש יתיישנו - ויהיה צורך לסגור את המפעל".
אז מה הפתרון? לבטל את המכרז?
"אני לא מציע לבטל את המכרז, אבל צריך לתת עדיפות לתעשייה הישראלית. כשהספרדים פרסמו מכרז להתפלת מים, הם דרשו מחברה ישראלית להנדסת התפלה להעביר את הטכנולוגיה שלה לספרד - והיום יש להם טכנולוגיית התפלה במפעל ספרדי. אני מציע לתת לתעשייה הישראלית עדיפות גם במחיר".
הפריסה הגלובלית של אורמת, המעסיקה רק 900 עובדים, הפכה את ברוניצקי לאחד המומחים הגדולים למדיניות אנרגיה בינלאומית, והוא מסתכל בקנאה על המעבר המואץ של העולם לאנרגיה ירוקה.
חברות החשמל השולטות בענף לא תמיד אוהבות את השינויים: העסק שלהן הוא למכור חשמל, ועדיין קל יותר וזול יותר לייצר חשמל מאשר דלקים מסורתיים. בניגוד למה שהציבור חושב, מעט מאוד מהחשמל מיוצר היום מנפט.
האמצעי הזול והנקי ביותר הוא דווקא גז - ולברוניצקי אין הרבה מילים טובות לומר על מה שנעשה בישראל בתחום הזה. "היה לנו חוזה ארוך טווח לאספקת גז מהמצרים, אבל הלכו ופתחו את החוזה. אפשר היה לחשוב מראש על האפשרות שהמצרים יוכלו לפתוח ולסגור את הברז מתי שמתחשק להם, וכך לכפות עלינו שינויים בחוזה", הוא אומר.
מה היית עושה?
"גם לישראל יש גז. את מעט הגז הזה, שמספיק ל-10 שנים, לא צריך היה לקנות מהיזם. המדינה היתה צריכה לשלם ליזם כדי שישמור אותו כעתודה אסטרטגית, כפי שנוהגים האמריקנים בעתודות הנפט שלהם. לו המצרים ידעו שלישראל יש אלטרנטיבות והיא לא תרד על הברכיים, הם היו חושבים פעמיים אם הם יכולים לפתוח את החוזה. זה מה שנקרא עתודות אנרגיה".
המבט של ברוניצקי מתרוצץ מפינה אחת של הגלובוס לשנייה, והדוגמאות שהוא שולף בקצב מסחרר מציגות את ישראל כמדינה מפגרת למדי בכל הקשור למדיניות האנרגיה. "הדרך הזולה והנקייה ביותר היא פשוט לחסוך", הוא אומר, "ואנחנו חסרי כל מודעות לאפשרויות. במקום לחשוב איך לייצר חשמל, אנחנו יכולים לחסוך 20% מהחשמל".
מומחיותו האמיתית של ברוניצקי היא בפיתוח טורבינות: כמהנדס צעיר במעבדה ממשלתית לפיזיקה הוא פיתח טורבינה קטנה ויעילה, שסודה טמון בנוזל ההופך לגז בתנאי חום, מתפשט במהירות ומניע את גלגלי הטורבינה.
ברוניצקי למד להתאים את הנוזל ליעילות הנדרשת מהטורבינה, ולהתאימה לגודל מקור החום העומד לרשותו. כשנסגרה המעבדה הממשלתית בשל חוסר תקציב, יצא ברוניצקי לחיי יזמות וחיפש מערכות שיאפשרו לו לנצל את הידע הייחודי שפיתח.
בתחילת דרכם ניסו בני הזוג ברוניצקי לפתח תחנות כוח המונעות באנרגיה סולארית, וערכו ניסוי ממושך בבריכות שמש בים המלח. אולם מחיר הנפט הנמוך בעשורים האחרונים הפך את השימוש באנרגיה סולארית למטרות חשמל לרעיון אקזוטי ובלתי יעיל בעליל.
תחנות הכוח של אורמת פרוסות היום ב-63 מדינות, היקף מכירותיה הוא כ-260 מיליון דולר בשנה, והיא אחת החברות הרווחיות במשק. כשהחל מחיר הנפט לעלות, זינקה עימו גם מניית אורמת הנסחרת בבורסה ומניית החברה הבת אורמת טכנולוג'יס, הנסחרת בוול סטריט.
שווי החברה, חמישה מיליארד שקל, גבוה פי חמש מהיקף המכירות השנתי שלה; שווי זה משקף במידה רבה את ציפיות המשקיעים, המקווים שכיצרנית של אנרגיה ירוקה, תשגשג אורמת עם עליית מחיר הדלק והתגברות המודעות הסביבתית.
היתרון של הכוח הגיאותרמי אינו מובן מאליו, ולא פעם הפסידה אורמת פרויקטים לטובת תחנות מסורתיות. "אנחנו בבעיה במדינות שבהן מסבסדים את מחיר הדלק. יש מדינות שבהן מחיר הדלק הוא בכלל מחוץ לתחשיב של עלות החשמל, ובמדינות המייצרות נפט מחשבים את מחיר הדלק לפי מחיר העלות ולא לפי מחיר השוק שלו", אומר ברוניצקי.
העניין המחודש בתחליפי אנרגיה מחזיר את ברוניצקי לעיסוקו הישן באנרגיית השמש. לדברי ברוניצקי, "מעולם לא נטשנו את הרעיון להפיק אנרגיה מהשמש. היינו מעורבים בפרויקט מחקרי של אנרגיית השמש בספרד ובמכון ויצמן.
"בימים אלה אנחנו מנהלים תכתובת כדי לחדש את הקמת תחנת הכוח הסולארית בשטח שרכשנו בעבר בבית הערבה. על פי התקנות החדשות של חברת החשמל, היא תהיה חייבת לרכוש מאיתנו חשמל, ואנחנו מסוגלים לייצר בבית הערבה 10-20 מגה ואט. בהתחשב במחיר הנוכחי של החשמל, זה צריך להיות עסק רווחי".
אבל לא תמיד היו תחליפי האנרגיה פרנסה קלה, ובאורמת פזלו לא פעם לשדות נקיים פחות. בשנות ה-80 היו אלה פצלי השמן שבנגב - סלעים ספוגי שמן, שבתהליך יקר ניתן להפיק מהם נפט. מלאכת הפיתוח של פצלי השמן הוטלה על חברה ממשלתית, ואורמת היתה מעורבת בפרויקט כשפיתחה תהליכים כימיים לטיפול בפסולת הייצור.
החברה הבת שהקימה אורמת בקנדה, אופטיקנד דה, נאלצה לגייס כ-3 מיליארד דולר, במחיר דילול חלקה במיזם. בסוף 2006 החזיקה אורמת רק בכ-7.5% מהמיזם, אבל ברוניצקי היה משוכנע שהדבר הגדול הבא בתחום האנרגיה הוא ביו דיזל, דלק המופק מצמחים.
הוא מכר לשותפים 2.5% מהמניות, ואת התמורה 69 - מיליון דולר - השקיע במיזם הביו דיזל. אלא ששינויים טכנולוגיים וכלכליים הוציאו את הביו דיזל מהאופנה, וה-5% שנותרו לאורמת במיזם הקנדי הפכו לאחד הנכסים היקרים והמשתבחים של החברה.
האופנה הירוקה הביאה את ברוניצקי לפגישה עם מייסד גוגל, סרגיי ברין. "גוגל מתעניינת מאוד בפיתוח מתקני אנרגיה ירוקה, ובמסגרת זו הם ביקרו גם אצלנו. כל מי שמתעניין בהפקת אנרגיה גיאותרמית בארה"ב צריך לבוא למתקנים שלנו", אומר ברוניצקי.
דיברתם על מיזמים משותפים? על השקעה של גוגל באורמת?
"אני לא צריך עוד משקיע גדול, כבר היו לי מספיק צרות עם משקיע גדול", מגחך ברוניצקי. תגובתו מעידה על כך שבני הזוג עדיין לא התאוששו מהטראומה הגדולה שעברה עליהם בסוף השנה שעברה, כשגורם אלמוני החל לרכוש באגרסיביות את מניות אורמת בבורסה.
המניה זינקה - ורק מקץ כמה ימים התבררה זהות הקונה. חיים כצמן, בעל השליטה בחברת הנדל"ן גזית, החליט להיכנס ברעש גדול לענף האנרגיה הירוקה. כצמן הגיע לאחזקה של יותר מ-18% בחברה, ואיים להעביר לשליטתו את מפעל חייהם של הזוג ברוניצקי, שהחזיקו באותה עת רק כ-27% ממניות החברה.
בני הזוג מיהרו לבנק הפועלים, לוו 150 מיליון דולר ורכשו 7% ממניות החברה במחיר מפולפל לא פחות. הצעד הבא היה קידום הדור הבא לעמדת יתרון בקרב הירושה.
יורם, בנם האמצעי של בני הזוג והיחיד המעורב בעסקי אורמת, קודם בחופזה לעמדת מנכ"ל החברה הבת, אורמת טכנולוג'יס.
אתם משוכנעים שהוא רוצה ויכול?
"בדקנו את זה איתו - זה לא בא לו כהפתעה ליום ההולדת. אנחנו עושים לו כל הזמן בחינות, ואנו עושים בחינות גם לאנשי הצוות האחרים שאיתו".
הכתבה במלואה מתפרסמת היום "עסקים שישי"
נא להמתין לטעינת התגובות
