פיקוח נפש
בשנות השפע הבנקאיות שם המפקח את הדגש על הלקוח, בשנים גרועות עובר הדגש לחיזוק חוסנה ויציבותה של המערכת הבנקאית. אתרע מזלו של חזקיהו, שדווקא במשמרת שלו הוא נדרש לטפל בו-זמנית בשתי המשימות
חלום הביעותים של כל מפקח הוא צלצול השכמה המגלה שמשהו השתבש והלקוחות מסתערים על הקופה (ראו פרשת הבנק למסחר.(
עיון ב-142 עמודי הסקירה השנתית של הפיקוח על הבנקים ל-2007 שופע דוגמאות לסתירה: בפרשת חפציבה טיפל המפקח ב-573 תלונות, וכתוצאה אולצו הבנקים להחזיר ללקוחותיהם 140 מיליון שקל. ב-2007 הגישו הלקוחות 3,122 תלונות, 25.4% מתוכן נמצאו מוצדקות. הלקוחות (בעיקר של מזרחי-טפחות) פוצו בעקבות כך ב-16 מיליון שקל.
בקוטב השני של האינטרסים נמצאת הדאגה ליציבות המערכת הבנקאית. זה בא לידי ביטוי השנה בעיקר בחששות בנק ישראל מתוצאות משבר הסאב-פריים, ובדרישת המפקח הנחרצת להזרמת מיליארדי שקלים לחיזוק חוסנה הפיננסי של המערכת הבנקאית.
בשנות השפע הבנקאיות שם המפקח את הדגש בעיקר על רווחת חשבון העו"ש של הלקוח. בשנים גרועות יותר (כמו 2001-2002) עובר הדגש לחיזוק חוסנה ויציבותה של המערכת הבנקאית.
אתרע מזלו של המפקח הנוכחי רוני חזקיהו, שדווקא במשמרת שלו הוא נדרש לטפל בו-זמנית בשתי המשימות.
רווחת הצרכן באה לידי ביטוי ביישום חוק העמלות ובמלחמת העולם המנוהלת לשם ביצוע הרפורמה ככתבה וכלשונה. הפוליטיקאי הממוצע אינו מספק לחזקיהו את הסבלנות המבקשת אלא מבקש לגרוף בדרך לקלפי המתקרב עוד מספר נקודות באמצעות הצעות חוק פופוליסטיות.
אבל בלי לשכוח את הצרכן, נדרש המפקח לטפל בדחיפות באיומים
ובסיכונים הפיננסיים הרובצים לפתחם של הבנקים, בשל משבר הסאב-בפריים ובשל שאר העננות הפיננסיות. כאמור, זו משימה בלתי אפשרית, ושפע הנושאים שטופלו ונחשפו בדוח ל-2007 רק מוכיח זאת.
ואולם במבט נוסף נראה כי אין סתירה בין הדאגה לצרכן ולבנקים. האם בסופו של דבר לא עדיף לבנק להישאר עם עוד לקוח מרוצה? האם רצוי לו להיתקע עם לקוח ממורמר שנגבתה ממנו עמלה מיותרת?
נא להמתין לטעינת התגובות
