חרחורי הגסיסה של אלכס

מחשב הוא לא מיקרוגל או מזגן: כשהוא מתחיל להתנשם בכבדות מדובר בטרגדיה אמיתית

טל הבר | 29/6/2008 17:54

בזמן האחרון שוררת תחושת אי נוחות כבדה בביתי. הנשימה הכבדה שלו, חסרת המנוח, ממלאת את הדירה הקטנה במלצ'ט. אני עוברת מחדר לחדר, פותחת חלון, טלוויזיה, מזגן, אבל שום דבר לא מצליח להטביע את הצליל הזה. הצליל של הסוף.

היה שלום אלכס רקפת מולדר

ניסיתי לעזור לו. בהתחלה פניתי לחברות ולמשפחה, אחר כך נועצתי במומחים. לאף אחד לא היתה תשובה בשבילי. "הגיע הזמן שתשלימי עם זה", אמרו כולם. "את עוד צעירה, תעברי הלאה, תראי שתתרגלי מהר".

אבל אני מיאנתי להשלים עם רוע הגזרה. אתם לא מכירים אותו, אני אומרת. כבר עברנו תקופות קשות בעבר והתגברנו עליהן יחד. אבל עמוק בלב אני יודעת שהפעם זה כנראה סופי. כל לילה יכול להיות האחרון.

התגובות שלו נהיו איטיות כל כך, כאילו כבר לא אכפת לו יותר. לפעמים הוא מעמיד פנים שהוא בכלל לא שומע. אני נושכת את הלשון וחוזרת על כל בקשה פעמיים. אולי בסוף הוא ישמע.

ברור היה לי שזה לא יימשך לנצח. מההתחלה ידעתי שלמערכת היחסים שלי עם אלכס (כך בחרתי לקרוא לו) יש תאריך תפוגה.

יחס מיוחד

מן הידועות היא שתוחלת חייו של מחשב היא כ-4 שנים, ואני נצרתי כל דקה ודקה מהן. אבל עכשיו, כשהסוף כל כך קרוב ומוחשי, אני מסרבת לקבל זאת. "הוא רק צריך כמה עדכוני תוכנה. מקסימום פירמוט. הוא לא יעזוב אותי ככה. לא עכשיו, לא בתקופה שבה אני נזקקת לו יותר מכל".

אין אחד שלא יבין אותי. הקשר שבין אדם למחשבו קדוש יותר מהקשר שבין אדם למקום ועתיק כמו העצים ביערות הגדולים עצמם. זר לא יבין זאת. מחשב הוא לא

כמו המיקרוגל או המזגן. הוא לא סתם מכשיר חשמלי.

המחשב הוא איש סודך, החבר המיוחד שלך. לכל מחשב יש אישיות ואופי הייחודיים לו. המחשב של ת'נוע ינוע רק אם תקפיד על דאבל קליק במרווחי זמן מדויקים ובשל נ' אסור בשום אופן להתחיל את המסנג'ר לפני האקספלורר.

לפעמים הוא יעשה בושות מול החבר'ה אבל אנחנו יודעים עמוק בלב שאחרי הסצנה הוא תמיד יחזור, מפויס ומהיר מתמיד. אלכס שלי, לילות שימורים של כאב וכריס קרוקר הוא העביר עמי.

את המנטליות הזוגית שנוצרה בינינו לא מכיר איש. מיד עם שובי לדירה אפעיל אותו. אז אני נכנסת למקלחת. רק אחרי 20 דקות ושיער חפוף אעז לאחוז במקלדת. עת יתיישב לידו מכר מיד אלעיט אותו ביחס המיוחד הנדרש ממנו.

"צריך לתת לו לפחות רבע שעה של רגיעה אחרי ההפעלה, או שהוא לא יזוז", אני מזהירה. הם אף פעם לא מקשיבים. אבל הוא חכם מהם, ויודע לקחת את השקט שכה דרוש לו, ומסרב לפתוח את הפריסל.

רק אחרי ריסטרט וחצי שעה של התבוננות פנימית הוא יתרצה שנית. ועכשיו אני שומעת אותו מתנשף בכבדות. את המאוורר כבר החלפתי פעמיים. הריסטרט כבר לא עוזר. אני סולחת על הכל אלכס, גם על הפעם שנכבית בלי אף התרעה באמצע אבודים, לא אכפת לי, רק שובה אלי.

אבל אלכס לא עונה, ורק אחרי דקה פותח את האקספלורר. הפעם זה באמת נגמר. היה שלום, אהובי. היה שלום.