הדבר הבא: אג"ח מוות
הפיתוח הלוהט ביותר בוול סטריט הוא אג”ח מגובות ביטוחי חיים - מכשיר פיננסי מתוחכם המתבסס על הרעיון שהדבר היחיד הבטוח בחיים הוא המוות
היצירתיות הרבה של אנשי וול סטריט התגלתה לפני שנה במלוא עוצמתה, עם התפוצצות בועת הסאב פריים. מי שלא ידע עד אז שבדאון טאון מנהטן יושבים אנשים חכמים, שתמיד ימצאו איך להרוויח מכל דבר, קיבל הוכחה לכך כאשר התברר שאין כמעט דבר בעולם הזה שלא ניתן לארוז באריזה פיננסית נוצצת ולמכור למשקיעים.
המשקיעים תמיד רודפים אחר תשואות גבוהות יותר, אך ככל שהשווקים הופכים למשוכללים יותר ושחקנים רבים יותר מצטרפים, כך מתכווצים המרווחים - והרווחים יורדים.
פעם עוד אפשר היה לקבל תשואות גבוהות יחסית במה שנקרא "אג"ח זבל" או "אג"ח שווקים מתעוררים", אבל גם הן כבר לא ממש עונות על הציפיות. גורל דומה פקד גם את האג"ח הקונצרני ועוד מוצרים פיננסים רבים, שנחשבו בעבר לחדשניים ומהפכניים ונראים היום מיושנים, משעממים ובעיקר - לא מניבים את התשואות הרצויות.
גם הסאב פריים עצמו - כפי שלומדים על בשרם בימים אלה מיטב המוסדות הפיננסיים בעולם, וגם בנק הפועלים הישראלי שלנו - הוא לא מה שהבטיח להיות. התשואות אמנם היו גבוהות, אך הבטוחות - הנכס שאמור להבטיח את קבלת התשואה, במקרה זה נכסי הנדל”ן של משלמי המשכנתאות - התבררו כלא בטוחות כלל.
כוכבו של סאב פריים דרך לזמן קצר מאוד, ולשכונה כבר הגיע שחקן חדש ומבטיח, שבניגוד לסאב פריים אין לא שום בעיית בטוחות - מהסיבה הפשוטה שהבטוחה שלו היא מוות. וכמו שאוהבים לומר בארצות הברית, רק שני הדברים בעולם הזה בטוחים לגמרי: המסים והמוות.
הפיתוח הלוהט ביותר בוול סטריט הוא אג"ח מגובה ביטוחי חיים, או בשמו הרשמי life insurance settlement. המוצר מבוסס על ההנחה שמגובה בסטטיסטיקה, שהרוב המכריע (90%) של ביטוחי החיים בארצות הברית אינו מגיע לפירעון.
יש לכך סיבות שונות: עבור רבים, תשלומי הפרמיה בגיל מבוגר הופכים לנטל,
עד היום, האופציה היחידה עבור אנשים אלה היתה ביטול הפוליסה והחזרתה לחברה. מהלך זה היה מותיר בידי המבוטח בסכום של כ-1.5 מיליון דולר תמורה סמלית למדי של 100 אלף דולר. כאן נכנסים לתמונה אנשי הפיננסים היצירתיים ומציעים לשלם 550 אלף דולר, כאן ועכשיו - בלי הצורך להמשיך לשלם את הפרמיות.
לאחר שהפוליסה נרכשת מהמבוטח, הברוקר משלם את הפרמיות השוטפות וממתין בסבלנות למותו של המבוטח. עם קבלת ההודעה על מותו, הקופה מצלצלת ומתחילה לשלשל מזומנים לאותו ברוקר. לאחר ניכוי תשלומי הפרמיה, התשואה הממוצעת במכשיר הפיננסי החדש הזה מגיעה לכ-8% בשנה. מובן שככל שהמבוטח מת מהר יותר, כך ההשקעה הופכת לבעלת תשואה גבוהה יותר. ואם הוא מפתיע וחי יותר זמן מן הצפוי, התשואה נפגעת.
אחת השחקניות המובילות ביותר בתחום המעניין הזה, תתפלאו או לא, היא חברת לגסי, שהוקמה על ידי הישראלי לשעבר מאיר אליאב ונרכשה בתחילת השנה על ידי קבוצת ההשקעות קמ"ן של רוני אלרואי.
באמצעות חברת מופת של גיורא ענבר, המשמש גם כמנכ"ל קמן, הזרים אלרואי 20 מיליון דולר לחברה ו-10 מיליון דולר לאליאב, ששומר על אחזקה של 50% מלגסי. ענבר ואליאב סבורים שכל העסק רק בחיתוליו ושעל בסיסו תיבנה הזרוע הפיננסית האיתנה של קבוצת קמ"ן.
אם אתם כבר מדמיינים את אליאב כסוג של מלאך מוות, ההפך הוא הנכון; ובחברת לגסי, כמו גם אצל מתחרותיה, מאוד לא אוהבים את אזכור המילה. אם תשימו לב, גם בשמו של המוצר מלת המפתח היא "חיים" ולא "מוות".
אליאב הוא איש חביב בן 64, שמראהו כלל לא תואם את התדמית של כרישי הוול סטריט. יום לפני פגישתנו נולדה לו נכדה, ולמרות שהוא לא חי בארץ כבר כ-30 שנה, הוא עדיין צופה בערוץ 2 ומחובר מאוד להוויה הישראלית.
לכל הנושא של הסדרי ביטוחי חיים הוא התגלגל לגמרי במקרה. גם משרדי החברה, שמעסיקה 25 עובדים בקומה ה-43 של האמפייר סטייט בילדינג, משדרים בעיקר משפחתיות וחמימות.
אליאב נולד בארגנטינה, עלה לישראל בשנות ה-60, למד באוניברסיטת תל אביב, עבד בבנק הפועלים ונשלח בשנות ה-80 להקים ולנהל את פעילות הבנק בקליפורניה. כאשר כבר תכנן לשוב לארץ הקודש, סיפר לו חבר שהיה סוכן ביטוח על תחום פיננסי חדש, שהתחיל להתפתח בסוף שנות ה- 80 כאשר יותר ויותר גברים נדבקו במחלת האיידס - וזכה לשם "הסדרי סוף הדרך" (מהמקור הלטיני של "viatical settlements").
הגברים שנדבקו באיידס היו לעתים קרובות מבוססים כלכלית, מכיוון שהיו בעלי מקצועות חופשיים ונטולי משפחה. לאחר גילוי המחלה הם נאלצו לרוב לעזוב את משרותיהם, וכך איבדו את מקור פרנסתם דווקא בעת שהיו זקוקים לה ביותר.
כאשר קיבלו הצעה למכור את ביטוח החיים שלהם תמורת סכום נאה, הסכימו ברצון, משום שהיו צריכים את הכסף בהווה ולא היה להם למי להוריש את תמורת הפוליסה בעתיד. שוק זה גלגל לא מעט כסף, אך רק לתקופה קצרה, שכן פיתוח תרופות לטיפול באיידס הקטין משמעותית את התמותה מהמחלה. התוצאה היתה שהמכשירים הפיננסיים הפכו לבלתי רלוונטיים.
אליאב עדיין זוכר את התקופה שבה התחום היה בחיתוליו, כאשר משקיעים מעטים הכירו את המכשיר החדשני והוא מכר רק כמה פוליסות בחודש. היום כבר יש איגוד של מתמחים במוצר, והוא כולל יותר מ-200 חברים.
גם בנקי ההשקעות המובילים בעולם מביעים עניין רב: קרדי סוויס רכש באחרונה את פיצ’טרי המתחרה תמורת מיליון דולר. מתחרה נוספת, בעלת השם הפיוטי מייפל לייף, נמכרה לקרן גידור קנדית. לייף פרטנרס, מתחרה נוספת, נסחרת בוול סטריט בשווי של 270 מיליון דולר.
לגסי עצמה קיבלה ב-1994 השקעה של 2 מיליון דולר מצ’ייס מנהטן. כאמור, כעת היא נמכרה למופת של קמ"ן. מעבר לגופים המוסדיים שרוכשים את המוצרים בארצות הברית, גם קרנות פנסיה מאירופה - בעיקר מגרמניה ומבריטניה - מביעות עניין רב, וקרנות גרמניות רכשו פוליסות ב-3 מיליארד דולר ב-4 השנים האחרונות.
חברת האג"ח קנטור פיצג’רלד אף הקימה באחרונה מערכת אלקטרונית משוכללת למסחר בפוליסות, שבאמצעותה ברוקרים שעובדים עם סוכני ביטוח עורכים בין חברות כמו לגסי ומתחרותיה מעין מכרז על כל פוליסה שבעליה מוכן למכור. הזוכה היא לא החברה שמוכנה רק לשלם את הסכום הגדול ביותר, אלא החברה שכבר הוכיחה את עצמה כאחת שיודעת למכור את הפוליסה ללקוח מוסדי במהירות הגבוהה ביותר.
בלגסי אומרים שלעתים המבוטח יכול לקבל את הצ’ק בתוך שבוע מרגע פרסום המכרז על הפוליסה שלו. מומחיות החברה היא בבדיקה מהירה של המבוטח ובעיקר של תוחלת החיים שלו, שכן אם החברה תצטרך לשלם את הפרמיה יותר מדי זמן, ההחזר על ההשקעה עלול להפוך לשלילי.
במקביל נבדקת חוקיות הפוליסה ונבנה תמחור נכון, הן לברוקר שיצטרך לבחור בין ההצעה של לגסי למתחרותיה והן למשקיע המוסדי.
בשנים האחרונות השוק התבגר, והכיוון היום - כמו גם היעד של לגסי - הוא לבנות חבילות של פוליסות שיעניקו פיזור סיכון בין מבוטחים שונים, כאלה שיחיו יותר וכאלה שיחיו פחות.
חבילות כאלה מתאימות להשקעה של קרנות פנסיה, משום שמדובר במוצר לטווח בינוני־ארוך.
מכירת החברה והזרמת הכסף אמורים לאפשר ללגסי לרכוש הרבה פוליסות, לבנות מהן חבילה מפוזרת ומגוונת והודות לכך למכור אותה למשקיעים המוסדיים במחיר גבוה יותר ממחירן של פוליסות בודדות.
"הגעתי למסקנה שהתפתחות התעשייה כל כך מהירה ויש כל כך הרבה פוטנציאל, שחייבים להפוך לשחקן שקונה ומרכיב את המוצרים בעצמו", אומר אליאב. "ניהלנו שיחות עם כמה מהגופים המוסדיים הגדולים בארצות הברית והם היו מוכנים לשלם יותר, אבל זה היה משאיר חלק קטן יותר לנו".
בימים אלה מנהלת לגסי מגעים עם משקיעיה החדשים לקבלת מימון בבנקים בארצות הברית וגם בכמה בנקים בישראל, כדי למנף עוד יותר את הפעילות.
אלרואי וענבר, יחד עם ד"ר אבי אורטל, שותף בכיר ש"נחטף" על ידי השניים מפירמת עו"ד צלר מאייר פילוסוף, הם הראשונים בישראל שזיהו את הפוטנציאל במה שמכונה לעתים בארצות הברית "אג"ח מוות", ומקווים להראות גידול ניכר בפעילות לגסי לקראת סוף 2008.
נא להמתין לטעינת התגובות
