הקיבוצניקים החדשים
יכול להיות שמיהרנו להספיד את מעוז הצבריות. הקיבוץ של היום הוא אמנם לא מופת של מרקסיזם, אך אולי זה מה שמושך אליו יותר ויותר משפחות חדשות, אנשי קריירה עירוניים ובנים ובנות סוררים. האם כולנו עוד נשוב על ארבע אל הרפת?
הרבה דברים אמרו עליו - אבל הוא עדיין כאן איתנו, בעיצומו של תהליך התאוששות מתקדם. חברים וחברות, נא להכיר: הקיבוץ. גם לאחר משבר כלכלי-אידיאולוגי ממושך, קסמו ומקומו של הקיבוץ בתודעה הישראלית לא פסו.
נהפוך הוא, בשנים האחרונות הקיבוץ רק הולך ומתעצם - מתאים את עצמו למציאות המשתנה, מחזיר את הבנים והבנות שעזבו ומושך אליו עוד ועוד משפחות צעירות מהעיר, שבחרו לפרוש מהמרוץ הבלתי מתפשר ולהצטרף לחיי קהילה אינטנסיביים, עטופי שדות, נדנדות ודשא.
ב-4 השנים האחרונות נקלטו בקיבוצים אלפי קיבוצניקים חדשים. על־פי נתוני הלמ"ס, בין 2004 ל-2006 הצטרפו לא פחות מ-2,500 תושבים וחברים חדשים - והגדילו את אוכלוסיית הקיבוצים ל-117,700 איש. הנתונים הרשמיים של 2007 טרם פורסמו, אולם על-פי התנועה הקיבוצית נקלטו בשנה זו 1,200 חברים ותושבים נוספים.
עדי שעל (44) ונועה ורטהיים (43) הם רקדנים ובני זוג. הוא חיפאי במקור ורקד בעבר באנסמבל "בת שבע;" היא גדלה בבית דתי בנתניה ולמדה באקדמיה למחול בירושלים - שם הכירו זה את זה.
את להקת המחול "ורטיגו" הם הקימו לפני 15 שנה. מאז אוגוסט האחרון הם מתגוררים עם 3 ילדיהם בקיבוץ נתיב הל"ה שבעמק האלה. אבל לא רק הם: איתם עברו כ-15 איש נוספים, חברי להקת המחול, אמנים ואנשי אקולוגיה.
יחד הם מקיימים מתחם מגורים אקולוגי. "זה ניסיון להקים מודל אחר, שמציע חיבור בין אמנות לאדמה. הקיבוץ קולט אנשים, ודווקא ההפרטה אפשרה למיזם הזה להצטרף. כרגע אנחנו שוכרים בית בקיבוץ, שיפצנו בית ילדים, שיפצנו את לולי התרנגולות הישנים והפכנו אותם לסטודיו לאמנות,"
"אנחנו עוד בשלב ההיכרות. במידה מסוימת אנחנו מביאים רוח חדשה. לצד המסורת הקיבוצית, הגדיים, הפרות והעגלים - יהיו גם ילדים שזה הריקוד הראשון שלהם."
בחג שבועות הזה ייפגשו שתי התפישות הללו: לצד החגיגות המסורתיות המתקיימות בקיבוץ, שעל וקבוצתו יערכו "חגיגת אקולוגיה ואמנות." לשאלה כיצד מקבלים ותיקי הקיבוץ את הקבוצה, הוא משיב כי "הוותיקים מסבירי פנים".
השנים האחרונות הניבו לא מעט סיפורים על משפחות צעירות, שבאופן פרדוקסלי מצאו פינה חמה גם לאורח חיים שאינו שגרתי דווקא בקהילה הקיבוצית, הנחשבת סגורה יחסית. מי שמכיר את המערכת הקיבוצית ואת עומק המשבר זוכר שעד לפני כמה שנים היה הקיבוץ מקום שבורחים ממנו בלי להסתכל לאחור.
"ב-2000 יותר ממחצית מהקיבוצים שבתנועה היו במצב של חדלות פירעון ובסכנה קיומית," מספר גברי ברגיל , מזכיר התנועה הקיבוצית, "גם צורת החיים נראתה לא אטרקטיבית, והמותג 'קיבוץ' היה בירידה. אפשר להבין למה הצעירים לא רצו להצטרף."
ב-2003 הקימה התנועה הקיבוצית את "המטה לצמיחה דמוגרפית" - גוף שמטרתו לעודד את הקליטה בקיבוצים ולהפוך אותם לאטרקטיביים יותר. בינתיים רובם המכריע של הקיבוצים נחלצו מהמשבר, וכיום רק כ-30 מהקיבוצים שמהווים חלק מהתנועה מצויים בסיכון כלכלי.
לדברי תמי ענבר מהמטה, בשנים האחרונות מורגשת התעוררות משמעותית: "אנחנו מגלים יותר ויותר אנשים שמרגישים צורך להיות חלק מקהילה פעילה." לדבריה, תמהיל המתעניינים מורכב ממשפחות צעירות עם ילדים - רבות מהן מורכבות מקיבוצניקים לשעבר, שחוזרים עם בני זוגם.
אבל הדרך לחברות או למגורים בקיבוץ אינה פתוחה לכל אחד, ויש כמה מסלולים שיכולים להוביל אתכם אל שערי הקיבוץ כחברים או כתושבים.
כך או כך, יש צורך לעבור תהליך ארוך של מיון וקליטה, שלא היה מבייש יחידה מובחרת: ראיון קבלה, בדיקה גרפולוגית, ימי מבדקים במכוני השמה, ביקורי סוף שבוע אצל משפחות בקיבוץ, תקופת מגורים ניסיונית והצבעת החברים.
גם בקרב המתעניינים יש קיבוצים מבוקשים יותר ומבוקשים פחות. דני כהן ,חבר קיבוץ מיתר שברמת הגולן,הוא המקים והעורך של אתר הקיבוצניקים "התרנגול", המשמש במה של פורומים ומספק מידע לאנשי הקיבוצים.
"רוב הקיבוצים הקולטים והמתרחבים אינם סמוכים לעיר; הם פריפריאליים יותר וממוקמים במקומות כמו עמק יזרעאל, הדרום, הגליל העליון או רמת הגולן. ההרחבות בקיבוצי אזור המרכז הן ממש בשוליים. קיבוצים אלה מתמודדים עם חברים חוזרים ועם קליטת בנים שהתחתנו."
ואכן, יש לא מעט קיבוצים מרוחקים המאפשרים לחבריהם ולתושבים החדשים לבנות בית ב"שכונת ההרחבה" של הקיבוץ. גם במקרה זה המשפחה צריכה לעבור ועדת קבלה.
תהליך הקליטה לחברות בקיבוץ מתחלק לשניים: בשלב הראשון המשפחה מתגוררת בבית בקיבוץ (מיד שנייה) במשך תקופה מסוימת כמועמדת לחברות; בתום התקופה נדרשת המשפחה לעבור את ועדת הקבלה של הקיבוץ. משפחה שמתקבלת כחברה בקיבוץ יכולה לבנות בית פרטי על שטח של 100-160 מ"ר.
הכתבה המלאה במוסף עסקים שבועות
נא להמתין לטעינת התגובות
