פראייר מי שמתמיד: כרטיסי החינם עולים ביוקר
בזמן האחרון מתבקשים הנוסעים הנאמנים שהיו רגילים לקבל טיסות במתנה, להוסיף מאות דולרים כדי לקבל את ההטבה. הסיבה: חברות התעופה נבהלו מעליית מחירי הדלק - ומישהו צריך לשלם
מה שנראה היה כהטבה פנטסטית, מושקעת ומאוד מוערכת על ידי ציבור הנוסעים, הפך בשנים האחרונות, ברובן הכמעט מוחלט של החברות הבינלאומיות, לעוד כלי ממנו שואבות החברות הגדולות מזומנים, ולעוד תעלול שיווקי ופרסומי שדיבר על הרים וגבעות ומקיים רק חול וחול.
חברות התעופה הבטיחו, שיווקו ופרסמו וממש יצאו מגדרן כדי למצוא חן ולשכנע את הצרכנים להצטרף ולהיות חלק ממועדוני הנוסע שלהן. לאורך השנים, ובעיקר לאור ההטבה המעניקה כרטיס חינם בכפוף למיילים ואפשרויות רבות לשדרוג כרטיסים, נרשמה הענות גבוהה.
התחרות על כיסו וליבו של הנוסע עשתה לו רק טוב, כולם חפצו ביקרו, הציעו מבצעים רבים ומגוונים. כולם חישבו את הדרך הקצרה והמהירה אל כרטיס החינם הנכסף. איזה יופי לחזור מחו"ל ולספר לחברים מהעבודה: "כלום, לא שילמתי כלום, הכרטיס בחינם בזכות המיילים". רק לראות את הפרצופים מנגד, רק זה שווה הכל.
המהפך לרעת הצרכנים החל לפני כארבע שנים. חברות התעופה זיהו את פרמטר עלות הדלק הסילוני כאחד המשפיעים ביותר על רמת הרווחים שלהן, והפעולה המשמעותית שהחלו לעשות הייתה קביעת היטל דלק שהתווסף למיסי הנמל, הבטחון ומחיר הכרטיס עצמו. בקיצור, ישראבלוף.
מוכרים לך מוצר אחד, שהיה ונשאר כרטיס טיסה, מפרקים אותו לגורמים קטנים, מוסיפים את האלמנט הגדול, והנה לכם סיבה למסיבה. וכשראו כי טוב, הפך הדבר להרגל. בכל מספר חודשים מעדכנים את היטל הדלק, עד כדי כך שבחברות מסוימות עודכנו ההיטלים הספציפיים האלה בין 6-10 פעמים בשנה. פה 20 דולר לקטע טיסה, שם 40 דולר לעוד קטע, והנה לכם משפחה שמוסיפה 320 דולר בלי להרגיש.
חברות התעופה ידעו שהכנסת ההיטלים כתשלום על-ידי הלקוחות הנאמנים תהיה בבחינת פגיעה בתדמיתן ובמוניטין שצברו, אבל מחירי הדלק לא הותירו הרבה ברירות. גם בחברת "אל על" התחבטו והתלבטו, וידעו עד כמה הנושא עקרוני ומהותי ללקוחותיהם. הם חיכו כשנתיים, ולאחר שחברות רבות אחרות כבר נקטו בצעד, שברור היה שהדלק נוסק לשיאים שלא ידענו, הם היו האחרונים שהצטרפו למשחק.
המקומם והמרגיז בכל הספור הוא שחברות תעופה רבות, למרות הזינוק הדרקוני במחירי הדלק, הגדילו את הרווחים שלהן בצורה משמעותית בשנים האחרונות. כלומר, ניתן היה לוותר על לפחות חלק מההיטלים לטובת הצרכנים.
חברות התעופה ידעו שהצעד המתוכנן (הכנסת ההיטלים כתשלום על-ידי הלקוחות הנאמנים) יהיה בבחינת פגיעה בתדמיתן ובמוניטין שצברו, אבל מחירי הדלק לא הותירו הרבה ברירות.
גם בחברת אל על התחבטו והתלבטו, וידעו עד כמה הנושא עקרוני ומהותי ללקוחותיהם,הם חיכו כשנתיים לאחר שחברות רבות אחרות כבר נקטו בצעד, ולפני כשנה, כשברור היה שהדלק נוסק לשיאים שלא ידענו, הם היו האחרונים שהצטרפו למשחק.
כל המרכיבים שהוזכרו השפיעו לרעה גם על מעמדם של חברי מועדוני הנוסע בחברות התעופה. הנוסחה, בקווים גסים וכלליים הייתה פשוטה: הלקוח הנאמן, היקר והאהוב ימשיך לקבל את כרטיס הטיסה חינם, כמובטח.
רגע, חכו,
אם בהתחלה דובר על עוד תשלום של כמה עשרות דולרים, הסכימו כולם לבלוע את הצפרדע. כיום, כשבמקרים רבים תידרשו להוסיף מכספכם כ-500 דולר תמורת הזכות לקבל "כרטיס חינם" לארה"ב, כשבשוק החופשי, במבצעים נקודתיים עונתיים, ניתן לרכוש כרטיס דומה תמורת 600 דולר, חשים, ובצדק, הצרכנים מרומים.
בטיסות לאירופה המצב זהה לחלוטין, ולעיתים אף קיצוני יותר, מאחר ובטיסות נקודתיות בחברות מסוימות ניתן אפילו להשיג כרטיסים זולים יותר מאשר "כרטיסי החינם". בקיצור, לקחו יופי של רעיון צרכני והפכו אותו לבדיחה עצובה.
כמעט כל חברת תעופה אליה פנינו מיהרה להפנות אותנו לגרף עליית מחירי הדלק. הנתונים מרשימים, כואבים, מדאיגים, אבל איך שלא מסתכלים עליהם עדיין מזהים, בשורה התחתונה, רווחים יפים של חברות רבות ובמקביל פיחות במעמדו של הנוסע הנאמן.
בנוסף, לכל חברה את השיטה הבלעדית לה לחישוב הנקודות. במקרים רבים אתה חייב להיות מינימום רואה חשבון כדי להבין, במקרים אחרים רצוי שתהיה גם עורך דין. הרבה שורות קטנות, סייגים, סוגי כרטיסים ונקודות באותה מחלקה.
יש גם המון סוגים ודרגות בכל מועדון נוסע. לקוח זהב, פלטינה, רמה זו ורמה אחרת, אפשר לכתוב על זה ספר, אבל כולה רצינו לממש בכבוד כרטיס חינם. בקיץ ובחגים, מן הסתם, יהיה קשה יותר לממש את "ההטבה", בחורף ובעונות של היצע מושבים יבואו לקראתכם יותר בקלות.
טרקלינים מפוארים בנמלי התעופה ברחבי הגלובוס יפנקו את מחזיקי כרטיסי הנוסע המתאימים, כל נושא השדרוגים בין המחלקות התפתח מאד והפך פופולארי בשנים האחרונות, כמו גם האפשרות של עובדים רבים במשק ליהנות מהנקודות אותן צברו במהלך נסיעות לטובת בונוסים בדמות כרטיסי טיסה בחופשות משפחתיות.
ואי אפשר שלא לציין לטובה את החברות האמריקניות הטסות לישראל: "קונטיננטל" ו"דלתא". החבר'ה שם, תתפלאו או לא, עדיין לא הפנימו שהדלק יקר ומהווה הוצאה יוצאת דופן במאזני החברות. שתי החברות מציעות לנוסעים הנאמנים שלהן כרטיסי חינם תמורת כ-36 דולר (מיסי נמל) בלבד.
"הלוואי והיינו יכולים להחזיר את המצב לקדמותו. ברור לנו לחלוטין שהיטלי הדלק הם לרעת הלקוח, אבל כשללקוח רע – רע גם לנו. אנחנו סופגים מכה כלכלית קשה מהעליות התכופות במחיר הדלק", אמר לי השבוע בכיר בענף, והוסיף: "עלייה של סנט אחד לגלון נפט פירושה הוצאה של 2.6 מיליון דולר בהוצאות הדלק של כל חברת תעופה, זה בלתי נתפש".
עם המספרים אי אפשר להתווכח. מ-40 דולר לחבית ב-2004 זינק הדלק בעשרות אחוזים מדי שנים, ולשיאו הגיע במהלך השנה האחרונה בה נסקו המחירים מ-60-70 דולר לרמות מטורפות של 110-130 דולר לחבית.
אם בעבר הלא רחוק עלות הדלק בטיסות מת"א לארה"ב ובחזרה נעה סביב 100 אלף דולר, הרי כיום מדובר ביותר מ-300 אלף דולר רק עבור הדלק. הסכומים אכן דמיוניים והם מהווים את הסיוט של כל מנכ"ל בחברת תעופה, אבל משתמש הקצה מעפולה, זה שבסך הכל מייחל לממש פעם בחיים את כרטיס החינם שהובטח לו, נאלץ כיום לשלם מאות דולרים תמורת הזכות לשתות מיץ עגבניות בגובה 30 אלף רגל מעל האוקיינוס האטלנטי.
נא להמתין לטעינת התגובות
