בעיני המתבונן
אבי וייס ויהודה נסרדישי קיבלו השבוע את הג'ובים הנכספים. אחד מונה למנהל חברת החדשות של ערוץ 2, והשני - למנהל רשות המסים. האם הם מנצחים או מפסידים? שתי גרסאות אפשריות
נשיא המדינה שמעון פרס הצליח לאסוף השבוע שועי עולם ולאחד את ההון (במימונו) והשלטון בהצלחה רבה.
אבל בעוד פרס מתעקש לסחוף את כולם אל מחוזות המחר והחלומות, כדאי להישאר עם הרגליים על הקרקע לגבי היכולת שלנו לבחור את מנהלינו.
שנה וחצי דשדשו שני גופים בניסיון למצוא מנהלים בעלי שיעור קומה לתפקידי מפתח: האחד במגזר הציבורי - מינוי מנהל לרשות המסים באמצעות ועדת איתור, והאחר במדיה - מינוי מנכ"ל לחברת החדשות של ערוץ 2 באמצעות דירקטוריון חברת החדשות.
ברשות המסים בחרו את יהודה נסרדישי ובערוץ 2 את אבי וייס.
כבר שנה פועלים הגופים הללו תחת ניהולם של השניים; בלי חזון, בתחושה של רפיון ודיכאון קל, ועם מחשבות חוזרות ונשנות על רצון העובדים לעזוב. שני המנהלים הללו הם גרסאות ברירת מחדל חיוורות ונטולות כריזמה. ממלאי מקום.
שני הגופים שביצעו את הבחירות העדיפו את הפקידים על פני כישרונות הבאים מבחוץ - שופעי ניסיון, מחוברים היטב ובעיקר מוכשרים. מה שהרס בסוף למוכשרים את המינוי הם הקשרים: זאב פלדמן וקשריו בעולם העסקי, והחיבור של נסים משעל למוזי ורטהיים ולפוליטיקאים.
לעומת זאת, מה בדיוק עשו בשנה האחרונה ממלאי המקום שקיבלו השבוע את המינויים הקבועים? לא הרבה. נסרדישי איבד עוד ועוד אנשי מקצוע מוכשרים במס הכנסה לטובת המגזר הפרטי. אלה שנשארו כבר זמן רב לא
חברת החדשות של וייס המשיכה לחטוף ביסים מהגרסה האיכותית והזריזה של חדשות 10. ואיך אפשר לשכוח את הראיון המביך עם הנשיא המודח קצב ואת הגרסה המדורדרת של "אולפן שישי" עם יאיר לפיד? שני מנהלים, כישלון אחד.
באמת הגיע להם. שני אנשים שונים כל-כך אבל דומים כל-כך. שניהם התחילו הכי למטה שאפשר: יהודה נסרדישי היה מעקל מטלטלין במס הכנסה בנתניה, ואבי וייס היה כתב בתחנת כבלים מקומית.
שניהם עשו דרך ארוכה ורבת שנים עד הצמרת. נסרדישי מונה לג'וב הכי מאיים בארץ - מנהל רשות המסים, האיש שיצטרך להוסיף השנה לקופת המדינה 190 מיליארד שקל; וייס יהיה מנהל חברת החדשות הכי נצפית במדינה.
זהו מסר מצוין לא רק לשני הגופים הללו ולעובדיהם, אלא גם לכל שוק העבודה התזזיתי בישראל: לא בהכרח צריך לקפוץ ממקום עבודה אחד לאחר כדי להגיע לצמרת. לפעמים ההתמדה והסבלנות משתלמות יותר.
כאנשי שטח ועבודה הם שרדו את כל הספינים נגדם, עמדו כנגד כל המקושרים שניסו להשחיל מועמדים אחרים - ויותר מכל שמרו על המערכת תוך כדי המאבק, שנמשך יותר משנה.
נסרדישי שמר על יעדי הגבייה של רשות המסים, ווייס שמר בדרכו השקטה על מקומן של חדשות 2 בצמרת הרייטינג - כולל כמה הישגים עיתונאיים כמו שידור קלטות החטופים, ראיונות הישגיים ושיפור לוח השידורים.
עכשיו, אחרי שנגמרו הבחישות, המהומות והלחצים, יוכלו השניים - גם נסרדישי וגם וייס - לבצע מהלכים שכממלאי מקום לא יכלו לבצע. שני מנהלים, ניצחון אחד.
אין כמו יוזמות נדל"ן כדי להדליק את הישראלים, ושילוב בין נסיכות אמריקניות להשקעות בנדל"ן הוא אפילו עדיף.
בדיחה ידועה מספרת על האיש שאסף את בני משפחתו ואמר להם כי הוא עומד לקנות רכב חדש. אחרי השמחה הגדולה החלו הילדים לריב מי יישב איפה. "די, תפסיקו", קרא לעברם האיש, "וצאו מיד מהאוטו שלי".
כך גם הידיעות שהתפרסמו השבוע, ולפיהן מתחם השוק הסיטוני עומד להפוך לשורה של מגדלים המיועדים לאנשי שוק ההון וההיי-טק. יותר מ-1,500 יחידות דיור יוצעו רק לרוכשים איכותיים ו"מסוננים היטב", במסגרת קבוצת רכישה בשם העיר החדשה.
באותו יום נחתה בישראל איוונקה טראמפ, בתו של איל הנדל"ן האמריקני דונלד טראמפ. איוונקה נושאת בתואר המבטיח "סגנית נשיא לפיתוח אסטרטגי ולשיווק בינלאומי" בעסקי אבא. טראמפ הצעירה הכריזה כי תבחן פרויקטים בתחום המלונאות בארץ. מה המשותף לשתי הבטחות הנדל"ן הללו? אין שום סיכוי שהן יתממשו.
אצל טראמפ העניין ברור יותר: ההכרזות שלה היו לא יותר מרמיזות נימוסין למארחים.
גם בקבוצת הרכישה המתוכננת נראה שמוקדם מכדי לדבר על סינון רוכשים. הסיכוי שקבוצת רכישה בת יותר מ-1,500 חברים אכן תקום אצלנו שואף לאפס.
לו אני תנובה, בעלת הקרקע, לא הייתי לוקח את הסיכון שבמכירת המתחם הזה למאות רבות של רוכשים - גם אם נציגי הקבוצה היו מבטיחים לי תשואה עודפת על פני יזמים אחרים.
לפעמים, בעיקר במציאות הישראלית שלנו, מתברר שיש עשן בלי אש.
נא להמתין לטעינת התגובות
