הממשלה לא מתייחסת לנשים ברצינות
אנחנו לוזריות: כנראה שההכרה בהוצאות הטיפול בילדים לא ממש בוערת בעצמותינו. כי אם זה היה ממש חשוב לנו - יכולנו להתארגן ולשבות
מה שעצוב בסיפור הזה הוא שבכל פעם שבית המשפט מקבל החלטה תקדימית - או שאיזו ועדה מקיימת דיון עקר בנושא - כולנו חווים אורגזמה תקשורתית, אבל בתכל'ס לא מתקדמים במילימטר לפתרון.
גן ילדים רענן כהן
למה? כי כולם אוהבים לדבר על חוסר הצדק המשווע ולהיות מרוצים מעצמם, אבל אף אחד לא עושה כלום כדי לפתור את הבעיה.
פתרונות הגיוניים
האשמה אינה במשרד האוצר או ברשות המסים, אלא בנו - הנשים. נודה על האמת: כנראה שהנושא לא ממש בוער בעצמותינו, נכון? כי אם זה היה ממש חשוב לנו - יכולנו להתארגן ולשבות. אם כל הנשים בארץ, 46% מכלל העובדים במשק, היו מחליטות שמחר הן לא עובדות לאות מחאה - אני בטוחה שמישהו במשק ובממשלה היה מתחיל להתייחס אלינו ברצינות.
פתרון אחר הוא הקמת מפלגה. אם הגמלאים הצליחו להביא כמה מנדטים בבחירות האחרונות על סמך מצע תלוש מהמציאות ולסחוף אחריהם אלפי צעירים, למה שהנשים ייכשלו בכך? כנראה שיש סיבה.
עובדה שאין היום גוף ציבורי חזק שמקדם אג'נדות חשובות לנשים. האם זה כי אנחנו מדינה פמיניסטית נטולת בעיות
מגדריות? לא, זה כי נשים בישראל לא רואות את עצמן כוח מהותי.
בינתיים אין טעם לבוא בטענות לממשלה ולאוצר, שלא רוצים להסתכן עם הצעות חוק פרועות, שלא ברור אם הן באמת מיטיבות עם האמהות העובדות או סתם פופוליסטיות.
צודקים. אם היינו חכמות יותר, היינו מצליחות לרתום אותם לעניין בעזרת פתרונות הגיוניים, כמו צמצום ההטבות לחד הוריות בתמורה לחבילה אטרקטיבית יותר לכלל האמהות העובדות. אבל הדיון בנושא הוא כל כך שטחי, שעוד לא הגענו למקום שבו אפשר לחפש ולמצוא פתרונות יצירתיים.
בינתיים, בנות, אפשר רק לקבוע שאנחנו לוזריות, שמעדיפות שלא לעזור לעצמן. וכך המצב יישאר כנראה, עד שנחליט אחרת. מה אתן אומרות?
נא להמתין לטעינת התגובות
